ארמון דרוטנינגהולם
 | |
| חזית הארמון | |
| מדינה |
 שוודיה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1991, לפי קריטריונים 4 | |
  | |
ארמון דרוטנינגהולם (בשוודית: Drottningholms slott) הוא בית המגורים הפרטי של משפחת המלוכה השוודית שנבנה על האי לובן (Lovön), בכפר הקטן דרוטנינגהולם, מערבית לבירה סטוקהולם. בניית הארמון המקורי החלה במאה ה-16. הארמון הוא אתר תיירות פופולרי בשוודיה. בשנת 1991 הוכרז הארמון כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, ובכך היה לראשון מסוגו בשוודיה.
היסטוריה
השם דרוטנינגהולם, שמשמעותו היא האיון של המלכה, נגזר מהמבנה הרנסאנסי המקורי שעוצב על ידי וילם בוי, והיה ארמון אבן שהוזמן על ידי יוהאן השלישי ב-1580 עבור המלכה קתרינה יגילון, אשתו. לפני הארמון הזה הייתה במקום אחוזה בשם טורבסונד[1]. הדוויג אלאונורה מהולשטיין-גוטורפ רכשה את הטירה בשנת 1661, שנה אחת לאחר שהפסיקה לכהן כמלכת שוודיה, אך ב-30 בדצמבר של אותה השנה נשרפה הטירה עד היסוד. הדוויג שכרה את האדריכל השוודי הידוע ניקודמוס טסין האב כדי שייעצב ויבנה מחדש את הטירה. העבודות לשיקום הבניין החלו ב-1662, אולם ניקודמוס מת ב-1681, זמן קצר לפני שהעבודות הסתיימו. בנו, ניקודמוס טסין הבן, המשיך את עבודתו והשלים את עיצובו של פנים הארמון. למרות זאת, הארמון נותר במשך למעלה מ-100 שנים במצב לא גמור.
בזמן השיפוצים שלטה הדוויג בשוודיה, בשמו של המלך הצעיר קרל האחד עשר. שוודיה הפכה למדינה חזקה לאחר שלום וסטפליה, וכיוון שהמלכה הייתה שליטת המדינה בפועל, היה צורך לבנות עבורה מקום מגורים מרשים בקרבת סטוקהולם.
הארמון הוענק לנסיכה לואיז אולריקה, שהפכה ב-1744 למלכת שוודיה כאשר נישאה למלך אדולף פרדריק. בזמן שלואיז התגוררה בארמון היא הורתה לשנות את סגנון העיצוב הפנימי שלו לעיצוב רוקוקו צרפתי. לואיז הייתה זו שהורתה לבנות את התיאטרון המפואר של הארמון, לאחר שהתיאטרון הפשוט והקטן יותר נשרף ב-1762. בנוסף, לואיז הורתה לבנות את הספרייה, המגורים הפרטיים והגלריה האמנותית. המלך גוסטב השלישי, בנה של לואיז, התגורר בארמון בתקופה זו והיה זה שנאלץ למכור אותו למדינה.
מצב הארמון החל להידרדר במאה ה-19 כתוצאה של הזנחה וחוסר תשומת לב. בתקופת שלטונו של אוסקר הראשון, השתנה המצב, וב-1907 החלו עבודות שיפוץ ושיקום נרחבות. מאז 1981 משתמשת משפחת המלוכה השוודית הנוכחית בארמון כבית המגורים העיקרי שלה, וכתוצאה מכך הארמון נשמר על ידי צבא שוודיה בדומה למה שנהוג בארמון סטוקהולם.
לאורך 400 שנות קיומו עבר הארמון חידושים, שינויים ותוספות רבות. בין 1907 ל-1913 התרחש השיפוץ והחידוש המשמעותי ביותר, ובמסגרתו הוחלף גג הארמון, צינורות המים תוקנו, והארמון חובר לחשמל, חימום, ולביוב. מספר אזורים בארמון שוקמו ונבנו מחדש לאורך תקופה של עשרים שנים שהחלה בערך ב-1977. מאמץ רב הושקע בספרייה ובהיכל הלאומי, וברחבי הארמון הותקנו מערכות נגד שרפה. בין 1997 ל-2002 בוצעו עבודות לבנייה מחדש של הקירות החיצוניים.
אתרים בארמון
- כנסיית הארמון משמשת את חברי הקהילה של לובן מאז בנייתה, והם מתפללים בה בכל ביום ראשון האחרון של החודש. בכנסייה משתמשים באורגן שנבנה ב-1730. אחד מהפריטים הידועים בכנסייה הוא גובלן שהוכן על ידי גוסטב החמישי.
- העבודה על התיאטרון החלה בשלהי המאה ה-17 על ידי טסין האב, והושלמה על ידי בנו. הקישוטים הפנימיים הוספו בכמה שלבים בין 1665 ל-1703, בהתחלה בסגנון הבארוק ומאוחר יותר בסגנון צרפתי, והם הוכנו מעירוב של סטוקו, עיסת נייר וציורים. התיאטרון הנוכחי נבנה במקום תיאטרון קדום יותר שנחרב בשרפה שהתרחשה ב-1762. מנגנון הבמה המקורי נותר ללא כל שינוי, והוא כולל מכונת גלים, מכונת רעש ו"כיסא מעופף" המשמש ליצירת אפקט של דאוס אקס מכינה. התיאטרון כמעט ולא היה בשימוש לאחר ההתנקשות במלך גוסטב השלישי ב-1792, שהיוותה את ההשראה לאופרה נשף המסכות של ג'וזפה ורדי. לאורך המאה ה-20 בוצעו בתיאטרון מספר שיפוצים. התיאטרון משמש כיום כבית אופרה המארח פסטיבלי מוזיקה בקיץ, שבהם מתמקדים בעבודותיהם של היידן, הנדל, גלוק ומוצארט, וכן שמים דגש על ביצועים מקוריים. האופרה המלכותית של שוודיה עורכת חלק מההופעות שלה בתיאטרון זה.
- הביתן הסיני הוא מבנה הנמצא בשטחי הארמון, שבנייתו הסתיימה ב-1753, והוא היה חלק ממתנת החתונה שאדולף פרדריק העניק ללואיז. הביתן הנוכחי נבנה בין 1763 ל-1769 בסגנון רוקוקו צרפתי, אך עם אלמנטים אדריכליים בסגנון סין והמזרח הרחוק. פנים הביתן עוצב בסגנון רוקוקו שוודי. חלקו החיצוני של הביתן שופץ ארבע פעמים לאורך המאה ה-20. לביתן זה מחוברת סדרה של ביתנים קטנים יותר, ששימשו למטרות שונות כגון חדר אוכל. הצד החיצוני של הביתן שופץ בין 1943 ל-1945, והצד הפנימי בין 1959 ל-1968.
- אוהל השומרים: כאשר גוסטב השלישי עבר להתגורר בארמון ב-1777, שימש אותו הביתן הסיני פעמים רבות, ונוצר צורך להקים מבנה חדש עבור השומרים. מבנה זה הוקם בשנים 1781–1782. החזית והצד האחורי של האוהל מכוסים ביריעה בצבע מתכתי. האוהל נעזב במהלך המאה ה-19, ורק ב-1990 החלו לשפץ אותו ולהשיב לחזית את צבעה המקורי. כיום האוהל משמש כחדר תצוגה.
- גן הבארוק: החלק העתיק ביותר של הגנים הוקם בשלהי המאה ה-17 לפי הוראה של הדוויג אלאונורה. טסין האב והבן עמדו בראש הפרויקט והקימו גן בארוק המוקף על ידי שדרות עצים עבים, במרחק קצר מהארמון הראשי. הפסלים הרבים המפוזרים באזור זה נוצרו על ידי האמן אדריאן דה ורי. הגן הוזנח גם כן במהלך המאה ה-19, אך שופץ ושוקם בשנות ה-50 ושנות ה-60 ביוזמתו של גוסטב השישי אדולף.
- הגן האנגלי: גוסטב השלישי יזם את הקמתו של החלק הזה. הגן האנגלי שוכן בכיוון צפון מגן הבארוק, והוא מורכב משתי בריכות עם תעלות, גשרים, מדשאות רחבות, ועצים בקבוצות בודדות או בשדרות. ברחבי הגן פזורים מספר שבילים. רוב פסלי השיש העתיקים הנמצאים בגן נרכשו מאיטליה על ידי גוסטב השלישי.
- החממה נבנתה במהלך המאה ה-17, וב-1790 היא הועברה לאזור השוכן צפונית לגן האנגלי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Page 61 of the Swedish Ethymological Dictionary of Svenskt ortnamnslexikon, published 2003 by the institute of Språk- och folkminnesinstitutet, Uppsala. The latter part "sund" means sound, and "torve" has to do with fishing (a prehistoric Swedish word).
  | |
|---|---|
|
