קערת השבעה

קערת השבעה בשפה המנדעית, מתוארכת בין המאה ה-5 ל-7

קערות השבעה הן סוג של קמיע המורכב מברכות ומילים קדושות שנכתבות על גבי קערות חרס ונקברות ברצפת הבית. קערות השבעה היו טכניקה נפוצה למאבק בדמונים במאות ה-4 עד ה-8, ובין היתר גם בקרב האוכלוסייה היהודית. מטרת הטקסטים הכתובים בתוך קערות ההשבעה, הייתה להגן על בעלי הקערות מפני שדים ומזיקים הגורמים למחלות.

יש המשערים כי כתיבת הטקסט הייתה מעשי ידי בעלי אומנות יהודיים.

מטרת הקערות

קערות ההשבעה היו מקבילותיהם של הקמעות שבדרך כלל נכתבו על ידי רבנים.

הנוסחאות המיוצגות בקערות ההשבעה מצביעות על אמונה בדת פופולרית החורגת מעבר לקונבנציות של הפרקטיקה הנהוגה בדת המוסדית. הקערות מייצגות את כלי הנשק במלחמה נגד כוחות קוסמיים כדמונים, שדים, רוחות ולילית. כל קערה נכתבה עם סוג דיו תמידי בלתי מחיק ו"נתפרה" על פי מידות הלקוח המסוים, בעיותיו ומחלותיו. מיד לאחר הכתיבה והריטואל, היא נקברה באדמה.

השפה בה נכתבה הנוסחה המאגית על גבי קערת ההשבעה היא מעורבת ונובעת משלל מקורות של קבוצות תרבות שונות שחיו באותו אזור, כגון גנוסטים, פגנים ונוצרים. בנוסף, טקסט ההשבעה בעיקר בקרב יהודים כלל מסורת מגוונת של מקורות השאובים מתוך דימויים תנ"כיים, אמונות יהודיות פופולריות ושאריות של דתות מסופוטמיות. לטקסט יש קרבה ללחשים המאגיים; בשניהם קיים מעין גיבוב של מילים החוזרות על עצמן ורעיונות לא קוהרנטיים שלרוב אינם מובנים לקורא. עם זאת, בקרב היהודים נערכה ההשבעה באוריינטציה יהודית ונכתבה בשפה שהייתה קרובה ללשון התלמוד הבבלי - ארמית בבלית.

תוכן הקערות

כדי להעצים את נוסחת ההשבעה, בחלק מן הקערות נוספו לטקסטים המאגיים ציורים של שדים ולילית, כבולים בידיהם ורגליהם ואסורים בתוך מעגל מאגי. הדמות המצוירת מהווה בבואה כללית ומייצגת של כל השדים המנודים בטקסט ההשבעה. ציור דמותם של השדים ולילית על גבי הקערה, בתוספת מיקומם במעגל הקסמים, משמעותי מבחינת עיקור כוחם ומהווה תוספת מחזקת לשימוש בכינויים הטקסטואליים. יש קערות שהן חסרות טקסט ויש בהן ציורים, סמלים ואותיות דומות לכתיבה אלפביתית.

קיימות נוסחאות שונות ומרשמים מגוונים, אולם באופן כללי קערות השבעה הן בעלות מבנה קבוע. סופר ההשבעות יכול היה ליצור שילובים מגוונים של ההשבעות, כך שהן היו דומות במבנה אך שונות בתוכן. הסופר השתמש בפסוקי המקרא, בדברי חז"ל ובספרות יהודית עתיקה שלא השתמרה. הוא השתמש גם בשמות רבים של מלאכים, שדים ובעלי כוחות מיוחדים, כדי ליצור השבעה המתאימה לצרכיו של הלקוח.

תפקיד הקערות היה מגוון. רובן נרכשו לשם הגנה על הלקוח, משפחתו ורכושו. חלק מהקערות נועדו לרפא את הלקוח מן המחלה ממנה סבל. מבחינה זו, קערות ההשבעה משקפות שני תחומים השלובים זה בזה, מאגיה ורפואה. השבעות רבות נועדו לרפואה – "אסותא", ובאותה מידה להצלה משדים ורוחות רעים.

לקריאה נוספת

• שאול שקד (תשס"ה), "קערות השבעה ולוחות קמיע: כיצד נפטרים משדים מזיקים?", קדמוניות 38, 120, ע' 2–13
• שאול שקד, "קערות השבעה ארמיות ושימושן: מבוא קצר", בתוך: פיליפ ווקוסבוביץ (עורך), לכל הרוחות והשדים - לחשים וקמיעות במסורת היהודית, מוזיאון ארצות המקרא ירושלים, 2010, עמ' 62–67
• דורית רוזנצויג, "לילית – שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית", 1000 שנים ראשונות של לילית היהודית, הוצאת בית עלים (2010)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קערת השבעה בוויקישיתוף

• איתמר גרינולד, שדים, מלאכים ורוחות: קערות המאגיה של יהודי בבל, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2014

22432242קערת השבעה