התעבות

המונח "עיבוי" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיבוי בפסיכואנליזה, ראו עיבוי (פסיכואנליזה).

בפיזיקה, התעבות היא תהליך שבו עובר חומר ממצב צבירה גז למצב צבירה נוזל. התעבות מתרחשת בדרך כלל בעת קירור של הגז, אך גם בעת הפעלת לחץ על הגז. עבור כל חומר, טמפרטורת העיבוי זהה לטמפרטורת הרתיחה (מעבר מנוזל לגז), ותלויה באופי הקשר הכימי בין המולקולות בנוזל.

ענן המורכב מטיפות מים זעירות נוצר על ידי התעבות אדי המים באוויר.

התעבות לפי תאוריית החלקיקים

גז הוא חלקיקים שהמרחק ביניהם גדול יחסית. התעבות מתרחשת כשהחלקיקים מתקרבים לחלקיקים ויוצרים גוש של חלקיקים בעזרת כוחות המשיכה ביניהם, זהו נוזל. זה קורה בעיקר בטמפרטורות נמוכות מכיוון שבטמפרטורות נמוכות כוחות המשיכה בין החלקיקים הממוצעים גדלים ומהירות החלקיקים הממוצעת קטנה.

תהליך העיבוי כרוך בדרך כלל בפליטת חום, שהוא תוצאה של איבוד האנרגיה הקינטית של הגז. התהליך ההפוך, אידוי, בדרך כלל שואב חום מהסביבה, מאותה סיבה בדיוק. תופעה זו היא הבסיס לפעולתם של המקרר והמזגן, כאשר (בתהליך קירור) גז נדחס מחוץ למקרר וכך הוא מתעבה ופולט חום לסביבה, ואז מוחזר כנוזל לתוך המקרר ומתאדה בחזרה.