עכבישים בארץ ישראל

כיום, אין נתונים מדויקים אודות העכבישים בארץ ישראל, אך עם זאת מעריכים כי בארץ ישראל חיים בסביבות ה-800 מיני עכבישים, השייכים ל-52 משפחות שונות, כשהם נפוצים בכל בתי הגידול היבשתיים בארץ. למרות גודלה הקטן של ישראל, היא בעלת תפקיד מרכזי בחקר של מגוון העכבישים באגן הים התיכון, ובמיוחד במזרח התיכון. בשטחה חיים יותר מיני עכבישים מאשר במדינות ובאיים גדולים יותר באירופה ובאפריקה (לדוגמה, במצרים נצפו כ-385 מינים ובאירלנד כ-415 מינים). מגוון מינים זה מגיע משני אזורים ביו-גאוגרפיים עיקריים - האזור ההולארקטי והאזור האפרוטרופי.

כיום, פחד מעכבישים הוא בין הפחדים הנפוצים ביותר, כשבכל שנה מספר אנשים ננשכים על ידי עכבישים^[1]^[2], ובשל כך העכבישים זוכים ליחס ציבורי גרוע. עם זאת, רק כשני מיני עכבישים בישראל הם מסוכנים לאדם - האלמנה השחורה והארסן החום.

משפחת העכבישים הגדולה ביותר בישראל היא משפחת הקטועניים עם למעלה מ-126 מינים שתועדו בה, ולאחריה משפחת הקופצניים עם למעלה מ-108 מינים מתועדים. מין העכביש הגדול ביותר שחי בישראל בפרט, ובמזרח התיכון בכלל הוא מברישמון הערבה, שהוא גם מין אנדמי לישראל ולירדן. עד לגילויו של מברישימון הערבה בחולות סמר^[3] נחשבה הפרוונית השחורה, הטרנטולה היחידה בארץ, לגדולה בעכבישי ישראל.

גאוגרפיה

מדי שנה מיליוני עכבישים ממשפחת הפגיוניים מתקבצים על גדות נחל שורק ומכסים את אזור הצמחייה והגדות ברשתות קורים. העכבישים טווים את רשתות הקורים האלו על מנת לצוד את מיליארדי היתושים החיים לאורך הנחל המזוהם.^[4]^[5]^[6]^[7]^[8]

הכחדה ומאמצי שימור

בשטחי חולות סמר התגלה המין מברישימון הערבה. חולות אלה השתרעו בעבר על פני קילומטרים רבועים בודדים, אך עקב המרה של שטחים לחקלאות וכריית חול הצטמצמו אף יותר. עקב כך, המשך כריית החולות והרס בית הגידול מאיימים על עתיד המין האנדמי לאזור.^[9]^[10]

במהלך השנים, הגיעו אל ישראל מספר מינים פולשים של עכבישים המתחרים במיני העכבישים המקומיים. דוגמה למין כזה הוא האלמנה החומה.^[11]^[12]

כמו כן, העכבישים בישראל אינם מוגדרים כ"ערך טבע מוגן", ועל כן אינם זוכים להגנות הנלוות. עם זאת, הם נחשבים מוגנים בתחומי שמורות הטבע והגנים הלאומיים בישראל.

יחסי גומלין עם האדם

עכבישים ידועים כמדבירים ביולוגיים בעלי יעילות גבוהה, ומסייעים בחיסול מזיקים.^[13]

מחקר

אחת מחוקרות העכבישים המפורסמות בעולם היא הישראלית פרופסור אמריטה יעל לובין, מאוניברסיטת בן-גוריון. לובין הצטרפה כחוקרת למכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, קמפוס שדה בוקר, שם עסקה באקולוגיה והתנהגות של עכבישים, בדגש על מינים מדבריים ואבולוציה של חברתיות בעכבישים. במקביל הייתה אחת ממייסדי מרכז מיטרני לביולוגיה מדברית, שבהמשך הפך למחלקה לאקולוגיה מדברית.

חוקר עכבישים ישראלי מפורסם נוסף הוא גרשם לוי שעסק במחקר טקסונומי של סדרות העכבישנים בארץ ישראל. עבודת חייו הייתה להרחיב את אוסף העכבישנים הלאומי של ישראל ולתאר את מיני העכבישנים של ארץ ישראל והאזור הסמוך. הוא עסק בין היתר במחקר טקסונומי של עכבישאים (בהם לדוגמה מברישימון הערבה), ופרסם עשרות מאמרים מדעיים ומספר ספרים, בהם עריכת כרך באנציקלופדיה של החי והצומח בישראל (בעברית).

בשנת 1998, הגדיר הארכנולוג הפולני ד"ר יז'י פּרוּשינסקי (צר') עכביש חדש למדע מבני משפחת הקופצניים וקרא לו "פלגרה אמיתי" (Phlegra amitaii), על שמו של פנחס אמיתי, אנטומולוג (חוקר פרוקי-רגליים) שהתמחה בחקר העכבישנים.^[14] ב־4 בפברואר 2021 התפרסם מאמרו של איגור (עידו) ארמיאץ' ושותפיו, בו הגדיר זן חדש של עכביש ממשפחת הזאבניים, וקרא לו על שמו של אמיתי, "אוויפה אמיתי" (Evippa amitaii)^[15].

ב-2022, התגלה מין חדש של עכביש בישראל באזור הערבה.^[16]

סכנות

מתוך כ-800 מיני העכבישים החיים בארץ ישראל רק כשניים מהם נחשבים למסוכנים לאדם - האלמנה השחורה והארסן החום. הסיכון מתייחס לאדם בוגר ושאינו סובל מרגישויות, ובדומה לכל פגיעה מבעל חיים ארסי, גופם של ילדים ובעלי רגישויות (אלרגיות לארס או לארס מסוג מסוים) עלול להגיב באופן חמור יותר עד קיצוני.

עם זאת, בישראל לא מוכרים ב־50 השנים האחרונות מקרי מוות שנגרמו מנשיכת עכביש.^[17]