מפעל הברזל באנגלסברי
 | |
| הכבשן הראשי | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריונים 4 | |
| מדינה |
 שוודיה |
|---|---|
אנגלסברי (שוודית Engelsbergs bruk, "מפעל אנגלסברג") הוא בית יציקה לברזל השוכן בכפר אנגלסבריי שברשות המקומית פאיירסטה במחוז בווסטמנלנד שבשוודיה. בית היציקה נבנה בשנת 1681 ובמאה ה-18 הוא הפך לאחד מבתי היציקה המודרניים ביותר בעולם.
היסטוריה
כריית הברזל באזור זה החלה עוד בתקופת נדידת העמים באמצעות כבשני התכה פשוטים. האיכרים המקומיים החלו בכריית המחצבים ובהתכתם במאה ה-13 על מנת לספק תמיכה לתעשיית החקלאות המתפתחת. תחילת השימוש בגלגל מים על מנת לספק מים עבור הכבשנים והפטישים שמתחתיו סייעו לפיתוח תעשיית הברזל השוודית בתחילת ימי הביניים. מוט הברזל המחושל הופעל באנגלסברי בשלהי המאה ה-16, והחל מאמצע המאה ה-17 היקף הפעילות הפך למשמעותי.
באותה תקופה נקטה הממשלה השוודית במדיניות של הגבלת ייצור הברזל הגולמי כך שרק האיכרים הורשו לייצרו, וזאת בנוסף להקמת בתי חישול מחוץ למכרות. צעדים אלו הובילו להקמתן של אחוזות עם בתי יציקה סמוכים השייכות לאצילים או לבני המעמד הבורגני, שהיו בעלי המשאבים הכספיים הדרושים לפיתוח כריית הברזל.
הדברים הללו התרחשו גם באנגלסברי, וב-1681 החליט אציל מקומי לבנות תנור רם על מנת לייצר ברזל גולמי וברזל חשיל. כתוצאה משיפור שיטות הייצור ומרכישת כבשנים נוספים במהלך המאה ה-18 חלה עלייה בתפוקת הברזל מממוצע שנתי של 135 טון ב-1695 לממוצע שנתי של 264 טון ב-1767. בין 1778 ל-1779 נבנה תנור רם נוסף שכלל מספר חידושים טכנולוגיים, מגרסת עפרות ומחסן פחם. ב-1836 הובא למקום מפוח ממונע חדש שייעל את תהליך הייצור. ב-1848 נבנה במקום כבשן חדש לשריפת עפרות ברזל. לבית החישול, ששופץ במהלך המאה ה-18, הוספו מספר קמינים באמצע המאה ה-19.
תחילת השימוש בתהליך בסמר ובתהליך ייצור פלדה בתנור פתוח בשנות ה-60 של המאה ה-19 גרם לירידה בייצור ברזל פחמי[1]. אנגלסברי הצליח לשרוד בשנות ה-80 של המאה ה-19 בזכות הגדלת כבשני ההתכה והארכת משך פעולתם. באותה תקופה מתחם ייצור הברזל באנגלסברי היה בבעלותה של חברת פאיירסטה, שלאחר מספר דיונים קבעה כי המקום לא מניב רווחים כלכליים מספיקים והחליטה על סגירתו ב-1919.
תיאור
אנגלסברי הוא הדוגמה המשומרת בצורה הטובה ביותר לתעשיית הברזל השוודית שפרחה במאה ה-17 ובמאה ה-18. אחוזות ייצור הברזל כללו גם בניינים למטרות אזרחיות כגון ניהול ושיכון העובדים, בנוסף למבנים שבהם בוצעה העבודה הטכנית. במתחם אנגלסברי עצמו שרדו 50 בניינים שנבנו ששימשו למטרות שונות ונבנו בתקופות שונות.
הבניין הראשי, שנבנה באזור 1750, הוא בית עץ דו-קומתי עם קירות עמידים בפני מזג האוויר וגג מצופה ברזל. חלק מהחדרים מקושטים בציורים בסגנון גוסטביאני והם מתארים את האחוזה עצמה, הכבשן ובית ההתכה. לאחר שהאחוזה נמכרה ב-1828 היא עברה את תהליך המודרניזציה האחרון. במסגרת התהליך הוספו לבית הראשי חלונות חדשים, ובחזית החצר נבנה מגדל שעון. לבניינים יש שני אגפים כאשר המזרחי מכיל את המטבח. בחזית כל אגף של בניין באחוזה יש ביתן עגול הבנוי מסיגים שהם תוצרי לוואי של תהליך ההתכה. פנים הביתנים מקושט.
הבניינים האחרים הנמצאים מסביב לבית האחוזה הראשי הם מגורי הגנן (1790), מבשלת בירה (1829), ואסם גדול מאבן-סיגים (1872). בניינים ידועים אחרים באנגלסברי הם קוטג' סמית', בית המפקח, האורוות ובית אחסון מעץ.
בית ההתכה שנבנה ב-1778 עד 1779, ביחד עם הבניינים הקשורים אליו שנבנו בתקופות מאוחרות יותר, שרד עד כה ללא פגיעה, וזאת בדומה לבית החישול מאמצע המאה ה-19 וכבשן שריפת עפרות הברזל. הבניינים הללו נותנים תמונה שלמה של הציוד הטכנולוגי ששימש את תעשיית הברזל השוודית המסורתית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ חומר הנוצר כתוצאה מהתכה של פחם ועפרת ברזל
  | |
|---|---|
|
27310451מפעל הברזל באנגלסברי