מסע הצלב הפרוסי

מסע הצלב הפרוסי

מפת השבטים הבלטיים: השבטים המזרחיים מוצגים בגוונים חומים, והמערביים בגוונים ירוקים
מפת השבטים הבלטיים: השבטים המזרחיים מוצגים בגוונים חומים, והמערביים בגוונים ירוקים
מערכה: מסעות הצלב הצפוניים
מלחמה: מסעות הצלב
תאריכים	1217–1274 (כ־57 שנים)
מקום	פרוסיה המזרחית וצפון-מערב פולין
תוצאה	ניצחון צלבני
שינויים בטריטוריות	הטווטונים משתלטים על פרוסיה
הצדדים הלוחמים המסדר הטבטוני המסדר הליבוני מסדר דובז'ין דוכסות מזוביה השבטים הפרוסיים הדוכסות הגדולה של ליטא דוכסות פומרניה מפקדים הרמן פון זלצה קונרד פון טוירינגן גרהרד פון מלברג הארטמן פון הילדרונגן קונרד הראשון, דוכס מזוביה הרקוס מונטה סקומאנטאס מסודוביה דיואנוס גלאנדי גלאפו

מסע הצלב הפרוסי הוא הכינוי לסדרת מסעות צלב של מסדרי אבירים קתולים, ובמיוחד המסדר הטבטוני, אשר נועדו לכבוש את אזור פרוסיה ולנצר את השבטים הפרוסיים הפגאנים. המסעות נמשכו כ-57 שנים, ובסופם אוחדה כל פרוסיה תחת שלטון מדינת המסדר הטבטוני.

רקע

באזור פרוסיה, חיו במהלך העת העתיקה ותחילת ימי הביניים קבוצות שבטים פאגאניות. פרוסיה שימשה במשך תקופה ממושכת כיעד לניסיונות הכיבוש וההתפשטות של שכנותיה. בולסלאב הראשון מלך פולין ניסה לכבוש אותה ולנצר את תושביה כבר בסוף המאה ה-10 לאחר ששלח למשימה את המיסיונר אדלברט ה"קדוש" מפראג אשר נכשל במשימתו ונרצח בידי הפרוסים. בולסלאב הרביעי, מלך פולין במאה ה-12, ניסה גם הוא לתקוף את פרוסיה, והפעם הסתייע בכוחות רוסיים שהצטרפו לצבאו אך גם הוא נכשל. ניסיונות הכיבוש הפכו לאינטנסיביים יותר ויותר במהלך המאה ה-13 בהנהגתו של קונרד הראשון, דוכס מזוביה, אשר פלש לפרוסיה בסיוע מסדרים צלבניים.

מסעות הצלב

השבטים היוטבינגיים (Yotvingians) ששכנו בחלקה הדרומי של פרוסיה (צפון פולין של ימינו), נכבשו, איבדו את נחלותיהם ונטמעו באוכלוסייה, אולם השבטים הפרוסים הבלטיים הצליחו לשמור על שלמות נחלותיהם והצליחו לגרש את הפולנים דרומה עד לאזור הדרומי של פולין של ימינו, תוך שהם משאירים אחריהם שממה לא מאוכלסת. ההצלחה עודדה את הפרוסים אשר פתחו במתקפות על חלמנו, לנד ומזוביה ובזזו 300 קתדרלות וכנסיות. קונרד שילם לפרוסים כופר ענקי בתקווה שכך יניחו לארצו, אולם הכופר רק עודד אותם יותר. האפיפיור הונוריוס השלישי הוציא ב-12 במרץ 1217 בולה אפיפיורית הקוראת למסע צלב נגד הפרוסים הפגאנים.

בעקבות הכרזתו של האפיפיור, בשנת 1219 החלו להתכנס במזוביה אבירים גרמנים ופולנים והחלו להתכונן לקראת מסע צלב, אשר נפתח רק בשנת 1222 בעקבות הגעתם של אצילים רציניים. הצלבנים כבשו את אזור חלמנו, אולם שנה לאחר מכן עזבו מרביתם את האזור, והפרוסים פתחו במתקפת נגד נמרצת אשר גירשה את השאר. הפרוסים חזרו לבזוז את חלמנו לנד ומזוביה, ואף הגיעו עד גדנסק. קונרד נאלץ למצוא מקלט בטירת פלוצק. מספר שנים לאחר מכן גייס קונרד ארבעה עשר אבירים מצפון גרמניה, ועל בסיסים הקים את מסדר דובז'ין. בתחילה הצליחו אבירי דובז'ין לכבוש חזרה את חלמנו ולנד, אולם הפרוסים טבחו את רובם ואילצו את הנותרים למצוא מקלט בפומרניה.

ב-1226 פנה קונרד אל המסדר הטבטוני בהנהגתו של הרמן פון זלצה בבקשת עזרה. זלצה הסכים להצעה, אולם דרש לקבל אוטונומיה בכל השטחים שיכבוש. על פי הגרסה המקובלת, קונרד הסכים וחתם מסמך שנודע כ"הסכם קרוצ'וויקה". עם זאת, המסמך אבד ולימים הטילו היסטוריונים פולנים ספק בקיומו. על פי המחקרים האחרונים נראה שאכן היה הסכם כזה. זלצה קיבל גם הבטחה לאוטונומיה מפרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" באגרת המכונה "בולת הזהב של רימיני". ב-1230 הכריז זלצה על הקמת "מדינת המסדר הטבטוני". בעוד הפולנים העדיפו תמיד לצאת למסעות ארוכים אל תוך השממה הפרוסית, זלצה בחר להשתלט על אזורים בהדרגה, וכן סדרות של מבצרים לאורך הוויסלה, להקים כנסיות ולשלוח אנשי דת שינצרו את האוכלוסייה. הטבטונים נהנו מסיוע רב מצד הפולנים והפומרנים, וחלק מהאצילים הפולניים אף קיבלו נחלות משלהם, אם כי מרבית הנחלות נשמרו בידי האבירים הגרמניים של המסדר. יערות וביצות הוכשרו להתיישבות, ובשל כך החל זרם של מתיישבים מהאימפריה הרומית ה"קדושה" אל פרוסיה. נוסדו ערים חדשות ובהן מריינבורג וקניגסברג.

המרד הפרוסי

ב-1242 פתחו הפרוסים הפגאנים בהתקוממות גדולה. דוכסות פומרניה, אשר בתחילה תמכה בהתיישבות הטבטונית, החלה לחשוש ממנה ולפיכך תמכה במרד. הטבטונים נהנו אמנם מיתרון מספרי ואיכותי, אולם הפרוסים והפומרנים נהנו מגמישות רבה יותר שאפשרה להם לנצח את הצלבנים במספר קרבות. עם זאת, יכולות המצור שלהם לקו בחסר כך שהם לא יכלו להכריע את המלחמה. הטבטונים והפולנים השתמשו במקביל בדיפלומטיה, וגייסו לעזרתם את האפיפיור אורבן הרביעי, אשר הודיע שהוא מעדיף שכל הנוצרים ילחמו יחד נגד הפגאנים ולא אחד נגד השני. בשל כך, ב-1248 חדלו הפומרנים לסייע לפרוסים, ושנה לאחר מכן חתמו מרבית השבטים על הסכם כריסטבורג אשר העניק חופש פעולה למטיפים הנוצריים. למרות שמרבית השבטים קיימו את הסכם השלום, הלחימה נמשכה לסירוגין גם לאחריו.

ב-1252 מרד שבט הסמביאנים והביס את הצלבנים בקרב. שנה לאחר מכן החל האפיפיור להטיף למסע צלב חדש נגד הסמביאנים. בזמן שהטבטונים המתינו לתגבורות, הם ייסדו את ממל כדי לעכב את התקדמות הסמביאנים. בסופו של דבר התקבץ בממל כוח שכלל 60,000 חיילים, ביניהם בוהמים בפיקודו של אוטוקר השני, מלך בוהמיה, סקסונים בפיקודו של אוטו השלישי, מרקיז ברנדנבורג, ואוסטרים וגרמנים בפיקודו של רודולף פון הבסבורג. הסמביאנים הוכנעו במהירות, והטבטונים הקימו ערים רבות על נחלתם. באזור השתרר שלום יחסי עד תבוסתו של המסדר הליבוני בקרב דורבה ב-1260. תבוסה זו העניקה השראה למנהיגי שבטים רבים, אשר התאחדו למה שנודע בתור "המרד הפרוסי הגדול". העיתוי למרד היה מושלם. מרבית אבירי המסדר הטבטוני שהו באותה העת בארץ הקודש, ומלחמות ירושה בגרמניה מנעו מנסיכים גרמניים לשלוח תגבורות. הפרוסים השתלטו מחדש על רוב ארצם, תוך שהם מחריבים כליל ערים מבצרים וכנסיות. הם אף פשטו על ליבוניה, פולין ולוהניה. ב-1265 החלו סוף סוף להגיע תגבורות מגרמניה בפיקודם של אלברכט הראשון, דוכס באונשווייג-לינבורג והיינריך השלישי, מרקיז מייסן. בהדרגה דיכאו הצלבנים את המרד והרגו את מרבית המנהיגים העממיים שלו. לאחר דיכוי המרד שועבדו הפרוסים לצמיתות, ומנהיגיהם הוכרחו לקבל את הדת הנוצרית ונעשו וסלים של האבירים הטבטוניים. פרוסים רבים שביקשו להישאר פאגאנים נמלטו לליטא או סודוביה.

לקריאה נוספת

• Christiansen, Erik (1997). The Northern Crusades. London: Penguin Books. p. 287. ISBN 0-14-026653-4.
• Fahne, Anton (1875). Livland: Ein Beitrag zur Kirchen- und Sitten-Geschichte (בגרמנית). Düsseldorf: Schaub'sche Buchhandlung. p. 240.
• Gieysztor, Aleksander; Stefan Kieniewicz; Emanuel Rostworowski; Janusz Tazbir; Henryk Wereszycki (1979). History of Poland. Warsaw: PWN. p. 668. ISBN 83-01-00392-8.
• Halecki, Oskar (1970). A History of Poland. New York: Roy Publishers. p. 366. ISBN 0-679-51087-7.
• McClintock, John; James Strong (1883). Cyclopædia of Biblical, Theological, and Ecclesiastical Literature: Vol. VIII: PET-RE. New York: Harper & Brothers. p. 1086.
• Perlbach, Max (1886). Preussisch-Polnische Studien zur Geschichte des Mittelalters (בגרמנית). Halle: Max Niemeyer. p. 128.
• Seward, Desmond (1995). The Monks of War: The Military Religious Orders. London: Penguin Books. p. 416. ISBN 0-14-019501-7.
• Töppen, Max (1853). Geschichte der Preussischen Historiographie von P. v. Dusburg bis aus auf K. Schütz (בגרמנית). Berlin: Verlag von Wilhelm Hertz. p. 290.
• Urban, William (2003). The Teutonic Knights: A Military History. London: Greenhill Books. p. 290. ISBN 1-85367-535-0.
• Wyatt, Walter James (1876). The History of Prussia, Volume 1. London: Longmans, Green and Co. p. 506.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מסע הצלב הפרוסי בוויקישיתוף