גמלסטד

הכפר הכנסייתי בעיר העתיקה, לולאו

**אתר מורשת עולמית**
	הכנסייה בגמלסטד
	הכנסייה בגמלסטד
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1996, לפי קריטריונים 2, 4, 5
מדינה	שוודיה
	(למפת שוודיה רגילה) סטוקהולם אופסלה גטבורג האלמסטד מאלמה קרלסקרונה אומאו יבלה קירונה קרלסטד ויסבי נורווגיה פינלנד לטביה ליטא אסטוניה דנמרק האוקיינוס; האטלנטי; הים; הבלטי; גמלסטד

הכפר הכנסייתי בעיר העתיקה (שוודית Gammelstads kyrkstad - "גָמֶּלְסְטַדְס שִׁירְקְסְטַד") שליד לולאו (Luleå) שבצפון שוודיה הוא כפר עתיק שבמרכזו כנסייה מהמאה ה-15 וסביבה 424 בתי עץ ששימשו את המאמינים שבאו להתפלל בכנסייה בימי ראשון ובימי חג. מסיבה זו זכה הכפר לכינוי "הכפר הכנסייתי", או "העיר הכנסייתית" (Kyrkstad), מונח גנרי בשוודית שתיאר מרכזים מסוג זה, וברחבי המדינה ידועים 71 כפרים מסוג זה. סך הכל שרדו 16 כפרים כנסייתיים ברחבי שוודיה, והכפר הכנסייתי הסמוך ללולאו נחשב כדוגמה הטובה והשמורה ביותר לצורת יישוב זו. מסיבה זו הוא הוכרז בשנת 1996 כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה

כפרים חקלאיים קמו בסביבת לולאו במהלך המאה ה-13 לכל המאוחר. כאשר החלה ההתיישבות בצפונה של שוודיה בסופה של המאה ה-14, במטרה להוות משקל-נגד שוודי להתפשטות הרוסית, הוקמה כנסיית עץ במקום, באותה עת גבעה במרכזו של אי, וב-1339 היא החלה לפעול. כנסיית אבן הוקמה על האי במהלך המאה ה-15, והמקום היה למוקד מפגש לסוחרים מהמפרץ הבוטני, לחוואים מקומיים ולאוכלוסיית הסאמים. החוואים היו הקבוצה הגדולה מבין השלוש, ובסוף המאה ה-16 היו בסביבה 47 כפרים שבהם למעלה מ-400 חוות.

בתחילת המאה ה-17 הייתה הכנסייה לכנסייה האזורית, והשוק שלידה, שהתמקד בסחר בפרוות ובדגי סלמון, היה למקום המפגש העיקרי לצורכי מסחר. סביבם נבנו בתי עץ ששימשו את קהל המאמינים, אשר הגיעו לכאן ממרחקים, בין היתר בשל הכרח חוקי להשתתף בטקסי הכנסייה; ולא היו יכולים לשוב לבתיהם בו ביום. עוד הוקמו במקום אורוות סוסים ששימשו את המאמינים, וכמו כן התגוררה במקום אף אוכלוסיית קבע.

ב-1621 זכה הכפר למעמד של עיר, אך נסיגת מי הים וירידת מפלסו ב-10 מטר בסוף תקופת הקרח הקטנה, הפכו את הנמל לרדוד מדי באמצע המאה ה-17. הדבר גרם להגירת תושבים לכיוון החוף, ולהקמת היישוב החדש לולאו במרחק של 10 ק"מ דרומית-מזרחית לכפר. לולאו זכתה לכינוי "ניסטאן" (Nystan - "העיר החדשה"), והכפר המקורי היה ל"גמלסטד" ("העיר הישנה"). למרות שאוכלוסיית המאמינים שפקדה את גמלסטד הצטמצמה בשל הקמת כנסיות אזוריות חדשות, המשיך הכפר ושמר על חשיבותו כמרכז מנהלי ושיפוטי. בשל הצורך לטפל במשק החי בחוות באופן מתמיד, לא כל האוכלוסייה הייתה יכולה להשתתף באופן קבוע בכל התפילות שנערכו בכנסייה האזורית, והחל מתפתח המנהג של "חגי כנסייה", מפגשים רבי משתתפים שהתקיימו פעמיים או שלוש פעמים בשנה בכפר הכנסייתי.

גמלסטד לא נפגע מהמהפכה התעשייתית שהגיעה לצפונה של שוודיה בסוף המאה ה-19, למעט היעלמותן של האורוות עם הופעת המכונית החל במאה ה-20. בהיעדר מחסור בקרקע או סיבה אחרת לשינוי המיתאר העירוני במקום, שמר הכפר על מראהו ועל אופיו.

האתר

במוקד הכפר סביב הכנסייה, שוכנת העיר הכנסייתית שבה 424 בתי עץ שקירותיהם צבועים באדום ודלתותיהם וחלונותיהם בלבן. גגות הבתים היו עשויים מעץ, אך לאחר מכן הם הוחלפו בלוחות מתכת בשל החשש משרפה ובשל איכותם המבודדת. הבתים נבנו ללא תוכנית מסודרת והוקמו לפי הצורך. גילם של חלק גדול מהבתים הוא מעל מאה שנים, וחלקם ניצבים במקום לפחות מאז 1817. עם זאת, קשה להעריך את גילם המדויק של המבנים בשל כך שבתים שנהרסו כתוצאה משריפות הוקמו מחדש בסגנון מסורתי. עוד ידוע כי חלק מהמבנים הובאו ממקומות אחרים.

הכנסייה המכונה באופן רשמי "נדרלולאו" (Nederluleå - "לולאו תחתית") נבנתה מאבן במאה ה-15 והיא הכנסייה הגדולה ביותר בצפון שוודיה שנבנתה בימי הביניים. היא הוקדשה רק ב-1492, ועוטרה בידי אומנים מסטוקהולם. באותה עת הוקם בה בית המקהלה, ובתחילת המאה ה-16 הובא אליה מזבח מאנטוורפן. במהלך המאה ה-18 נוספו לה עיטורים בסגנון הבארוק המאוחר המקומי, וב-1971 נחנך האורגן שבו 4,200 צינורות באורכים שונים, הנעים מחצי ס"מ ל-6 מטר.

מגדל הפעמונים הוקם מאבן ב-1851 במקום מגדל עץ קודם ששכן במקום. הוא הוקם במנותק ממבנה הכנסייה המרכזי, דבר יוצא דופן בסגנון הכנסייתי האזורי. המתחם מוקף בחומת אבן שבה קבועים שני שערים וכן חרכים לירי חיצים, דבר המעיד כי המקום שימש גם כמתחם מבוצר בעת הצורך.