פוטנצה
-Stemma.png) סמל פוטנצה | |
 | |
| פנורמה של פוטנצה | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 בזיליקטה |
| נפה | פוטנצה |
| שטח | 173 קמ"ר |
| גובה | 819 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 68,608 (2009) |
| ‑ צפיפות | 1,151.8 נפש לקמ"ר (2009) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.comune.potenza.it | |
פוטנצה (באיטלקית: Potenza) היא בירת מחוז בזיליקטה ונפת פוטנצה שבדרום איטליה. העיר היא הבירה המחוזית הגבוהה ביותר באיטליה (819 מטר).
היסטוריה
בעת העתיקה
ההתיישבות הראשונה בשם פוטנטיה הייתה ממוקמת בגובה נמוך יותר מגובה העיר כיום, כ-10 ק"מ מדרום לפוטנצה של היום. במהלך הקרבות של רומא נגד הסאמניטים והברוטיים פוטנצה הייתה נגד אויבי רומא. בקרב מטאורוס אנשי קרתגו התייאשו מהניסיונות לכבוש את איטליה, והרומאים כבשו את פוטנצה ומעמדה הופחת למעמד מושבה צבאית.
בימי הביניים
במאה ה-6 העיר הועברה לידי הדוכסות הלומברדית של בנוונטו. הסרצנים הגיעו אל העיר לפני שהנורמנים הצליחו לכבוש את דרום איטליה. בשנת 1148 או 1149 רוג'רו השני, מלך סיציליה אירח בעיר את לואי השביעי, מלך צרפת, שאותו הצי הנורמני שחרר משבי הסרצנים. לאחר שהעיר נבזזה בידי פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", תושביה עדיין נותרו נאמנים לבית הוהנשטאופן, וכתוצאה מכך נחרבה כמעט לגמרי בידי שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה. ב-18 בדצמבר 1273 רעידת אדמה החריבה את העיר כמעט כליל.
בעת החדשה
במהלך השנים היוותה העיר מקום למהומות נגד השליטה הספרדית, וב-1694 רעידת אדמה נוספת כמעט החריבה את העיר. עם עליית הרפובליקה הנפוליטנית לשלטון, פוטנצה הייתה אחת הערים הראשונות למרוד במלך. ב-1806 פוטנצה דוכאה בידי הכוחות הבורבונים ולאחר מכן נכבשה בידי צבא צרפת והוכתרה כבירת מחוז בזיליקטה. המלך ז'ואקים מירא שיפר את מצב החיים ומינהל החיים בעיר. ב-1848 פרץ מרד בעיר והעיר דוכאה שוב בידי הכוחות הבורבונים, ולאחר מכן ב-1857 הכתה בעיר רעידת אדמה הרסנית שלישית. ב-1860 פרץ המרד האחרון שהיה בפוטנצה, לפני שג'וזפה גריבאלדי הביא לאיחודה של איטליה.
ב-1943 ספגה העיר הפצצות קשות של בעלות הברית. ב-1980 התרחשה בפוטנצה רעידת אדמה רביעית.
אתרים
- הדואומו של סן גרארדו, ששופצה במאה ה-18.
- כנסיית סן פרנצסקו שנוסדה ב-1274. השער ומגדל הפעמונים בקתדרלה מתוארכים למאה ה-15.
- מגדל גואברה, השריד האחרון מהטירה הישנה של העיר, שכיום מאחרת תערוכות אומנות.
- פלאצו לופרדו שבמאה ה-17 שימש למגורי אצילים, וכיום הוא משכנו של המוזיאון הארכאולוגי הלאומי.
- שלושת השערים האחרונים שנותרו מחומת העיר, שכעת הרוסים: סן ג'ובאני, סן לוצ'ה וסן גרארדו.
- הכנסייה הרומנסקית סן מיקלה מהמאה ה-12 או ה-11.
- כנסיית סנטה מריה די ספולקרו.
