סימאון סקסקובורגותסקי
 | |||||||||
| סימאון סקסקובורגותסקי (2017) | |||||||||
| לידה |
16 ביוני 1937 (גיל: 87) סופיה, ממלכת בולגריה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | סימאון בוריסוס סקסקובוּרגותסקי | ||||||||
| מדינה | בולגריה | ||||||||
| בת זוג | מרגריטה גומס-אסבו סחואלה | ||||||||
| שושלת בית סקסה-קובורג-גותה | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
.png) | |
| סמל ממלכת בולגריה | |
| מדינה | ממלכת בולגריה |
|---|---|
| בית האב | סקסה קובורג גותה |
| תארים |
נסיך סלובקיה נסיך בולגריה מלך בולגריה |
| השליט האחרון | סימאון השני, בבולגריה |
| תקופת השושלת |
1887 כנסיכות ומ 1908 כממלכה. – בולגריה: 15 בספטמבר 1946, על ידי השלטון הקומוניסטי בבולגריה, בהכוונת ברית המועצות |
| אתניות | גרמנית, איטלקית, צרפתית |
סימֵאוֹן סָקְסְקוֹבּוּרְגוֹתְסְקִי (בבולגרית: Симеон Сакскобургготски) המכונה סימאון השני, צאר ממלכת בולגריה או סימאון מסקסה-קובורג-גותה (נולד ב-16 ביוני 1937), היה המלך והצאר (קיסר) האחרון של בולגריה בשנים 1943 עד 1946. בין השנים 2001 ו־2005 כיהן כראש ממשלת בולגריה.
ילדותו כצאר
סימאון נולד ב-16 ביוני 1937 בסופיה, לצאר בוריס השלישי והצאריצה ג'ובאנה מאיטליה, מלכת בולגריה, בתם של ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה ואלנה, נסיכת מונטנגרו, והוא הוטבל במים שנלקחו מנהר הירדן והובאו לבולגריה על ידי קצין מחיל האוויר. ב-28 באוגוסט 1943 הוא הפך לצאר לאחר מותו הפתאומי של אביו, לאחר ששב מפגישות בברלין, בהן נכח גם אדולף היטלר. במות אביו הוא היה בן שש בלבד, ולכן מונו דודו, הנסיך קיריל, ושני אחרים לעוצרים. ב-9 בספטמבר 1944 הועברו הנסיך קיריל ושני האחרים מתפקידם במסגרת הפיכה שבוצעה בעזרת כוחות סובייטים. זמן קצר לאחר מכן הוצא קיריל להורג.
לסימאון הותר להישאר בכהונה, אך הממשלה הקומוניסטית מינתה לצידו עוצרים חדשים. בעקבות משאל עם שנערך ב-15 בספטמבר 1946 בוטלה הקיסרות בבולגריה, ברוב של 95 אחוז. בשל כך, ברחו סימאון ומשפחתו לאלכסנדריה שבמצרים, שם חי בגלות אביה של הצאריצה ג'ובאנה, ויטוריו אמנואלה השלישי מלכה לשעבר של איטליה.
ביולי 1951 העניקה ממשלת ספרד, בראשות פרנסיסקו פרנקו, מקלט מדיני למשפחה. סימאון סיים את לימודיו בתיכון הצרפתי (Lycée Français) במדריד, שם למד משפטים ומדע. ב-1955, כאשר מלאו לו 18, הכריז על עצמו כקיסר בולגריה בהתאם לחוקת טרנובו. בשנים 1958–1959 למד במכללה הצבאית וואלי פורג' בארצות הברית. עם חזרתו לספרד, למד משפטים ומנהל עסקים והפך לאיש עסקים.
משפחתו
בשנת 1962 נשא לאישה אריסטוקרטית ספרדית, הגברת מרגריטה גומס-אסבו סחואלה ונולדו להם 5 ילדים:
- קארדם, נסיך טרנובו (1962–2015)
- קיריל, נסיך פרסלב (נולד ב-1964)
- קוברט, נסיך פנגיורישטה (נולד ב-1965)
- קונסטנטין אסן, נסיך וידין (נולד ב-1967)
- קאלינה, נסיכת בולגריה (נולדה ב-1972)
בנו הבכור, הנסיך קארדם נפטר ב-2015 מסבוכי פציעה קשה שנגרמה מתאונת דרכים בה היה מעורב מספר שנים קודם לכן. סימאון בילה את רוב שנותיו כאיש עסקים בהם שימש כיושב ראש חברת תומסון מולטימדיה וכיועץ בתחומי בנקאות, תיירות, אלקטרוניקה ומסעדנות.
חזרה לפוליטיקה
בכל שנותיו בגלות, נשמרו קשריו עם בולגריה. הוא שולט בבולגרית וכן באנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית וספרדית וכן דובר ערבית ופורטוגזית. ב-1996 ביקר לראשונה, לאחר שנים רבות של גלות, בבולגריה. באותה עת הייתה נתונה בולגריה במשבר פוליטי וכלכלי קשה ביותר והוא התקבל על ידי אלפי תומכים שקראו "אנו רוצים את הצאר שלנו". סקסקובוּרגותסקי לא הצהיר הצהרות פוליטיות והעדיף להמתין מספר שנים לפני שובו לזירה הפוליטית. האחוזות שהיו רכוש משפחתו, אשר הולאמו על ידי השלטון הקומוניסטי, הושבו לידיו במלואן. בתחילה הצהיר כי יתרום חלק מהיערות שבשליטתו לפארק הרי רילה אך חזר בו ואף הצהיר על תמיכתו בפרויקט שנוי במחלוקת בו נכרתו שטחים מיוערים על מנת להרחיב את אתר הסקי הסמוך, בורובץ.
בשנת 2001 הצהיר (והשתמש עתה בשם: סימאון בוריסוב סקסקובוּרגותסקי) כי הוא נשאר בבולגריה לצמיתות והקים את התנועה הלאומית של סימאון השני (НДСВ) "אשר תהיה מוקדשת לביצוע רפורמות וליושרה פוליטית". הוא אף קצב לעצמו פרק זמן של 800 יום, בו יחוש העם הבולגרי בהשפעות החיוביות ובהעלאת רמת החיים כתוצאה ממדיניות הממשלה העתידית. הבטחות אלו נשאו פרי וב-17 ביוני 2001 הוא קיבל את אמון הבוחרים וזכה ב-120 מתוך 240 המושבים בפרלמנט הבולגרי. הוא הושבע לראשות הממשלה ב-24 ביולי באותה שנה ויצר קואליציה עם התנועה האתנית של המיעוט הטורקי "התנועה לזכויות ולחופש". הממשלה אותה הרכיב כללה טכנוקרטים ומומחי כלכלה אשר קיבלו חינוך מערבי. ביוני 2005, עוד לפני הבחירות, הרכיב ממשלה חדשה שכללה גם מפלגה שהתפלגה ממפלגתו (НДСВ).
הפסד בבחירות
במערכת הבחירות אשר נערכה ביוני 2005 ניצחה המפלגה הסוציאליסטית הבולגרית שהונהגה על ידי סרגיי סטאנישב. מפלגתו של סקסקובוּרגותסקי, אשר זכתה רק ב-20% מקולות הבוחרים, הפכה לאחר תהפוכות קואליציוניות לחלק מהקואליציה יחד עם המפלגה המנצחת ועם מפלגת המיעוט הטורקי.
סימאון עצמו לא הצהיר בפומבי על עמדתו בשאלה האם על בולגריה לחזור לשלטון מלוכני. עמדתו היא כי על העם הבולגרי להחליט בשאלה זו.
בבחירות הפרלמנטריות שנערכו בבולגריה ב-5 ביולי 2009, זכתה המפלגה רק ב 3% מקולות הבוחרים ובכך לא השיגה אף מושב בפרלמנט הבולגרי. סקסובוּרגותסקי התפטר מהנהגת המפלגה ביום המחרת ופרש מהחיים הפוליטיים. באפריל 2010 היה לראש בית קוהרי (הענף ההונגרי של בית סקסה קובורג גותה) וב-2012, ויתר על זכויותיו כראש ענף קוהרי והעבירן לאחותו מריה לואיזה. במאי 2015 הודיע הסינוד של הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית כי בכל הטקסים הדתיים הפרטיים והציבוריים שיערכו מטעם הכנסייה הבולגרית, יצוין סימאון כמלך בולגריה.[1]
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Simeon Saxe-Coburg-Gotha Enthroned by Holy Synod, באתר סוכנות הידיעות הבולגרית, אוחזר ב-12 ביוני 2015 (באנגלית).
| שליטי נסיכות וממלכת בולגריה (1946-1879) | ||
|---|---|---|
|
.svg)
.svg)
| הקודם: בוריס השלישי |
מלכי בולגריה 23 באוגוסט 1943 - 16 בספטמבר 1946 |
הבא: אין. המלוכה בוטלה במשאל עם. |
| הקודם: איוון קוסטוב |
ראשי ממשלת בולגריה 24 ביולי 2001 - 17 באוגוסט 2005 |
הבא: סרגיי סטאנישב |
