אדלברט מפראג
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו |
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
| לידה |
955 או 956 ליביצה-נאד-צידלינואו, דוכסות בוהמיה (צ'כיה) |
|---|---|
| פטירה |
23 באפריל 997 פרוסיה - טרוסו או הייליגנוואלדה או שווייטני גאי (על יד אלבלונג בצפון פולין) או פישהאוזן, כיופ פרימורסק, הכפר ברגובוייה (אזור קלינינגרד של ימינו) |
| "קדוש" עבור | הכנסייה הקתולית, הכנסייה האורתודוקסית, הכנסייה הלותרנית |
| תארים | בישוף פראג (989-982, 992-995), בישוף גנייזנו |
| קאנוניזציה | 999 על ידי סילבסטר השני |
| מקום פולחן עיקרי | קתדרלת גנייזנו |
| חג | 23 באפריל |
| תכונות | נזיר בנדיקטיני, מיסיונר |
| פטרון של | פולין, בוהמיה (חלק מצ'כיה), פרוסיה[1], ארכידיוקסיית אסטרגום בהונגריה |
אַדַלברט מפראג (בלטינית: Adalbertus Pragensis, בצ'כית: Vojtěch Slavníkovec, ווֹיטיֶיך סלבניקובץ), לימים "וויטייך ה"קדוש"" (Svatý Vojtěch),( בפולנית: ווֹיצֶ'ך - Wojciech; 956 או 955 בליביצה-נאד-צידלינואו, צ'כיה - 23 באפריל 997) היה כומר ומיסיונר צ'כי, בישוף של פראג (989-982, 995-992), וקדוש מעונה של הנצרות הקתולית והאורתודוקסית. מוקירים אותו במיוחד בצ'כיה, פולין קרואטיה והונגריה. משפחתו, בית סלבניק, תמכה בדוכסי פולין במלחמה עם בית פז'מיסל מפראג ובנסיבות אלה הודח אדלברט פעמיים מראשות הארכיבישופות של פראג וחי כנזיר פשוט וכמיסיונר. כמה מהשירים הכנסייתיים העתיקים והמפורסמים של הצ'כים והפולנים מיוחסים לאדלברט: "גוספודי, פומילוי ני" ו"בוגורודז'יצה"[2], הנחשב לעתיק שבהמנונים הפולנים.
שאיפתו להנהיג שינוי במנהגים ובאורח החיים על העם הביאה אותו לסכסוכים עם השלטון ועם מנהיגים דתיים כאחד. אדלברט נרצח ב-23 באפריל 997 בעת שליחות למען התנצרות תושבי פרוסיה והוכרז בשנת 999 על ידי האפיפיור סילבסטר השני לקדוש מעונה של הנצרות. הוא נחשב לקדוש פטרון של פולין, אך גם בבוהמיה, ופרוסיה לשעבר. היה הבישוף השני של פראג והצ'כי הראשון שכיהן בתפקיד זה. בקרואטיה מיחסים לו ולמשפחתו סלבניק - מוצא "קרואטי לבן"
קורות חייו
תחילת חייו
אלדברט נולד בשם ווייטייך כבן למשפחת הנסיכים הצ'כים "סלבניקובצי" שמרכזה היה בעיר ליביצה נאד צידלינואו, במזרח בוהמיה (בימינו היא חלק ממחוז נימורק, באזור "בוהמיה המרכזית"). אביו, הנסיך סלבניק, היה שליט עצמאי אמיד ואדוק של נסיכות זליצ'אן, שנמצאה בתחרות עם פראג. הפרטים עליו ידועים, בין השאר, מן הכרוניקה של קוסמאס מפראג. סלבניק היה לפי מקורות אחדים [דרוש מקור] מיוחס למלך גרמניה, היינריך לוכד הציפורים. אימו הייתה סטז'זיסלבה, בת למשפחת אצילים בכירים. ייתכן כי הייתה אחותם של ואצלב ובולסלב ממשפחת פז'מיסל [3] או קרובת משפחה של בני בבנברג [דרוש מקור]. וויטייך היה השישי מבין שבעה אחים. אחיו היו: סובייסלב (נפטר ב-1004) יורשו של סלבניק, ספיטימיר, פּוברסלב, פוז'יי וצ'סלב. היה עוד אח אחד למחצה, ראדים או בשמו הכנסייתי - גאודנטיוס. גאודנטיוס היה גם הוא לדמות דתית חשובה, הארכיבישוף הראשון של גנייזנו ושל פולין. בצ'כיה היו בני סלבניק היריבים של בני פז'מיסל והסכסוך הפאודלי בין שתי המשפחות הנסיכיות החריף בדיוק בימי חייו של וויטייך. אחרי ששרד מחלה קשה בילדותו, הועידו הוריו את וויטייך לשירות האל. לפי אגדה אחת, נדר הם נדרו נדר לעשות כך במקרה שיישאר בחיים. [4] בערך בשנים 970–973 נסע וויטייך ללמוד במגדבורג. הוא התחנך שם למשך כ-9 שנים בבית הספר לכמרים שליד הקתדרלה על שם ה"קדוש"ים מוריץ וקתרינה במגדבורג שבניהול אוטריך (Ohtrich). מורו הרוחני היה אדלברט, הארכיבישוף (החל משנת 968) של מגדבורג, שהעניק לו את שמו בעת טקס קונפירמציה שני ושחיזק בו, ככל הנראה, את האידיאלים המיסיונריים[5] אדלברט הצעיר זכה במהרה באמונו והערכתו של הקיסר אוטו השני. בשנת 975 ניהל אדלברט באאכן טקס הכתרת הקיסר[6].
בישוף פראג
כהונה ראשונה 989-983
בשנת 981 שב אדלברט לפראג, סיים את חוק לימודיו והוסמך ככומר על ידי הבישוף הראשון של העיר, דיטמאר[7] מפראג. ב-982 נפטר דיטמר ומספרים שאדלברט נכח בשעותיו האחרונות של הבישוף שהתוודה תוך יסורי מצפון על חטאיו. ב-19 בפברואר באותה שנה החליט הדוכס בלוסלב השני "האדוק" לבחור באדלברט לבישוף פראג, למרות גילו הצעיר, ולמרות השתייכותו לבית סלבניק היריב, מתוך הערכה לבקיאותו ולקשריו בחו"ל. אדלברט נהנה מתמיכתו של הקיסר אוטו השני, אך היסס אם לקבל את התפקיד. ייתכן כי הנסיך בולסלב סבר שאדלברט הצעיר לא יעמיד, בשם הכנסייה, מכשולים ודרישות רבים מדי בפני השלטון. את אישור המינוי השיג אדלברט אחרי שנה נוספת, ב-3 ביוני 983 בוורונה. אחר כך חזר לפראג, בה נשאר עד שנת 989.
למרות היותו בן למשפחה עשירה, ויש אומרים, כדי להיבדל ממנהגי הבישוף דיטמר המנוח, בחר אדלברט בחיי סגפנות - נהג לישון על הרצפה, הקפיד על צומות, ולא בחל מלבקר אצל עניים ואסירים. הוא נודע בצניעותו וגם בנדבנותו. אולם, אחרי 6 שנים של תפילות והטפות אין ספור בקרב תושבי בוהמיה, תהליך התנצרותם דרך במקום. הם דבקו עדיין באמונות פגאניות שהיו מושרשות בהם עמוקות. אדלברט התרעם על השתתפותם של נוצרים בסחר העבדים והתלונן על התופעות של פוליגמיה, עבודת אלילים ושל נישואי כמרים, שהיו עדיין שכיחות. כשדרש מהם לשנות את מנהגיהם נתקל הבישוף הקפדן בהתנגדות גם מצד שועי הארץ וגם מצד הכמורה. יש אומרים כי העניש אדלברט בעקירת שיניים את מי שנתפס שובר את הצומות המצווים על ידי הדת.[דרוש מקור]
באותו זמן אחיו של אדלברט, סובייסלב, ששלט בליביצה העז לקרוא לעצמו "דוכס"[8], תוך כרסום בסמכות הדוכס בולסלב השני ונמנע מלסייע לו בסכסוך עם פולין. נסיבות אלה וגם סממני העצמאות של אדלברט, שהנפיק מטבעות משל עצמו[8] גרמו להתערערות מעמדו הבישוף בפראג. מתוסכל ומר נפש, בשנת 988 או 989 נסע אדלברט לרומא וביקש מהאפיפיור יוחנן החמישה עשר להרשות לו לעזוב לפחות זמנית את הדיוקסיה ולהיכנס למנזר ברומא.
בגלות איטליה
ברומא פגש אדלברט בקיסרית גרמניה היווניה, תאופאנו, אלמנת אוטו השני, שכיהנה כעוצרת האימפריה בעת קטינות בנה, אוטו השלישי והיה לאחד מיועציה. שקל לעלות רגל לירושלים אך שהה בינתיים במנזר הבנדיקטיני מונטה קאסינו. מאוכזב מאורח החיים שנראה לו מנוון של נזירי מונטה קאסינו, הלך אדלברט ברגל כדי לבקר אצל נילוס מרוסאנו, נזיר יווני מפורסם בן 80, יליד קלבריה, שנמצא באותה תקופה במנזר וללוצ'ו, במרחק 12 קילומטרים ממונטה קאסינו. נילוס התרשם מאוד מאדיקותו ואישיותו של אדלברט, הניא אותו מלעלות לירושלים או מלהצטרף לקהילת הנזירים היוונים שהנהיג ושלח אותו עם המלצות אל ראש המנזר סנטי בוניפציו ואלסיו (ה"קדוש"ים בוניפטיוס ואלקסיוס) שעל גבעת האוונטין ברומא. אכן באותו מנזר נקלט אדלברט בצורה נאותה וקיבל על עצמו את עול הנזירות של המקומיים בשנת 990[9].
כהונתו השנייה 992-995
בשנת 992 ויליג, הארכיבישוף של מיינץ, שלא ראה בעיניים יפות את עזיבת הדיוקסיה בפראג, פנה לאפיפיור עם בקשה להחזיר את אדלברט - ווייצייך לכס הבישופות בבוהמיה. משלחת ובראשה אחי הדוכס בולסלב הגיעה למסור לו לאדלברט בקשה ברוח זו. האפיפיור ציין עם זאת בהחלטתו כי אם יתקל בהתנגדות יוכל אדלברט לעזוב שוב את המשרה. אדלברט התקבל בחום על ידי תושבי פראג והקים יחד עם הדוכס בולסלב השני את המנזר הבנדיקטיני בז'בנוב, מנזר הגברים הראשון בשטחי צ'כיה. אולם גם כהונה שנייה זו של אדלברט כבישוף פראג נגמרה באקורד צורם. אדלברט ניסה באותו זמן להגן על אשה אצילה שנתפסה נואפת, חזרה בתשובה ונמלטה למנזר. היא נשלפה משם בכוח ונרצחה. מתוך מחאה על חילול "קדושת" המקום, הטיל אדלברט חרם על הרוצחים, דבר שעורר זעם בקרב הציבור. יש סבורים כי היה כל האירוע הזה תוצאה של מזימה נגד הבישוף. פרט לשערורייה זו, הזירה הפוליטית הייתה עדה לברית שנכרתה בשנת 995 בין בני סלבניק לקלאן החזק ורשוב (ורשובצי). כתגובה לכך ב-28 בספטמבר 995 הסתערו חיילי הדוכס בלוסלב, על העיר ליביצה נאד צידליואו וכבשוה. לפי דברי "כרוניקת הבוהמים" הם רצחו ארבעה מאחיו של אדלברט ואת ילדיהם בעת תפילת חג בכנסייה ושדדו ושרפו את העיר[10]. נסיכות זליצ'אן חדלה להתקיים וסופחה לאחוזות בני פז'מיסל. השליט סובייסלב ניצל ומצא מקלט בחצר הפולנית.
בחזרה לאיטליה
בהתאם לסיכום עם האפיפיור, משלא הרגיש יותר ביטחון בפראג, עזב שוב אדלברט בשנת 995 את בישופות בוהמיה וחזר למנזר אלסיו ה"קדוש" ברומא[11]. במקומו מונה סטרצ'קבאס, אך הוא מת באופן פתאומי בעת טקס הליתורגיה, כשעמד לעלות על כס הבישופות בפראג. סיבת מותו של סטרצ'קבאס נשארה מסתורית. בינתיים ברומא פקד אדלברט את חוג המלומדים שבחצר הקיסר הצעיר אוטו השלישי שהגיע בשנת 996 בראש מסע צבאי כדי להגן על האפיפיור יוחנן החמשה עשר שגורש מרומא. התנהגותו בחצר הקיסר הייתה שוניה במחלוקת, במיוחד מנהגיו הסגפניים המביכים, כמו זה שקם בלילות כדי לרחוץ את רגלי אצילי החצר[12]. האפיפיור החדש, גרגוריוס החמישי ויתר בסופו של דבר על הרעיון למנותו שוב לבישוף בפראג, והחליט לשולחו כמיסיונר בהונגריה.
השליחות בהונגריה
אדלברט נסע להונגריה כדי לחזק בה את הדת הנוצרית. היו שסברו כי הוא היה זה שהטביל באסטרגום את ואיק, בנו של הנסיך הגדול, גזה. ואיק קיבל את השם הנוצרי סטפאן, בהונגרית - אישטוואן ונודע לימים כאישטוואן ה"קדוש". עם זאת מקור אחד בלבד מדבר על מעורבותו של אדלברט בטבילתו[13]. המעמד הונצח מאוחר יותר בציור של הצייר ההונגרי גיולה בנצור. לפי עדותו של ברונו מקוורפורט את רוב המאמצים המיסיונריים הפעיל אדלברט בפני אשתו של הנסיך גזה, שרולט[14], שהייתה ידועה כ"מחזיקה את כל הממלכה בידיה"[15]. ייתכן כי בהשפעת אדלברט קם בשנת 966 בפאנונהלמה המנזר הבנדיקטיני הראשון בהונגריה, בראשות נזיר צ'כי בשם ראדלה[16].
בפולין
אחר כך שם אדלברט פעמיו לפולין, בה התקבל בלבביות על ידי הדוכס בולסלב הראשון "האמיץ", שמינה אותו לבישוף גנייזנו.
שליחותו ורציחתו בפרוסיה
אדלברט עזב בסופו של דבר את הדיוקסיה שלו בגנייזנו כדי לצאת לשליחות מיסיונרית בקרב השבטים הפגאנים בפומרניה ופרוסיה, בצפון פולין, אזור קלינינגרד וצפון-מזרח גרמניה של ימינו. הדוכס בולסלב הראשון, בהמשך מלך פולין, צייד אותו במלווים חמושים. אדלברט, שאליו התלווה גם אחיו למחצה ראדים-גאונטיוס, ערך מסע בשטחי פרוסיה, לאורך החוף הבלטי עד לגדנסק. בהתחלה מאמציו צלחו אך לבסוף גישתו הסמכותית במפעל הניצור ההמוני עורר את זעם הפרוסים מקומיים, לרבות האצילים וכהני הדת. הוא התנגד בחריפות לעבודת העצים ולהקרבת בני אדם. בנוסף המקומיים חשדו בו כי הוא מרגל לטובת השליט הפולני ואכן שליחותו הייתה חלק ממדיניות ההתפשטות של הממלכה הפולנית[17]. לפי אחד האגדות, הוא נלקח בשבי בזמן שינה יחד עם שניים ממלוויו על ידי כהן דת פגאני. אדלברט התפלל בקול, אמר שמעניק את חייו לא-להים וביקש מחילה עבור תוקפיו. אז דקר אותו הפגאני בחזו בכידונו. עוד שישה תוקפים דקרו בו דקירות נוספות והוא מת מפצעיו ב-23 באפריל 997. מקום רציחתו לא ידוע בדיוק: היה בחוף הים הבלט, מזרחה מטרוסו (בימינו העיר אלבלונג, או אולי על יד טנקיטן (בימינו לטנויה) ופישהאוזן, בימינו ברגובויה באזור קלינינגרד של רוסיה. מלך בולסלב, יש מספרים, גאל את גופתו מהפרוסים תמורת משקלה בזהב.
שרידיו ופולחנו
כמה שנים אחרי רציחתו, בשנת 999 הוכרז אדלברט ל"קדוש אדלברט מפראג". סיפור חייו נרשם בספרים שנקראו "'Vita Sancti Adalberti Pragensis" (חיי ה"קדוש" אדלברט מפראג). החצר הפולנית יזמה בעצמה כתיבת ספר על חיי אדלברט-וויצ'ך ה"קדוש".
המחבר הראשון של ספר כזה נחשב הנזיר ג'ובני קנפאריוס מרומא. ספרים ראשונים על חיי אדלברט נכתבו באאכן ובלייז' כשבעיר האחרונה נכתבה על ידי בישוף לייז', נוטגר פון ליטיך (נוטגר מלייז'). ביוגרף מפורסם אחר של אדלברט ה"קדוש" היה ברונו ה"קדוש" מקוורפורט, שחיבר הגיוגרפיה עליו בשנים 1001–1004.
נודע כי שליטי בוהמיה משושלת פז'מיסל, סירבו לשלם כופר על גופת אדלברט הנרצח בפרוסיה [דרוש מקור]. במקום זאת הסכימו לכך הפולנים. עצמותיו של אדלברט נשמרו בגנייזנו, מה שסייע מאוד למלך פולין בולסלב להגביר את השפעתו הפוליטית והדיפלומטית באירופה. בשנת 1000 ערך קיסר גרמניה, אוטו השלישי, עלייה לרגל לקבר ידידו, אדלברט. בהזדמנות זו פולין השיגה העלאת מעמד של הדיוקסיה בגנייזנו לארכיבישופות (ארכידיוקסיה) והקמת בישופויות נוספות, וכן את הכרת הקיסר אוטו במעמד המועדף של פוליו ביחסים עם האימפריה הרומית ה"קדושה"[18]. לפי דיווחים בוהמיים, ארגן בשנת 1039 הדוכס הצ'כי בז'טיסלב הראשון פשיטה בגנייזנו על מנת לגנוב משם את שאריות גופתו של אדלברט ולהעבירן לפראג. לפי הטקסטים הפולנים הוא גנב שרידים לא נכונים, דהיינו אלו של גאודנטיוס ה"קדוש", מפני שהפולנים הסתירו את אלו של אדלברט, שהמשיכו להיות בגנייזנו. לפי Roczniki Polskie ראשו הכרות של אדלברט, שנעדר מן הגופה שחולצה בזמנו על ידי בולסלב האמיץ, נמצא בשנת 1127 והובאה לגנייזנו. ברבע האחרון של המאה ה-12 נוצר השער הברונזה של קתדרלת גנייזנו, המקושט בתבליטים על חיי אדלברט ה"קדוש". בשנת 1928 הועבר לגנייזנו גם אחד מכלי הנשק שיוחסו לאדלברט ה"קדוש", שהוענק על ידי בולסלב הראשון לידי הקיסר אוטו השלישי, הוחזר לגנייזנו.
הנצחה
- הספר הליתורגי הקתולי "מיסאלה רומאנום" (Missale Romanum) מכיל טקסט ("קומונה סנקטורום) המוקדש ל"קדושים" המעונים של הכנסייה, ביניהם אדלברט ה"קדוש" הנחגג ב-23 באפריל.
- 1870 - "אגודת וויטך ה"קדוש" " הוקמה על ידי הכומר הקתולי הסלובקי אנדריי רדלינסקי על מנת לפרסם ספרים ותרגומים דתיים. היא הגוף הרשמי לפרסומים של ועידת הבישופים הקתולים של סלובקיה.
- בימינו שתי קתדרלות טוענות לתואר מקום הקבורה של אדלברט: הקתדרלה בפראג והקתדרלה המלכותית בגנייזנו. האמת לאמיתה אינה ידועה. הגולגולת המיוחסת לקדוש בגנייזנו נגנבה בשנת 1923.
- דלתות שער הברונזה של הקתדרלה בגנייזנו (המאה ה-12) מקושטות ב-18 תבליטים המציגים תמונות מחיי אדלברט. הן הדלתות הכנסייתיות היחידות בסגנון רומנסקי באירופה המציגים חיי קדוש ורציחה של קדוש מעונה.
- באפריל 1997 נחגג בפולין, צ'כיה, גרמניה, רוסיה ובארצות אחרות, יובל אלף השנים למותו של אדלברט מפראג. גם נציגים של הכנסיות הרומיות-קתוליות, האורתודוקסיות והאוונגליות ערכו עליית רגל לקבר הנמצא בגנייזנו. האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בקתדרלת גנייזנו וערך בה מיסה בנוכחות שבעת ראשי מדינה אירופיים ובהשתתפות כמיליון מאמינים.
- בכפר ברגובויה, בעבר טנקיטן, שבאזור קלינינגרד, שלפי אחת המסורות סבורים כי זה המקום שבו נרצח אדלברט על ידי פגאנים פרוסים, הוצב צלב בעל גובה של 10 מטר.
- 1997 - פרס הקרן VIZE 97 על שם דגמר וואצלב האוול המוענק להוגי דעות "היוצאים מעבר למסגרת המסורתית של הידע המדעי, תורמים להבנת המדע כחלק אינטגרלי של התרבות הכללית והעוסקים בדרך בלתי קונבנציונלית בשאלות אודות הקוגניציה, החיים והקיום האנושיים", מלווה בקבלת מטה דומה לזה של אדלברט ה"קדוש", פרי עיצובו של האמן יז'י פליישטיק.
לקריאה נוספת
מקורות ראשוניים
- Cosmas of Prague The Chronicle of the Czechs (Chronica Bohemorum) - translated with an introduction and notes by Lisa Wolverton, The Catholic University of America Press, Washington DC 2009,
מקורות אחרים
- Richard Fletcher The Conversion of Europe, Fontana Press, London 1998
- Nora Berend,Przemysław Urbańczyk,Przemysław Wiszewski Central Europe in the High Middle Ages: Bohemia, Hungary and Poland, c.900–c 1300, Cambridge University Press 2013
- Ferdinand Gregorovius, Anne Hamilton History of the City of Rome in the Middle Ages vol.3 Cambridge University Press 2010 (first edition 1895)
- Rosemary Ellen Guiley - The Encyclopedia of Saints, Facts on File, New York 2001
art.Adalbert of Prague, p.1-2
- Johann Loserth Der Sturz des Hauses Slawnik. Ein Beitrag zur Geschichte der Ausbildung des böhmischen Herzogthums - Carl Gerold's Sohn Wien 1883
- Jiří Sláma: Slavníkovci ve středověkém písemnictví,
- A.P.Vlasto - The Entry of the Slavs into Christendom:An Introduction to the Medieval - An Introduction to the Medieval History of the Slavs, Cambridge University Press 1970
קישורים חיצוניים
Maciej Bielawski 2004
- San Nilo di Rosano e San Adalberto di Praga - storia e simbolo di un incontro
- Święty Wojciech główny patron Polski
ה"קדוש" המגן של פולין באתר בקתולי הפולני Kosciol
- אדלברט מפראג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אדלברט מפראג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ R.Guiley ע' 2
- ^ A.P.Vlasto 1970 ע' 123
- ^ J.Loserth 1883
- ^ ווייצ'ך, ה"קדוש" המגן של פולין
- ^ R.Fletcher ע' 427
- ^ Cosmas ע' 78
- ^ או תיטמר, בצ'כית דיטמייר
- ^ 8.0 8.1 Nora Berend ואחרים ע' 141
- ^ M.Bielawski 2004
- ^ Cosmas ע' 80
- ^ Cosmas ע' 79
- ^ R.Fletcher ע' 428
- ^ G.Kristó Histoire de la Hongrie Médiévale tome I, Le temps des Arpads, Presses Universitaires de Rennes, 2000 p. 36
- ^ ברונו מקוורפורט אינו מציין את שמה, בעוד שאצל תיטמר ממרסבורג היא מכונה במילים ממקור סלאבי "בלקניגיני" שמשמעותן "הגבירה היפה" או "הלבנה" - ראו R.Fletcher ע' 432
- ^ R.Fletcher ע' 432
- ^ G.Kristó 2000 ע'36
- ^ Alexander Gieysztor et al Histoire de Pologne, PWN Editions Scientifiques de Pologne, Warszawa 1972, ע'60
- ^ A.Gieysztor et al 1972 ע' 66
אדלברט מפראג36347465Q243427