סעד אל-דין אבראהים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סעד אל-דין אבראהים
سعد الدين إبراهيم
סעד אל-דין אבראהים באבו דאבי, 2009
סעד אל-דין אבראהים באבו דאבי, 2009
סעד אל-דין אבראהים באבו דאבי, 2009
לידה 31 בדצמבר 1938
אל-מנצורה, מצרים
פטירה 29 בספטמבר 2023 (בגיל 84)
מדינה מצריםמצרים מצרים
פעילות בולטת פיקוח על הבחירות במצרים
ידוע בשל טביעת המונח גומלוכיה
השכלה דוקטורט
מקצוע סוציולוג, פעיל זכויות אדם, סופר
השקפה דתית אסלאם סוני
פרסים והוקרה פרס היינץ פייגלס לזכויות אדם של מדענים (2003)

סעד אל-דין אבראהים (בערבית: سعد الدين إبراهيم;‏ 31 בדצמבר 1938 – 29 בספטמבר 2023) היה סוציולוג וסופר מצרי. היה אחד מפעילי זכויות האדם והדמוקרטיה המובילים במצרים, ומבקר עז של נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארכ. איברהים ייסד בקהיר את "מכון אבן-ח'לדון ללימודי פיתוח", אשר תמך ברפורמות פוליטיות וכלכליות בעולם הערבי. בנוסף היה חבר מועצת הנאמנים של המוסד הערבי לדמוקרטיה.

כחלק מביקורתו כנגד המשטר במצרים טבע את המונח "גומלוכיה", משטר רפובליקני-מלוכני בו השלטון עובר מאב לבנו.

קריירה

אברהים נולד בבידין, כפר קטן על דלתת הנילוס ליד העיר מנסורה, מצרים. בשנת 1955 הוא נבחר כסטודנט מבטיח ממחוז הולדתו כדי לפגוש את גמאל עבד אל נאצר, אז נשיא מצרים.[1] כנער התחבר לחברי קבוצת האחים המוסלמים. בתחילת דרכו האקדמית עבד כעוזר הוראה בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת קהיר (1960–1962), ומונה כעוזר מרצה באוניברסיטת וושינגטון (1964–1967), ועוזר פרופסור באוניברסיטת מדינת צפון קליפורניה (1967), והאוניברסיטה האמריקאית בביירות (1972). בנוסף, איברהים לימד סוציולוגיה באוניברסיטת דפאו באינדיאנה בין השנים 1967–1974.

ב־1975 חזר למולדתו מצרים, שם מונה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה האמריקאית בקהיר. בשנת 1979 מונה לפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס. הוא מונה כמרצה אורח באוניברסיטת חלוואן בשנים 1976–1995. בין השנים 1977–1985 כיהן כראש היחידה לענייני ערבים במרכז אל-אהראם ללימודים פוליטיים ואסטרטגיים.

מחקריו התמקדו במיעוטים ובזכויותיהם. בשנות התשעים איברהים ניתח את הקהילה הקופטית במצרים כמיעוט על אף שבאותה העת הגדרת קבוצה דתית כמיעוט נחשבה לטאבו במצרים.[1]

סעד אל-דין ביצע עבודות ייעוץ לממשלות יוגוסלביה (1972), סודאן (1973), עיראק (1974–1975), ערב הסעודית (1977–1979), ירדן (1979–1980) ומצרים (1982–1999).

במהלך השנה האקדמית 2008–2009 עבר איברהים לארצות הברית ועבד כפרופסור לסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת אינדיאנה.[2] כמו כן היה עמית אורח במרכז ללימודי המזרח התיכון של אוניברסיטת הרווארד. איברהים היה פרופסור כבוד בוולרשטיין במרכז האוניברסיטאי דרו לדת, תרבות וסכסוך במדיסון, ניו ג'רזי.[3]

פעילות אזרחית

איברהים מילא תפקיד מוביל בהחייאת תנועת החברה האזרחית העכשווית של מצרים. במשך רוב הקריירה המקצועית שלו סעד אל-דין אבראהים היה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר. הוא ייסד הן את מרכז אבן ח'לדון למחקר ופיתוח בקהיר ואת הארגון הערבי לזכויות אדם (אנ') והיה המזכ"ל הראשון שלו. בנוסף עמד בראש הארגון המצרי לזכויות אדם (אנ'). בנוסף היה חבר הנהלה בקרן הערבית לדמוקרטיה.

איברהים קידם בריתות דמוקרטיות בינלאומיות וקיבל מימון מארגונים לא ממשלתיים, בעיקר אמריקאיים, התומכים בדמוקרטיה. איברהים תמך בבחירות הוגנות אף על פי שבציבור המצרי הן נתפסו כבלתי מתאימות לפוליטיקה המקומית. במסגרת מאמציו לקידום הדמוקרטיה יזם סעד אל-דין את הקמתה של ועדה אזרחית לפיקוח על הבחירות לפרלמנט המצרי שנערכו בשנת 1995. הוועדה מצאה חריגות אשר בית המשפט המצרי מצא כנכונות ועל כן הורה לקיום בחירות מחדש, אשר עד אז ממילא היו אמורות להתקיים. בעקבות קריאתו לקונגרס האמריקני להתנות את סיועו הצבאי למצרים בשיפורים בזכויות האדם במדינה ושחרורו של האסיר הפוליטי איימן נור, ספג איברהים התקפות בעיתונות הרשמית במצרים.[4]

בשנת 2007 עזב איברהים את מצרים שוב מחשש שייכלא שוב. חלק מהזמן הוא חי באיסטנבול שבטורקיה ולאחר מכן עבר לאינדיאנה שבארצות הברית. ב־5 באוגוסט 2010 בעת ביקור קצר במצרים הצהיר כי על מפלגות האופוזיציה להתלכד סביב מזכ"ל סבא"א לשעבר, ד"ר מוחמד אל-בראדעי.[5] בפברואר 2011 שב למולדתו כדי להצטרף לחגיגות המהפכה במצרים לאחר הדחת מובארכ ב־25 בינואר.

מאבקים משפטיים

ביולי 2000 הוא ו-27 עובדי מרכז אבן ח'לדון למחקר ופיתוח אותו הקים נעצרו על ידי רשויות מצרים. זאת לאחר שהודיעו כי יפקחו על הבחירות לפרלמנט המצרי שהתקיימו באותה שנה. במאי 2001 התקיים המשפט הראשון. רוב העובדים קיבלו עונשים על תנאי ורק איברהים ושלושה עובדים נוספים נידונו למאסרים. הם הורשעו בהכפשת תדמיתה של מצרים בעולם בכתיבתו על דמוקרטיה וזכויות אדם במדינה, כמו כן בקבלת כסף מגורמים זרים ללא אישור הממשלה ובמעילה בכספים. הוא הורשע בגין שימוש בכספי האיחוד האירופי לצורך פיקוח על הבחירות, ועל פי החשד שהשמיץ את תדמיתה של מצרים מעבר לים. ביולי 2002 הורשע בשנית לאחר שנדחה ערעורו. לאחר הרשעתו השנייה, איברהים נידון לשבע שנות מאסר בגין פגיעה בתדמיתה של מצרים בכתיבתו על דמוקרטיה וזכויות אדם במדינה.

ארגוני זכויות האדם במצרים ומחוצה לה הביעו מחאה גדולה כנגד הרשעתו. ב־30 בספטמבר 2002 קבוצת אינטלקטואלים ערבים המשתייכים לזרמים רעיוניים ופוליטיים שונים, פרסמו בעיתון אל-קודס אל-ערבי גילוי דעת למובארכ הקורא לשחרורו.[6] צוות ההגנה שלו התנגד וטען כי המניעים האמיתיים העומדים מאחורי התביעה הממשלתית כלפי אברהים ועוזריו הם הביקורת הגלויה שלו נגד הנשיא חוסני מובארכ וממשלו. הפרשה העיבה על יחסי ארצות הברית-מצרים. בשיאה נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש הבן, עיכב את הסיוע האמריקאי למצרים במחאה על המאסר.[7] בתגובה השיב נשיא מצרים חוסני מובארכ כי "מצרים לא תסבול התערבות בענייניה הפנימיים". בדיון שלישי בעניינו הוא נוקה מכל האשמות נגדו.[7] בשנת 2003 הסתיים המשפט השלישי בעניינו בפני בית המשפט האזרחי הגבוה ביותר. סעד אל-דין נוקה מכל האשמות נגדו ושוחרר לביתו.

בהמשך הואשם אברהים ב"השמצת מצרים" ופגיעה בשמה הטוב. זאת בהישען על דו"ח משרד החוץ המצרי לפיו אברהים הפיץ מידע כוזב על מצרים מעבר לים ובכך הביא לביטול הסיוע האמריקאי, דבר שיש בו כדי לפגוע בביטחונה.[8] ב־2 באוגוסט 2008 גזר בית דין מצרי על איברהים שנתיים מאסר עם עבודות פרך וקנס בסך 10,000 לירות מצריות (1,890 דולר אמריקאי). בעקבות זאת איברהים ברח ממצרים וחי בגלות כדי להימנע ממעצר אפשרי עם שובו.[9] עורך דינו הביע את רצונו לערער על ההרשעה.

עמדותיו

סעד אל-דין היה מתנגדו החריף של אנואר סאדאת ויוזמת השלום שלו עם ישראל.[10] עם זאת, לימים הוא הפך לאחד מתומכי תנועת השלום וחזר בו מביקורתו על סאדאת והסכמי קמפ דייוויד. חומרת עמדתו כלפי הישראלים, ובמיוחד האקדמאים, פחתה לאחר חתימת הסכמי אוסלו, במיוחד לאחר שקבוצת חוקרים ישראלים ביקרה במרכז אבן ח'לדון בקהיר. סעד אל-דין המשיך להתנגד ל"כיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים", לבניית ההתנחלויות ביהודה ושומרון, ואף תמך בהיבטים ספציפיים של קמפיין החרם על ישראל. עם זאת הוא תמך בחופש האקדמי מלא ובחופש הביטוי.[1]

בינואר 2018 הוא הוזמן לאוניברסיטת תל אביב להרצות בפני החוג למזרחנות. פרופסור שמעון שמיר הזמינו לשאת נאום מרכזי בתוכנית מורחבת שהכין לציון 100 שנה למהפכה המצרית נגד הבריטים בשנת 1919. בנוסף, הרצאתו של סעד אל-דין עסקה ביחסי מצרים וישראל. סטודנטים ערבים ישראלים, רובם חברי תא בל"ד באוניברסיטה, הפריעו להרצאה שלו תוך קריאות גנאי והאשמתו בבגידה ובהשלמה עם קיום של מדינת ישראל. הם החלו בקריאותיהם כבר מתחילת נאומו והמשיכו במחאתם גם מחוץ לאולם ההרצאות.[1]

כנער, אחיו הגדול גייס אותו אל תנועת האחים המוסלמים. הוא התנתק מהקבוצה לאחר כמה שנים, אך הוא המשיך לראות עתיד מבטיח לאסלאם הפוליטי. הוא ערך מחקר מקיף על האסלאם הפוליטי לאורך השנים. במאמריו שקיבץ תחת הכותרת "אסלאם ודמוקרטיה" ופורסמו בשנת 2002, בחן את אפשרויות הדמוקרטיה במצרים ואת תפקיד האקטיביזם האסלאמי בכך. במאמרו שכותרתו "לקראת דמוקרטיות אסלאמיות" שהתפרסם בשנת 2007, הוא הציג את הטיעונים לסימטריה בין האסלאם והדמוקרטיה. הוא טען כי האסלאם הפוליטי יכול להתפתח כמו התנועות הדמוקרטיות הנוצריות באירופה.[5] בכך יהפכו למפלגה פוליטית גדולה עם ממד דתי. עם זאת הוא ביקר את תנועת האחים המוסלמים בכך שניצלה לרעה את ההזדמנות שניתנה לה עם עליית מוחמד מורסי לשלטון (2012–2013) ולא הביאה לדמוקרטיזציה של מצרים.[1]

הוא כתב גם על הקיצוניות האסלאמית. הוא תיאר את הג'יהאדיסט האופייני כצעיר, ממעמד הפועלים או ממעמד הביניים, שניסה להשלים השכלה גבוהה אך לא עלה בסולם החברתי בגלל תנאים כלכליים ירודים, קשיים ומערכת מושחתת. הוא האמין כי אותו אדם התאכזב מהרצון לראות באסלאם (הקיצוני) פתרון לבעיות החברה.

פרסים

  • פרס כווית להתקדמות מדעית במדעי הכלכלה והחברה, 1985.
  • מדליית בחריין לתרומות מכובדות בלימודי חינוך, 1988.
  • פרס עצמאות האומה הירדנית בשנת 1990, על תרומתו למחשבה הערבית העכשווית.
  • פרס בית החירות הבינלאומי, 1999, על הישגיו בהגנה על חירויות הדת.
  • פרס האגודה ללימודי המזרח התיכון על מאמציו בהגנה על חירויות אקדמיות לשנת 2001.
  • פרס בטא פאו לורד בהגנה על זכויות האדם, 2002.
  • פרס ארליך צווינר באוניברסיטת פרידריך שילר (גרמניה) להבנה בינלאומית, 2002.
  • פרס "צנזורה נגד פרסום" (בריטניה) לשנת 2002.
  • פרס הוועד הבינלאומי לעורכי דין להגנת הדמוקרטיה לשנת 2002.
  • מגן התוכנית הערבית לפעילי זכויות אדם 2004.
  • פרס הרצאת הדמוקרטיה של יון ראטיו במרכז הבינלאומי לחוקרים על שם וודרו וילסון, 2006.
  • פרס כסף לזיתונה למצוינות בעבודה דמוקרטית 2007.
  • פרס הארגון הערבי לזכויות אדם על תפקידו החלוצי בתמיכה בתהליך הדמוקרטי, 2008.
  • פרס דן הרברט בנדק לשנת 2008.

סעד אל-דין אבראהים נפטר ב-29 בספטמבר 2023. הותיר אחריו אישה, ברברה ליתם איברהים, מנהלת מרכז גרהרט למעורבות אזרחית ופילנתרופיה בקהיר ושני ילדים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 מרואן נאמאני, סעד אל-דין אבראהים: יותר מחצי מאה של פעילות פוליטית במצרים, ‏22 בפברואר 2018 (בערבית)
  2. ^ "Newspaper Profiles Former Prof. Saad Ibrahim, Among World's "Most Prominent Human Rights Activists" - DePauw University". DePauw University (באנגלית). נבדק ב-2018-03-14.
  3. ^ "About the Center | Center on Religion, Culture & Conflict | Drew University" (באנגלית). נבדק ב-2018-03-14.
  4. ^ Al-Ahram Weekly, June 21, 2007
  5. ^ 5.0 5.1 סעד אל-דין אבראהים: האחים המוסלמים - אלטרנטיבה טובה למשטר במצרים, במקור בערבית, בראיון ליומון המצרי העצמאי אל-מצרי אל-יום, תורגם על ידי המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון, ‏6 בספטמבר 2010
  6. ^ קריאה לנשיא מצרים לשחרר את סעד אל-דין אבראהים, פורסם במקור באל-קודס אל-ערבי (לונדון) ב־30 בספטמבר 2002, תורגם לעברית על ידי המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון, ‏5 באוקטובר 2002
  7. ^ 7.0 7.1 סוכנויות הידיעות, משפט חוזר לסוציולוג שהורשע בפגיעה בתדמית מצרים, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2002
  8. ^ מצרים: סעד אל-דין אבראהים נדון לשנתיים מאסר, אל-מצרי אל-יום (מצרים) תורגם מערבית על ידי המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון, ‏3 באוגוסט 2008
  9. ^ "Exiled Egyptian activist sentenced". Al Jazeera English. 2008-08-02. נבדק ב-2008-08-02.
  10. ^ מאת צבי בראל, השיטה הפרעונית נגד האינטלקטואל, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2002
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37194214סעד אל-דין אבראהים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סעד_אל-דין_אבראהים&oldid=2376116"