טורקית עות'מאנית
| מדינות | לא בשימוש |
|---|---|
| אזורים | לא בשימוש |
| דוברים | לא בשימוש |
| שפת אם | לא בשימוש |
| כתב | אלפבית ערבי |
| משפחה |
שפות אלטאיות (במחלוקת) |
| לאום | לא בשימוש |
| מוסד | אין |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
טורקית עות'מאנית (בטורקית: Osmanlıca או Osmanlı Türkçesi; בטורקית עות'מאנית: لسان عثمانی או عثمانليجة ובתעתיק לטיני מודרני Lisan-ı Osmani) היא רובד היסטורי של השפה הטורקית, אשר דובר בשטחיה של טורקיה המודרנית ובשטחים נוספים של האימפריה העות'מאנית, ואשר שימש כשפת המִנהל, הספרות והתרבות ברחבי האימפריה העות'מאנית כולה.
הטורקית העות'מאנית מתאפיינת במבנים דקדוקיים ובמספר גדול של מילים שנשאלו בעיקר מפרסית ומערבית, ובמהלך המאה ה-20 היא התפתחה במהירות לטורקית מודרנית כתוצאה מהכוונה ממשלתית.
הבחנה בין טורקית וטורקית עות'מאנית
הטורקית העות'מאנית כמעט שאינה מדוברת מאז אמצע המאה ה-20, אך בניגוד לטעות רווחת, היא לא נכחדה ועברה מהעולם, בדיוק כפי שאנגלית עתיקה או עברית מקראית לא נכחדו ונעלמו. תחת זאת השתנתה הטורקית העות'מאנית והתפתחה לטורקית מודרנית במהלך המאה ה-20. המקור לסברה הרווחת המוטעית הנ"ל נעוץ בכך שחלק גדול מהשינויים שהתחוללו במהלך המאה ה-20 בטורקית העות'מאנית לא עלו מהרחוב, אלא הוכתבו באופן מזורז על ידי מוסדות השלטון של הרפובליקה הטורקית שקמה על חורבות האימפריה העות'מאנית לאחר מלחמת העצמאות של טורקיה. דבר זה נעשה באמצעות המוסד לשפה הטורקית, גוף ממשלתי שהוקם בשנת 1932 לשם בקרת השפה ופיקוח עליה.
סיבה נוספת לסברה כי מדובר בשתי שפות שונות מקורה בעובדה שפעילותו של המוסד לשפה הטורקית, כמו גם שינויים אחרים שהתחוללו בטורקיה בשנים אלה מכוח רפורמות אטאטורק, לוו באווירה של דחיית המורשת העות'מאנית המסואבת והרוויה בהשפעות זרות, וחזרה למקורות הטורקיים "הטהורים". גישה זו הביאה לרושם שהטורקית המודרנית דילגה על ההתפתחויות שחלו בשפה בתקופה העות'מאנית, והמשיכה לכאורה מאותה נקודה בה החלו התפתחויות אלה, תוך שהיא עוקפת אותן ומתעלמת מהן. כך, לכאורה, עלתה הטורקית המודרנית והתפתחה מרובד מוקדם יותר של השפה ולא מהטורקית העות'מאנית. תופעה זו והגישה התומכת בה זכו לשם "טורקית טהורה" (öz Türkçe).
אולם סברה זו, כאמור, אינה נכונה. אף שהטורקית העות'מאנית שונה באופן מהותי מטורקית מודרנית ובמידה רבה איננה מובנת לדוברי השפה העכשווית, התהליכים שחלו בשלב המעבר בין שני רובדי השפה זהים לתהליכים שחלו בשפות אחרות אשר עברו מרובד מוקדם למאוחר, ואין לייחס חשיבות מכרעת בבחינת הקשר בין שני הרבדים הלשוניים לקצב בו התרחשו שינויים אלה, או לשאלה אם התפתחו במהלכם הטבעי של העניינים או הוכתבו על ידי רשות שלטונית.
גישה זו אף מוקצנת בטענה כי טורקית מודרנית היא גלגולה העכשווי של "טורקית עות'מאנית חדשה" (Yeni Osmanlı Türkçesi), הלשון שדיברו באימפריה העות'מאנית מאז אמצע המאה ה-19. משמעותה של טענה זו היא כי הטורקית המדוברת כיום איננה שייכת לרובד לשוני שונה מזה של הטורקית העות'מאנית, אלא היא תת-רובד עכשווי של העות'מאנית המאוחרת. להבחנה זו, הלכה למעשה, אין משמעות של ממש, שכן מדע הבלשנות בודק ומשווה את ההבדלים בין שפות, ניבים ורבדים לשוניים שונים, וההגדרה המדויקת האם אכן מדובר בשפות, ניבים או רבדים שונים חשובה פחות, ולעיתים אף מושפעת משיקולים חברתיים, פוליטיים ואחרים.
המוסד לשפה הטורקית, שטען במשך חמישים שנה כי טורקית וטורקית עות'מאנית הן שפות שונות, הכיר לבסוף באופן רשמי בשנת 1983 בקשר ובקרבה שבין שני רובדי השפה, ולשם כך הכשיר את השימוש במילים ובביטויים עות'מאניים כחלק מהשפה הטורקית העכשווית.
היסטוריה
מוצא
לאחר שהסלג'וקים קיבלו עליהם את האסלאם במאה ה-10, שאלה שפתם מספר גדול של מילים מערבית ומפרסית, וחשוב מכך, היא אימצה מבנים לשוניים מורפולוגיים שהיו אופייניים לשפות אלה. מאחר שפרסית היא שפה הודו-אירופית וערבית היא שפה שמית, מבנים אלה, ובפרט אופן הקישור בין שם עצם לשם תואר ודרך החיבור של שני שמות עצם ביחסת שייכות או תיאור, היו (ונותרו) זרים לשפה הטורקית, השייכת למשפחת השפות הטורקיות (ראו להלן).
מבחינה היסטורית עומדת עובדה זו בסתירה לטעות רווחת נוספת, לפיה רכשה הטורקית העות'מאנית את אופיה בתקופת התרחבותה של האימפריה העות'מאנית החל במאה ה-15, וזאת כתוצאה משליטתה על חצי האי ערב וצפון אפריקה. ברי שהשפעה הדדית בין ערבית וטורקית עות'מאנית המשיכה והתקיימה במשך שנות שלטונם של העות'מאנים על הערבים, אך את מירב ההשפעות הערביות והפרסיות רכשה שפתם של אבות העות'מאנים לפני שפלשו לאסיה הקטנה במאה ה-11 ומאות שנים לפי שהתפשטו צאצאיהם סביב הים התיכון והקימו את האימפריה העות'מאנית.
רובדי הטורקית העות'מאנית
הטורקית העות'מאנית הייתה מדוברת במשך כ-850 שנים[1], והתפתחותה התרחשה בשלושה רבדים[2]:
- טורקית עות'מאנית עתיקה (Eski Osmanlı Türkçesi) - בשלב זה, שנמשך מראשיתה של השפה בסוף המאה ה-11 ועד למאה ה-16, הייתה הטורקית העות'מאנית זהה כמעט לחלוטין לשפה שדוברה בפי הסלג'וקים ובנסיכויות הבייליקיות באנטוליה.
- טורקית עות'מאנית בינונית (Orta Osmanlı Türkçesi) או עות'מאנית קלאסית (Klasik Osmanlıca) דוברה באימפריה העות'מאנית מהמאה ה-16 ועד תקופת הטנזימאט, אשר החלה בשנת 1839 והסתיימה ב-1876.
- טורקית עות'מאנית חדשה (Yeni Osmanlı Türkçesi) הייתה השפה שדוברה באימפריה העות'מאנית מאמצע המאה ה-19 ועד למאה ה-20.
ההבדלים העיקריים בין טורקית עות'מאנית לטורקית
ההבדלים בין עות'מאנית לטורקית מודרנית הם כה רבים עד שקצרה היריעה מלסקור את כולם. להלן יפורטו ההבדלים העיקריים בלבד, ככל הניתן מבלי להתעמק יתר על המידה בעקרונות הדקדוק הטורקי, המורכב למדי ושונה מאד מזה של עברית או אנגלית:
כתב
ההבדל הידוע ביותר בין טורקית עות'מאנית לטורקית מודרנית הוא החלפת האלפבית הערבי באלפבית הלטיני ב-1928. שינוי זה, שזכה לכינוי "מהפכת האותיות" (Harf Devrimi), נתפס על ידי מוסטפא כמאל כהכרחי לקידמה ולמלחמה באנאלפביתיות, שכן האלפבית הערבי אינו מסוגל להביע את העושר הפונולוגי של השפה הטורקית, שבה שמונה תנועות. העובדה שטורקית היא שפה צירופית, העושה שימוש מסיבי במוספיות, בצירוף העובדה שהיא כפופה לכללים דקדקניים של הרמוניה קולית, מביאה לכך שהתנועות ממלאות תפקיד חשוב במיוחד ביצירת מילים ובהבחנה ביניהן. תוצר הלוואי השלילי של שינוי שיטת הכתב, תוצר שממנו לא היו מחדשי השפה מוטרדים במיוחד, הפך את אוצרות הספרות, השירה והאמנות העות'מאניים לבלתי נגישים לדוברי טורקית מודרנית בלא תיווך של תיעתוק. להלן כללי התעתיק מהאלפבית הערבי ללטיני:
| אות | שם עות'מאני | מקבילה בעברית | תעתיק בטורקית מודרנית | אלפבית פונטי בינלאומי |
|---|---|---|---|---|
| ا | אליף, elif | א | a, e | / ʌ / |
| ء | המזה, hemze | א' | ', a, e, i, u, ü | - |
| ب | בה, be | ב דגושה | b | / b / |
| ﭖ | פה, pe | פ דגושה | p | / p / |
| ت | תה, te | ת | t | / t / |
| ث | סה, se | ס | s | / s / |
| ج | ג'ים, cim | ג' | c | / dʒ / |
| ﭺ | צ'ים, çim | צ' | ç | / tʃ / |
| ح | הא, ha | ה | h | / h / |
| خ | הי/הא, hı | ה | h | / h / |
| د | דאל, dal | ד | d | / d / |
| ذ | זל, zel | ז | z | / z / |
| ر | רה, re | ר | r | / ɾ / |
| ز | זה, ze | ז | z | / z / |
| ﮊ | ז'ה, je | ז' | j | / ʒ / |
| س | סין, sin | ס | s | / s / |
| ش | שין, şın | ש ימנית | ş | / ʃ / |
| ص | סאד, sad | ס | s | / s / |
| ض | דאד, dad | ד, ז | d, z | / d, z / |
| ط | טי/טה, tı | ט | t | / t / |
| ظ | זי/זה, zı | ז | z | / z / |
| ع | אין, ayın | ע, ה, ' | ', h | / h / |
| غ | גאין, gayın | ג, ' | g, ğ | / ɣ / |
| ف | פה, fe | פ רפה | f | / f / |
| ق | כף, kaf | ק, כ | k | / k / |
| ك | כף, kef | כ, ג, נ, ' | k, g, ğ, n | / k / |
| ﮒ | גף, gef | ג, ' | g, ğ | / g / |
| ﯓ | נף-nef, סא'אר-sağır, כף-kef | נ | n | / n / |
| ل | לאם, lam | ל | l | / l / |
| م | מים, mim | מ | m | / m / |
| ن | נון, nun | נ | n | / n / |
| و | וו, vav | ו, או | v, o, ö, u, ü | / o, œ, u, y, v / |
| ه | הא, he | ה, א | h, e, a | / h / |
| ﻻ | לאמאליף, lamelif | ל-א | la | / la / |
| ي | יה, ye | י | y, ı, i | / ɯ, i, j / |
מורפולוגיה
נוסף על המהפך של הנהגת הכתב החדש, הרי שהמהפכה שהונהגה בשפה המדוברת והמכונה "מהפכת השפה" (Dil Devrimi), הייתה מכריעה ממנו. שינוי הכתב כשלעצמו לא השפיע על השפה המדוברת, ואילולא פעל המוסד לשפה הטורקית גם בכיוונים נוספים, ייתכן כי השפה הטורקית המודרנית הייתה נותרת זהה לטורקית עות'מאנית, או לפחות דומה לה במידה המאפשרת את הבנתה על ידי כל דובר טורקית מודרנית. מצב הדברים הנוכחי והתמוה במידה מסוימת, שבו טקסטים שנכתבו באלפבית הלטיני לפני פחות מ-80 שנה אינם נהירים במידה רבה, או אינם נהירים לחלוטין, לקוראים מודרניים, נגרם כתוצאה מהשינוי המשמעותי במורפולוגיה של השפה ובאוצר המילים שלה.
כפי שהוזכר לעיל, השינוי הרוחבי הגורף ביותר היה בדרך חיבורם של שמות עצם זה לזה ולשמות תואר. בטורקית, שהיא שפת מושא-פועל ("אני גדול אוטו-ב נוסע" - OV language), בניגוד לעברית מודרנית, שהיא שפת פועל-מושא ("אני נוסע באוטו גדול" - VO Language), סדר המילים הוא שהתואר קודם לשם העצם ("יפה ספר"), ובין שני שמות עצם, קודם שם העצם המכשיר לשם העצם האחר אותו הוא מתאר ("של דני הספר/ספרו")[3]. לעומת זאת, בערבית ובפרסית סדר המילים הפוך ודומה לסדר המילים בעברית. הטורקית העות'מאנית אימצה את סדר המילים של הערבית והפרסית בצירוף הכלי הפרסי ליצירת קשר זה - המוספית i שצורפה באמצעות מקף אל המילה הראשונה (שם התואר או שם העצם בעל האיכות המתארת). המוספית i כפופה לכללי ההרמוניה הקולית הטורקיים, דהיינו, שבהשפעת התנועה שקודמת לה היא עשויה להופיע גם כ-ü, u או ı[4]. בתרגום מילולי לעברית ניתן להחליף את המוספית i במילה "של", ב-"ה' הסמיכות" או באוגד, על פי ההקשר.
לדוגמה, ב-"Lisan-ı Osmani" שנזכר בתחילת הערך, מתאר שם התואר "עות'מאני" (Osmani) את שם העצם "שפה" (Lisan), ולכן התרגום המילולי המדויק הוא "(ה)שפה-ה עות'מאנית". בדוגמה זו לא רק שהמילים מסודרות לפי הכללים העות'מאניים, אלא הן עצמן עות'מאניות, וכיום יצאו משימוש כמעט לחלוטין. Lisan ("לשון") ה"ערבית" הוחלפה ב-"Dil" ה"טורקית", ו"אוסמאני", שבו הופכת המוספית הערבית i- את השם "עות'מאן" לשם התואר "עות'מאני", הפכה ל"אוסמאנלי" "Osmanlı" באמצעות המוספית הטורקית lı-.
המבנה העות'מאני ה"לא-טורקי" היה אחד מיעדיו הראשונים של המכון לשפה הטורקית, והוא החליפו בסדר המילים הטורקי ה"טהור" תוך שימוש בכלי הטורקי המיועד לשם כך - מוספית השייכות לגוף שלישי יחיד, המולחמת אל השם המשעבד (i, -u, -ü- או ı-, המופיעה בלוויית האות "s" לאחר תנועות). לכן "Lisan-ı Osmani" הפך ל-"Osmanlı Türkçesi", דהיינו "עות'מאנית טורקית-שלה" ("שלה" במקרה זה מובע באמצעות המוספית si- המוצמדת לשם השפה -Türkçe).
המקף, שאינו חלק מהתחביר הטורקי, נעלם לחלוטין, וזהו אחד המאפיינים המזדקרים מיד לעין בעיון בטקסטים הכוללים ביטויים עות'מאניים. מאפיינים נוספים הם השימוש בגרש (') שסימן את האות ע' או סותם סדקי[5], וההקפדה על סימן הגג (circumflex: ^) הנובע ממספר סיבות פונולוגיות[6].. להלן דוגמה לטקסט עות'מאני (באלפבית לטיני) למעלה, לעומת טקסט בטורקית מודרנית מתחתיו, הממחישה היטב את ההבדלים ביניהן[7]:
Amed-i medid ve ahd-i ba'iddir ki daniş-gâh-ı istifadede nihade-i zanu-yı taleb etmekle arzu-yı kesb-i edeb kılıp gerçi irre-i ahen-i berd-i gûşiş-i bî-müzd zerre-i fulad-ı fu'ad-ı infihamı hıred edemeyip şecere bî-semere-i isti'daddan yek-bar-ı imkân intişar-ı nüşare-i asar-ı hayr-ül me'ad as'ab-ı min-hart-ül katad...
Osmanlı yönetici sınıfının ve eğitimli seçkinlerin kullandığı bir yazışma ve edebiyat dili olan Osmanlıca, günlük hayatta konuşulan bir dil olmamıştır. En belirgin özelliği, Türkçe cümle altyapısı üzerinde, İslam dünyasının klasik kültür dilleri olan Arapça ve Farsçayı serbestçe kullanma imkânı tanımasıdır...
הצלחתו של המוסד לשפה הטורקית במדיניות זו הייתה מוחלטת, והתחביר העות'מאני המסורתי משתמר אך ורק במושגים היסטוריים שנטבעו בתקופה בה עדיין עמד בתוקף. בכל יתר המקרים נוהגת השיטה ה"טורקית". משמעותו של שינוי זה היא עצומה, שכן המבנים עליהם השפיע הם מבנים לשוניים בסיסיים המופיעים כמעט בכל משפט, ולו הבסיסי ביותר, ובמשפטים מורכבים הם חוזרים ומופיעים פעמים רבות. די לדמיין מצב היפותטי בעברית, שבו השפה תאמץ מבנים תחביריים אנגליים באופן גורף, ותאמר "דני'ס ספר" (בהשפעת Danny's book) במקום "הספר של דני", או "שחור כלב" (בהשפעת Black dog) במקום "כלב שחור".
בין התופעות המבניות הנוספות בהן נלחם המוסד לשפה הטורקית בהצלחה, היה השימוש במוספית i- הנ"ל וגרורותיה ההרמוניות כסיומת לשמות תואר. במקומן המציא המוסד "יש מאין" וללא שום קשר לטורקית טהורה את הסיומת sel- והחלופה האחורית שלה sal-, על תוצרי הלוואי שלהן el, -al- ו-l-. שינוי זה לא השתלט עדיין על כל שמות התואר - "tarihi" ("היסטורי") ממשיך להתקיים לצדו של "tarihsel" המודרני (שניהם מ-tarih - "היסטוריה"), ו"פוליטי" הוא גם siyasi וגם siyasal (שניהם מ-siyaset - "מדיניות"). אולם רוב שמות התואר שנגזרו בעבר משמות עצם תוך שימוש בסיומת i- מולחמים כיום עם sel- ונגזרותיה.
אוצר מילים
אוצר המילים של הטורקית המודרנית המדוברת, להבדיל מהמילונית, שונה במידה רבה מאוצר המילים ששימש בשפת היומיום בתקופה העות'מאנית. כתב ישן היא תורה שניתן לרכוש בזריזות יחסית, ואפילו על מבנים מורפולוגיים עתיקים, שונים ככל שיהיו, ניתן להשתלט ברמה טובה, בהתחשב בכך שמדובר בתבניות שחוזרות על עצמן לפי כללים ברורים ומוגדרים. לא כך הדבר כאשר מדובר באלפי ועשרות אלפי מילים שיצאו מהשימוש והפכו לאות מתה.
במידה רבה אין אוצר המילים העות'מאני היומיומי מהווה חלק מהשפה הטורקית המדוברת. המוסד לשפה הטורקית הוביל במשך 50 שנה ויותר גישה בלתי מתפשרת ל"ניקוי" השפה הטורקית מהשפעותיה הערביות והפרסיות, אפילו במחיר של אימוץ מילים משפות אירופיות, ובראשן צרפתית, שאין בינה לבין טורקית טהורה דבר וחצי דבר. אולם בדרך כלל נעשה שימוש במילים ממקור טורקי שהושבו לשימוש יומיומי או שזכו לתחייה עם משמעות דומה או מודרנית (כדוגמת "חשמל" בעברית).
מגמה זו, גם אם התמתנה בעשרים השנים האחרונות, היא בלתי הפיכה. מתוך 104,481 ערכים שהופיעו במילון הרשמי של המכון לשפה הטורקית ב-2005 (Güncel Türkçe Sözlük - "המילון לטורקית בת זמננו") רק 14% הן ממקורות זרים "לא-טורקיים"[8]. בראשן של השפות הזרות שמהן גזרה הטורקית את מילותיה עדיין ניצבת הערבית, עם כ-6% מסך המילים בשפה. לפרסית מיוחסות מעט יותר מאחוז אחד, ואילו הצרפתית היא המקור לכמעט 5% מהמילים בטורקית.
מאידך, תהליך ההתחדשות שהוביל המוסד לשפה הטורקית הביא גם לעושר לשוני, וישנן מילים ותיקות הממשיכות להתקיים לצד המילים החדשות שנטבעו במטרה להחליפן, והמאפשרות לדובר לברור במילותיו. מילים אלה שינו לעיתים את משמעותן המקורית ויצרו משמעות קרובה חדשה או שהפכו לחלק מרובד לשוני גבוה או רשמי יותר. חלק גדול מהמילים ממוצא ערבי ופרסי שרדו בשימוש היומיומי הבסיסי ביותר, בין בשל כך שלא נמצא להן תחליף ראוי ובין משום שהתחליף שהוצע להן לא נקלט. tarih ("היסטוריה") ו-siyaset ("פוליטיקה") נזכרו לעיל, ולאלה ניתן לצרף מאות מילים נוספות, חלקן מוכרות גם לדוברי עברית, כמו merkez ("מרכז"), sebep ("סיבה" המתקיים לצד neden המודרני), nokta ("נקודה" המתקיים לצד puan הצרפתי), saat ("שעה", "שעון") ועוד. באחרות המקור השמי ברור - kitap ("ספר" מהשורש "כתב"), sıfır ("אפס" מ"ספרה"), tam ו-tamam ("שלם", "מלא") ועוד. מילים ממקור ערבי מסתיימות בדרך כלל בסיומות אופיינית כמו et- או yet- השמורות לשמות עצם מופשטים (adalet - "צדק"; hürriyet - "חירות") או שהן שומרות על שרידים של משקלים שמיים כמו המשקל "תקטיל": tahrip (כמו "תחריב" - "הרס"), tahlil (כמו "תכליל" - "ניתוח", "אנליזה"), takdim (כמו "תקדים" - "הקדמה", "הצעה") ועוד. משקל נפוץ נוסף הוא "איקטל" ודוגמאות לו נמצאות במילים כמו imkân ("אפשרות", "יכולת"), iptal ("ביטול"), imha ("חורבן", השוו לשורש "מחה") ועוד.
ניתן לעיין שוב בדוגמאות הטקסטים הטורקי והעות'מאני שלעיל. גם ללא ידע בערבית ניתן להבחין בקלות כי למעט הפעלים, רוב רובן של המילים בטקסט העילי הן ממקור ערבי, והדבר ממחיש היטב את מידת ההשפעה של ערבית ופרסית על הטורקית העות'מאנית:
- מילים כמו istifadede, infihamı, ו-intişar הן בעליל שמות עצם שנטבעו במקור מכוחו של משקל ערבי. imkân הוא כאמור שם העצם "יכולת" או "אפשרות" שמוצאו במשקל אחר.
- ב-ahd, berd, müzd וב-kesb יש ציברי עיצורים שאינם אופייניים למילים ממקור טורקי.
- taleb מסתיימת בעיצור סותם (b), דבר שאינו קורה במילים טורקיות, ואכן מדובר במילה "בקשה" ממקור ערבי, והיום היא תיכתב, אם תיכתב, כ-talep.
- ba'iddir, fu'ad, isti'daddan, me'ad ו-as'ab נכתבו כולן כשהן כוללות סימן גרש (') המסמן את האות ע' או סותם סדקי. תופעות אלה קיימות בערבית אך לא בטורקית, ועל כן ברי כי מילים אלה אינן ממקור טורקי.
- -min וכן -bî המופיעה מספר פעמים הן מילות היחס הערביות המקבילות ל-"מ-" ול-"ב-", המופיעות בניגוד לכללי השפה הטורקית לפני שמות העצם (כמו בעברית).
- ki שמשמעה "ש-" זרה לחלוטין לתחביר הטורקי, שנמנע ממשפטי זיקה ומביע את רעיון המשפט המשועבד כחלק מהפועל[9].
לעומת זאת, בטקסט הטורקי המודרני, שנלקח באקראי מקטע הפתיחה בערך המקביל בוויקיפדיה הטורקית, נותרו מספר מילים ממקור ערבי, אולם אלה מועטות בהרבה (לדוגמה - edebiyat המתאפיינת בסיומת ערבית - "ספרות"; hayat גם היא עם סיומת ערבית - "חיים"; dünya - "עולם", İslam ו-imkânı הנ"ל). לצדן ניתן לאתר בקלות שתי מילים משפות אירופיות (klasik ו-kültür), אולם יתר המילים הן ממקור טורקי, והתחביר של המשפט הוא "טורקי" ללא יוצא מן הכלל.
ראו גם
לקריאה נוספת
- השוואת תעתיקיו של הכתב הערבי בפרסית, ערבית ובטורקית עות'מאנית (גרמנית)
- השוואת תעתיקים של טורקית עות'מאנית וטורקית מודרנית (אנגלית)
- כללים לתִעתוק טורקית עות'מאנית (אנגלית)
- "גלגולי לשון, מסע בעקבות המצאתו הגדולה ביותר של האדם", גיא דויטשר, מסת"ב 978-965-7120-92-7.
- "Turkish", Geoffrey Lewis, 2. edition; The Arabic and Persian element in Turkish, P.144.
קישורים חיצוניים
טורקית עות'מאנית בוויקי-אינקובאטור- מילון רשת אינטראקטיבי טורקית מודרנית-טורקית עות'מאנית-טורקית מודרנית
- רשימת מילים בטורקית עות'מאנית ומשמעותן בטורקית מודרנית (בטורקית)
- אתר המוקדש לטורקית עות'מאנית (בטורקית)
הערות שוליים
- ^ לפי דעות מסוימות, היא התגבשה באופן סופי לשפה נבדלת רק במאה ה-13, ועל כן דיברו בה במשך 700 שנה בלבד.
- ^ אתר Osmanlica.
- ^ לעניין זה ראו לדוגמה בספרו של גיא דויטשר "גלגולי לשון, מסע בעקבות המצאתו הגדולה ביותר של האדם", מסת"ב 978-965-7120-92-7 בעמ' 307.
- ^ לעניין האותיות ı/i ראו בהמכלול:כללים לתעתיק מטורקית.
- ^ בטורקית מודרנית נעשה עדיין שימוש בגרש, אולם מטרתו שונה לחלוטין ותפקידו להבחין בשמות עצם פרטיים בין שם העצם עצמו למוספיות שמצטרפות אליו: Tel-Aviv'den מתל אביב, Kudüs'te בירושלים וכו'.
- ^ להסבר אודות תפקידיו של סימן הגג בטורקית, ראו המכלול:כללים לתעתיק מטורקית.
- ^ שני הטקסטים אינם זהים, אלא מובאים לשם המחשה בלבד.
- ^ מתוך אתר המוסד לשפה הטורקית.
- ^ השימוש במילה "ki" בטורקית מודרנית מוגבל למקרים מסוימים ולשפת דיבור לא תקנית.
