מנוע קרנו

דיאגרמה של מחזור החום של מנוע קרנו

מנוע קרנו או מחזור קרנו הוא מושג בתרמודינמיקה המתאר את מנוע החום בעל הנצילות המקסימלית. המנוע נקרא על שם סאדי קרנו, ממניחי יסודות התרמודינמיקה.

למרות תיאור התהליך שלכאורה ניתן לביצוע - מנוע קרנו הוא תאורטי בלבד, ואיננו ניתן לבנייה בפועל.

רקע

המהפכה התעשייתית החלה עם המצאת מנוע הקיטור על ידי ג'יימס ואט ב-1774. בהמשך פותחו סוגים נוספים של מנועי חום, כאשר הרעיון בבסיסם היה השימוש באנרגיה כימית אגורה - בצורת חומרי דלק - אשר משתחררת, עם שריפת הדלק, כאנרגיה תרמית (חום), אותה ניתן להפוך לאנרגיה מכנית - עבודה. ברם, עד מהרה התברר שבתהליך רק חלק קטן מהחום הופך לעבודה, וצצה השאלה האם זו בעיה טכנולוגית או עקרונית, ומה היעילות המרבית שניתן להשיג בתהליך הפיכת החום לעבודה. תשובות לשאלות אלה נמצאו בעבודתו של המדען הצרפתי סאדי קרנו בשנות ה-20 של המאה ה-19. במונחים מודרניים, הוא גילה שיש גבול תאורטי לנצילותו של מנוע חום, ונצילות זו תלויה בהפרש הטמפרטורות שבין מאגר החום של המנוע לזו של הסביבה.

בימי קרנו הייתה מקובלת תאוריית הקלוריק שהניחה כי החום הוא זורם (כמו נוזל או גז) חסר מסה. קרנו חשב על פעולת המנוע כעל דחיפה של בוכנה על ידי זורם היפותטי זה, בעת תנועתו. מושגי האנרגיה וכן מושג העבודה - לא היו קיימים בתקופת קרנו. הוא ניסח שני עקרונות שעומדים גם במבחן התרמודינמיקה המודרנית:

1. הנצילות המרבית תושג במנוע בו כל התהליכים הם הפיכים.
2. התהליך של מעבר חום יכול להיות הפיך, רק כאשר החום עובר בין שני גופים בעלי אותה טמפרטורה.

בשנות הארבעים של המאה ה-19, אחרי מותו של קרנו, ניסח מחדש אמיל קלפרון את תגליותיו של קרנו בצורה מתמטית, והביא אותם לידיעת הציבור המדעי, שכמעט שלא היה ער להן. בשנות החמישים והשישים המשיך רודולף קלאוזיוס לפתח רעיונות אלה; הוא ניסח בעזרתם את החוק השני של התרמודינמיקה, והסביר אותם בעזרת מושג האנטרופיה שהמציא.

מעגל קרנו

תיאור סכמטי של ארבעת שלבי פעולת מנוע קרנו: 1. התפשטות איזותרמית 2. התפשטות אדיאבטית 3. דחיסה איזותרמית 4. דחיסה אדיאבטית

מעגל קרנו (קו שחור) וקווים איזותרמיים, המייצגים את השינויים האפשריים בטמפרטורה קבועה, (אדום) ואיזוטרופיים, המייצגים שינויים אפשריים באנטרופיה קבועה (ירוק). למעלה, המעגל מתואר במרחב של הלחץ (P) כנגד הנפח (V). השטח הכלוא בתוך המעגל הוא סה"כ העבודה שנעשתה על ידי המנוע. למטה, אותו מעגל מתואר במרחב של הטמפרטורה (T) כנגד האנטרופיה (S) השטח הכלוא בתוך המעגל הוא סה"כ החום שהפך לעבודה.

מנוע חום ממיר חום לעבודה, תוך ניצול זרימת החום בין שני מאגרי חום, שלהם טמפרטורות שונות. המנוע פועל בצורה מחזורית, כך שבסוף כל מחזור (או מעגל, כפי שנהוג לכנות בהקשר זה) מצב המנוע עצמו חוזר לקדמותו, כפי שהיה בתחילת המחזור.

מעגל קרנו מתאר פעולת מנוע בעירה חיצונית אידיאלי המורכב מ: מאגר חום בטמפרטורה גבוהה T_H, מאגר חום בטמפרטורה נמוכה T_L, והמנוע עצמו המכיל חומר המסוגל לשנות את נפחו ולחצו (למשל גז) תוך עשיית או קבלת עבודה (למשל על ידי בוכנה). החומר שבתוך המנוע יכול להיות לסירוגין במגע תרמי עם המאגר החם, להיות במגע תרמי עם המאגר הקר, או להיות מבודד תרמית מהסביבה. כמו כן אין במערכת חיכוך, או גורמים בלתי־הפיכים אחרים.

פעולת מעגל קרנו מורכבת מארבעה שלבים:

1. התפשטות איזותרמית: בשלב זה זורם חום מהמאגר החם למנוע, כשהמנוע נמצא במשך שלב זה בטמפרטורה השווה לטמפרטורה T_H של המאגר החם. בשלב זה הגז במנוע מתפשט, וכך המנוע עושה גם עבודה, בקצב כזה שהטמפרטורה נשארת קבועה.
2. התפשטות אדיאבטית: בשלב זה הגז במנוע מבודד תרמית מהסביבה, לא זורם חום אל המערכת או ממנה, ולכן האנטרופיה קבועה; הגז ממשיך להתפשט כך שהמנוע ממשיך לעשות עבודה. במהלך ההתפשטות, הטמפרטורה יורדת עד שהיא מגיעה לטמפרטורה T_L של המאגר הקר.
3. התכווצות איזותרמית: בשלב זה זורם חום מהמנוע למאגר הקר, כשהמנוע נמצא במשך שלב זה בטמפרטורה השווה לטמפרטורה T_L של המאגר הקר. במהלך שלב זה הגז במנוע מתכווץ, כלומר - נעשית עבודה על המנוע.
4. התכווצות אדיאבטית: בשלב זה המנוע שוב מבודד תרמית; הגז ממשיך להתכווץ כך שעדין נעשית עבודה על המנוע. בגלל הבידוד, ההתכווצות גורמת לחימום הגז במנוע, עד שהוא מגיע לטמפרטורה T_H של המאגר החם, והמנוע חוזר למצבו בתחילת שלב 1.

נצילות מנוע חום

נצילותו של מנוע חום מוגדרת כיחס שבין העבודה שהופקה ממנו - לבין אנרגיית החום שהושקעה בו, והיא תהיה תמיד קטנה מ-1.

במשך מחזור פעילות שלם, סך כל החום בכמות Q_H זורם ממאגר חום חם אל המנוע, כאשר חלק ממנו מומר לעבודה W, והשאר Q_L, זורם למאגר חום קר. כלומר:

$W=Q_{H}-Q_{L}\!\,$.

נצילות המנוע לכן נתונה על ידי:

$\eta ={\frac {W}{Q_{H}}}={\frac {Q_{H}-Q_{L}}{Q_{H}}}=1-{\frac {Q_{L}}{Q_{H}}}$.

אי אפשר להפוך את כל החום המתקבל מהמאגר החם לעבודה, כי כאשר זורם חום בכמות dQ, לתוך המנוע כשהטמפרטורה המוחלטת בו היא T, עולה בו גם כמות האנטרופיה לפי: -

$dS={\frac {dQ}{T}}$.

לעומת זאת, יציאת אנרגיה, בצורת עבודה, לא יכולה להקטין את כמות האנטרופיה; בסוף המעגל המחזורי, על המנוע לחזור למצבו ההתחלתי, גם מבחינת כמות האנטרופיה. לכן: חייב לזרום חום למאגר הקר, כדי להוריד את האנטרופיה במנוע. מאחר שככל שהטמפרטורה נמוכה יותר, ניתן לקבל שינוי באנטרופיה בעזרת כמות חום קטנה יותר, נוצר הפרש שאותו ניתן לנצל לעבודה.

כדי שהמנוע יחזור למצבו ההתחלתי, האנטרופיה המתווספת למנוע בשלב הראשון:

$\Delta S_{H}={\frac {Q_{H}}{T_{H}}}$

צריכה להיות שווה לאנטרופיה שנגרעת ממנו בשלב השלישי:

$\Delta S_{L}={\frac {Q_{L}}{T_{L}}}$.

ומכאן -

${\frac {Q_{L}}{Q_{H}}}={\frac {T_{L}}{T_{H}}}$,

ולכן יעילות המנוע תהיה:

$\eta _{car}=1-{\frac {T_{L}}{T_{H}}}$.

נצילות זו עולה ככל שההפרש בין הטמפרטורות גדול יותר, אולם אי אפשר להגיע ליעילות מושלמת. כדי להגיע לנצילות של 50% במנוע הנמצא בסביבה יומיומית (טמפרטורה של כ-300 מעלות קלווין), צריך אפוא מאגר חם בעל טמפרטורה של לפחות 600 מעלות קלווין, שהן כ-300 מעלות צלזיוס.

בשני השלבים הראשונים מבצע המנוע עבודה על הסביבה, ובשני השלבים האחרונים דווקא הסביבה היא זו שמבצעת עבודה על המנוע. אולם מדיאגרמת P-V (לחץ-נפח) ניתן לראות שכמות העבודה המבוצעת על ידי המנוע בשני השלבים הראשונים גדולה מכמות העבודה המבוצעת על המנוע בשני השלבים האחרונים.

חוק קרנו

לפי חוק קרנו, היעילות של מעגל קרנו היא הנצילות המקסימלית האפשרית עבור מנוע חום.

דבר זה מושג בזכות העובדה שחום הנכנס למנוע - יוצא ממנו רק כאשר אין הפרש טמפרטורות בינו לבין המאגר הרלוונטי. אם, למשל, החום היה נכנס למנוע כשהטמפרטורה שלו נמוכה מזו של המאגר החם, האנטרופיה שהוא היה מרוויח הייתה גדולה מהאנטרופיה שנגרעה מהמאגר החם. לכן, כדי להיפטר ממנה היה המנוע צריך להזרים כמות חום גדולה יותר למאגר הקר, ופחות אנרגיה הייתה נשארת לעבודה. לעומת זאת, אם טמפרטורת המנוע הייתה גבוהה מזו של המאגר החם, אזי על פי החוק השני של התרמודינמיקה לא יכול היה חום לזרום מהמאגר למנוע, כי הדבר היה מקטין את האנטרופיה הכוללת (החוק קובע שבמערכת סגורה האנטרופיה אינה יכולה לרדת; המנוע עצמו אינו מערכת סגורה, אולם ההנחה היא שהמנוע עם שני מאגרי החום כן מהווים יחדיו מערכת סגורה).

אם בשלב מסוים יש תהליך שיוצר אנטרופיה נוספת מעבר לזו שהתווספה למנוע מהמאגר החם, כדי להיפטר ממנה צריך המנוע לפלוט יותר חום למאגר הקר, וכך נשארת פחות אנרגיה שניתן להוציא כעבודה, ויעילות המנוע יורדת.

מבחינה פורמלית, ניתן לראות שהשינוי הכולל באנתרופיה - מורכב מהשינוי באנטרופיות של שני המאגרים, ועל פי החוק השני גודל זה לא יכול לקטון:

$\Delta S_{total}=-{\frac {Q_{H}}{T_{H}}}+{\frac {Q_{L}}{T_{L}}}\geq 0$,

ולכן -

${\frac {Q_{L}}{Q_{H}}}\geq {\frac {T_{L}}{T_{H}}}$,

ומתקבל -

$\ \eta ={\frac {Q_{H}-Q_{L}}{Q_{H}}}\leq 1-{\frac {T_{L}}{T_{H}}}=\eta _{car}$.

מקרר קרנו

על פי החוק השני של התרמודינמיקה יכול חום לזרום באופן ספונטני רק מאזור חם לאזור קר. אולם, אפשר להזרים חום בכיוון ההפוך אם משקיעים לשם כך אנרגיה. ניתן להשיג זאת על ידי הפיכת הכיוון במעגל קרנו. כך, המקרר דווקא יידחס כשהוא במגע תרמי עם המאגר החם (ובשלב שלפני כן), ויתפשט כשהוא במגע תרמי עם המאגר הקר (ובשלב שלפני כן).

כאשר המכשיר פועל בתור מקרר או מזגן הרי שהמאגר הקר הוא פנים המקרר, או החדר, והמאגר החם הוא הסביבה.

יעילות מכשיר זה כמקרר מוגדרת על ידי היחס בין כמות החום שהוּצאה מהמאגר הקר לבין העבודה שהושקעה לשם כך:

$\gamma ={\frac {Q_{L}}{W}}={\frac {Q_{L}}{Q_{H}-Q_{L}}}\leq {\frac {T_{L}}{T_{H}-T_{L}}}$

נצילות זו יכולה להיות גדולה או קטנה מאחד. הנצילות גדלה ככל שהפרש הטמפרטורות בין הפנים לסביבה קטן, והיא הולכת וקטנה ככל שהפרש הטמפרטורות גדל. מסקנה חשובה היא כי נצילות הקירור שואפת לאפס כאשר מתקרבים לאפס המוחלט – כלומר אפשר להתקרב אליו, אך בגלל ירידת נצילות הקירור לאפס, לא ניתן לקרר עד לאפס המוחלט ממש.

במזגן אפשר להשתמש גם לחימום – זאת, אם המאגר הקר הוא דווקא הסביבה, והמאגר החם הוא פנים החדר. היעילות המקסימלית שניתן לקבל בצורה זו מוגדרת כיחס שבין החום המוזרם למאגר החם לבין העבודה הדרושה לשם כך, והיא:

$\eta ={\frac {Q_{H}}{W}}={\frac {Q_{H}}{Q_{H}-Q_{L}}}\leq {\frac {T_{H}}{T_{H}-T_{L}}}$

גודל זה גדול מאחד – מאחר שהמערכת אינה הופכת את העבודה לחום, אלא משתמשת בעבודה כדי להעביר חום, והיא מתווספת לחום שהועבר מהמאגר הקר. מזגנים רבים יכולים גם לחמם, ואף על פי שכלכלית אין זה משתלם להתקין מזגן לצורך חימום - אם מזגן כבר קיים, זה אכן משתלם יותר כלכלית להשתמש בו גם לחימום, במקום בתנור חימום שהופך אנרגיה חשמלית ישירות לחום.

קישורים חיצוניים

• מנוע קרנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מנוע קרנו32650963Q188910