אבו נידאל
אבו נידאל |
סַבְּרִי חַ'לִיל אלְ-בַּנַּא (בערבית: صبري خليل البنا; 16 במאי 1937 – 16 באוגוסט 2002) המוכר בכוניה אַבּוּ נִדַאל (أبو نضال), היה מנהיג פלסטיני שנודע בישראל בשל הקמת ארגון אבו נידאל, שביצע פיגועי טרור לאחר פרישתו מפת"ח.
ביוגרפיה
אבו נידאל נולד ביפו למשפחת פלאחים. לאחר קום מדינת ישראל גורשה משפחתו לשכם, שם גדל ועבד כמורה. אחרי מלחמת ששת הימים עבר לערב הסעודית, שם היה מורה. הצטרף לפת"ח באמצע שנות השישים, וב-1969 היה ראש נציגות פת"ח בסודאן ולאחר מכן בעיראק. בתקופת שהותו בעיראק יצר קשרים חמים עם המודיעין העיראקי.
אבו נידאל היה מידידיו הקרובים של יאסר ערפאת,[1] אולם מאוחר יותר ראה בו בוגד ברעיון הפלסטיני בשל נכונותו לפעול גם באופן מדיני. ב-1973 נידון למוות על ידי בית דין של הפת"ח. הוא נמלט בעזרת העיראקים והקים ארגון טרור, שנקרא "פת"ח – המועצה המהפכנית" ונודע גם בשם "יוני השחור", לציון יוני 1967. אבו נידאל נכשל מספר פעמים בניסיונות לרצוח את ערפאת, אותו נהג לכנות "בן היהודייה".[1]
ארגונו ביצע פיגועים באירופה, אסיה והמזרח התיכון, תוך שהוא נהנה מחסות ומקלט בעיראק, לוב וסוריה. אבו נידאל ביצע למעלה מ-100 פיגועים ביותר מ־20 מדינות, בהם:
- ניסיון התנקשות בשלמה ארגוב, שגריר ישראל בבריטניה, ב-3 ביוני 1982, שהצית את מלחמת לבנון הראשונה. ארגוב עצמו נפצע קשה.
- חטיפת טיסת איג'יפט אייר 648 למלטה ב-23 בנובמבר 1985. כוחות קומנדו מצריים תקפו את החוטפים והרגום, תוך הריגתם של 58 מ-91 נוסעי המטוס.
- ב-9 באוגוסט 1982 רצחו טרוריסטים בארגון אבו נידאל שישה בני אדם במסעדה היהודית "גולדנברג" בפריז.[2]
- הפיגועים בנמלי התעופה של וינה ורומא – פיגועי ירי בדלפקי אל על בנמלי התעופה ברומא ווינה ב-27 בדצמבר 1985, שהותירו 18 הרוגים ו-111 פצועים.
- חטיפת טיסה 73 של פאן אם ב-5 בספטמבר 1986 בקראצ'י. 20 הרוגים ו-120 פצועים.
- פיגוע ירי בבית הכנסת נווה שלום באיסטנבול ב-6 בספטמבר 1986, 22 הרוגים ו-6 פצועים.
- על פי עאטף אבו בכר, בכיר בארגונו של אבו נידאל, הוא היה מעורב (בחסותו של מועמר קדאפי) גם בפיצוץ טיסה 103 של פאן אמריקן מעל לוקרבי בסקוטלנד ב-21 בדצמבר 1988, שבו נהרגו 270 איש.
- שני פיגועי מכונית תופת בשגרירות ישראל בניקוסיה: הראשון באוקטובר 1984, ובו נפצע אדם אחד, והשני במאי 1988, ובו נהרגו שלושה ו-19 נפצעו.
- התקפת ירי על מעבורת נוסעים סמוך לחופי אתונה ביולי 1988, שהותירה 9 הרוגים ו-98 פצועים.
מספר ימים לאחר ההתנקשות בארגוב, הפיץ אבו נידאל חוברת הסבר על ההתנקשות, שהסבירה כי היא לא הייתה מעשה טרור אלא "תעמולה מזוינת". ארגוב נבחר כמטרה משום שהיה קשור, לדברי אבו נידאל, בניסיונות להפגיש באנגליה נציגים של אש"ף עם "נציגי היהדות הבינלאומית".[1]
הארגון הרג מספר אנשי אש"ף בולטים, שהיו מתונים מידי לטעמו, בהם אבו איאד ועיסאם סרטאווי, ונציגים דיפלומטיים של אש"ף ברחבי העולם.
כמו כן, הארגון הרג מספר[דרוש מקור] שגרירים ירדניים ותקף את שגרירויות ירדן במדינות שונות.
הוא שימש גם כלי בידי שירותי מודיעין של מדינות שנתנו לו את חסותן. כך הוא פעל בשנות ה-70 מטעם עיראק נגד מטרות סוריות, ואחר כך עבר לקבל חסות סורית ופעל נגד עיראק. ב-16 באוגוסט 2002 נמצא אבו נידאל ירוי בבגדאד. לא ידוע אם התאבד, נרצח בידי שלוחיו של סדאם חוסיין או חוסל על ידי מנגנוני מודיעין בריטיים או אמריקאיים.
קישורים חיצוניים
- אבו נידאל - מחבל להשכיר, באתר "סיקור ממוקד"
- AP, "אבו נידאל ריגל עבור ארצות הברית בעיראק", באתר ynet, 25 באוקטובר 2008