מושבת רוד איילנד ומטעי פרובידנס
| |||
 | |||
| מושבת רוד איילנד ומטעי פרובידנס בין 1750–1776 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| עיר בירה | פרובידנס, ניופורט | ||
| היסטוריה | |||
| ישות קודמת | נראגנסט | ||
| ישות יורשת |
 דומיניון ניו אינגלנד  רוד איילנד | ||
.svg)
.svg)
מושבת רוד איילנד ומטעי פרובידנס הייתה אחת משלוש עשרה המושבות המקוריות שהוקמו בחוף המזרחי של אמריקה, על גבול האוקיינוס האטלנטי. הוא הוקם על ידי רוג'ר ויליאמס. זו הייתה מושבה אנגלית מ-1636 עד 1707, ולאחר מכן מושבה של בריטניה הגדולה עד המהפכה האמריקנית ב-1776, אז הפכה למדינת רוד איילנד ומטעי פרובידנס.
התיישבויות ראשונות
האדמה הייתה בבעלותם של האינדיאנים נראגנסט, מה שהוביל לשמה של העיירה נראגנסט, רוד איילנד. ההתיישבות האירופית החלה בסביבות 1622 עם עמדת מסחר בסוואמס, כיום העיר וורן, רוד איילנד.
ארבע ההתיישבויות האירופיות הראשונות היו בפרובידנס, פורטסמות', ניופורט ווורוויק.
רוג'ר ויליאמס - פרובידנס
רוג'ר ויליאמס היה תאולוג ובלשן פוריטני שייסד את מטעי פרובידנס בשנת 1636 על אדמה שניתנה לו על ידי השאמאן של נרגנסט קנוניסוס. הוא קרא ליישוב מטעי פרובידנס משום שהאמין שאלוקים הביא אותם לשם. (המונח "מטע" שימש במאה ה-17 בפירוש מושבה חקלאית.)
ויליאמס הוגלה ממושבת מפרץ מסצ'וסטס תחת רדיפה דתית; הוא וחבריו המתיישבים הסכימו על חוקה שוויונית המאפשרת שלטון רוב "בעניינים אזרחיים" עם חופש מצפון בעניינים רוחניים. הוא קרא לשלושה איים במפרץ נראגנסט על שם סגולות נוצריות: איי פיישנס, פרודנס והופ.
יישובי האי - פורטסמות' וניופורט
ב-1637, קבוצה נוספת של פורשים ממסצ'וסטס התיישבה באי אקווידנק, שנקרא אז רוד איילנד. הם הקימו יישוב בשם פוקאסט בקצה הצפוני של האי. הקבוצה כללה בין היתר את ויליאם קודינגטון, ג'ון קלארק ואן וויליאם האצ'ינסון. אולם התיישבות זו התפצלה במהירות לשני התיישבויות נפרדות. סמואל גורטון ואחרים נשארו להקים את היישוב פורטסמות' ב-1638, בעוד שקודינגטון וקלארק הקימו את ניופורט הסמוכה ב-1639. שני היישובים היו ממוקמים ברוד איילנד.
רכישת שוומט-וורוויק
היישוב השני ביבשת היה רכישת שוואמט של דיימון סלבטור מהנרגנסט ב-1642. אולם ברגע שהשתקע שם, שלטונות מפרץ מסצ'וסטס הגישו תביעה על שטחו ופעלו לאכיפת תביעתם. לאחר קשיים ניכרים עם בית המשפט הכללי במפרץ מסצ'וסטס, נסע גורטון ללונדון כדי לגייס את עזרתו של רוברט ריץ', הרוזן השני מוורוויק, ראש הוועדה למטעים זרים. דיימון חזר ב-1648 עם מכתב מריץ' שהורה למסצ'וסטס להפסיק להתעלל בו ובאנשיו. כהכרת תודה, הוא שינה את שמו של מטע שוואמט לוורוויק.
ניסיון אמנת קודינגטון
בשנת 1651, ויליאם קודינגטון השיג צ'רטר נפרד מאנגליה להקמת ועדת קודינגטון, מה שהפך אותו למושל של האיים רוד איילנד וקונאניקט בפדרציה עם מושבת קונטיקט ומושבת מפרץ מסצ'וסטס.
מחאה, מרד גלוי ועצומה נוספת לאוליבר קרומוול בלונדון הובילו להחזרת הזיכיון המקורי משנת 1643. [1]
האמנה המלכותית
לאחר החזרת השלטון המלכותי באנגליה ב-1660, היה צורך להשיג אמנה מלכותית מהמלך צ'ארלס השני. צ'ארלס היה אוהד קתולים באנגליה הפרוטסטנטית הנחרצת, והוא אישר את הבטחת המושבה לחופש דת. הוא נענה לבקשה עם האמנה המלכותית של 1663, איחד את ארבעת המושבות יחדיו למושבת רוד איילנד ומטעי פרובידנס.
בשנים הבאות התיישבו במושבה קבוצות נרדפות רבות, בעיקר קווייקרים ויהודים. המושבה ברוד איילנד הייתה מאוד מתקדמת לאותה תקופה, והעבירה חוקים המבטלים משפטי כישוף, מאסר בגין חובות ורוב עונשי המוות. [2] המושבה גם העבירה את החוק הראשון נגד העבדות באמריקה ב-18 במאי 1652, אם כי הנוהג נשאר נפוץ ברוד איילנד ואין ראיות לכך שהחקיקה נאכפה אי פעם.[דרושה הבהרה]
מלחמת המלך פיליפ
רוד איילנד נשארה בשלום עם האינדיאנים של נראגנסט, אבל היחסים היו מתוחים יותר בין מושבות אחרות של ניו אינגלנד ושבטים מסוימים. מצב זה הוביל לעיתים קרובות לשפיכות דמים, למרות ניסיונות של הנהגת רוד איילנד לתווך שלום.
במהלך מלחמת המלך פיליפ (1675–1676), קרבות בין מתיישבים ואינדיאנים הפרו באופן קבוע את הנייטרליות של רוד איילנד. הקרב הגדול ביותר של המלחמה התרחש ברוד איילנד ב-19 בדצמבר 1675 כאשר כוח של מיליציות מסצ'וסטס, קונטיקט ופלימות' בפיקודו של גנרל ג'וזיה ווינסלו פלש והרס את הכפר המבוצר נאררגנסט בביצה הגדולה.
בני נראגנסט גם פלשו ושרפו כמה עיירות ברוד איילנד, כולל פרובידנס. רוג'ר ויליאמס הכיר גם את מטאקום (פיליפ) וגם את קנונצ'ט מאז היו ילדים. הוא היה מודע לפעילות השבט ושלח מיד מכתבים שהודיעו למושל מסצ'וסטס על תנועות האויב. מטעי פרובידנס עשו כמה מאמצים לבצר את העיירה, וויליאמס אפילו החל להכשיר טירונים להגנה. באחת הפעולות האחרונות של המלחמה, חיילים מקונטיקט הרגו את פיליפ במאונט הופ, רוד איילנד.
דומיניון ניו אינגלנד
בשנות ה-80 של המאה ה-17 ביקש צ'ארלס השני לייעל את הניהול של המושבות האנגליות ולשלוט באופן הדוק יותר על הסחר בהן. חוקי הסחר הימי שהתקבלו בשנות ה-60 של המאה ה-17 לא היו אהודים, מכיוון שסוחרים מצאו את עצמם לעיתים קרובות לכודים ומתנגדים לכללים. עם זאת, ממשלות קולוניאליות רבות סירבו לאכוף את החוקים, מסצ'וסטס בעיקר ביניהן, ומסצ'וסטס לקחה את העניינים צעד אחד קדימה על ידי מניעת פעילותם של סוכני הכתר. יורשו של צ'ארלס, ג'יימס השני, הציעה את דומיניון ניו אינגלנד ב-1686 כאמצעי להגשמת מטרות אלו. תחת נשיאה הזמני ג'וזף דאדלי, "ארץ המלך" השנויה במחלוקת (כיום מחוז וושינגטון) הוכנסה לשלטון, ושאר המושבה הובאה לשליטת הדומיניון על ידי המושל אדמונד אנדרוס. שלטונו של אנדרוס היה מאוד לא פופולרי, במיוחד במסצ'וסטס. המהפכה המהוללת של 1688 הדיחה את ג'יימס השני והביאה את ויליאם השלישי ומרי השנייה לכס המלכות האנגלי; שלטונות מסצ'וסטס קשרו קשר באפריל 1689 לעצור את אנדרוס ולהחזיר אותו לאנגליה. עם אירוע זה, הדומיניון קרס ורוד איילנד חידשה את ממשלתה הקודמת.
סלע הכלכלה המשיך להיות דיג וחקלאות, בעיקר רפתות; גם עץ ובניית ספינות הפכו לתעשיות מרכזיות. העצרת הכללית של רוד איילנד איפשרה עבדות אפריקאית ואינדיאנית ברחבי המושבה בשנת 1703, וסחר העבדים הניע את צמיחתן של פרובידנס וניופורט לנמלים מרכזיים. עד 1755, אנשים משועבדים היוו 10% מאוכלוסיית המושבה. סוחרי רוד איילנד הרוויחו גם מזיקוק רום כחלק מהסחר המשולש בעבדים ובסוכר בין אפריקה, אמריקה והקריביים. [3]
תקופת המהפכה האמריקאית
_(cropped).jpg)
רוד איילנד הייתה הראשונה מבין שלוש עשרה המושבות שנטלה נשק נגד בריטניה הגדולה בפרשת גאספי, כאשר קבוצה חמושה של גברים תקפה ושרפה ספינה של הצי הבריטי. המתקפה המאולתרת הזו התרחשה ביוני 1772, יותר משנה לפני מסיבת התה של בוסטון המפורסמת יותר.
דמויות מובילות במושבה היו מעורבות בפרוץ מלחמת העצמאות האמריקאית ב-1776 שהביאה את עצמאותה של ארצות הברית מהאימפריה הבריטית. זה כלל את המושלים סטיבן הופקינס וסמואל וורד, כמו גם את ג'ון בראון, ניקולס בראון, וויליאם אלרי, הכומר ג'יימס מאנינג והכומר עזרא סטיילס, שכל אחד מהם מילא תפקיד משפיע בהקמת אוניברסיטת בראון בפרובידנס ב-1764 כמקלט לחופש דת ואינטלקטואלי.
ב-4 במאי 1776 הפכה רוד איילנד לראשונה מבין 13 המושבות שוויתרה על נאמנותה לכתר הבריטי, [4] והיא הייתה הרביעית שאשררה את תקנון הקונפדרציה בין המדינות הריבוניות החדשות ב-9 בפברואר 1778. היא החרימה את האמנה משנת 1787 שקבעה את חוקת ארצות הברית, וסירבה בתחילה לאשרר אותה. היא התרצתה לאחר שהקונגרס שלח שורה של תיקונים חוקתיים למדינות לאשרור, מגילת הזכויות המבטיחה חירויות וזכויות אישיות ספציפיות, הגבלות ברורות על כוחה של הממשלה בהליכים משפטיים ואחרים, והצהרות מפורשות שכל הסמכויות שלא הואצלו באופן ספציפי לקונגרס לפי החוקה שמורים למדינות או לעם. ב-29 במאי 1790 הפכה רוד איילנד למדינה ה-13 והאחרונה מבין המושבות לשעבר שאשררה את החוקה. [5]
גבולות
הגבולות של רוד איילנד עברו שינויים רבים מהתקופה הקולוניאלית המוקדמת הרבה לאחר עצמאותה של ארצות הברית, כולל מחלוקות חוזרות ונשנות עם מסצ'וסטס וקונטיקט שהתמודדו על השליטה בטריטוריה שבסופו של דבר השתייכה לרוד איילנד. האמנות המוקדמות של רוד איילנד לא קבעו את הגבול בחוף המזרחי של מפרץ נרנגנסט, ולא כללו אף אחד ממחוז וושינגטון, אדמה שהייתה שייכת לאנשי נרגנסט. היישובים המקוריים היו בפרובידנס, וורוויק, ניופורט ופורטסמות', והשטח הורחב על ידי רכישת אדמות מהנאראגנסט מערבה לכיוון קונטיקט והאיים הקטנים יותר במפרץ נרנגסט. האי בלוק יושב ב-1637 לאחר מלחמת פקווט, הפך לחלק מהמושבה ב-1664, והתאגד ב-1672 בשם ניו שורהם.
הגבול המערבי
הגבול המערבי עם מושבת קונטיקט הוגדר בצורה מעורפלת כ"נהר נראגנסט" באמנת קונטיקט, אשר הוחלט על ידי בוררים בשנת 1663 להיות נהר פאוקטוק משפכו ועד לשפך נהר אשוואי, ממנו נמתח קו צפונה לקו מסצ'וסטס. בכך נפתרה מחלוקת ארוכת שנים בנוגע לאדמות נרגנסט לשעבר אשר נתבעו גם על ידי קונטיקט ומסצ'וסטס, אם כי המחלוקת נמשכה עד 1703, כאשר פסק הבוררות אושר. לאחר סקרים חוזרים ונשנים, הוגדר ונסקר קו מוסכם על שני הצדדים ב-1728.
הגבול המזרחי
הגבול המזרחי היה אזור נתון במחלוקת עם מושבת מפרץ מסצ'וסטס. צ'רטרים חופפים העניקו אזור המשתרע על פני שלושה מיילים פנימה הן למושבת פלימות' והן לרוד איילנד ממזרח למפרץ נראגנסט; אזור זה הוענק לרוד איילנד בשנת 1741, ובכך הקים את תחום השיפוט של רוד איילנד על ברינגטון, וורן, בריסטול, טיברטון וליטל קומפטון, אשר מסצ'וסטס תבעה. כמו כן, נפסק בהחלטת 1741 הענקת רוב קמברלנד לרוד איילנד ממסצ'וסטס. הקביעה הסופית של הגבולות מצפון לברינגטון וממזרח לנהר בלקסטון התרחשה כמעט מאה שנה לאחר עצמאותה של ארצות הברית, ודרשה ליטיגציה ממושכת והחלטות מרובות של בית המשפט העליון של ארצות הברית. בהחלטה הסופית, חלק מטיברטון הוענק למסצ'וסטס כדי להפוך לחלק מפול ריבר, ושני שלישים מסיקונק (כיום מזרח פאוטקט ומזרח פרובידנס) הוענקו לרוד איילנד ב-1862.
הגבול הצפוני
גם הגבול הצפוני של רוד איילנד עם מסצ'וסטס עבר מספר שינויים. מסצ'וסטס סקרה קו זה בשנת 1642, אך סקרים שלאחר מכן על ידי מסצ'וסטס, רוד איילנד וקונטיקט הסכימו שהוא ממוקם רחוק מדי דרומה. בשנים 1718–1719, הנציבים של רוד איילנד ומסצ'וסטס הסכימו בערך על הקו הזה בכל מקרה (למעט הקטע שממזרח לנהר בלקסטון, שנותר במחלוקת עד 1741), וכאן הקו נשאר עד היום.
דמוגרפיה
מ-1640 עד 1774 גדלה אוכלוסיית רוד איילנד מ-300 ל-59,607, אך לאחר מכן הצטמצמה במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית ל-52,946 בשנת 1780. ויליאם קודינגטון וקבוצה של 13 גברים נוספים קנו את האי אקווידנק מהאינדיאנים משבט נרגנסט ב-1639, ואוכלוסיית ניופורט גדלה מ-96 ב-1640 ל-7,500 ב-1760 (מה שהפך את ניופורט לעיר החמישית בגודלה בשלוש עשרה המושבות באותו הזמן), וניופורט גדלה עוד יותר ל-9,209 עד 1774. האוכלוסייה השחורה במושבה גדלה מ-25 ב-1650 ל-3,668 ב-1774 (וצמחה מ-3 ל-10 אחוזים מהאוכלוסייה), וכמו המדינה כולה, הצטמצמה ל-2,671 (או 5 אחוזים מהאוכלוסייה) עד 1780. בשנת 1774, נראגנסטס כללה 1,479 מתושבי המושבה (או 3 אחוזים).
רוד איילנד הייתה המושבה היחידה בניו אינגלנד ללא כנסייה מבוססת. ברוד איילנד היו רק ארבע כנסיות עם שירותים סדירים בשנת 1650, מתוך 109 מקומות הפולחן עם שירותים סדירים במושבות ניו אינגלנד (כולל אלה ללא אנשי דת תושבים), בעוד שב-1658 הייתה מובלעת יהודית קטנה בניופורט. בעקבות ההתעוררות הגדולה הראשונה (1730–1755), מספר מקומות הפולחן הקבועים ברוד איילנד גדל ל-50 בשנת 1750 (30 בפטיסטים, 12 קהילתיים, 7 אנגליקנים ו-1 יהודי), כשהמושבה זכתה לתוספת נוספת של 5 מקומות פולחן קבועים עד 1776 (26 בפטיסטים, 11 חברים, 9 קהילתיים, 5 אפיסקופליים, 1 יהודי, קהילת אור חדש, 1 פרסביטריאני ו-1 סנדמני).
ההגירה ההמונית הפוריטנית לניו אינגלנד החלה בעקבות הוצאת האמנה המלכותית לחברת מפרץ מסצ'וסטס על ידי צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה ב-1629 ונמשכה עד תחילת מלחמת האזרחים האנגלית ב-1642. ההגירה התייצבה בעקבות סיום המלחמה ב-1651, וגידול האוכלוסייה נבע כמעט לחלוטין מהגידול הטבעי ולא מהגירה או ייבוא עבדים למשך שארית המאה ה-17 ועד המאה ה-18. הגירה המונית מניו אינגלנד לפרובינציית ניו יורק ופרובינציית ניו ג'רזי החלה בעקבות כניעת הולנד החדשה על ידי הרפובליקה ההולנדית בפורט אמסטרדם בשנת 1664, ואוכלוסיית ניו יורק המשיכה להתרחב על ידי משפחות שעברו מניו אינגלנד בשנת המאה ה-18 ולא מגידול טבעי.
רוב המהגרים הפוריטנים לניו אינגלנד עברו כמשפחות, שכן כשני שלישים מהמהגרים הפוריטנים לניו אינגלנד היו נשואים ולא משרתים מועסקים לא נשואים. במלחמת העצמאות האמריקנית, רק שני אחוזים מכוח העבודה הקולוניאלי של ניו אינגלנד היו פועלים כבולים או מורשעים ועוד שני אחוזים היו עבדים שחורים, בעוד תשעה אחוזים מהאוכלוסייה השחורה הקולוניאלית בניו אינגלנד היו חופשיים, בהשוואה לשלושה אחוזים בלבד בקרב המושבות הדרומיות. בפברואר 1784 העבירה העצרת הכללית של רוד איילנד חוק אמנציפציה הדרגתי שהגדיל את יחס האוכלוסייה השחורה החופשית ברוד איילנד ל-78 אחוזים לפי מפקד האוכלוסין של ארצות הברית של 1790; העבדות חוסלה לחלוטין ברוד איילנד עד 1842.
קישורים חיצוניים
- מושבת רוד איילנד ומטעי פרובידנס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Grefe, C. Morgan. "Roger Williams and the Founding of Rhode Island". EnCompass. נבדק ב-29 פבר' 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rhode Island and Roger Williams" in Chronicles of America
- ^ "The Unrighteous Traffick", in The Providence Journal Sunday, March 12, 2006. (אורכב 12.09.2009 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "The May 4, 1776, Act of Renunciation". State of Rhode Island. נבדק ב-3 במאי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vile, John R. (2005). The Constitutional Convention of 1787: A Comprehensive Encyclopedia of America's Founding (Volume 1: A-M). ABC-CLIO. p. 658. ISBN 1-85109-669-8. נבדק ב-21 באוקטובר 2015.
{{cite book}}: (עזרה)
39533783מושבת רוד איילנד ומטעי פרובידנס