סמל העיר ירושלים
סמלה של ירושלים נקבע בשנת 1949 בעקבות מכרז שפרסמה "ועדת הסמל" של עיריית ירושלים. הוא מורכב מאריה שואג, על רקע חומות ירושלים ומסביבם עלי זית.
הצעות לסמל ירושלים בתקופת המנדט הבריטי
בתקופת המנדט הבריטי לא היה לעיריית ירושלים סמל, אף כי לעיריות גדולות אחרות בארץ ישראל, כמו עיריית חיפה ועיריית תל אביב, היו סמלים רשמיים.
בשנת 1942 פנתה הגרפיקאית אסתר יואל-ברלין לראש העירייה מוסטפא אל-ח'אלידי, והציעה כמה הצעות לסמל עיריית ירושלים. הצעותיה כללו שרטוט סכמטי של העיר העתיקה, יונה עם עלה זית כסמל השלום, ובאחת ההצעות גם שרטוט סכמטי של שלושה הרים. מתחת לאיור הופיע שם העיר בארבע שפות: ערבית, עברית, אנגלית ולטינית, באופן שאינו מעדיף שפה אחת על פני האחרת. העירייה אימצה את אחת ההצעות של אסתר יואל-ברלין ב-20 במאי 1943, אך הייתה זקוקה לאישור "מכון הסמלים הבריטי" (Royal College of Arms), אישור שהתעכב בשל מלחמת העולם השנייה. ביולי 1946 פוזרה עיריית ירושלים בידי שלטונות המנדט עקב המשבר החמור ששרר בעיר בתום תקופת המנדט, כך שהאישור לא ניתן בסופו של דבר, והסמל נגנז.
הסמל הישראלי
לאחר קום המדינה עלה הצורך בסמל חדש לעיר. בשנת 1949, בעקבות יוזמתו של ראש העיר דאז גרשון אגרון פרסמה "ועדת הסמל" של עיריית ירושלים מכרז שכלל תחרות בין מעצבים, לפי כללים שקבעה הוועדה. הפרס לזוכה בתחרות נקבע על 25 לא"י. ההנחיות למעצבים היו כלליות, וקבעו כי הסמל צריך לשקף את הרעיונות "ירושלים כעיר השלום" או "אם אשכחך ירושלים" או שניהם כאחד. נקבע כי העיצובים יוגשו כשרטוטים בשחור-לבן, וכי לא ייכללו בהם מבנים עתיקים "המכונים בשמות מסורתיים ללא הצדקה" (נראה שהייתה כאן כוונה למנוע שימוש במגדל דוד כמוטיב מרכזי בסמל). כמו כן נקבע שאם יצורף מוטו לסמל הוא יופיע מחוץ לו, ולא ישולב בתוכו.
לוועדה הוגשו הצעות רבות, והדיונים עליהן נמשכו כמה חודשים. ההצעות הנבחרות נשלחו בחזרה למעצבים לשם תיקונים, ומשחזרו מתוקנות התחדשו הדיונים. בסופו של דבר נבחרה הצעתה של "אגודת הציירים הירושלמים לגרפיקה שימושית", שם שמאחוריו ניצבו המעצבים אליהו קורן, פרנצ'סקה ברוך, עמנואל גראו, איתמר דוד, עלי גרוס וצבי נרקיס[1].
הסמל שנקבע בסופו של דבר, אושר ב-20 בפברואר 1949 וכולל שלושה מרכיבים:
- אריה שואג - מוצג בתנ"ך כסמלו של שבט יהודה ("גור אריה יהודה") ויותר מאוחר גם כסמלה של ממלכת יהודה, שבירתה הייתה ירושלים. בנוסף המסורת היהודית מתארת את בית המקדש כמבנה שנבנה בצורת אריה[2] (במבט עילי) ועל כן קרוי גם בשם 'אריאל'. האריה מהווה סמל נפוץ של בתי מלוכה וממלכות ברחבי העולם, מכיוון שהאריה נחשב כ"מלך החיות" ועל כן נוכחותו מסמלת גבורה, אומץ, כוח ומלכות. האריה הוא גם אחד הסמלים היהודיים השכיחים ביותר בעיטור בתי כנסת ותשמישי קדושה. בסמל, האריה הזקוף, העומד על שתי רגליו האחוריות (Rampant), מתואר כמעין שומר של החומות הנמצאות מאחוריו.
- חומות ירושלים - מאחורי האריה. מסמלים הן את חומת העיר העתיקה ואת אבני הכותל המערבי. ניתן לראות באבני החומה אבנים גדולות למטה ואבנים קטנות יותר למעלה, בצורה המאפיינת את הכותל המערבי[3]. זאת אף שהעיר העתיקה נמצאה בשליטת ירדן בעת קביעת הסמל.
האריה משמש כיום גם כסמלה של העיר ולא רק של העירייה.
דגל העירייה
דגל עיריית ירושלים מבוסס על דגל ישראל. הוא מורכב מחמישה פסי רוחב מתחלפים בלבן וכחול. הפסים הלבנים בראש הדגל ובתחתיתו דקים כדי עשירית מרוחב הדגל, ועם הפסים הכחולים הם תופסים מחצית הרוחב. את המחצית האחרת תופס הפס הלבן האמצעי, ובמרכזו סמל ירושלים. לעיתים קרובות מונף הדגל בצורה אנכית, אולם במקרה כזה מטים את הסמל במרכזו ב-90 מעלות כדי שייראה ישר.
הדגל נבחר בתחרות שנערכה בשנת 1949, ולאחר מלחמת ששת הימים הפך לדגל ירושלים המאוחדת.
סמליל קו רקיע
בשנים האחרונות משתמשת עיריית ירושלים בפרסומים שונים בסמליל קו רקיע של העיר, בליווי הסיסמה "משהו טוב קורה בירושלים!". זאת במקביל לשימוש בסמל העיר המקורי. השימוש בסמליל קו הרקיע הוא חלק ממגמה ארצית שהחלה בתל אביב. בשנת 2011 עדכנה העירייה את סמל קו הרקיע לגרסה מעוצבת יותר, הכוללת בין היתר גם את כיפת הסלע, סמל קו הרקיע עוצב בסטודיו "דוד ויוסף תקשורת חזותית".
לקריאה נוספת
- אליק מישורי, "שורו הביטו וראו - איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית", הוצאת "עם עובד"/ספריית אופקים, תש"ס 2000, חלק ג' פרק ט'.
קישורים חיצוניים
- על סמל עיריית ירושלים משנת 1950 באתר העירייה
הערות שוליים
- ^ יובל סער, מעצבת הסמלים שוויתרה על האגו ועל הקרדיט, באתר הארץ, 27 במרץ 2012
- ^ אנציקלופדיית וילנאי לירושלים עמ' 121, ערך אריה
- ^ ראו: בצלאל לנדוי, הכותל - סמל ירושלים בגולה (מחניים - דעת)
29353386סמל העיר ירושלים