בקה
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: בקה | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי רגליים |
| תת־מערכה: | בעלי שש רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | זבובאים |
| על־משפחה: | יתושעשים |
| משפחה: | יתושעשיים |
| תת־משפחה: | Psychodinae |
| סוג: | בקה |
| שם מדעי | |
 Phlebotomus
| |
בקה (גם זבוב החול; שם מדעי: Phlebotomus) הוא סוג של יתושים בתת-המשפחה Psychodinae אשר שייכת למשפחת היתושעשיים. הסוג מכונה לעיתים בשפה העממית "זבוב החול" או "זבובון החול" אך למעשה השם מטעה מאחר ומדובר בסוג של יתוש שאינו נראה כזבוב הבית. בדומה לשאר היתושים הנקבה ניזונה מדם ולכן מהווה מטרד לבני האדם. הבקה אף עלול להעביר מחלות כגון שושנת יריחו. לרוב המינים בסוג זה בהירים וקטנים מאד לכן קשה מאד להבחין בהם בעין בלתי מזוינת.
זיהוי הבקה
זבובי החול הבוגרים הם חרקים שעירים ובהירים בעלי רגלים ארוכות שאורכם 1-3 מ"מ. הם ניכרים בכנפיים המורמות בצורת V בשעת מנוחה, ובתעופה בצורת דילוגים ללא זמזום. הבקה פעילים בעונה החמה בשעות החשיכה ובין הערביים. רק הנקבות עוקצות, ועקיצותיהן מכאיבות ומטרידות.
הבקה הם יתושים קטנים מוצצי דם העוקצים באזורי עור חשופים בעיקר הפנים והגפיים. מאחר שהנקבה של הבקה משחרת לטרף עם שקיעת החמה יהיו רוב העקיצות בלילה. ברוב המקרים העקיצות הן קלות, מגרדות למספר שעות ונעלמות בהדרגה. עיקר הסכנה היא עקיצה על יד בקה באזור ים המלח או קציעות. באזורים אלו נושא הבקה את טפיל הלישמניה הגורם ל"שושנת יריחו". במקרה של העברת הטפיל מהבקה לאדם, עלול להתפתח לאחר מספר שבועות פצע מוגלתי, שנשאר לחודשים רבים ומותיר צלקת.
הבקה נוהג לעופף קרוב לקרקע, ולכן, מומלץ לישון באזורים אלו על מיטה או משטח מורם ולא על הקרקע (עם זאת, הבקה מסוגל גם לטפס על קירות ולהגיע לקומות הגבוהות ברבי קומות). בעת שהות באיזורי רבייה של הבקה, מומלץ להקפיד על לבישת מכנסיים ארוכים, אי-הפשלת השרוולים בשעות החשיכה ושימוש בחומרים דוחי חרקים.
רקע ביולוגי
הנקבה מטילה את הביצים בתנאי לחות גבוהים מאד וב-30% רטיבות, הביצים מועפות בלחץ ונדבקות בתהליך שנמשך מספר ימים. 4 דרגות זחל שנמשך בין 14 יום לחודשיים הגולם מתפתח ב-10 ימים, אורך הגולם כ-5 מ"מ כמו בזחל בדרגה 4 .אורך הבוגר כ- 1.5 - 3 מ"מ צבע צהבהב חום גפי פה דוקרות מוצצות מלבד דם הבקה נוהג להיזון גם מצמח הבוגנוויליה[דרוש מקור].
הבקה, השייכים לקבוצת היתושים, עלולים להעביר לאדם טפילים חד תאיים מהסוג ליישמניה (Leishmania). טפילים אלה גורמים למספר מחלות הנקראות בשם כללי לישמניאזיס.
התנהגות
הבקה פעילים בעיקר בזמן החשכה. הם קטנים ולכן תעופתם מושפעת מאד מרוחות, הם נעים קרוב לקרקע אך כאשר נתקלים במחסום אנכי מסוגלים לעלות לאורכו עד גובה של כמה מטרים[1].
המחלה ותפוצתה
ערך מורחב – שושנת יריחו
בישראל נפוצים מספר טפילי ליישמניה המועברים על ידי הבקה וגורמים למחלת שושנת יריחו. הבקה נדבקים בטפילים על ידי עקיצת בעל חיים נגוע, ומעבירים אותם הלאה על ידי עקיצת פרטים אחרים, בדרך כלל מאותו המין. בני האדם נדבקים באקראי כשהם נעקצים על ידי בקה נגוע. בישראל שתי צורות עיקריות למחלה: ליישמניה של האיברים הפנימיים (ליישמניה ויסצרלית) וליישמניה של העור (חבורת יריחו).
במחלת הליישמניה של האיברים הפנימיים, הטפילים מחוללי המחלה מתרכזים באיברים הפנימיים ומועברים לאדם על ידי הבקה, בדרך כלל באמצעות כלב הבית. במהלך השנים דווחו מקרי מחלה בודדים, בעיקר בגליל המערבי. בעבר אותרו כלבים חולים וכלבים הנושאים את הטפילים ביישובים נטף, ניל"י ומתתיהו.
במחלת הליישמניה של העור, הטפילים מחוללי המחלה מתרכזים בשולי הפצע, ומועברים לאדם על ידי הבקה, בדרך כלל באמצעות מכרסמים נגועים. מאגר הטפילים מצוי ברוב אזורי הארץ בעיקר בגרבילים. המחלה מתבטאת בהופעת פצעים בעור העלולים להישאר פתוחים זמן רב, ולהשאיר צלקות ניכרות. מוקדי מחלה התגלו באזור הערבה, מרכז הנגב, בקע הירדן (דרומית למשואה), המורדות המזרחיים של הרי יהודה, איזור מודיעין עילית, ואזור ואדי אל-חמאם.
הטיפול
הטיפול בעקיצות רגילות זהה לטיפולים שהומלצו לגבי עקיצות היתושים. אם מתפתח פצע מוגלתי שאינו נרפא יש לפנות בהקדם לרופא עור כדי לשלול אפשרות של התפתחות שושנת יריחו (לישמניה). טיפול מוקדם בשושנת יריחו, בזריקות או משחות מיוחדות למטרה זו, יכול למנוע היווצרות צלקת לאחר ריפוי הנגעים.
מינים בישראל (רשימה חלקית)
- Phlebotomus papatasi נפוץ בעיקר בדרום הארץ והערבה, נוהג לחדור למגורי אדם ונשא של מחלת לישמייה מייג'ור.
- Phlebotomus sergenti נפוץ בצפון ים המלח, מרכז וצפון מערבית לכנרת. נמשך לאור, כרוב החרקים, אך נוהג להישאר באזורים פתוחים ואינו חודר לבתים. נשא של מחלת לישמייה טרופיקה
- Phlebotomus arabicus - נשא של מחלת לישמייה טרופיקה.
- Phlebotomus syriacus
- Phlebotomus tobbi
- Phlebotomus galilaeus
- Phlebotomus simici
- Phlebotomus perfiliewi
קישורים חיצוניים
- זבוב החול באתר המשרד להגנת הסביבה.
- עופר חדד,חדשות 2, זבוב החול שגורם לזיהומים וצלקות, באתר מאקו, 25 במאי 2016.
הערות שוליים
- ^ בניסוי מטעם בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית הודגם שעלו עד לגובה המקסימלי של הקיר האנכי בניסוי (2.7 מטר) אפיון התנהגות ותעופת זבובי חול
23485046בקה