מנדאים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנדאים
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
מנדאי מתפלל בעת טקס
מנדאי מתפלל בעת טקס
שורשים, סיווג והנהגה
דמויות מרכזיות אדם הראשון, הבל, שת, אנוש, נח, שם, ארם, ולהבדיל, יוחנן המטביל
מספר מאמינים 60,000 - 100,000
תאולוגיה, טקסטים וטקסים
תאולוגיה דואליזם-גנוסטי

מַנְדָּאִים (משעמדים, במנדאית: ࡌࡀࡍࡃࡀࡉࡉࡀ, מאנדאייא) הם בני קבוצה אתנו-דתית בעלת דת ולשון ייחודיים. דתם דוגלת בהשקפת עולם דואליסטית-גנוסטית. במרכז דתם עומדת הטבילה. המנדאים מאמינים כי יוחנן הנוצרי הוא ה"נביא" החשוב ביותר, הם רואים באדם, הבל, שת, אנוש, נח, שם, ארם ולהבדיל יוחנן המטביל כקדושים.

המנדאים ישבו בעיקר בדרום עיראק ובפרובינציה האיראנית ח'וזסתאן. מספרם הכולל אינו עולה על 50 עד 100 אלף איש. בשל רדיפות בעיראק ובאיראן היגרו אלפים רבים מהם לשוודיה, לירדן לאוסטרליה ולצפון אמריקה, הולנד, גרמניה ועוד, ולמעשה מיעוטם נותרו בעיראק ואיראן ורובם היגרו לפזורה בעקבות מלחמת האזרחים השנייה בעיראק.

חלק מההיסטוריונים סבורים כי מקורם של המנדאים מקבוצת יהודים מארץ ישראל שהגרה במאות הראשונות לספירה לאזור דרום מסופוטומיה.[1][2][3][4][5][6][7] תאוריה זו מבוססת על שלל עדויות: כהני הדת המנדאים מכונים "רבי", אתרי פולחן מכונים "משכנה", ואתרי טבילה מכונים "ירדנה".[8] בנוסף, המנדאים עושים שימוש במושגים ורעיונות המזוהים עם כת האיסיים של תקופת בית שני, ועם מונחים המוזכרים במגילות מדבר יהודה. טענות לקשר מסוים לעם היהודי הועלו גם כן על ידי מספר מקורות ומנהיגי דת מנדאים.[9][10][11]

אטימולוגיה

הכינוי "מנדאים" הוא שמה של העדה בשפה המנדאית. פירוש המילה "מנדאים" בשפה המנדאית הוא ה"יודעים", מהמילה הארמית מַנְדַּע, ידע. הדת המנדאית חולקת מאפיינים רבים עם כתות גנוסטיות שהיו נפוצות במזרח התיכון, במאה הראשונה לספירה ובמאות שלאחר מכן. המנדאים הם העדה היחידה, מאז שלהי העת העתיקה, שמזהים את עצמם כגנוסטים ("גנוסיס" פירושו ביוונית "דעת"). יש להדגיש שהזיהוי כגנוסטים הוא בעיקר תוצאה של מחקר אקדמי מערבי, ולא היה מקובל בקהילה המנדאית עצמה עד לאחרונה.

מוצא

על-פי תאוריה שהוצעה לראשונה במאה ה-17 על ידי הנזיר הכרמליתי איגנציוס, מקור המנדאים בארץ ישראל, ומשם הם היגרו מזרחה לאזור דרום מסופוטמיה.[12] התאוריה הזו ננטשה בהדרגה במאות הבאות אך קמה לתחייה בראשית המאה ה-20 בזכות התרגום הראשון של הכתבים הקדושים למנדאים. חוקרי מקרא כדוגמת רודלף בולטמן גרסו כי כתבים אלו עשויים לשפוך אור על הנצרות הקדומה.[12] תאוריה זו נדחתה בהמשך על ידי רוב חוקרי כתבי הנצרות, וננטשה לאחר מלחמת העולם השנייה, אך זכתה לתחייה מחודשת בשנות ה-60 ומאז קודמה על ידי מספר חוקרים.[12] החוקר הגרמני קורט רודולף גרס שמקורם של המנדאים בכת יהודית שהיגרה לעיראק במאה השלישית לספירה, והחוקר הסלובקי רודולף מאקוך כתב כי המנדאים היגרו מארץ ישראל למסופוטומיה במהלך המאה הראשונה לספירה.[13] על-פי מספר מקורות מנדאים, הנצוראיא התגוררו במאה הראשונה לספירה באזור נהר הירדן ובירושלים.[10][11]

ניתן לזהות באמונה ובמסורות המנדאיות רמזים לקשר יהודי, עברי וארץ ישראלי קדום. המילה "ירדנה", הקשורה לשונית למילה העברית ירדן, משמשת בדת המנדאית לתיאור אתרי טבילה.[8] "מרה רבותא", אחד משמות ה' בדת המנדאית, מוזכר גם במגילה החיצונית לבראשית (1Q20, II, IV) שנתגלתה בקומראן.[14] המנדאים מכנים את עצמם "נצוראיא" - משורש נ.צ.ר - כלומר: אלו ששומרים על ידע סודי.[15][11] בעבר הרחוק, המנדאים השתמשו גם במונח "בחירי צדקה" כדי לתאר את עצמם. מונח זה מצוי גם בספר חנוך ובמגילה החיצונית לבראשית.[14][15][16][17] המנדאים סבורים שהם "בני נהורא", מושג ששימש את כת האיסיים בימי בית שני.[18][19] כהני הדת המנדאים נושאים בתואר "רבי" ומקום התפילה מכונה "משכנה". השפה המנדאית נחשבת לניב של השפה הארמית שקרוב במיוחד לזו של התלמוד הבבלי.

כיום, חוקרים רבים סבורים שמוצאם של המנדאים הוא בארץ ישראל. רבים סבורים שלמנדאים יש קשר היסטורי עם המעגל הפנימי של יוחנן המטביל. הבלשן צ'ארלס הברל, שחקר את השפה המנדאית, טוען שזו מצביעה על כך שהמנדאים "חולקים היסטוריה ארץ ישראלית עם היהודים".[20][21] חוקרים אחרים גם הם מצביעים על מוצא מאזור יהודה או בקעת הירדן.[2][3][4][5][6][7] החוקרים ג'יימס מקגראת' וריצ'רד תומאס מאמינים כי קיים קשר ישיר בין המנדאיזם לבין היהדות לפני חורבן בית שני ואף לפני גלות בבל.[22][4] את'ל ס. דראוור גרסה כי הנצרות הקדומה היא "זרם מינות מנדאי".[23] הסופר המנדאי עזיז סבאחי כתב כי סביר שהמנדאיזם הושפע מדתות אחרות במסופוטומיה ובאזור ים המלח, והתפתח בסביבה בה פעלו יחדיו השפעות בבליות, הלניות, גנוסטיות ויהודיות.[24]

לא כל החוקרים מקבלים את התיאוריה על מוצאם הארץ ישראלי של המנדאים. החוקר קווין ואן בלאדל סבור שהקהילה המנדאית יסודה בעיראק תחת השלטון הסאסאני במאה החמישית לספירה.[25] על-פי קרלוס גלברט, המנדאים היוו קהילה תוססת באדסה בשלהי העת העתיקה.[26] אדווין יאמאמוצ'י סבור כי המנדאיזם נולד בעבר הירדן, ומשם קבוצה "לא יהודית" היגרה למסופוטמיה בסוף המאה השנייה ושילבה את האמונות הגנוסטיות שלה עם אמונות מסופוטמיות מקומיות.[1][27] על-פי כתבי הדת של המנדאים, הם צאצאיו של שם, בנו של נח, במסופוטומיה,[11] וגם צאצאי תלמידיו של יוחנן המטביל בירושלים.[11] בריכה נצוראיה, כהן מנדאי, תומך בתיאוריה של "מוצא כפול", על-פיה המנדאים מקורם בקבוצה שהיגרה מבקעת הירדן לעיראק, שם היא התמזגה עם קהילה גנוסטית ילידת האזור.[28]

ב-2015, ג'רארד ראסל, דיפלומט בריטי, ציטט בספרו את המנהיג המנדאי סתאר ג'באר חילו: "אמונתנו היא הקדומה בעולם, ראשיתה באדם הראשון". הוא כתב כי חילו סבור שתולדות המנדאים נעוצים בבבל, אך ייתכן שיש להם קשר מסוים עם יהודי ירושלים.[9] מנהיג הקהילה המנדאית באוסטרליה, סלאח צ'והיילי, קבע כי "המנדאים הם חסידיו של יוחנן המטביל. אבותיהם ברחו מבקעת הירדן לפני כאלפיים שנה והתיישבו על גדות נהר הפרת, החידקל והכארון, בעיראק ואיראן של ימינו. הטבילה היא הטקס המרכזי ביותר בדת המנדאית וניתן לקיימה אך ורק במים מתוקים."[29]

השפה המנדאית

השפה המנדאית נחשבת לניב של הארמית הדרום-מזרחית והיא קרובה במיוחד לארמית הבבלית של התלמוד הבבלי ולנבטית. ניכרות בה השפעות מצד הארמית של התלמוד הירושלמי, של ארמית שומרונית, עברית, יוונית, לטינית,[30][21] וכן אכדית[31] ופרתית. שפה זו משמשת כיום בעיקר כשפת תפילה, ורוב המנדאים מדברים כיום בערבית ובפרסית, תלוי בארץ מגוריהם.

אמונת המנדאים

המנדאיזם היא דת גנוסטית עם השקפת עולם דואליסטית. דמותו של יוחנן המטביל היא המרכזית ביותר, אך חסידיה מעריצים גם את אדם, הבל, שת, אנוש, נח, שם וארם, אותם הם רואים כנביאים.[32][33][34] אדם נחשב למייסד הדת המנדאית, בעוד יוחנן המטביל הוא הנביא האחרון והגדול מכולם.[18][35] מילה אינה נהוגה.

אמונות עיקריות

המנדאים רואים את הקיום האנושי כמחולק לשניים: אור וחושך. הם מחזיקים בתפיסת עולם דואליסטית, שכוללת טוב ורע; כל הטוב הגיע מעולם האור, וכל הרשע מעולם החושך.[32] המנדאים מחשיבים את הגוף, החומר ואת העולם הגשמי כולו כמי שהגיעו מהחושך, ואת הנשמה כתוצר של עולם האור.

המנדאים מאמינים כי בעולם מתחולל קרב בלתי-פוסק בין כוחות הטוב והרשע. כוחות הטוב מיוצגים בידי נהורא (אור) ומיא חיי (מים חיים), בעוד שכוחות הרשע מיוצגים בידי חשוכה (חושך) ומיי תחמי (מים עכורים). שני סוגי המים מעורבבים בכל דבר על מנת לייצר איזון בעולם. המנדאים גם מאמינים בעולם הבא, שנקרא "עלמא דנהורא" (עולם האור).[36]

במנדאיזם, עולם האור נשלט בידי א-ל עליון, "חיי רבי" ("החיים הגדולים").[36] כינויים נוספים לא-ל הם "מרא דרבותא", "מנא רבא", "מלכא דנהורא" ו"חיי קדמאי".[37][38] הא-ל הוא כה גדול, נורא ובלתי-נתפס כך שלא ניתן לתאר את גדולתו במילים. הא-ל מוקף במספר אינסופי של מלאכים שנוצרו מן האור.[39] עולם החושך נשלט בידי אדון החושך, קרון, שנוצר ממים כהים המייצגים את הכאוס. אחד ממגני עולם החושך הוא דרקון או מפלצת ענקית בשם אור, ושליטה בשם רוחא. המנדאים מאמינים כי שליטים אלו יצרו שדים שמחשיבים עצמם לבעלי שבעת כוכבי הלכת ושנים עשר המזלות.[39]

מרכז הדת המנדאית הוא הפולחן. אתרי הפולחן המסורתיים הם המוקדים העיקריים של הקהילות המקומיות. הם ממוקמים תמיד ליד נהרות או תעלות. הטקסים החשובים והוותיקים ביותר הם "טבילת" (מעברות, פרון, מעווטה) ו"העלייה". בניגוד לנצרות, בה הטבילה היא אירוע חד-פעמי, במנדאיזם טבילות נערכות, על-פי המסורת, כל יום ראשון,[40] ונחשבות נחוצות לגאולת הנפש.[41]

יוחנן המטביל נקרא "תלמיד" או "כומר", והוא ידוע במספר הטבילות שביצע וסייעו לישועה. יום ראשון, כמו במסורות דתיות אחרות, הוא יום השבתון, שמרכזו אמונות מיתולוגיות[דרושה הבהרה].

הספרות המנדאית, אף שהיא נרחבת למדי[דרושה הבהרה], עוסקת בנושאים כמו אסכטולוגיה, ידיעת האל, והחיים שלאחר המוות, וידועה בעיקר לאנשי הדת.

המנדאים מאמינים בנישואין ובילודה, בחשיבות של סגנון חיים אתי ומוסרי בעולם הזה, ומדגישים את חיי המשפחה. לפיכך, הם אינם מתנזרים. עם זאת, הם נמנעים ממשקאות חריפים או בשר אדום. אף שהם מסכימים עם הכתות הגנוסטיות האחרות בכך שהעולם הוא כלא שנשלט על ידי ארכונים - כוחות נמוכים, הם עדיין לא רואים בו מקום אכזרי ומרושע בהכרח.

המנדאיזם מדגיש בחריפות את התנגדותו ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ורואה בנביאיהן מלאכי-חבלה שבאו להטעות את בני האדם.

כתבי המנדאים

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
ספר הגינזא רבא (אנ')

התיעוד הקדום ביותר של השפה המנדאית נמצא על גבי קערות השבעה מאגיות, מן המאות 5–6 לספירה. למנדאים יש כמה כתבי קודש, שהחשובים בהם הם ה"גינזא רבא" (ࡂࡉࡍࡆࡀ ࡓࡁࡀ, "האוצר הגדול"), שבו אוסף של היסטוריה, תאולוגיה ותפילות. הגינזה רבה מחולקת לשני חצאים - ה"גינזא שמאלא" וה"גינזא יאמינא". על פי מידע שמצוי בכתבי יד של ספרים אלה, מקור הטקסט הוא בסוף המאה השנייה או תחילת השלישית לספירה. אמנם, כתבי היד עצמם הם מאוחרים הרבה יותר (מן המאה השביעית). על פי המסופר בכתבים אלה, המנדאים עזבו את ארץ ישראל במאה הראשונה לספירה לאחר חורבן המקדש בידי הרומאים ושכנו תחילה במדבר מזרחית לירושלים. המנדאים נמלטו מרודפיהם אל עבר הירדן ושכנו שם מאות שנים לפי מקורותיהם לפני שהתיישבו באימפריה הארסדית בבבל.

ספר חשוב אחר הוא הקולסטה (אנ'), ספר התפילה הקנוני של המנדאים. ספר אחר הוא ספר "יוחנן המטביל", שכולל דיאלוג בין יוחנן ואותו האיש.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנדאים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Deutsch, Nathaniel (1998). Guardians of the Gate-Angelic Vice Regency in Late Antiquity. Brill.
  2. ^ 2.0 2.1 Mead, G. R. S., Gnostic John the Baptizer: Selections from the Mandaean John-Book, Dumfries & Galloway UK, Anodos Books (2020)
  3. ^ 3.0 3.1 Zinner, Samuel (2019). "The Vines Of Joy: Comparative Studies in Mandaean History and Theology". {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Thomas, Richard (29 בינואר 2016). "The Israelite Origins of the Mandaean People". Studia Antiqua. 5 (2). {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ 5.0 5.1 Reeves, J. C., Heralds of that Good Realm: Syro-Mesopotamian Gnostic and Jewish Traditions, Leiden, New York, Koln (1996).
  6. ^ 6.0 6.1 Quispel, G., Gnosticism and the New Testament, Vigiliae Christianae, vol. 19, No 2. (Jan., 1965), pp. 65-85.
  7. ^ 7.0 7.1 Beyer, K., The Aramaic Language; Its Distribution and Subdivisions, translated from the German by John F. Healey, Gottingen (1986)
  8. ^ 8.0 8.1 Rudolph 1977, p. 5.
  9. ^ 9.0 9.1 Russell, Gerard (2015). Heirs to Forgotten Kingdoms. Basic Books.
  10. ^ 10.0 10.1 Buckley, Jorunn Jacobsen (2010). Turning the Tables on Jesus: The Mandaean View. In Horsley, Richard (במרץ 2010). Christian Origins. ISBN 9781451416640. {{cite book}}: (עזרה)(pp94-11). Minneapolis: Fortress Press
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 Drower, Ethel Stefana (1953). The Haran Gawaita and the Baptism of Hibil-Ziwa. Biblioteca Apostolica Vatican.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Lupieri, Edmondo F. (7 באפריל 2008). "MANDAEANS i. HISTORY". Encyclopaedia Iranica. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  13. ^ Buckley 2002, p. 3.
  14. ^ 14.0 14.1 Rudolph, Kurt (באפריל 1964). "War Der Verfasser Der Oden Salomos Ein "Qumran-Christ"? Ein Beitrag zur Diskussion um die Anfänge der Gnosis". Revue de Qumrân. Peeters. 4 (16): 523–555. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ 15.0 15.1 Rudolph, Kurt (7 באפריל 2008). "MANDAEANS ii. THE MANDAEAN RELIGION". Encyclopaedia Iranica. נבדק ב-3 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  16. ^ Aldihisi, Sabah (2008). The story of creation in the Mandaean holy book in the Ginza Rba (PhD). University College London.
  17. ^ Coughenour, Robert A. "The Wisdom Stance of Enoch's Redactor". Brill: 52. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)Journal for the Study of Judaism in the Persian, Hellenistic, and Roman Period Vol. 13, No. 1/2 (DECEMBER 1982), pp. 47-55
  18. ^ 18.0 18.1 Brikhah S. Nasoraia (2012). "Sacred Text and Esoteric Praxis in Sabian Mandaean Religion" (PDF).
  19. ^ "The War of the Sons of Light Against the Sons of Darkness". Britannica. נבדק ב-4 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Häberl, Charles (3 במרץ 2021), "Hebraisms in Mandaic", YouTube, ארכיון מ-2021-11-10, נבדק ב-3 בנובמבר 2021 {{citation}}: (עזרה)
  21. ^ 21.0 21.1 Häberl, Charles (2021). "Mandaic and the Palestinian Question". Journal of the American Oriental Society. 141 (1): 171–184. doi:10.7817/jameroriesoci.141.1.0171. ISSN 0003-0279. S2CID 234204741.
  22. ^ McGrath, James (19 ביוני 2020). "The Shared Origins of Monotheism, Evil, and Gnosticism". YouTube. ארכיון מ-2021-11-17. נבדק ב-15 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Buckley, Jorunn (2012). Lady E. S. Drower's Scholarly Correspondence. Brill. p. 210.
  24. ^ Kazal, Arkan. "Shock and Awe: The U.S. Led Invasion and the Struggle of Iraq's Non-Muslim Minorities" (PDF). p. 37.
  25. ^ Van Bladel 2017, p. 5. For a critical review of Van Bladel's thesis, see McGrath 2019.
  26. ^ Gelbert, Carlos (2013). The Mandaeans and the Christians in the time of Jesus Christ: enemies from the first days of the church. Fairfield, N.S.W: Carlos Gelbert. ISBN 978-0-9580346-4-7. OCLC 853508149.
  27. ^ Yamauchi, Edwin (2004). Gnostic Ethics and Mandaean Origins. Gorgias Press. doi:10.31826/9781463209476. ISBN 9781463209476.
  28. ^ Nasoraia, Brikha H.S. (2021). The Mandaean gnostic religion: worship practice and deep thought. New Delhi: Sterling. ISBN 978-81-950824-1-4. OCLC 1272858968.
  29. ^ "Welcome to the Mandaean Synod of Australia". Mandaean Synod of Australia. נבדק ב-3 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Häberl, Charles (3 במרץ 2021), "Hebraisms in Mandaic", YouTube, נבדק ב-3 בנובמבר 2021 {{citation}}: (עזרה)
  31. ^ Stephen A. Kaufman, The Akkadian Influences on Aramaic (Assyriological Studies 19; Chicago: The University of Chicago: 1974).
  32. ^ 32.0 32.1 Cross, F. L.; Livingstone, E. A., eds. (2005). "Mandeans (Nasoreans)". The Oxford Dictionary of the Christian Church (3rd, Revised ed.). Oxford: Oxford University Press. pp. 1032–1033. ISBN 978-0-19-280290-3.
  33. ^ Rudolph 1977, p. 15.
  34. ^ Fontaine, Petrus Franciscus Maria (בינואר 1990). Dualism in ancient Iran, India and China. The Light and the Dark. Vol. 5. Brill. ISBN 9789050630511. {{cite book}}: (עזרה)
  35. ^ mandaean الصابئة المندايين (21 בנובמבר 2019). "تعرف على دين المندايي في ثلاث دقائق". YouTube. נבדק ב-2 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ 36.0 36.1 Nashmi, Yuhana (24 באפריל 2013), "Contemporary Issues for the Mandaean Faith", Mandaean Associations Union, נבדק ב-3 באוקטובר 2021 {{citation}}: (עזרה)
  37. ^ Drower, Ethel Stefana. The Mandaeans of Iraq and Iran. Oxford At The Clarendon Press, 1937.
  38. ^ Rudolf, K. (1978). Mandaeism. Leiden: Brill.
  39. ^ 39.0 39.1 Rudolph 2001.
  40. ^ "Sabian Mandaeans". Minority Rights Group International. בנובמבר 2017. נבדק ב-3 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ McGrath, James (23 בינואר 2015), "The First Baptists, The Last Gnostics: The Mandaeans", YouTube-A lunchtime talk about the Mandaeans by Dr. James F. McGrath at Butler University, נבדק ב-3 בנובמבר 2021 {{citation}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37478990מנדאים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מנדאים&oldid=2728748"