מלכה נשר

מלכה נשר

לידה	30 במרץ 1907 קצ'קמט, הונגריה
פטירה	10 במאי 1959 (בגיל 52) תל אביב, ישראל

מלכה נשר (שם העט שלה בהונגרית: Kecskeméti Mária ‏ט"ו בניסן תרס"ז - ב' באייר תשי"ט 30 במרץ 1907 – 10 במאי 1959) הייתה משוררת יהודיה ידועה בהונגריה, שיריה נכתבו בהונגרית ובעברית.

ביוגרפיה

נשר נולדה בהונגריה בעיר קצ'קמט בשם מאריה מלכה אדלר. בת למנחם אדלר ולפאני אדלר לבית גולדברגר, ונכדתו של הרב מיכאל גולדברגר.

בשנות נערותה חייתה בעיירה קצ'קמט, ועם נישואיה לצבי אודון שוורץ, סוחר פפריקה מהעיירה קלוצ'ה, עברה להתגורר בעיירה. נשר הייתה שותפה לקהילה היהודית הקטנה ששכנה במקום ושניהלה אורח חיים של יהדות נאולוגית.

בקאלוצ'ה נשר הקימה את משפחתה וילדה את שני ילדיה יוסף (כיום פרופסור אמריטוס יוסף שנער) ואסתר אריקה (כיום אסתי כהן). נכדתה שנקראה על שמה - אורית מלכה סטרוק - מתגוררת כיום בחברון, מקום עליו שרה מלכה נשר: ”על חברון נחלתי תקים,/ כמו לבן יפונה,/ בין עולים, וכובשי ענקים/ אף בתך תמונה!”.

בחודש מאי 1944, שלושה ימים לפני הקמת הגטו בקאלוצ'ה, הצליחה להימלט עם משפחתה לעיר הבירה בודפשט, שם הסתתרו בדירת מסתור. ההחלטה שלא להישאר בעיירה שבה כולם הכירו את יהדותם נבעה מהאמון שרחשה לעדויות על השמדת יהדות פולין, עליהן שמעה מנערה יהודייה (צלינה אורטנר, לימים - צלינה שתיל), שהגיעה לעיירה כפליטה מפולין. השמדת יהדות הונגריה בשנת 1944 והצלתה האישית שלה ושל משפחתה הותירו חותם משמעותי ביצירתה הספרותית (שירים ומחזות), למשל בשירה "שיבה אל לבך": ”...בסופה חמלתני ש-ד-י,/ הצל הצלת את שני גוזלי/ ביד רמה עמי מבור שחת”, בשירה "אנחה", ובמחזה "המלאך שכשל".

עם השחרור של בודפשט על ידי הצבא האדום, נותרה עם משפחתה בבודפשט, שם קבעה את מרכז חייה. בתקופה זו שינתה המשפחה את שמה מהשם 'שוורץ' בעל הקונוטציה היהודית לשם 'שימו' כחלק מניסיונה להתערות בחברה ההונגרית שלאחר מלחמת העולם השנייה.

לאחר עלייתם הבלתי-לגאלית של ילדיה למדינת ישראל ב-1949, וניסיונותיה לבוא עם בעלה אחריהם, נכלאה בכלא ההונגרי, אך ב-1951 עלתה ארצה במסגרת איחוד משפחות. עם עלייתה נרתמה נשר למשימת חייה החדשה: רכישת השפה העברית והפיכתה ללשון שירתה. בתחילה התגוררה בירושלים, למדה באולפן עציון ושמעה באופן חופשי הרצאות בספרות עברית באוניברסיטה העברית. בירושלים התגוררה במנזר נוטרדאם, ולבסוף קבעו את ביתם בעיר בת-ים.

מלכה נשר נפטרה בתל אביב לאחר מחלה קשה בב' באייר תשי"ט, 10 במאי 1959 וקבורה בבית הקברות קריית שאול בתל אביב.

קליטתה בישראל

למן הימים הראשונים בישראל התמסרה ללימודים עבריים, על אף הקשיים הרבים של ראשית ההסתגלות, סיימה את אולפן 'עציון' בירושלים והוסיפה ללמוד ב'בית מדרש למורי עם'. יצחק לבני (ציגל), המורה והחוקר הנודע היה מדריכה הראשון בכיבוש הלשון, והוא שעודד אותה לכתוב עברית. עם מעבר המשפחה לבת-ים הוסיפה לשמוע שיעורים באוניברסיטה של תל אביב. היא התעמקה בספרות העברית על כל צורותיה, קראה הרבה בתנ"ך, ובהיותה בבית החולים עוד ביקשה להביא לה את שירי רבי יהודה הלוי ושלמה אבן גבירול.

שירתה בהונגרית

עוד בנערותה החלה לכתוב שירה בשפה ההונגרית, ופרסמה את שיריה תחת שם העט Kecskeméti Mária (מאריה מקצ'קמט) בעיתונות היהודית בהונגריה.

ספר שיריה הראשון בהונגרית יצא לאור בהונגריה ב-1939 בשם "שירת הענווה". הספר כולל מקצת שירי עגמה ובדידות של נעורים, וחלקם שירי שלווה ואושר של חיי משפחה ואימהות. בקובץ זה ישנם גם הדים לגורלו של העם היהודי.

בשנת 1944 השלימה את עריכת ספר שיריה השני, אשר לא הודפס, בשל פלישת הצבא הנאצי להונגריה בחודש מרץ בשנה זו.

גם עם עלייתה לישראל המשיכה לכתוב שירים בהונגרית, ופרסמה אותם בעיתונות בשפה ההונגרית שיצאה בשנות ה-50 בישראל, וב-1954 יצא לאור בתל אביב ספר שיריה השני בשפה ההונגרית, בשם "אסון הסנונית".

שירתה בעברית

בשנת 1953 החלה לכתוב עברית ושיריה פורסמו תחת שם העט מלכה נשר (נשר = תרגום של שם נעוריה) ב"דבר הפועלת", "זמנים" ובעיתון "דבר". שירתה האישית והרליגיוזית נתקלה ב'כתף קרה' מהברנז'ה הספרותית השלטת בשנות ה-50 (ששמה דגש על 'שירת האנחנו' החילונית), למעט בודדים שהכירו והוקירו את קול שירתה הייחודי ואת פריצת הדרך שלה בעצם כתיבתה בעברית, כמשוררת מבוגרת, שהצליחה לכתוב שירה עמוקה ומשמעותית בשפה שאינה שפת האם שלה. בין הבודדים הללו היו דוד זכאי, עזרא זוסמן, רבקה גורפיין ורחל כצנלסון-שזר.

רק בשנת 2010 - כחמישים שנה לאחר פטירתה (עם הוצאתם לאור של כל כתביה בעברית ועם עריכת ערב הוקרה לשירתה ב'בית הסופר' בתל אביב במרץ 2011) החלה להתפשט ההכרה בעומק שירתה, ובהיותה ממבשרי השירה המודרניסטית בעברית ובישראל, כפי שעלה מדברים שנשאו בערב ההוקרה, המשוררים בלפור חקק, מירון ח. איזקסון, דורית ויסמן וד"ר ז'יל אמויאל.

יצירות נוספות בתחום הספרות

מלכה נשר תרגמה במהלך שנות ה-50 משירתה ההונגרית לעברית, ואף פרסמה תרגומים מעברית להונגרית של יצירות שכתבו יוצרים עבריים אותם העריכה: "מסדה" ליצחק למדן, "מצבה" לדוד שמעוני וכן משירי שאול טשרניחובסקי, נתן אלתרמן, י. שטיינברג, לאה גולדברג, רחל, יעקב פיכמן, זלמן שניאור, ש. מלצר ואחרים. כמו כן כתבה שני מחזות בעברית שנושאם שואת יהודי הונגריה - האחד, בשם "אשרי הגפרור", אודות חנה סנש, והשני מחזה המתאר את חיי המחתרת בדירת המסתור של משפחתה בבודפשט בשנים 1944–1945, ומשקף את הניגוד הטרגי בין החובה המוסרית לקלוט אנשים נוספים במחבוא ולהצילם, לבין החשש לסכן בזאת את חיי המשפחה שהצליחה להסתתר.

ראו גם

• יהדות הונגריה

לקריאה נוספת

• מלכה נשר, כל כתבי מלכה נשר בעברית כרכים א' ו-ב', בהוצאת המשפחה, ה'תש"ע
• מלכה נשר, בצור עצור מעייני, בהוצאת המשפחה, ה'תשכ"ט

קישורים חיצוניים

• בלוג המוקדש לשיריה של מלכה נשר, באתר המשוררת מלכה נשר
• מלכה נשר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• פרסום הוצאת כל כתבי מלכה נשר בעברית, באתר הארץ, 5/5/2010
• ביקורת של ארז שוייצר על שיריה של מלכה נשר בעברית, באתר הארץ, 18/5/2010
• הזמנה לערב הוקרה לשיריה של מלכה נשר ב'בית הסופר' בתל אביב 22/3/2011 באתר Telavivcity.com
• סיפורה של צאלינה אורטנר שתיל, ב-YouTube

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35723728מלכה נשר