נוריס (כפר)
 | |
| תמונה של עמק יזרעאל כיום | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז שומרון |
| נפה | נפת ג'נין |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 6,256 (1,945) דונם עות'מאני (1945) |
| תאריך נטישה | 19 באפריל 1948 |
| יישובים יורשים | עין חרוד |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר לשעבר | 570 (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת עמק בית שאן רגילה)   נוריס | |
נוריס (בערבית: نورِِِس) היה כפר פלסטיני בנפת ג'נין המנדטורית. ב-1945, גרו בנוריס כ-570 תושבים. הכפר רוקן מתושביו במלחמת העצמאות ב-29 במאי 1948 במסגרת מבצע גדעון.[1] המושב נורית נבנה באזור של נוריס ב-1950.
מיקום
נוריס התמקם בעמק יזרעאל, כ-9 קילומטרים צפון-מזרחית לג'נין ודרום-מערב לרכבת העמק. הוא היה מקושר בעזרת מסילות בוץ לכפרים זירעין ואל-מאזר (אנ').[2]
היו כמה מעיינות צפונית לנוריס, ואחד החשובים בהם היה מעיין חרוד, אחד הגדולים במנדט הבריטי.[2]
היסטוריה
נמצאו בכפר כמה שרידים מתקופת הברונזה,[3] וכך גם כלי חרס מהתקופה הביזנטית.[4]
נוריס כונה על ידי הצלבנים כ-"נורית". בסמוך, הממלוכים הביסו את המונגולים בקרב עין ג'אלות (1260).[2]
התקופה העות'מאנית
בשנת 1517 נכלל הכפר באימפריה העות'מאנית, וב-1596, נמצאו רשומות מס בלק מנג'יה (המשנה) של ג'נין תחת ליווה (מחוז) של לג'ון, ושם היה רשום כי גרו שם כ-16 משקי בית מוסלמים; לפי הערכות, 88 אנשים. הם שילמו מס קבוע של 25% על מספר מוצרים, ביניהם חיטה, שעורה, זיתים, עיזים וכוורות; בסך של 7,500 אקצ'ה.[5]
הכפר נכבש ונשרף על ידי חיילי נפוליאון, לאחר קרב הר תבור ב-1799.[6] פייר ז'קוטין קרא לכפר "נוורס" על המפה שלו מאותה מסע.[7]
הנוסע הבריטי ג'יימס סילק בקינגהאם ביקר באתר בתחילת המאה ה-19.[2][8] בקינגהאם ציין שיש עוד כמה יישובים באופק, וכתב "כולם מאוכלסים על ידי מוחמדים."[8] בשנת 1838 ציין אדוארד רובינסון את נוריס במהלך מסעותיו באזור,[9] הממוקם במחוז ג'נין, הנקרא גם "חריתה אש- שמליה".[9]
בשנת 1882, הקרן לחקר ארץ ישראל תיאר את הכפר כקטן, ממוקם על אדמה סלעית, חבוי הרבה בין הגבעות, כ-180 מטר מעל עמק.[10] לנוריס היה בית ספר יסודי לבנים, שנוסד תחת העות'מאנים ב-1888, ומסגד. כמה חורבות עתיקות נותרו וטרם נחקרו נכון ל-1992.[2]
תקופת המנדט הבריטי
במפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, הייתה לנוריס אוכלוסייה של 364, כולם מוסלמים.[11]
חלק מהשטח נרכש על ידי הקהילה היהודית במסגרת רכישת סורסוק. ב-1921, על פי הדיווחים, היו בכפר 38 משפחות דיירים, ו-224 אנשים מתוך אוכלוסייה כוללת של 364 (מפקד 1922) עיבדו 5,500 דונם מתוך שטח כפר של 27,018.[12] באותה שנה מכרה משפחת סורסוק חלק מאדמות הכפר לחברה לפיתוח קרקעות פלסטין (שכיום נקראת "הכשרת היישוב"). קבוצה של 35 צעירים יהודים החלה לעבד את האדמה, שהפכה לליבה של קיבוץ עין חרוד.[13]
חלק מתושבי הכפר של נוריס קיבלו פיצוי כספי ועזבו את הכפר.[12] אלו שנשארו חכרו גוש קרקע לתקופה של שש שנים עם אפשרות לרכוש עם פקיעת החכירה. הם שילמו דמי שכירות בשיעור של 6% מהצעת המכר שפורסמה על הקרקע, אך מאוחר יותר, לבקשת החקלאים בנוריס, שונה הדבר לחמישית מסך התשואה בתפוקה החקלאית של הקרקע.[12] לאחר שחוזה החכירה המקורי של שש שנים הסתיים, דיווחים ב-1928 הראו שאף כפריים לא רכשו את הקרקע שהושכרה להם. חוזי השכירות הוארכו לשלוש שנים תוך העברת הבעלות לקרן הקיימת לישראל[12]. בשנת 1921 עיבד החקלאי הממוצע 24 דונם, עד 1929 זה הצטמצם באופן דרסטי ל-4.4, אם כי האוכלוסייה גדלה באופן משמעותי.[12] במפקד האוכלוסין של 1931, מנתה נוריס 429 נפשות ובכפר מוקמו 106 בתים מתועדים.[14]
על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, היו לנוריס 570 תושבים מוסלמים[15] עם 163 בתים, אם כי השטח היה קטן בהרבה ממה שהיה לפני 1920, עם שטח של 6256 דונם. התושבים, הועסקו בעיקר בחקלאות דגנים, אם כי חלק מהקרקעות הוקצו להשקיה ולגידול זיתים.[15][16][17]
מלחמת העצמאות ותוצאותיה
ב-19 באפריל 1948, מטה הפלמ"ח הורה על השמדת "בסיסי אויב באל-מזאר, נוריס וצירין".[1] ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מציין כי השמדת הכפרים הייתה "חלק בלתי נפרד" מפעולות ההגנה בתקופה זו, אולם הוא גם כותב כי תושבי נוריס לא הורחקו סופית עד סוף מאי.[18][1]
בעקבות המלחמה השתלב האזור במדינת ישראל. ב-1950 הוקם קיבוץ נורית מצפון-מערב לאתר הכפר.[19] ההיסטוריון הפלסטיני וליד חאלדי תיאר את הכפר ב-1992 כ-"אתר מכוסה עצי אורן ואלון, זרוע ערימות אבנים. חלק מהאדמה שמסביב מגודרת ומשמשת כשטח מרעה, בעוד שחלק אחר מעובד. ליד האתר צומחים קקטוסים ועצי זית ותאנה."
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Research Fellow Truman Institute Benny Morris, Benny Morris, Morris Benny, The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited, Cambridge University Press, 2004, מסת"ב 978-0-521-00967-6. (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Khalidi, 1992, p. 338
- ^ Volume 121 Year 2009 Nuris, Survey, www.hadashot-esi.org.il
- ^ Dauphin, 1998, p. 777
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 161. Quoted in Khalidi, 1992, p. 338
- ^ Eric H. Cline, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age, University of Michigan Press, 2002, מסת"ב 978-0-472-06739-8. (באנגלית)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org
- ^ 8.0 8.1 James Silk Buckingham, Travels in Palestine through the countries of Bashan and Gilead, east of the River Jordan, including a visit to the cities of Geraza and Gamala in the Decapolis, London, Longman, Hurst, Rees, Orme and Brown, 1821
- ^ 9.0 9.1 Edward Robinson, Eli Smith, Biblical researches in Palestine, Mount Sinai and Arabia Petraea : a journal of travels in the year 1838, Boston : Crocker, 1841
- ^ C. R. (Claude Reignier) Conder, Horatio Herbert Kitchener Kitchener, Edward Henry Palmer, Walter Besant, The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology, London : Committee of the Palestine exploration fund, 1881-1883
- ^ Palestine Census ( 1922)
- ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 Kenneth W. Stein, The Land Question in Palestine, 1917-1939, UNC Press Books, 2017-03-01, מסת"ב 978-1-4696-1725-1. (באנגלית)
- ^ Zeev Sternhell, The Founding Myths of Israel: Nationalism, Socialism, and the Making of the Jewish State, Princeton University Press, 2009-10-07, מסת"ב 978-1-4008-2236-2. (באנגלית)
- ^ E. Mills, Census of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areas, 1932
- ^ 15.0 15.1 JENIN Sub-district, web.archive.org
- ^ Khalidi, 1992, p. 338
- ^ Village Statistics, Government of Palestine. 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 99
- ^ Research Fellow Truman Institute Benny Morris, Benny Morris, Morris Benny, The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited, Cambridge University Press, 2004, מסת"ב 978-0-521-00967-6. (באנגלית)
- ^ Khalidi, 1992, p. 339
