חרן
 | |
| מבני כוורת בחרן | |
| מדינה |
 טורקיה |
|---|---|
| מחוז | דרום-מזרח אנטוליה |
| נפה | שנלאורפה |
| ראש העיר |
מחמוט אוזיאבוז (מפלגת התנועה הלאומית) |
| תאריך ייסוד | האלף ה-7 לפנה"ס |
| שטח | 879.7 קמ"ר |
| גובה | 137 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 96,072[1] (2022) |
| ‑ צפיפות | 109.2 נפש לקמ"ר (2022) |
| אזור זמן | UTC +3 |
חָרָן (בטורקית: Harran; בערבית: حران; בסורית: ܚܪܐܢ; בכורדית: Herran/حەڕان, תעתיק מדויק: חראן) היא עיר עתיקה בנפת שנלאורפה במחוז דרום-מזרח אנטוליה שבדרום-מזרח טורקיה. העיר שוכנת במעלה נהר הבליח ומתקיימת עוד מהתקופה השומרית והאכדית. היא נזכרת בתעודות אשוריות מהמאה ה-19 לפנה"ס, ומתעודות ממארי מהמאה ה-18 לפנה"ס, כמרכזם של שבטים נודדים בשם בני ימין. כיום יש בעיר אתר ארכאולוגי, ופוקדים אותו תיירים רבים אשר רוצים להתרשם מצורת החיים הקדומה ומבתי הבוץ. לפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסייתה מנתה 96,072 תושבים.
היסטוריה
בין המאה ה-16 לפנה"ס ועד המאה ה-13 לפנה"ס נשלטה העיר בידי ממלכת מִיתָנִי והיא הייתה העיר המרכזית והחשובה בצפון מסופוטמיה (ראו גם ארם נהריים). בתקופה זו ישבו בחרן השֵׁמִים-המערביים. כמו אור, גם חרן הייתה בתקופה זו מרכז דתי גדול, ובו התקיים פולחן לאל הירח סין. היא הייתה ידועה גם כעיר מסחר בציר הסוחרים נינוה-חרן-כרכמיש-חלב-דמשק-כנען.
בסביבות שנת 1270 לפנה"ס נכבשה העיר בידי שלמנאסר הראשון מלך אשור. בתקופת דעיכת ממלכת אשור נשלטה העיר בידי האֲרָמִים, ועם התחזקות ממלכתם שבו האַשׁוּרִים והשתלטו עליה. בשנת 612 לפנה"ס, העביר המלך האשורי האחרון אשור-אובליט השני את עיר הבירה לחרן, וזאת לאחר שהבירה הקודמת נינוה נכבשה על ידי הבבלים. לאחר נפילת ממלכת אשור הייתה העיר תחת שלטון בבל, ועם נפילתה של זו במאה השישית לפני הספירה עברה העיר לשלטון המַדִים והכַּשְׂדִים.
בסביבות חרן נשתמר זכר לתקופת המקרא בשמות היישובים: תל תרח, תל נחר, שרג. בתל נחר עמדה, כנראה, עיר נחור, ואילו בתל תרח נשאר זכר למשפחת תרח, שככל הנראה הייתה מהמשפחות הידועות בסביבה ההיא. לפי רשימות בבליות מתקופת האבות מסתבר, שדרך חשובה הוליכה מדרום מסופוטמיה, מסביבות אור כשדים, עד לחרן, וממנה דרך כרכמיש וחלב לדמשק ולחצור שבארץ כנען.
חרן בתורה
בספר בראשית מסופר שתרח, אביו של אברהם, השתקע בחרן לאחר שיצא מאור כַּשְׂדִּים. אברהם ואחיינו לוט נדדו מחרן לארץ כנען ואילו נחור אחיו נשאר בחרן. אברהם ראה בחרן את מולדתו, ולשם חזר עבד אברהם, כדי לחפש אישה ליצחק ושם נשא יעקב את נשותיו לאה ורחל, בנות לבן, נכד נחור, ואילך. לחרן ברח יעקב מפני עשו אחיו ושם נולדו ליעקב אחד-עשר מתוך שנים-עשר בניו שהיו לראשי שבטי ישראל. בעיר חרן ישבו ארמים, כפי שכתוב בתורה: וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה (בראשית כה, כ). בשפה החתית פדן (pēdan) פירושו 'מקום', מכאן ייתכן כי פדן-ארם פירושו מקום-ארם, כלומר מקום מושבם של הארמים, בני מולדתו של אברהם.
לפי פירוש הרמב"ן, חרן שוכנת החלקה הדרומי של מסופוטמיה, בשטח עיראק של ימינו[2].
יש המזהים את מקום מוצאו של אברהם בחורן ליד רמת הגולן המבוטא חַוְרָן ומסבירים את הבלבול בדמיון הפונולוגי של השמות.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של חרן- הערך "חרן" מתוך האנציקלופדיה היהודית - דעת-מכללת הרצוג
הערות שוליים
37390452חרן