מוזיקה יהודית אמנותית

יצירת מוזיקה אמנותית לנגינה ושירה בבית הכנסת היא, הלחנה של פסוקים מהתפילה לביצוע באירועים ליטורגיים בשבתות ובחגים ובאירועים מחוץ לבית הכנסת כגון: חתונה, ברית מילה והופעות על רקע דתי יהודי. התופעה הייתה נהוגה בקרב קהילות מסוימות באיטליה, ובערים אביניון ואמסטרדם במאות ה-17 וה-18. מוזיקה זו היא שפה סדורה הכתובה בתווים, מולחנת, מודפסת ומובאת בפני נגנים וזמרים מקצועיים לאימון והופעה בפני קהל. לכן היא נחשבת מוזיקה אמנותית ולא מוזיקה עממית. המוזיקה היהודית האמנותית נשמעת בדיוק כמו מוזיקה מערבית וכתובה על פי עקרונות תקופתיים וסגנוניים של התקופה בה היא מולחנת. במשך שנות קיומה, ספגה התופעה לא מעט ביקורת ועוררה מחלוקות בקרב הקהילות היהודיות בהן היא בוצעה.

היסטוריה

• התופעה של הלחנת מוזיקה בהתאם לתאוריה המערבית אמנותית של התקופה המדוברת, מוצאת את עדויותיה בתווים מערביים. אנו עדים לכתיבת מוזיקה בתווים אלו לראשונה במאה ה-12. תווים אשר נמצאו בגניזה הקהירית ושנרשמו על ידי עובדיה הגר הנורמנדי, הם המסמך הצלילי המוקדם ביותר של מוזיקה מבית הכנסת.

• תרבות הרנסאנס שפשטה באירופה במאות ה־16–17, השפיעה מאוד גם על היהודים. בין היתר, ניכרת השפעה על ביצוע של מוזיקה אמנותית בבית הכנסת. היהודים שלא הרגישו בנוח להיות חלק מתרבות נחותה, החלו בבניית בתי כנסת גדולים, ביצירתה של תרבות ואמנות, בפאר והדר שאינם מביישים כנסיות שכנות. בתי הכנסת בקזאלה מונפראטו, בפירנצה, בוונציה וברומא בנויים לתפארת והדר. בתוך קהילות אלו התפתחה תופעה של הלחנת מוזיקה למילים מסידור התפילה, פסוקי תהילים, שירים ופיוטים, הצגות ומחזות מוזיקליים על תכנים יהודיים דתיים. המלחין היהודי הבולט בתקופה זו היה שלמה מן האדומים המכונה באיטלקית סלומונה רוסי. מלחין זה נודע ברבים בזכות תרומתו הגדולה למוזיקה האמנותית של בית הכנסת. עדויות וסימנים ראשונים לביצוע מוזיקה אמנותית בבית הכנסת מתגלים לנו בפדובה (בערך בין השנים 1555-1565), בפרארה (1605) במנטובה (בערך 1610-1612) ובוונציה (בערך 1628). בשנים אלו בעקבות הקונטרה-רפורמציה, נדחקים היהודים באיטליה לגטאות. נראה כי הדחיקה אל הגטו, ועלייתה של המוזיקה האמנותית בבית הכנסת, לא זו בלבד שהן חופפות בזמן, אלא בבחינת גורם ונגרם.

• באמצע המאה ה-17, תחילתה של תקופת הבארוק האמצעי, ביצוע מוזיקה אמנותית היה נפוץ בבתי כנסת רבים באיטליה. זאת עולה מתוך דברים שכתב רבי יהודה אריה ממודינא אשר ציטט את דבריו של נתנאל טראבוט, אשר אמר בשנת 1645: "והאלוקים! כי לא היה דעתי לדבר תועה נגד המזמרים בנגוני המוזיקה, באשר בכל הגלילות שעברתי נוהגים לשורר ולזמן לכבוד אלוקינו..." מכאן ועד סוף המאה ה-18 מוכיחות העדויות שבידי החוקרים, כי המוזיקה האמנותית הייתה מרכיב שגור וממוסד בחיי התרבות של הגטאות של יהדות איטליה.

• צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל שהתיישבו באמסטרדם מסוף המאה ה-16 יצרו במאות ה-17 וה-18 את אחת הקהילות המשגשגות ביותר של אירופה. אנוסים אלה שחזרו ליהדות, נטמעה בהם התרבות הנוצרית בשנים בהן ניהלו חיים כנוצריים. התערובת של חיים יהודיים בהסתר עם חיים נוצריים, השתייכותם לחברה הגבוהה והצורך האמנותי ליצור, הולידו יצירות אמנות רבות בתחומים רבים, בין היתר בארכיטקטורה - ראיה לכך בית הכנסת הגדול באמסטרדם, וכמו כן במוזיקה. אירועים מוזיקליים עשירים ביותר בקהילה זו אירעו בשבת נחמו, חנוכת בית הכנסת הגדול בשנת 1675, שמחת תורה לכבודם של חתן תורה וחתן בראשית.

• הקהילה היחידה אשר לא גורשה בגירוש צרפת, הייתה הקהילה היהודית בפרובנס. היות שלא גורשו, פיתחו חיי קהילה עשירים ביותר. בין היתר פעילות מוזיקלית ענפה ממנה שרד מסמך בעל ערך חשוב-קנטטה לברית מילה.

רקע מוזיקלי

דף מתוך "הגדת ברצלונה"

בתרבות האנושית ידוע על שילוב המוזיקה בטקסים דתיים, במקדשים, בבתי תפילה של כל העמים. כוחה של המוזיקה מוזכר בתנ"ך הן בציון שירת הלויים בבית המקדש, "עֲ‍לֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר" (ספר תהילים, פרק צ"ב, פסוק ד'). הן בסיפורו של שאול המלך אשר הזמין את דוד לנגן לו כדי להרגיע את נפשו. כמו כן, בסיפור הקרב של שלושת המלכים: מלך יהודה, מלך ישראל ומלך אדום נגד מואב. ביציאתם לקרב חסרו מים לחיילים. יהורם מלך ישראל פונה אל אלישע הנביא בתחינה שיתנבא ויביא מים. אלישע דורש: "קחו לי מנגן" ובכוחה של המוזיקה מביא מים לצבאות.

לפי דעות מסויימות, חכמי המסורה אשר עמלו על יצירת אחידות לתפילה היהודית, המציאו את סימני הניקוד העברי ואת טעמי המקרא בהמצאתם זו יצרו נדבך משמעותי לסטנדרטיזציה של התפילה היהודית. אולם לטעמי המקרא נוסחים שונים, לכן לא ניתן לדעת כיצד נשמעה התפילה ביום שמנגינתה חוברה. המצאת התווים הביאה למהפכה בעולם המוזיקה המערבית: היא יצרה שפה אחידה מובנת לכל לומדיה.

שפת התווים ביסודה היא שפת סימנים בעלי ערכי משך וגובה צליל. בהמשך נוספים עוד ערכים כגון עוצמה, מפעם ודגשים שונים. שפת התווים המערבית הלכה ותפסה מקום נכבד בתיעוד המוזיקלי ובהלחנה מערבית עד ימינו. יסודותיה: סידור הקולות, ההרמוניה ומרכיביה השונים מהווים נדבך משמעותי בצידוקים הניתנים לביצוע מוזיקה בסגנון מערבי בבית הכנסת.

עובדיה הגר הנורמנדי

סוגיית עובדיה הגר בתחום המוזיקלי נמצאת עדיין במחקר. שלוש נעימות שנמצאות בקטעי גניזה בגניזה הקהירית שמורים כעת בספריית האוניברסיטה בקיימברידג' ובספריית הסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק. נעימות אלו, הרשומות בתווים בצורת נוימות, נכתבו בידי עובדיה הגר במחצית הראשונה של המאה ה-12. כתבי תווים אלו הם המסמך הצלילי המוקדם ביותר של מוזיקה מבית הכנסת, הרשום בתווים מערביים שניתנים לקריאה באמצעים הידועים לחוקרי המוזיקה.

עובדיה הגר שהיה בן אצולה נוצרי אשר החליט להתגייר, ידע לכתוב מוזיקה בתווים מערביים. אחד הרישומים שנמצאו הוא בבחינת תעתיק משוכתב של קנטילציה מקראית, כלומר ביצוע מוזיקלי של טקסטים מקראיים בבית הכנסת, אותה יש להניח למד עובדיה הגר באחת מקהילות המזרח הקרוב, שם שהה לאחר התגיירותו בשנת 1102. מבין הנעימות, השלמה ביותר היא "מי על הר חורב" שנשמעת בצורה מאוד דומה לשירה גריגוריאנית.

השירים אשר לשלמה

דף השער של התדפיס הראשון לקובץ "השירים אשר לשלמה"

סלומונה רוסי המכונה בעברית שלמה מן האדומים, מלחין יהודי שפעל בחצר דוכסות גונזגה שבמנטובה מסוף המאה ה-16 עד שנות השלושים של המאה ה-17. ספרו "השירים אשר לשלמה" מהווה אחת התעודות הראשונות להלחנת מוזיקה לבית כנסת. בתקופה זו, תחילת תקופת הבארוק, משמש רוסי מלחין חצר וכותב מוזיקה חילונית. בהקדמה לספר מתאר המלחין את השתלשלות העניינים אשר הביאו להוצאתו. הוא מעלה את סוגיית ביצוע מוזיקה אמנותית בסגנון תקופתו בבית הכנסת - סוגיה שנויה במחלוקת.

בשער הספר כתוב: ”השירים אשר לשלמה מזמורים ושירות ותשבחות אשר הביא בחכמת הנגון והמוזיקה לשלושה ד' ה' ו' ז' וח' קולות כמר שלמה מן האדומים יצ"ו [ישמרהו צורו וגואלו] מדרי ק"ק [קהילת קודש] מאנטובה להודות לה' ולזמר לשמו עליון בכל דבר שבקדושה חדשה בארץ: פה ויניציה.” רוסי שם דגש מיוחד על כך שהשירים מולחנים בחוכמת המוזיקה וכאן הכוונה לחכמת ההרמוניה המערבית בסגנון הרנסאנס המאוחר והבארוק המוקדם, כמו כן מציין את מספר הקולות בו מולחנות היצירות. רשימה מדויקת של הטקסטים אותם הלחין ניתן למצוא בערך על רוסי.

הרצאה מצולמת (באנגלית) של פרופ' דון הרן אודות סלומונה רוסי

מעורבותו של רבי יהודה אריה ממודינא

רבי יהודה אריה ממודינא

רבי יהודה אריה ממודינא המכונה באיטלקית ליאונה דה מודנה, היה מעורב הן בביצוע יצירותיו של רוסי והן בצידוק הלכתי לפעולותיו אלו. בהקדמה להוצאת הדפוס הראשונה של הספר "שירים אשר לשלמה" מאת רוסי, מעלה רבי יהודה אריה את סוגיית הבעייתיות ההלכתית הקשורה בביצוע מוזיקה מהסוג הזה בבית הכנסת היהודי. ”שפת אמת תִכּוׂן לעד הוא המשורר במחברותיו באומרו מה תאמר חכמת הנִגוּן אל האחרים גַנֹב גֻנַבְתִי מארץ העברים.” המשורר הוא עמנואל הרומי, חכמת הנגון היא תורת ההרמוניה המערבית, האחרים הם הנוצרים. לדעת המשורר, תורת המוזיקה נגנבה מהעבריים. רבי יהודה אריהעושה בצידוק זה שימוש להצדקת השבת האבידה-גנבה לחיק היהדות.

עוד מציין רבי יהודה אריה, כי חכמת המוזיקה נשכחה בקרב היהודים עקב התלאות וצרות הגלות. הוא כותב במילים אלו: ”אכן קורות בתינו הזרים ורהיטנו דרהיטנא מפוזרים בארצות וילדי הזמן נכרים הספיקו להשכיחם מכל דעה ולהעבירם מכל השכל”. בימיו החלה סגירה של היהודים בגטאות. הידוע שבגטאות הוא גטו ונציה, שם התפתחה תרבות מוזיקלית יהודית מעניינת בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18.

קשיים הלכתיים

רבי יהודה אריה ממודינא וכן סלומונה רוסי עומדים על קשיים הלכתיים בביצוע מוזיקה אמנותית במסגרת בית הכנסת. קשיים אלו קשורים להלכות הנובעות מחורבן בית המקדש. הפסוק "איך נשיר את שיר ה' על אדמת ניכר" (ספר תהלים, פרק קל"ז, פסוק ד') נתפס באותה תקופה^{[דרושה הבהרה]} על ידי חלק מהעם כהלכה האוסרת אמירה זמרתית (קנטילציה) בבית הכנסת. הפסוק "אל תשמח ישראל אל גיל בעמים" (ספר הושע, פרק ט', פסוק א') גם הוא נתפס כהלכה האוסרת את הביצוע של מוזיקה בסגנון מערבי בבית הכנסת. מספר עדויות כתובות לבעיה הלכתית זו ניתן למצוא בכתביו של רבי יהודה אריה ובמכתבים ששלח למען השגת הסכמה מרבני איטליה של תקופתו, לביצוע מוזיקה אמנותית בבית הכנסת.

מקרה פירארה

...אחרי בואי פה פירארה נתגלגלו הדברים להציב מעט חכמת המוזיקא על מכונה. כי נתעוררו הישנים ונתאוו חדשים. ועשינו לנו בית ועד ושכרנו לנו מלמד אשר בכל יום בא ללמד ונמצא למד... ואף היה מכוין דעתי עמי וזולתי להדריך מעשנו לש"ש (שם שמים), להודות לה' בשיר בשבתות וי"ט (יום טוב). ותהי רשות למלאכתנו ליל שבת נחמו זה מקרוב עבר אשר בב"ה (בית הכנסת) הגדולה בקהל רבה נזמרה. אמרנו יגדל ואדון עולם והמון חוגג וכל הקהל שמחו מזה. ולא ידעתי למה קם נגדנו החכם ר' משה קואימבראן, ובחוצות וברחובות יתן קולו, לומר כי חטאנו לה' אלהנו, ואיך אפשר כי בעלי תורה אשר עליהם המשא להדריך אחרים... כי בפרסום ובגלוי כי איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, מקרא לא הוא? ובדברי רז"ל כתוב איסור דבר זה אחר החרבן. ואלה הדברים הולך ואומר עד כי... כמה מן ההדיוטות הדוברים עלינו עתק, ומאמינים עברנו תורות, חלפנו חוק.

—

פסק

לאחר מקרה פרארה פנה רבי יהודה אריה לאחד עשר רבנים ברחבי איטליה והשיג מהם הסכמה לביצוע מוזיקה בסגנון מערבי בבית הכנסת. בפסק הלכה שהוציא כתב מספר רב של פסיקות וסיבות להצדקת המעשה. ”שאלה: ישנו איתנו איש יודע עד מה בחכמת השיר ר"ל (רוצה לומר) המוזיקא, ששה או שמנה בני דעת מבני קהלתנו יצ"ו [ישמרם צורם וגואלם] אשר בחגים ובמועדים ישאו קולם וירונו בבית הכנסת שיר ושבחה הלל וזמרה אין כאלקינו עלינו לשבח יגדל ואדון עולם וכיוצא לכבוד ה' בסדר ויחס ערך הקולות בחכמה הנזכרת. ויקם אדם לגרשם בשיח שפתותיו עונה ואומר כי לא נכון לעשות כן כי אם לשוש אסור והמזמור אסור והלולים כאשר המה בחכמת הזמר האמור אסורים משחרב הבית משום "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" ואותם הוציא לבוז בדבר זה בעיני ההמון אשר שמעו את קולם עם היותם רובם מתופשי התורה. יצא נא דבר מלכות מלפני המורים בתורה כהלכך אם יש איסור בדבר ואם קול הפוסל הוא זה קול ערב למינו להלל י-ה”

בהמשך לאחר סדרה של הנמקות בין היתר ציטוטים מהרמב"ם, עמד רבי יהודה אריה על הסוגיות הבאות: ”וכתוב "כבד את ה' מהונך" ודרשו חז"ל "ממה שחננך, כיצד אם יש לך קול ערב וכו' ואם כן אטו בשביל שחנן ה' לאלה ידיעת החכמה כסדרה ובאים לכבד בה ה' יהיו חטאים בנפשותם חלילה, נגזור אם כל על שלוחי ציבור שיהיו נוערים כחמורים ולא ינעימו קולם”.

בחלק אחר כתב "ואנו אשר היינו בעלי המוזיקא בתפלותינו והודאותינו עתה נהיה לבוז אל העמים אשר יאמרו וכי אין אתנו עוד חכמה ונצעק אל א-להי אבותינו ככלב וכעורב. סוף דבר אין בזה ודאי משום "אל תשמח ישראל אל גיל" ולא עלה על דעת שום ב"ד או חכם לאסור מלשבח לה' בקול היותר נעים שאפשר ובחכמה הזאת המעוררת הנפשות לכבודו".

חנוכת בית הכנסת בסיינה

בית הכנסת הקטן והיפה בסיינה נחנך בשנת 1786. לחנוכת הבית, נערך טקס שנמשך כמה ימים ובו שובצו קטעי קריאה וקטעי שירה מולחנת. המקור נמצא בכתב יד בארכיון הכללי לתולדות ישראל בירושלים. הלחנים מיוחסים לזבולון גאליקי ופרנצ'סקו דרי שהיו כנראה מדרי הקהילה בתקופה. מילות הטקס רוכזו בקונטרס שיצא לכבודו ונדפס בליוורנו.

גטאות איטליה

"קנטטה עברית בדו-שיח" להושענא רבה מאת קרלו גרוסי

עדויות רבות מעידות על העובדה שליל הושענא רבה שימש במאות ה-17 וה-18 כהזדמנות לעריכת הצגות מוזיקליות^{[דרושה הבהרה]} במיוחד באיטליה. ביצוע הצגות אלו טופח במיוחד בידי חברות מסוג ה"שומרים לבוקר" ששמו להן למטרה להפיץ את נוהג התפילה לפני עלות השחר. חברות אלו שפעלו מסוף המאה ה-16 הושפעו מתנועת המקובלים מצפת. מבין המקורות הרבים המעידים על פעילות מוזיקלית בליל הושענא רבה, נשתמר מקור מוזיקלי נוסף אחד מן המאה ה-17 - "קנטטה עברית בדו-שיח" מאת קרלו גרוסי. היצירה נדפסה בשנת 1681 בקובץ יצירותיו של המלחין הנקרא: "שעשועי הגדולים..." הקנטטה בוצעה בגטאות ונציה או מודנה בליל חג - הוא ליל הושענא רבה - אדם אחד עובר אורח ("הלך") נתקל בחבורת אנשים המפליגים בזמרת שירי שבח לה' בחדווה "נכפלת". קבוצה זו נמנית עם חבורת "שומרים לבוקר" כפי שמלמדנו הבית האחרון. ההלך מציג בפני בני החבורה שאלות במטרה לעמוד על הסיבה המיוחדת לשמחתם. בני החבורה משיבים לו וכך מתפתח דו-שיח בין סולן (ההלך) ומקהלה (חבורת "שומרים לבוקר") המגלה לנו שהמדובר הוא בחגיגת יום השנה לייסוד החברה החל בהושענא רבה.

דוגמת טקסט מתוך הקנטטה:

אחי ורעי

הן כבר ידוע כי נתנה ליל זה לאל תפארת
אך הייתה בכם ששון גוברת

טעם לשבח תאמרו מדוע... שובע שמחות נפגשו דע הלך

נתערבה שמחה בשמחתנו חברה נדיבי עם ותפארתנו

תודה מביאים בית אדוני מלך.

להאזנה בלווית תמונות של ונציה

קזאלה מונפראטו

אירועי ליל הושענא רבה קבלו צורה מיוחדת במינה בקהילת קזאלה מונפראטו מאז שנת 1732. עדויות על אירועים אלו נמצאות בכתב יד שבספריית לנין במוסקבה. חוקר המוזיקה משה גורלי גילה שם את כתב היד בשנת 1964. לאחר גילוי זה הקדיש כמה פרסומים לנושא וכן ביצע בביצוע מודרני את אחת היצירות בשנת 1972. במובן מסוים ניתן לזהות מרכיבים אורטוריים ביצירות שהולחנו לאירועים אלו. אירועים אלו נועדו לחברה הדומה ל"שומרים לבוקר" (חברת "זריזים"). יוזם האירועים המוזיקליים של השנים 1732-1733 היה יוסף חיים קציגין ואבן על שמו חקוקה בבית הכנסת המפואר של קזאלה מונפראטו. הטקסטים חוברו על ידי חבר אחר בקהילה אדם בשם ש.ח. ירק, והלחנים מוגדרים כלחנים אנונימיים. הבולט שבלחנים הוא הקטע המסיים "לכו נרננה", הנשמע בהחלט כלקוח מתוך הסגנון האורטורי של ג.פ הנדל על פי המסורת של בני המקום, מיוחסים לו חלק מן הלחנים של האורטוריה, אף על פי שאין לכך סימוכין.

הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם

צאצאי האנוסים מפורטוגל שהתיישבו באמסטרדם היוו את אחת הקהילות המשגשגות של אירופה. יהודים אלו עברו מספר לא מבוטל של שנים בהתבוללות גמורה. במאה ה 17 החליטו לחזור ליהדות ובין היתר קיימו חיי קהילה עשירים ביותר. המפגש בין התרבות הנוצרית מערבית לבין היהדות הוליד בין היתר מוזיקה שהולחנה לטקסטים תנ"כיים, טקסטים מסידור התפילה ולפיוטים. שני מלחינים בלטו בקהילת אמשטרדם בתחילת המאה ה-18: המלחין אברהם קסרס שהלחין את הפיוט "חשקי חזקי" פיוט מאת יצחק אבוהב דה פונסיקה כמו כן הלחין את הקנטטה "לא-ל א-לים" שבוצעה ביום ה-75 לחנוכת בית הכנסת הגדול בעיר. מלחין נוסף, שלא היה יהודי במוצאו ועבד בשירות הקהילה בהלחנת קטעים מסידור התפילה, היה המלחין כריסטיאנו ג'וזפה לידרטי. קטעים שנשתמרו מלחניו הם: "נורא א-לוהים" קטע למקהלה בשלושה קולות, "כל הנשמה" - קטע לשירת סולו לקול גבוה, תזמורת ובהמשך מקהלה, קטע שהולחן לכבוד שבת נחמו, שמחת תורה לכבודם של חתן בראשית וחתן תורה. "בפי ישרים" קטע למקהלה לחג השבועות, "המשיח אלמים" קטע לאנסמבל קולי מתוך תפילת שחרית לשבת ויום טוב. גם לאברהם קסרס ישנה גרסה לקטע תפילה זה. בדורנו, נשתמרו יצירות אלו כבבואות חד קוליות בזיכרונם של שרידי הפעילים המוזיקליים של הקהילה ומושרים בבית הכנסת עד עצם היום הזה.

קנטיקום הבראיקום

"דיברטיסמן" לברית מילה בארבע הקהילות בדרום צרפת (מחוז וינישין אזור אביניון) מקור כתב יד בספריה הלאומית בפריז. היצירה בנויה כקנטטה ולכן גם נקראת "קנטיקום הבראיקום". מלחין מקומי בשם לואי סאלאדן, אצלו הוזמנה היצירה, כתב את אחת היצירות הטובות ביותר שנתגלו עד כה בקרב הקהילות היהודיות באירופה בתקופה הנדונה דהיינו המאה ה-18. שחזור היצירה מבוסס על שני כתבי יד: כתב היד של הפרטיטורה השמור בספרייה הלאומית בפריז, ו"סדר הקונטיריס", קובץ תפילות ופיוטים של יהודי ארבע הקהילות שבדרום צרפת אשר נדפס באביניון בשנת 1764-65. בסוף המאה ה-17 פנה אחד מנכבדי הקהילה אשר ציפה להולדת בן, למלחין שילחין פיוטים המיועדים לברית מילה. יש להניח כי יצירה זו בוצעה בברית המילה של בנו ומאז ואילך נשאה חן בעיני בני הקהילה שחזרו וביצעו אותה. הפיוט המרכזי: "ילד היולד" נשתרש כמנגינה חד קולית בפי בני הקהילה עד שלהי המאה ה-18.

הטקסטים

(1)
אשיר לא-לי

צורי וגואלי

בקול רינה ותודה

בשמחה וגילה

תוך קהל ועדה

(2)

נשמחה יחד

א-לוהינו אחד

א-ל חי עולמים

לשמונה ימים

נתת אלינו
ברית בבשרנו

חוק לעולמים

(3)
שלח תשבי
מהר והביא
בזכות בריתך
לעם עמוסיך
ירוץ כצבי
כנאום נביא
פדה מרעיתך
משיני לביא

(4)

ילד היולד יהיה בסימן טוב
יגדל ויחיה כמו גן רטוב
יעלה ויצליח יינצל מקטוב

אמן כן יעשה אדוני

(היצירה בביצוע קולי בשני חלקים המקושרים בתחתית הערך במדור קישורים חיצוניים).

ראו גם

עיינו גם בפורטל פורטל המוזיקה הקלאסית מהווה שער לחובבי המוזיקה הקלאסית בפרט, ולחובבי המוזיקה בכלל, ולמתעניינים בתחום המוזיקה הקלאסית. בפורטל תוכלו למצוא מידע על מלחינים חשובים ודומיננטיים, על התקופות השונות במוזיקה הקלאסית, על יצירות מופת קלאסיות שונות ועוד.

• מוזיקה יהודית
• ישראל אדלר
• דון הרן
• מוזיאון יהדות איטליה

קישורים חיצוניים

• בעקבות "המלחין היהודי הדגול" עיון מחודש בדמותו וביצירתו של סלומונה רוסי-מאת אדווין סרוסי
• ישראל אדלר באתר WorldCat Identities
• רשימת הפרסומים של מוזיקה יהודית אמנותית, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של מוזיקה יהודית אמנותית באתר רמב"י
• המרכז לחקר המוזיקה היהודית באוניברסיטה העברית.
• ברכו מאת סלומונה רוסי קטע מתוך השירים אשר לשלמה בסרטון שהועלה ל YOUTUBE על ידי USC Recital Choir
• קנטטה לברית מילה חלק 1 הועלה ל YOUUBE על ידי Coro Juvenil Adrogué
• ילד היולד-חלק 2 מתוך הקנטטה לברית מילה הועלה ל YOUTUBE על ידי Coro Juvenil Adrogué
• הזמנה לפיוט אתר בו תוכלו למצוא רבים מהפיוטים שדוברו בערך זה וכן הקלטות של לחנים.
• Defending Salamone Rossi: The Transformation and Justification of Jewish Music in Renaissance Italy Joshua R. Jacobson
• הכלי האסור: העוגב בתרבות היהודית, מאמר ב ynet על אודות העוגב בבתי כנסת ובתרבות היהודית והישראלית

דיסקוגרפיה

• מוזיקה לבית הכנסת בתקופת הבארוק
• מוזיקה לבית הכנסת בתקופת הבארוק II - יונה בחגוי הסלע
• Music Judeo Baroque עם דוגמאות צליל קצרות.
• השירים אשר לשלמה חלק ראשון
• השירים אשר לשלמה חלק שני
• סרטון עם תמונות מתחלפות של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם. ברקע, מוזיקה לבית הכנסת מאת כריסטיאנו לידרטי.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31425055מוזיקה יהודית אמנותית