עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | כיכר מלכי ישראל, תל אביב |
| מארגן | תנועות שלום, ארגוני שמאל ומפלגת העבודה |
| מספר משתתפים | 100 אלף איש |
| משתתפים |
נאמו: יצחק רבין, שמעון פרס שרו: אחינועם ניני, אביב גפן, דנה ברגר, דורית ראובני, ישי לוי ומירי אלוני |
| נואמים | יצחק רבין, שמעון פרס |
| תקופה | 4 בנובמבר 1995 |
| נפגעים | |
| הרוגים | 1 |
| חוק ומשפט | |
| מואשמים | יגאל עמיר |
עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל היא אירוע היסטורי שהתרחש ב-4 בנובמבר 1995, ובמהלכו נאם ראש הממשלה יצחק רבין בעצרת למען תהליך השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, בהשתתפות כ-100 אלף איש[1]. העצרת התקיימה תחת הכותרת "כן לשלום, לא לאלימות", במטרה לעודד סובלנות ולגנות את ההתנגדות האלימה לתהליך השלום. באירוע השתתפו מנהיגים פוליטיים, אמנים ואנשי ציבור, ביניהם ראש הממשלה יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס ואמנים ששרו שירי שלום ותקווה. אחד הרגעים הזכורים מהעצרת היה ביצוע "שיר לשלום" על ידי הזמרת מירי אלוני, בהשתתפות רבין ופרס, אשר סימל את השאיפה לעתיד טוב יותר.
דקות לאחר סיום העצרת, בשעה 21:42, נרצח רבין בעת שירד מהבמה בדרכו לרכבו על ידי המתנקש היהודי יגאל עמיר. הרצח היה אירוע דרמטי שהכה בתדהמה את מדינת ישראל ואת העולם, והפך לציון דרך טראגי בתולדות המדינה. העצרת סימלה את מחויבותו של רבין לשלום ואת התקווה לשינוי, אך מותו הפך אותה לאירוע הממחיש את השסעים הפנימיים בחברה הישראלית. כיום, הרצח מצוין מדי שנה בטקסים ממלכתיים ובאירועים חינוכיים לזכרו. מאז רצח רבין בעצרת נקראת הכיכר נקראת על שמו. נערכות בה מדי שנה, במוצאי שבת הקרוב ליום הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין, עצרות זיכרון להנצחתו, בהן משתתפים רבבות אנשים.
הכנה
את העצרת יזם ראש עיריית תל אביב-יפו לשעבר, שלמה להט, איש הליכוד ונשיא "המועצה לשלום וביטחון"[2] יחד עם ז'אן פרידמן. להט הסביר "החלטתי לארגן את ההפגנה על רקע האלימות המילולית של הימין והעובדה שהרוב הדומם התומך בהסכם אינו בא לידי ביטוי". באותם ימים נערכו הפגנות ימין, שבהן הופיעו סמלים קיצוניים כגון ארונות קבורה, חבלי תלייה, ושלטים המציגים את רבין בכאפייה עם הכיתוב "בוגד", ובהמשך במדי אס-אס. במסגרת הטקסים רבנים ערכו תפילות קללה למותו של רבין, תוך תקיעה בשופרות וכיבוי נרות[א] כסמל למותו של ראש הממשלה[3]. רבין האשים את ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בצביעות והסתה, כשמחד קורא לפיוס ומאידך מוביל הפגנות הסתה נגדו, כמו הפגנת הימין בכיכר ציון. לאור זאת סירב רבין לפגוש את נתניהו, רק שלושה ימים לפני העצרת[4].
בצל האווירה המתוחה התקשו המארגנים לגייס אומנים מובילים כמו שלום חנוך, שלמה ארצי וגידי גוב, עקב חששו מזיהוי פוליטי[3]. הסכימו להשתתף אחינועם ניני, אביב גפן, דנה ברגר. ברגע האחרון צורפו גם דורית ראובני וישי לוי. לוי ביצע את "שלום לך עזה" והצהיר כי אינו מביע עמדה פוליטית, אלא פשוט עושה את עבודתו כזמר[3]. מירי אלוני פנתה ביוזמתה לשלמה להט, וביקשה לשיר את "שיר לשלום"[3].
רבין, תחילה הסתייג, כי חשש שלא יבואו מספיק אנשים, מה שעלול להתפרש כחוסר תמיכה מספקת בציבור מחנה השלום[2]. אבל עשרה ימים לפני העצרת השתכנע בחשיבותה[5].
סידורי ביטחון
סידורי הביטחון טרם העצרת נחשבו למוקפדים במיוחד[6]. טרם העצרת היו התראות מודיעין על רכב ממולכד, בעקבות זאת נגררו כל הרכבים בסביבת הכיכר. התרעה נוספת היא של התפרעות בידי אנשי ימין, כניסיון לטרפד את העצרת. פעילי "כך" התפזרו בהמון והטילו פצצות סרחון, כמו כן התפתחו ביניהם לבין המשתתפים עימותים פיזיים[6].
העצרת
העצרת התקיימה לאחר החתימה על הסכמי אוסלו, שהיו אחד הצעדים המשמעותיים ביותר בתהליך השלום עם הפלסטינים, והיו אמורים להוביל להקמת אוטונומיה פלסטינית לצד מדינת ישראל. תהליך זה נתקל בהתנגדות רבה מצד חוגים פוליטיים שמרניים, אשר ניסו למנוע את יישום ההסכמים בעזרת פעולות פוליטיות, כמו הפגנות וקריאות נגד תהליך השלום. הידועה שבהן היא הפגנת הימין נגד בכיכר ציון, בה נקראו קריאות קיצוניות ואיחולי מוות לרבין. העצרת באה להשיב על כך בקריאה ברורה וחד משמעית, שתמכה בתהליך ודרשה שישראל תמשיך להוביל את הדרך לשלום במזרח התיכון.
העצרת נפתחה עם נאומים של בכירים, בהם ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס. רבין דיבר על הצורך בביטחון לצד שלום, והדגיש כי תהליך השלום הוא המפתח לשמירה על יציבות וביטחון באזור. פרס, מצידו, פתח את דבריו בהתרסה לאותם המתנגדים להסכמים[דרושה הבהרה], והדגיש את הצורך בתהליך הגישור בין שני העמים. הנאומים הדגישו את החזון לשלום, שבו יוכלו הפלסטינים לחיות בשלווה עם העם הישראלי.
במהלך העצרת הועלו גם מופעי מוזיקה ושירה, כמו "שיר לשלום", שהפך לסמל של אותה תקופה, והדגיש את הרצון הפשוט והכנה לשלום. הציבור שהגיע לכיכר היה מגוון, כולל אנשים שלא השתייכו באופן ישיר למפלגות או לתנועות פוליטיות, אלא פשוט חיפשו מקום שיביע את רצונם בשלום ובשיפור המצב הכללי באזור. בנוסף הביעה העצרת את ההתנגדות לאלימות – על כלל רבדיה. הן על האיבה בין העמים, אך גם על האלימות הפנימית שהתפרצה במהלך הוויכוח הפוליטי סביב הסכמי אוסלו. רבין התבטא על אלימות פוליטית ככלי לשחיקת הדמוקרטיה. ידועה במיוחד האמירה של רבין "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית"[7]. לאחר מכן הוסיף: "יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה". רבין בעצמו אף הראה דוגמה אישית ורוח מפשרת, כשהתייחס לשמעון פרס בחיבה וחברות, למרות עבר מורכב של יריבות ומתיחות ארוכת שנים[8][9][10][11]. העצרת נסתיימה בתשואות רמות וחגיגות של צעירים במזרקות. כשרבין הגיע לגרם המדרגות, המוני אדם הגיחו מאחורי המחסומים מבקשים להתקרב וללחוץ את ידו[12].
העצרת נערכה על רקע שסע פוליטי חמור בציבור הישראלי. דווקא בסופה של עצרת שלום ונגד האלימות, נרצח יצחק רבין. הרוצח, יגאל עמיר, מתנקש יהודי מחוגי הימין הקיצוני. הרצח חשף את עומק הקיטוב בחברה הישראלית בין תומכי תהליך השלום למתנגדיו. הוא סימל את ההתנגשות בין אידאולוגיות שונות – מצד אחד, מחנה שתמך בתהליך אוסלו וראה בו תקווה לשלום; ומצד שני, מחנה שהתנגד לתהליך בשל החשש לפגיעה בביטחון המדינה.
לאחר הרצח
נוער הנרות
ערך מורחב – נוער הנרות
מיד עם הוודע הרצח התאספו המוני צעירים בכיכר מלכי ישראל בתל אביב והביעו את כאבם על הרצח. הללו הניחו פרחים, כתבו מכתבי פרדה, שרו שירי אבל לצד תמונתו של רבין והדליקו נרות נשמה, ומשום כך זכו לכינוי "נוער הנרות". גם במהלך ימי ה"שבעה", בני הנוער פקדו את הכיכר, כמו גם בתי ספר ומרכזי ערים. חלקם הביעו את רגשותיהם גם באמצעות כתיבה על קירות הכיכר, וחלק מהכתובות נשמרות כיום מאחורי זכוכית לצד האנדרטה לזכר יצחק רבין בנקודה בה נורה.
נוער הנרות ייצגו תחושת שבר עמוק בקרב צעירים שגדלו לתוך תקופה של תקווה לשלום, אך נאלצו להתמודד עם משבר לאומי כתוצאה מהרצח. הפעילות סביב הדלקת הנרות הפכה לסמל של אובדן, אבל ושאיפה לתיקון חברתי. המפגש בכיכר, שבו שיתפו בני הנוער רגשותיהם ותהיותיהם, הפך לסוג של קהילה ספונטנית שהעלתה על סדר היום את חשיבות הדמוקרטיה, הסובלנות וההתנגדות לאלימות. לנוער הנרות הייתה השפעה תרבותית וחברתית רחבה. הוא ייצג את הדור שהושפע עמוקות מהשבר החברתי שחשפה ההתנקשות.
אביב גפן היה אז דמות בולטת בקרב צעירים, ובעל השפעה חזקה על נוער הנרות. הוא הביע עמדות הומניסטיות ברורות, תמך ברבין והביע אמון בדרכו לשלום. זמן קצר לפני הרצח, הוא אף שר בעצרת את שיר האבלות "לבכות לך", לכבוד אותם הרוגים שלא יזכו לחוות את השלום. בעקבות הרצח, שאירע דקות לאחר מכן, הפך השיר למעין המנון של נוער הנרות, והנצחת יצחק רבין בכלל.
בתרבות
בסיום הספר "בשבילה גיבורים עפים" מאת אמיר גוטפרוינד גיבור העלילה שב חזרה לישראל, כשהוא תוהה לעצמו אם כבר הסתיימה עצרת השלום בה נואם רבין[13].
במערכון "רבין ופרס, שיר לשלום" של "היהודים באים" נראים רבין ופרס מתווכחים כהרגלם, עד שלבסוף מחליטים על פתיחה של פיוס בניהם. בסיום, שנראה מלא תקווה לעתיד, אומר פרס: "אתה יודע יצחק, יש לי תחושה טובה מאוד לגבי העצרת הזאת, אני מרגיש שהעם איתנו, אפילו ראיתי בחור תימני עם כיפה שמחכה לנו שם"[14].
ברומן "שמחה גדולה בשמים" מאת אמונה אלון, הסיפור מסתיים בסיומה של עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל ורגע לפני רצח יצחק רבין.
ראו גם
- תהליך השלום הישראלי-פלסטיני
- שלום, חבר
- שיר לשלום
- יגאל עמיר
- נוער הנרות
- יום הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין
- הנצחת יצחק רבין
- כיכר רבין
קישורים חיצוניים
- 24 שנים לרצח רבין | "כן לשלום - לא לאלימות": בכיכר מלכי ישראל החלה עצרת התמיכה בתהליך השלום, באתר כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי, 2 בנובמבר 2019
- אילן לוקאץ', 25 שנים לרצח רבין: האמנים שהסכימו להופיע בעצרת – ואלו שהתחמקו: "היה חשש מזיהוי פוליטי", באתר מאקו, 31 באוקטובר 2020
ביאורים
- ^ "כָּבָה נֵרוֹ" ביטוי לאדם שנפטר.
הערות שוליים
- ^ Assassination of Yitzhak Rabin, אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 רועי מנדל וגלעד מורג, הרצח והאשמה: "אמרתי לרבין 'לא תצטער'", באתר ynet, 1 באוקטובר 2014
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 אילן לוקאץ', 25 שנים לרצח רבין: האמנים שהסכימו להופיע בעצרת – ואלו שהתחמקו: "היה חשש מזיהוי פוליטי", באתר מאקו, 31 באוקטובר 2020
- ^ אריק בנדר, גלאון: "להזמין את הנגבי לנאום בעצרת לזכר רבין זו החלטה שמשכיחה את ההסתה שקדמה לרצח", באתר מעריב אונליין, 3 בנובמבר 2018
- ^ "לו היית חי היום, גם המציאות היתה נראית אחרת", באתר ynet, 2 בנובמבר 2000
- ^ 6.0 6.1 מערכת כאן חדשות, 24 שנים לרצח רבין - בחזרה ליום ששינה את ישראל, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 2 בנובמבר 2019
- ^ המגדלור, אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה
- ^ רון פונדק, הבוז וההרמוניה בין רבין לפרס / 20 שנה לאוסלו, באתר ynet, 12 ביולי 2013
- ^ ערן אלדר, "אם אני נמושה אתה נפולת": הסכסוך בין יצחק רבין לשמעון פרס, סיקורו העיתונאי והשפעתו על תוצאות הבחירות לכנסת התשיעית ב־1977, קשר, אוניברסיטת תל אביב, 2021
- ^ יואב קרקובסקי בחדשות הערב, "האיבה קרעה את המפלגה": התהפוכות ביחסי רבין-פרס, כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי, 27 באוקטובר 2020
- ^ רפי רשף בתוכנית "ערב חדש", יצחק רבין על יחסיו עם שמעון פרס ב-1985, הטלוויזיה החינוכית הישראלית, 30 בדצמבר 1985
- ^ גיא פלג, המאבטח של רבין משחזר לראשונה את ערב הרצח: "קפצתי על יגאל עמיר, הצמדתי אקדח לראשו", באתר מאקו, 6 בנובמבר 2015
- ^ עמיחי שלו, גיבור על חלשים, באתר ynet, 24 בספטמבר 2008
- ^ רבין ופרס, שיר לשלום - פרק 15, באתר כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי, היהודים באים (עונה 4), 8 בספטמבר 2020
40030275עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל