מפלי מרמורה

מפלי מרמורה
La Cascata delle Marmore
	המפלים
	המפלים
מידע כללי
מיקום	מחוז אומבריה באיטליה
נהר	נהר ולינו
סוג מפל	מעשה ידי אדם
גובה כולל	165 מטר
נפילת מים רציפה	83 מטר
מספר נפילות מים	3
ספיקה ממוצעת	1.6 מ"ק/שנייה
קואורדינטות	42°33′8.81″N 12°42′53.85″E / 42.5524472°N 12.7149583°E
	(למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון מפלי מרמורה

מפלי מרמורה (איטלקית: La Cascata delle Marmore, תרגום - מפלי השיש) הם מפלי מים מלאכותיים מהתקופה הרומית. גובהם הכללי של המפלים הוא 165 מטרים הם בין המפלים הגבוהים באירופה והמפלים המלאכותיים הגבוהים בעולם.

המפלים מועמדים להכלל ברשימת אתרי מורשת עולמית.

מיקום

מפלי מרמורה נמצאים במחוז אומבריה באיטליה, 7.7 ק"מ מזרחית לטרני בירת נפת טרני, כ-156 ק"מ צפונית-מזרחית לרומא ו-50 ק"מ דרומית לפרוג'ה. מקורם של המים השופעים במפלים הוא בנהר ולינו (Velino) והם זורמים בספיקה ממוצעת של 50 מיליון קוב לשנה.

המפלים מהווים אטרקטציה תיירותית וסביבם הוקמו אתרי תיירות נוספים, הכוללים גן בוטני, מתקני ספורט אתגרי כגלישת מצוקים, רחיפה וסיורי מערות.

כ-70% ממי הנהר מנותבים לשימוש תחנת כוח הידרואלקטרית. מספר פעמים ביום מופסקת העברת המים לתחנת הכח וכל המים מנותבים דרך המפלים להדגמת עצמת הזרימה.

תולדות המפלים

נהר ולינו, הזורם בעמק גבוה בקרבת ריאטי (Rieti) שבמחוז לאציו היה עולה על גדותיו לעיתים קרובות, הציף את הסביבה וגורם להיווצרות ביצות ולהתפרצות מחלת המלריה. על מנת להסיר את האיום מעל תושבי העיר, דאג הקונסול הרומי, קוריוס דאנטאטוס (Curius Dentatus), לחפור בשנת 271 לפנה"ס תעלה לניקוז מי הנהר. התעלה, אשר כונתה "תעלת קוריאנו" על שמו, הוליכה את המים מולינו ומהביצות למורדות הצוקים הטבעיים של מרמורה, וכך החלו להיווצר המפלים.

מי המפלים נוקזו לנהר נרה (Nera), העובר ליד העיר טרני. עם סיום בניית התעלה התעוררה בעיה חדשה, כאשר זרם המים של נהר ולינו התעצם, נוצרו שיטפונות, והמים הרבים שהגיעו לנהר נרה איימו להציף את העיר טרני ותופעה זו גרמה לחיכוכים בין תושבי שתי הערים, כשכל עיר מטילה את האחריות לפתרון הבעיה על רעותה. הנושא הוצג בפני הסנאט הרומי, אך פתרון לא נמצא.

במהלך ימי הביניים, תחזוקה לקויה ושקיעה של אבן באפיק התעלה הביאה להפחתת זרימת המים בתעלה עד שהביצות הופיעו מחדש. ב-1422 האפיפיור גרגוריוס השנים עשר, אשר העיר הייתה בתחום שלטונו, הורה לבנות תעלת-מים חדשה כדי לשקם את הזרימה הטבעית של הנחל. התעלה כונתה "תעלת גרוגוריאן" או "תעלת ריאטי". בשנת 1545 פאולוס השלישי הורה לבנות תעלת-מים נוספת חדשה, אשר כונתה "תעלת פאולינה" במטרה להרחיב את התעלה הרומית ולווסת את זרימת המים בנהר. התעלה נחנכה בשנת 1598 על ידי האפיפיור קלמנס השמיני אשר קרא אותה על שמו "תעלת קלמנטינה).

כעבור מאתים שנה, הסתבר כי חפירת תעלות-המים גרמה להצפת השטחים החקלאיים בצידי נהר הנרה. לכן, בשנת 1787 הורה האפיפיור פיוס השישי לאדריכל אנדרה ויצ'י (Andrea Vici) לעצב את המפלים למצבם הנוכחי. וכך נפתרה רובה של הבעיה.

מאז שנת 1896, כאשר הוקמו ליד טרני בתי חרושת לייצור פלדה, הוחל להשתמש בזרם המים בתעלה להפקת אנרגיה לשימושם ומאוחר יותר, ועד ימינו, ליצירת חשמל.