מארק קלארק

מארק ויין קלארק
Mark Wayne Clark

מארק קלארק בעת הנחיתה בסאלרנו, 1943
לידה	1 במאי 1896 סאקטס הרבור, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	17 באפריל 1984 (בגיל 87) צ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית
השתייכות	צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות	1917–1953 (כ־36 שנים)
דרגה	גנרל
תפקידים בשירות
מפקד הקורפוס ה-2 מפקד הארמייה החמישית מפקד קבוצת הארמיות ה-15 מפקד הארמייה השישית מפקד כוח האו"ם בקוריאה
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה מלחמת קוריאה
עיטורים
צלב השירות המצוין   מדליית השירות המצוין   מדליית השירות המצוין של הצי

מארק ויין קלארק (באנגלית: Mark Wayne Clark‏; 1 במאי 1896 – 17 באפריל 1984) היה איש צבא אמריקני שפיקד על מערכות במלחמת העולם השנייה ובמלחמת קוריאה.

ביוגרפיה

קריירה מוקדמת

קלארק נולד בניו יורק אך בילה את ילדותו ונעוריו באילינוי. ב-1917 סיים את האקדמיה הצבאית האמריקנית בווסט פוינט, ושירת בדרגת קפטן (מקביל לסרן בצה"ל) בגדוד חיל רגלים בצרפת במלחמת העולם הראשונה. הוא נפצע בקרב.

בין מלחמות העולם שירת בגדוד מילואים בנברסקה. ב-1935 למד בבית הספר של צבא ארצות הברית לפיקוד ומטה, וב-1937 סיים את לימודיו באקדמיה למלחמה של צבא ארצות הברית.

מלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם השנייה היה סגנו של הגנרל דווייט אייזנהאואר בפיקוד על מבצע לפיד, פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה. בתיווכו של הדיפלומט רוברט מרפי נחת קלארק בשטח המיועד לפלישה, בנמל שרשל באלג'יריה, מסיפונה של צוללת, שבועות לפני הפלישה, ב-21 באוקטובר 1942, על מנת לנהל מגעים עם אנשי צרפת של וישי ששלטו בשטח, על מנת להקל על הכוח הפולש.

קלארק היה הקצין הצעיר ביותר שקיבל דרגת לייטננט ג'נרל בשנת 1943, ועם קבלת הדרגה קיבל את הפיקוד על הארמייה החמישית של ארצות הברית, זמן קצר לפני תחילת הלחימה בחזית האיטלקית, בספטמבר 1943. הארמייה נחתה בסאלרנו במבצע אוואלאנש, והתקדמה באיטיות צפונה, אל מול התנגדות גרמנית כבדה, כשלצידה כוחות בריטים, קנדים ואחרים. בדצמבר 1944 מונה קלארק למפקד קבוצת הארמיות ה-15, שכללה כוחות בריטים ואמריקנים, ולמעשה היה למפקד כל כוחות בעלות הברית בחזית איטליה. תחת פיקודו התקדמה הארמייה צפונה, אל מול התנגדות גרמנית עיקשת, שעליה פיקד גנרלפלדמרשל אלברט קסלרינג. יש המטילים את האחריות לאיטיות הלחימה על קלארק, וטוענים כי החלטות שגויות שקיבל לא איפשרו לו לכתר ולהכניע כוחות גרמניים משמעותיים, וכי בשל כך התארכה הלחימה בשנה נוספת.

קלארק, כמפקד צבא בעלות הברית באיטליה, אישר את התוכנית שחיילי חיל המשלוח המרוקאי, שהיה תחת שליטה של הצבא הצרפתי, יפרצו את קו ההגנה הגרמני באזור לאציו, ובתום הכיבוש הנשים האיטלקיות יעמדו לרשותם במשך שלוש יממות תמימות, מה שהוביל למעשה ההשתוללות במונטה קאסינו.

עם סיום המלחמה מונה קלארק למושלה הצבאי של אוסטריה ולאחר זמן מה, עם שובו לארצות הברית, למפקד הארמייה השישית של ארצות הברית.

מלחמת קוריאה ולאחריה

במלחמת קוריאה קיבל על עצמו קלארק את הפיקוד על כוחות האומות המאוחדות ב-12 במאי 1952, והחליף בכך את הגנרל מת'יו רידג'וויי. בתקופה זו הייתה המלחמה בקוריאה במצב של קיפאון, והתאפיינה יותר בהפצצות מן האוויר, ובניסיונות של כוחות קוריאה הצפונית והסינים לשבור את החזית הקפואה, על מנת להשיג עוד שטח ויתרונות במהלך המשא ומתן. היה זה קלארק אשר חתם על הסכם שביתת האש עם קוריאה הצפונית ב-1953.

לאחר שפרש מן הצבא, שימש קלארק בין 1954 ל-1955 כמנהל האקדמיה הצבאית "המצודה" (The Citadel) בדרום קרוליינה. ב-1950 וב-1954 פרסם כרכי זכרונות האחד קרוי "סיכון מחושב" והשני "מהדנובה עד היאלו".

קלארק מת בשנת 1984. הוא טמון באקדמיה הצבאית "המצודה", אותה ניהל. שמו הונצח בקריאת הכביש מהיר I526 בדרום קרוליינה על שמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מארק קלארק בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25541474מארק קלארק