מיכל בירן (חברת הכנסת)

מיכל בירן
לידה	28 ביוני 1978 (גיל: 45); כ"ג בסיוון ה'תשל"ח; הוד השרון, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
סיעה	העבודה; המחנה הציוני;
	5 בפברואר 2013 – 30 באפריל 2019; (6 שנים ו־12 שבועות)
כנסות	ה־19–20
	יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה;
	יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה;

ערך זה עוסק בחברת הכנסת. אם התכוונתם להיסטוריונית, ראו מיכל בירן (היסטוריונית).

מיכל בירן (נולדה ב-28 ביוני 1978, כ"ג בסיוון ה'תשל"ח) היא חברת הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה ושימשה כיושבת ראש המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בין השנים 2010–2014.

ביוגרפיה

בירן נולדה וגדלה בהוד השרון למאיר בירן (ברנשטיין), יליד הארץ ממוצא פולני, ולוורדה לבית קוריצקי, ילידת ברית המועצות. בירן היא בעלת תואר שני בהצטיינות במדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב, ואת התזה שלה כתבה על מדיניות פנסיונית מרחיבה בעידן נאו-ליברלי. טרם בחירתה לכנסת הייתה דוקטורנטית בנושא מדיניות פנסיונית באוניברסיטת תל אביב.

בירן פעלה כ-17 שנים בתנועת הנוער העובד והלומד, כמדריכה וכרכזת פעילות התנועה בנגב.

בין השנים 2007–2010 הייתה העוזרת הפרלמנטרית של ח"כ שלי יחימוביץ'. בתקופה זו הובילה בהצלחה את מאבק העוזרים הפרלמנטריים נגד תופעת פיצול משרות העוזרים והפגיעה בזכויותיהם. בפריימריז לראשות העבודה בשנת 2011, הייתה בירן ראש מטה המתנדבים של שלי יחימוביץ'.

ביוני 2010 זכתה בהתמודדות לראשות המשמרת הצעירה של מפלגת הצעירה אל מול התנגדות ממסד המפלגה ואל מול התנגדותו של יושב ראש המפלגה דאז אהוד ברק. היא שימשה כיו"רית המשמרת הצעירה בשנים 2010-2014, כאשר גם כיום, גוף הצעירים נחשב למוקד הכוח הפוליטי העיקרי שלה בתוך המפלגה.

במהלך שנותיה כיושבת ראש המשמרת הצעירה הקימה תאי סטודנטים בכל רחבי הארץ (מתל חי ועד באר שבע), הובילה מאבקים נגד הפרטת רכבת ישראל, נגד ייצוא הגז הטבעי, העסקת מורי קבלן וסגירת ערוץ 10, נגד סגירת מפעל פרי גליל ופיטורי עשרות עובדים בהובלת תא אופק תל-חי ועוד.

בפריימריז לראשות מפלגת העבודה, בשנת 2011, עמדה בירן בראש מטה המתנדבים של שלי יחימוביץ' אשר נבחרה לעמוד בראש המפלגה.

לאור המאבקים הרבים נגד יושב ראש מפלגת העבודה דאז אהוד ברק, זכתה בירן לכינוי "האיום הבירני" בקרב מתנגדיה. כינוי אותו אימצה לחיקה ואף השתמשה בו מספר פעמים במהלך מערכות בחירות בהן השתתפה.^[1]

בירן התמודדה בבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה ונבחרה במקום המשוריין לנשים, המקום ה-14 עם 8,822 קולות. לאחר עזיבתו של עמיר פרץ את המפלגה דורגה במקום ה-13 ברשימה ונבחרה לכנסת ה-19. מתגוררת בירושלים.^[2]

בינואר 2017 התמודדה בירן מול חמישה מועמדים נוספים לתפקיד מזכ"לית המפלגה. היא נכשלה בניסיונה לעלות לסיבוב השני, שאליו הגיעו יאיר (יאיא) פינק, יו"ר המטה לשעבר של שלי יחימוביץ' וערן חרמוני, מקורבם של יצחק הרצוג ועמיר פרץ שזכה לבסוף בתפקיד.

חברת הכנסת

לאחר שנבחרה לכנסת התשע עשרה החלה לכהן כחברה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת וכן בתור ממלאת מקום בוועדת הכספים של הכנסת. כמו כן הקימה את השדולה למען העסקה ישירה, השדולה לפנסיה הוגנת, שדולת ים המלח וכן את השדולה לקידום תנועות הנוער והחינוך הבלתי-פורמלי בישראל.

עם סיום מושב החורף של הכנסת בשנת 2013, דורגה בירן במקום השמיני מבין 120 חברי הכנסת במדד החברתי של המשמר החברתי.

לאחר הבחירות המקדימות לכנסת העשרים של מפלגת העבודה, הוצבה בירן במקום ה-19 של רשימת המחנה הציוני,^[3] ונבחרה מטעמה לכנסת העשרים.

בינואר 2018 הטילה ועדת האתיקה של הכנסת על בירן עונש של הרחקה לשבוע מישיבות המליאה והוועדות, לאחר שכינתה את חה"כ אורן חזן בכינוי גנאי.^[4]

בבחירות לכנסת ה-21 שובצה במקום ה-13 ברשימת העבודה ולא נכנסה לכנסת.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מיכל בירן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיכל בירן (חברת הכנסת)