סימן טוב בנימין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

סימן טוב בנימין (נולד ב-1947; מוכר גם כסגן סימן טוב) שירת כקצין מערך במודיעין בפיקוד הדרום בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים והעביר התרעות על מלחמה קרבה, ואף התעמת בשל כך עם מפקדיו. ואף צוין לשבח על כך מטעם ועדת אגרנט ובספרות המקצועית.

ביוגרפיה

בנימין נולד בבגדד שבעיראק ועלה לישראל בינואר 1951 במבצע "עזרא ונחמיה".

ב-1965 התגייס לצה"ל לעתודה וב-1968 התחייל ושירת בתפקידי מודיעין. ערב מלחמת יום הכיפורים היה ראש גוף מעקב אחר צבא אויב והתרעה במודיעין פיקוד הדרום.

ב-1 באוקטובר 1973 כתב דו"ח, תחת הכותרת "תכונה בצבא המצרי – אפשרות חידוש לוחמה", שציין כי היערכות הצבא המצרי מעידה על הכנות למלחמה. ב-3 באוקטובר העביר דו"ח נוסף המציין גורמים המעידים כי התרגיל המצרי הוא מסווה להכנה למלחמה[1]. בדוחות העלה ספקות, ניתוח חד והסבר כי מדובר בתרגיל הסוואה למלחמה. בין העובדות שהצביע עליהן היה לא ברור מדוע דואגים המצרים לליבוי אוירת מלחמה באמצעי התקשורת כאשר מדובר בתרגיל בלבד, מדוע לא כל זרועות הצבא המצרי משתתפות בתרגיל וכי לא ברור מדוע צריכים המצרים להעביר ציוד גישור וצליחה בהיקף כזה לקו התעלה לצורך התרגיל[2]. וכן תמיהות נוספות שאינן מתיישבות עם ההערכה שמדובר בתרגיל בלבד.

מפקדו, סגן-אלוף דוד גדליה, קצין המודיעין של פיקוד דרום, ראה סתירה בין דו"חות שחיבר בנימין לבין עמדת חטיבת המחקר של אגף המודיעין, שחוברה על ידי יונה בנדמן, ובחר לקבל את עמדתו של בנדמן. גדליה לא העביר בדו"חות את השאלות לגבי הגורמים לכוננות המצרית ומיתן את דברי בנימין, ובכך נוצרה לאלוף הפיקוד, שמואל גונן, הצגה חסרה של היערכות המצרים[3].

בין 4 באוקטובר בערב, ל5 באוקטובר היה בנימין בחופשת מחלה (דלקת ריאות). ב6 באוקטובר עם הגעת הידיעה של אשרף מרואן על המלחמה הקרבה שב לתפקד כראש המערך.

בנימין העיד בפני ועדת אגרנט במאי 1974, לאחר פרסום הדוח החלקי הראשון. הוועדה ציינה לשבח את סגן סימן טוב בנימין על ההתרעה שהגיש לממונים שהתבססה על ניתוח חד ומעמיק של העובדות והמידע שהגיע למודיעין ממקורות האיסוף והיה בהם כדאי לקעקע את ההערכה השולטת כאילו מדובר בתרגיל בלבד. ואף כי "הוועדה קושרת בחלק החסוי של הדו"ח שלה כתרים לראשו של בנימין על שהיה בעצם היחיד בכל אמ"ן שקם ודפק על השולחן ולא חשש הממונים עליו".[6]

"נמצא קצין שהעיד כי הדף הראשון במסמך שהוגש לוועדה (ובו הקביעה שמצרים מתכוננת למלחמה), אינו אותו דף שהוגש בשעתו לקמ"ן פיקוד דרום. נמצאו זועקי חמס על החלפת עמודים ועל זיופים. ספק אם נחקר אי-פעם בישראל מסמך כלשהו חקירה כה מקיפה ויסודית כמסמך הנ"ל, מסקנת כל החוקרים הייתה כי אין כל ממש בטענת הזיוף"[7]

הוועדה לא שינתה את עמדתה כפי שקבעה בדוחותיה למרות עדויות אלה וקבעה כי המלצתה נשארת לגבי הדחת גדליה מתפקיד מודיעין (שנעשתה עם פרסום הדו"ח החלקי)[4]. "לאחר המלחמה ניסו מקורבים לגורדיש ודוד לטעון כי המסמכים שבנימין הגיש לוועדת אגרנט היו מזויפים... הוועדה חקרה את הנושא באופן יסודי מאד ושללה את הדברים מכל וכל".[8]

דיווחיו של בנימין אלה והטיפול בהם הוזכרו בדו"חות של ועדת אגרנט, כדוגמה לנורמות שהונהגו באמ"ן שלא אפשרו ערעור על הנחות שגויות, עד שהיה מאוחר מדי.

אלוף שלמה גזית, שהחליף את אלוף אלי זעירא כראש אמ"ן בעקבות ועדת אגרנט, מיסד מה שכונה "נוהל סימן-טוב", לפיו כאשר קצין חולק מהותית על מפקדיו לגבי התרעה מודיעינית, הוא רשאי לפנות למפקד בכיר יותר, כולל ראש אמ"ן.[3]

עדויותיהם של סגן בנימין וחיילים נוספים מאגף המודיעין שהבחינו בסימני המלחמה, הפכו בעיני רבים לסמל לכישלון של אמ"ן שהעריך כי יש סבירות נמוכה למלחמה.

לאחר המלחמה שירת בנימין כקצין מודיעין באוגדה 162. במהלך שירותו קיבל את פרס החשיבה היוצרת ע״ש עוזי יאירי והתקדם לדרגת אלוף-משנה. בשנת 1987 השתחרר מצה"ל.

לאחר פרישתו מצה"ל הצטרף לשירות המדינה, כיהן בתפקיד הממונה על מחוז דרום במשרד הכלכלה עד שנת 2015.[5]

בנימין לצד אלברט סודאי שימש בסיס לדמותו של "ויקטור גבאי" בסרט הטלוויזיה "שתיקת הצופרים", שעוסק בהתרחשויות סביב הדרג המדיני והצבאי בשבועיים שלפני פרוץ המלחמה.

לקריאה נוספת

  • רונן ברגמן, גיל מלצר, זמן אמת, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003, עמ' 484.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

6.רונן ברגמן, גיל מלצר: מלחמת יום כיפור זמן אמת המהדורה המועדכנת הוצאת ידיעות אחרונות. ספרי חמד עמוד 484

7.איתן הבר וזאב שיף: לקסיקון לביטחון ישראל הוצאת זמורה ביתן מודן מהדורת "דבר" 1976 עמוד 382 (ערך "סימן טוב מסמך"-)

8.רונן ברגמן, גיל מלצר: מלחמת יום כיפור זמן אמת המהדורה המועדכנת הוצאת ידיעות אחרונות. ספרי חמד עמוד 484

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0