סמלים הלקוחים מהתנ"ך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יונה לבנה ובפיה ענף של עץ זית
"וכתתו חרבותיו לאתים" מול בנין האו"ם, ניו יורק
חותם בית הדין הבינלאומי בהאג, איש מחזיק במאזניים

ישנם מספר סמלים שמקורם בתנ"ך אשר השימוש בהם נפוץ.

התנ"ך מהווה מוקד מרכזי לתרבות היהודית לדורותיה, ונודעה לו השפעה עמוקה גם בדתות המערב האחרות. כמו כן התנ"ך, השפיע רבות על התרבות והיצירה האנושית, הן בנוגע לעם היהודי והן בנוגע לשאר אומות העולם. מספר רב של יצירות אמנות מספרות דרך פיסול ועד ציור ומוזיקה, מהמופתיות בהיסטוריה האנושית, נוצרו בהשפעת או בהשראת התנ"ך.

סמלי השלום

עלי זית

אחד הסמלים הידועים של מושג השלום היא היונה הלבנה, לעיתים כשהיא מחזיקה בפיה עלה או ענף של עץ זית. מקורו של סמל זה בתיאור המופיע בספר בראשית בו מתוארת היונה שנשלחה על ידי נח בתום המבול למצוא יבשה. היונה שבה אל תיבת נח ובפיה עלה זית שסימל את תום המבול.

בסמלי רוב צבאות[1] העולם משולבים חרבות או חצים ועלה הזית המסמל את הכמיהה לשלום.

קשת

סמל נוסף המסמל את השלום הוא דגל שעליו שבעת צבעי הקשת בענן ובמרכזו המילה "PACE" ("שלום" באיטלקית) או "Peace" ("שלום" באנגלית).[2] מקורו של סמל זה הוא מהבטחת ה' לנח לאחר יציאתו מהתיבה ש"לא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ". הסימן לברית היא הקשת הנראית בענן:

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹקִים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל-נֹחַ זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.

וכתתו חרבותם לאתים

ערך מורחב – וכתתו חרבותם לאתים

אחד הסמלים המשמשים את הנרטיב של שלום עולמי הוא בהשראת הפסוק וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.”[3].

הפסוק מופיע על:

סמלי צדק ומשפט

סמלה של אוניברסיטת ייל

מאזניים

אחד מסמלי המשפט הנפוצים הוא סמל המאזניים[5]. מקורו של סמל זה הוא מהפסוק ”לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם.” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוקים ל"ה-ל"ו)

שני לוחות

סמל נוסף של צדק הוא סמל שני לוחות הברית[6][7]. מדליית האספה המחוקקת של צרפת היא שני הלוחות[8]. כמו כן, בבניין בית המשפט העליון של ארצות הברית קיים פסל של משה המחזיק בלוחות הברית.

אורים ותומים

בסמלה של אוניברסיטת ייל מופיעות בשפה העברית המילים - "אורים ותמים", ובלטינית - "אור ואמת".

סמל התיירות

סמל התיירות

סמל התיירות הוא הציור של המרגלים שבאו "לתור את הארץ" כמתואר בספר במדבר פרשת שלח לך. המרגלים תרו את הארץ וחזרו עם אשכול ענבים.

הציור מופיע ב:

סמל הרפואה

נחש על מקל - סמל הרפואה

סמל הרפואה הוא נחש הכרוך על מקל, ומקורו בסיפור נחש הנחושת המתואר בספר במדבר פרשת חוקת. נחש הנחושת הוא צורת נחש שהכין משה מנחושת בהוראת ה', על מנת להפסיק מגיפה בעם ישראל בעקבות מכת נחשים. כל מי שהוכש על ידי נחש, הסתכל על נחש הנחושת ונרפא.

הסמל מופיע ב:

סמל המלכות

האריה הוא אחד מסמלי המלכות הנפוצים ומופיע בסמלים ובשלטי אצולה רבים. מקורו של סמל זה הוא מברכת יעקב את יהודה שממנו יצאו מלכי ישראל: "גור אריה יהודה"[10], כך התגלגל הסמל כסמלו של בית דוד כנצר לשבט יהודה.

הסמל מופיע ב:

סמל מדינת ישראל

ערך מורחב – סמל מדינת ישראל
סמלה של מדינת ישראל

סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, משני צדיה יש ענפי זית, ובתחתיתו הכיתוב "ישראל", את הסמל עיצבו האחים גבריאל ומקסים שמיר, ייתכן שהם הושפעו מפסוק בנבואת הנביא זכריה ” וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ” (ספר זכריה, פרק ד', פסוק ב'), האחים שמיר עצמם לא הזכירו את הפסוק מספר זכריה כהשראה לעיצוב, אף על-פי שהסבירו בפירוט את עבודתם בריאיון שנתנו לעיתון מעריב[12], לפיכך, אין לדעת אם מדובר בצירוף מקרים, או בדמיון מכוון.

הערות שוליים