מין מתפרץ
מין מתפרץ הוא מונח אקולוגי שנמצא בשימוש בעברית, ומתאר מקרה בו מין מקומי מרחיב את התפוצה שלו ומגדיל את מספריו כתוצאה מנוכחות האדם, והמונח בשימוש לרוב על מנת לתאר מינים שגדילת נוכחותם בשטח יוצרת לחץ על מינים מקומיים אחרים או גורמת נזקים לאדם.
למונח אין מקבילה לועזית מלאה ומינים מתפרצים נחשבים לרוב בעולם כמקרה פרטי של מינים פולשים (local invasive species). הגדרת המונח בעייתית ותלויה בפרשנות, מאחר שלא מדובר במקרים מובהקים כגון אלו הקיימים בתופעת המינים הפולשים, בהם אורגניזם שהגיע מחלק אחר בעולם התרבה בטבע בחלק אחר, אלא בתופעה שעל מנת לקבוע את קיומה והיקפה בוודאות יש צורך בניתוח סטטיסטי של מצב המערכת האקולוגית לאורך זמן, וגם אז הקביעה שמין מסוים גורם נזק אקולוגי לרוב תהיה תחת מחלוקת.
מאפייני מינים מתפרצים
מינים מתפרצים מעצם הגדרתם יהיו מינים שישגשגו בסביבת האדם. בקרב בעלי החיים מינים אלו יהיו לעיתים קרובות אוכלי נבלות אשר הסתגלו לאכילת אשפה. חלקם הגדול יהיו גם מינים המפגינים אינטליגנציה גבוהה, אשר אפשרה להם לסגל את התנהגותם לאדם במהירות גדולה, לעיתים תוך דורות בודדים. לעיתים מינים אלו יהיו פשוט מינים סתגלנים יותר בלי מאפיין מיוחד אחר, אשר מנצלים מאפיינים בסביבת האדם, כגון קיום חקלאות וגינות, מקומות קינון ומסתור בבניינים, ואף האכלת חתולי רחוב באופן המאפשר להם להתרבות באופן נרחב יותר מזה הנצפה בטבע. מינים רבים יתרבו באופן נרחב בסביבת האדם, אך מאחר שלא יגרמו נזקים נראים לעין לאדם או לבעלי חיים אחרים, ולכן על אף שהם עונים על ההגדרה, לא יתויגו כמזיקים. דוגמאות למינים כגון אלו הן דורבן מצוי, צופית בוהקת, דרור הבית ושממית הבתים. ישנם מינים מתפרצים שהגידול במספריהם מיוחס להכחדת מינים אחרים, שהיוו אויבים טבעיים או מתחרים שלהם בעבר. בישראל, ההכחדה העיקרית שהתפרצות מינים מיוחסת לה כיום היא הכחדת מיני הטורפים הגדולים (דב חום סורי, נמר, ברדלס אסייאתי, תניני יאור) שהושלמה ברובה במהלך החצי הראשון של ההמאה ה-20. הגדלת חלקם היחסי של מינים אלו במארג המזון, גם אם אינם פוגעים ישירות במינים האחרים, עשויה להוביל לשינוי במאזן האקולוגי, שיכול לבוא לידי ביטוי בתופעות תפיסת אתרי קינון, התנהגות טריטוריאליות שתמנע ממינים אחרים גישה למשאבי מזון ומים, ותופעות נוספות המופיעות באופן דומה בעת התבססות מין פולש בשטח.
בקרב צמחים, מינים מתפרצים יהיו לרוב מינים בעלי עמידות מוגברת לנזקי האדם, כגון זיהום מים, זיהום אוויר וזיהום קרקע. היתרון היחסי שלהם בסביבת האדם יוביל להשתלטותם על בתי גידול, וגזילת משאבים מהמינים העמידים פחות לנזקי האדם, לעיתים עד דחיקתם מבית הגידול, שעשוי להיות בית הגידול היחידי שבו התקיימו, מה שעשוי להוביל להכחדתם.
בעלי חיים מתפרצים בישראל
בישראל מינים יוצאים ונכנסים לקטגוריה הזו לעיתים קרובות בעקבות שינויים בגישה של גורמי שמירת טבע, אך בחלקם הגדול מזוהות בבירור גם מגמות רבייה של ממש בשטח. הדוגמאות העיקריות למינים הנחשבים מתפרצים בישראל כיום הם:
- עורב אפור - הדוגמה העיקרית למין מתפרץ בישראל. העורבים הללו נחשבים כיום למין הציפור השכיח ביותר בישראל. הנזק שהם גורמים לחקלאות מוכר היטב, והנזק האקולוגי מתמקד בטריפת בעלי חיים קטנים, לרבות אבקועי צבי יבשה, והטרדת עופות דורסים הבאה לידי ביטוי בהפרעה למאמצי ציד הטרף שלהם ואף בתקיפות של ממש[1].
- תן זהוב - תפוצת מין זה הורחבה משמעותית ועל אף שבעבר תנים אלו היו נפוצים בעיקר בחבל הים תיכוני וספר המדבר, כיום ניתן למצאם כמעט בכל חלקי הארץ, כולל דרום הנגב. בהיותם אוכלי נבלות וציידים אופורטוניסטים, התנים משגשגים על אשפה וגידול חקלאי של חיות משק. בנוסף, והגידול במספריהם מיוחס לעיתים קרובות להכחדת הטורפים הגדולים שהותירה את התנים כטורפים הדומיננטיים במערכת, עם תחרות מועטה מאוד ברוב חלקי הארץ. לתן הזהוב מיוחסות לעיתים התפרצויות כלבת, נזק חקלאי עקב טריפת צאן ובקר, וטריפה של מינים בסיכון כגון צבאים[2].
- חזיר בר - מין שאוכלוסייתו גדלה באופן מובהק בשנים האחרונות. אוכלי כל מוחלטים, שבנוסף על תזונה צמחית, לא יבחלו באכילת פגרים, אשפה, חסרי חוליות ואף טרף חי גדול יחסית כגון עופרי צבאים[3]. מלבד פגיעתם במינים בסיכון, עולות בשנים האחרונות יותר ויותר טענות לגבי תוקפנותם כלפי בני אדם, בעיקר כאשר מדובר בנקבות המלוות בגוריהן.
- שפן סלע - תוספת חדשה יחסית לקטגוריה זו, שהנזק העיקרי המיוחס לאוכלוסייה הגדלה של מין זה היא הפצת טפיל הלישמניה המועבר מהשפנים לאדם באמצעות זבוב החול וגורם למחלת עור הידועה בשם "שושנת יריחו"[4].
תמונת מצב חלקית לגבי חלקם היחסי של מינים מתפרצים בטבע ניתנה במסגרת מיזם ניטור חברת היונקים שנערך תחת תוכנית "המארג" הוצבו מצלמות במספר מוקדים ברחבי החבל הים תיכוני בארץ, חלקן בקרבת יישובים וחלקן בשטחים מבודדים יחסית. במבצע ניטור זה, מתוך כ-4,000 תצפיות, 41.9% היו של תנים זהובים, ו25.5% נוספים היו של חזירים בר. נכוחות משמעותית הייתה גם למינים שועל מצוי ודורבן מצוי. כל יתר 10 מיני היונקים שנצפו היוו רק כ-15% מהתצפיות[5].
חגב נודד עשוי להתפרץ בלהקות הארבה המשמידות מזון בצורה הרסנית לכלכה. גם חולדות ועכברים עלולים להתפרץ מעבר לאוכלוסייתם בשנים טובות.
ראו גם
מין פולש - בשונה ממין מתפרץ, מין פולש לא נכלל בפאונה או בפלורה המקורית של האזור.
קישורים חיצוניים
- "עוקרים צמחים למען הטבע" - מבצע עקירת מינים מתפרצים בפארק רמת הנדיב.
- " פורצים במשק כנפיים" - "אילו השפעות יש לתופעת המינים המתפרצים על המערכת האקולוגית בישראל ואיך קשורה קק"ל להתבססותו של אחד המינים האלה בצפון הנגב?", ד"ר אייל שוחט
- "זהירות! מינים פולשים" - אתר החברה להגנת הטבע
- "מתפרצים בטבע" - מינים מתפרצים בישראל, אתר קק"ל
- "האם מינים פולשים הם העתיד?" - אתר הצפרות הישראלי
הערות שוליים
- ^ עורב אפור: כל המידע אודות עורבים ומינים מתפרצים בישראל באתר המארג, באתר www.hamaarag.org.il
- ^ תנים: התן הזהוב ומידע אודות תנים ומינים מתפרצים בישראל באתר המארג, באתר www.hamaarag.org.il
- ^ חזיר בר בישראל: מידע ותצפיות על חזירי בר בישראל באתר המארג, באתר www.hamaarag.org.il
- ^ לישמניאזיס (שושנת יריחו), באתר משרד הבריאות
- ^ השפעת האדם על בעלי חיים בישראל : יונקים שנצפו במצלמות המעקב, באתר www.hamaarag.org.il
