בארץ ישראל תועדו כ־58 מינים מיניעכשובאים, השייכים ל-6 משפחות שונות, כשחלקם הגדול מצוי בנגב. הטקסונומיה של עכשובי ישראל נחקרה חלקית בתחילת שנות ה-60 על ידי הארכנולוג, גרשם לוי, והאנטומולוג, אהרן שולוב, אך מאז חלו שינויים רבים בטקסונומיה העולמית ונדרשת בחינה מחודשת של החלוקה הטקסונומית של העכשובאים בישראל. מגוון המינים של העכשובאים בארץ ישראל התאפשר בזכות חיבורה של ארץ ישראל בין אירואסיה לבין אפריקה, ונקודת מפגש בין משפחות משתי היבשות האלו.[1]
העכשובאים מרתיעים בני אדם[2] עקב גודלם, מראם, מהירותם, התנהגותם התזזיתית והקולות שהם משמיעים, אך עם זאת העכשובאים אינם ארסיים ואינם נחשבים מסוכנים לאדם. נשיכה מעכשוב עלולה לצבוט, ואם העכשוב גדול, אף לנקב את העור אך אינה מסוגלת לגרום לנזק המצריך טיפול רפואי. כמו כן, העכשובאים אף מועילים לאדם מכיוון שהם מחסלים מזיקים כמו עכברים וחרקים.
