רוזנות אדסה

רוזנות אדסה
	סמל
ממשל
עיר בירה	אדסה
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
היסטוריה
הקמה
תאריך	1098
פירוק
תאריך	1149
ישות קודמת	סלג'וקים
ישות יורשת	סלג'וקים

רוזנות אדסה (Edessa) הייתה אחת המדינות הצלבניות שהתקיימה במאה ה-12, אשר בירתה ומרכזה הייתה העיר אדסה, הידועה גם בשמה הטורקי אורפה, ואשר מלבד היותה מזוהה בעבר כאור כשדים המקראית, היוותה את אחת הזירות החשובות של התפתחות הנצרות הקדומה. בניגוד לשאר המדינות הצלבניות אשר שכנו לחופיו של הים התיכון הייתה רוזנות אדסה חסרת מוצא לים, אולם החוסר בגישה לנתיבי התחבורה הימיים היה רק אחד הסממנים לבידודה של הרוזנות. מאז היווסדה הייתה הרוזנות מנותקת מהלך הרוח הרווח בשאר המדינות הצלבניות, והיחסים בינה לבין שכנתה הקרובה נסיכות אנטיוכיה היו לרוב פושרים ביותר. גם מיקומה הגאוגרפי של הרוזנות לא תרם לקרבתה אל שאר המדינות: מרבית הרוזנות, ובכלל זה עיר הבירה, נמצאה מזרחית לנהר הפרת, ובכך הייתה מנותקת הלכה למעשה משאר האזורים בהם שלטו הצלבנים. חלקיה של הרוזנות אשר נמצאו מערבית לנהר הפרת נוהלו כאוטונומיה עצמאית מהמבצר הצלבני בטילבסאר (Tilbeşar).

היסטוריה

היווסדה של הרוזנות

בשנת 1098 בשעה שצבא הצלבנים עשה את דרכו לעבר ירושלים כחלק ממסע הצלב הראשון, פרשו ממנו אציל ממוצא צרפתי בשם בלדווין (לימים יהפוך לבלדווין הראשון, מלך ירושלים), ועמו מספר אצילים נוספים מקרב הכוחות הצלבנים שנעו מאסיה הקטנה דרומה לכיוון אנטיוכיה וירושלים. בלדווין ומרעיו פנו לכיוון קיליקיה, ככל הנראה במטרה לכבוש שטחים באסיה הקטנה, שם יקימו טריטוריות עצמאיות משלהם. לא ידוע האם הייתה זו כוונתו של בלדווין עצמו, אולם ידוע בוודאות כי עמיתו טנקרד פרש מצבא הצלבנים למטרה זו בדיוק.

לאחר שעברו בשערי קיליקיה הגיעו הצלבנים לעיר אדסה, שם שיכנע בלדווין את מושל העיר טורוס לאמצו כבנו החוקי וכיורשו. טורוס, שהיה יווני-אורתודוקסי בהשקפתו הדתית, היה שקוע בסכסוך מתמשך עם נתיניו הארמנים, וזמן קצר לאחר שאימץ את בלדווין כיורשו נרצח ב-9 במרץ 1098 בידי מתנגדיו. לא ידוע האם ידו של בלדווין הייתה מעורבת ברצח, אולם מיד לאחריו קיבל בלדווין את העיר לידיו, הכתיר את עצמו כרוזן אדסה וייסד בצעד זה את הרוזנות.

בשנת 1100 הוכתר בלדווין למלך ממלכת ירושלים לאחר מות אחיו, גוטפריד מבויון. רוזנות אדסה עברה לידי דודנו של בלדווין, בלדווין מבורק, ועמו שלט ז'וסלין דה קורטניי, אדון העיר טילבסאר (אז "טורבסל") אשר על הפרת, ששימש כמושל בפועל על מערב הרוזנות והמגן עליה מפני התקפות הסלג'וקים הטורקים.

אדוניה הצלבנים החדשים של הרוזנות יצרו קשר אמיץ עם נתיניהם הארמנים, קשר שבא לידי ביטוי בבריתות נישואין בין שני הצדדים. שלושת רוזניה הראשונים של אדסה נישאו כולם לנשים ארמניות.

היחסים עם השכנים המוסלמים

זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון באדסה היה בלדווין השני מעורב היטב בנעשה בזירה הפוליטית של ארצות צפון סוריה ואסיה הקטנה. הוא עזר לגייס את הכופר לשחרורו של בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה, מידי הטורקים הדנישמנדים בשנת 1103, ויחד עם אנטיוכיה תקף את צבא האימפריה הביזנטית בקליקיה בשנת 1104.

מאוחר יותר באותה השנה הותקפה אדסה בידי שליטיה המוסלמים של העיר מוסול (בעיראק של ימינו), התקפה בה נפלו בלדווין השני וז'וסלין בשבי לאחר המפלה שנחלו בקרב חרן. עם שבייתם של מנהיגי הרוזנות עלה לשלטון באדסה טנקרד, עמיתו לשעבר של בלדווין הראשון ואחיינו של בוהמון נסיך אנטיוכיה, ושלט בה עד לשחרורם של השניים בשנת 1108. לאחר שחרורו של בלדווין השני מהכלא המוסלמי סירב טנקרד לוותר על כיסאו, ואילץ בכך את בלדווין לאחד כוחות עם מספר שליטים מוסלמים שיעזרו לו לשוב אל כס הרוזן באדסה.

בשנת 1110 תקפו שליטי מוסול בשנית, והפעם הצליחו לכבוש את מרבית שטחי הרוזנות שממזרח לנהר הפרת. גם בהתקפה זו לא נפגעה העיר אדסה עצמה, וזאת מפני שהמוסלמים ביכרו לחזק את שליטתם על נתיניהם מאשר לקבל תחת ידיהם נתינים חדשים בני לאום שונה אשר עלולים לערער את יציבות השלטון.

בשנת 1118, עם מותו של בלדווין הראשון, הוכתר בלדווין השני כמלך ממלכת ירושלים, ואת מקומו כרוזן אדסה ירש שותפו לשלטון, ז'וסלין. בשנת 1122 נפל ז'וסלין בשנית בשבי המוסלמי, וכאשר חש בלדווין השני להצילו הוא נתפס ונשבה אף הוא, מותיר בכך את ממלכת ירושלים ללא שליט. ז'וסלין, שהשכיל לברוח מידי שוביו ב־1123, דאג לשחרור חברו בשנה שלאחר מכן.

ניתן אם כן לסכם את יחסי הרוזנות עם שכניה המוסלמים כיחסי איבה עדינה. מצד אחד הייתה הרוזנות נתונה במלחמות חוזרות ונשנות עם המוסלמים, אולם לתפיסתם של המוסלמים לא היו אלו מלחמות שנועדו למחות את זכרה מעל פני האדמה, כי אם מלחמות אשר נועדו להבטיח את שלומן של הממלכות המוסלמיות. הנוצרים מצידם ניהלו מלחמות שנועדו להרחיב את גבולות הרוזנות, ומתוקף היותן כאלה הן לא היו מלחמות בהן נלחמו עד לטיפת הדם האחרונה, אלא מאבקים מקומיים שהנוצרים משכו את ידם מהם ברגע שהיה נדמה כי דבר מה עלול להשתבש. איזון עדין זה נשמר בשנותיה הראשונות של הרוזנות, אולם כשהחריפו הקרבות של הצלבנים במוסלמים בגזרת ארץ ישראל, השפיע הדבר גם על המצב באדסה כך שלבסוף כבשו המוסלמים את הרוזנות על מנת למגר את יושביה הנוצרים כליל.

מאידך גיסא, כאשר נזקקו שליטיה הצלבנים של אדסה לעזרת המוסלמים, נאותו האחרונים לעזור לשכניהם הנוצרים, כאשר האינטרסים הנוצרים תאמו את אלו המוסלמים.

נפילתה של הרוזנות

ז'וסלין נהרג בקרב בשנת 1131 והרוזנות עברה לידיו של בנו, ז'וסלין השני. באותו הזמן איחד השליט המוסלמי זנגי את ממלכות חלב ומוסול והחל מאיים על הרוזנות הנוצרית. ז'וסלין השני בשאננותו לא דאג לביטחונה של הרוזנות ואף ניתק בהפגנתיות את קשריו עם רוזנות טריפולי אשר כתוצאה מכך סירבה לשלוח תגבורת לאדסה כאשר זנגי החליט לתקוף.

זנגי הטיל מצור על אדסה בשנת 1144 ולכד אותה ב־24 בדצמבר של אותה השנה. ז'וסלין השני ברח אל השטחים שמערבית לנהר הפרת והמשיך לשמש כרוזן בשטחים אלו ועם מותו של זנגי בספטמבר 1146 אף הצליח להשתלט לזמן קצר על בירתו הכבושה. חודשיים לאחר מכן, בחודש נובמבר כבשו המוסלמים את הבירה בשנית. ז'וסלין, אשר הצליח ברגע האחרון לברוח מפני התוקפים המוסלמים, נתפס לבסוף בשנת 1150 והוחזק כשבוי בחאלב עד למותו בשנת 1159.

אשתו של ז'וסלין, אשר הבינה כי גורל הרוזנות נחתם, מכרה את האחוזה בטרובסל ואת האדמות אשר נשארו ברשות משפחתה לקיסר הביזנטי מנואל הראשון, אולם תוך שנה נתפסו כל השטחים המדוברים בידי יורשו של זנגי, נור א-דין, ושליטים מוסלמים אחרים.

באמצע המאה ה־12 הייתה אדסה, מדינת הצלבנים הראשונה להיווסד, גם הראשונה להתפורר ולהעלם.

טריטוריות משועבדות לרוזנות אדסה

האוטונומיה בטורבסל

לפני שמונה לרוזן אדסה, היה ז'וסלין הראשון שליט אוטונומי בחלקה המערבי של הרוזנות, באזור שנקרא באופן רשמי "אצילות טורבסל". בבעלות הלורד מטורבסל היו כל השטחים שממערב לנהר בפרת ובאחריותו הייתה אבטחת הגבול עם אנטיוכיה. האוטונומיה הייתה שייכת באופן מסורתי לאצילים מבית קורטניי, והיא שבה להיות מקום מושבם לאחר כיבושה של העיר אדסה בידי המוסלמים.

לאחר חורבן הרוזנות ומכירת השטחים הנותרים ממנה לידי הביזנטים, עברה אשתו של ז'וסלין השני לממלכת ירושלים והתיישבה בקרבת העיר עכו. בנו של ז'וסלין, ז'וסלין השלישי המשיך להחזיק בתואר רוזן אדסה ולורד טורבסל עד למותו.