רבי צבי הירש חיות

הרב צבי הירש חיות

הרב צבי הירש חיות
לידה	20 בנובמבר 1805 כ"ח בחשוון ה'תקס"ו
פטירה	12 באוקטובר 1855 (בגיל 49) ל' בתשרי ה'תרט"ז
תחומי עיסוק	תלמוד בבלי, מחקר
חיבוריו	הגהות על הש"ס, שו"ת מהר"ץ, מטבע הברכות, מנחת קנאות, אגרת בקורת ועוד
הרב של ז'ובקבה 1828–1852 (כ־24 שנים) → רבי יצחק שמשון הורוביץ מייזלש אברהם שמואל לם ←
הרב של קאליש 1852–1855 (כ־3 שנים) → רבי אליהו רגולר רבי מאיר אוירבך ←

הרב צבי הירש חיות (בראשי תיבות: מהר"ץ חיות; בהגייה אשכנזית: "חַיֶיס"; 20 בנובמבר 1805, כ"ח בחשוון ה'תקס"ו – 12 באוקטובר 1855, ל' בתשרי ה'תרט"ז), היה אב"ד ז'ולקווה וקאליש ובעל הגהות על התלמוד. מן הרבנים המעטים בגליציה שהיו מקורבים בגלוי לתנועת ההשכלה ורעיונותיה.

חייו

מהר"ץ חיות נולד בעיירה ברודי שבגליציה. אביו, רבי מאיר, היה סוחר ובנקאי עשיר, מגזע רבי יצחק חיות, מחבר ספר "זרע יצחק", שהיה נינו של רבי יצחק חיות הראשון. כבר מילדותו הצטייר מהר"ץ כמחונן ומסופר עליו שידע כילד כמעט את כל התנ"ך בעל פה ועסק גם במדע וספרות. למד תורה אצל רבי צבי הירש הלר, רבי אפרים זלמן מרגליות ורבי אלעזר לנדא, כולם תושבי ברודי. אך לצד לימוד התורה למד המהר"ץ מאביו גם צרפתית, גרמנית ואיטלקית ואף מעט לטינית. כמו כן הוא קבל הכשרה מסוימת במדעי הטבע ובהיסטוריה. לימוד מסודר של השכלה שאיננה תורנית בהיקף שכזה היה דבר חריג בקרב יהודים שומרי תורה ומצוות באותה תקופה. הוא היה שותף לעיסוקי אביו, אך את עיקר זמנו הקדיש ללימוד.

בשנת 1828, בגיל 23, התמנה לרב בעיר ז'ולקווה (ז'ולקייב), בה שכן רנ"ק, נחמן קרוכמל. נראה שמינויו של רב צעיר, שלמרות ידיעותיו בתורה, הוא גם כמשכיל, תאם את הרוחות שכבר נשבו בעיר באותו זמן. קשריו של מהר"ץ עם רנ"ק עוררו את חמת החסידים. האחרון אף שהוגדר כאדם שומר מצוות, היו לו דעות ביקורתיות על זמני כתיבת הכתובים שבתנ"ך מה שעורר כעס אצל שומרי התורה. מקובל לתאר את מהר"ץ כסמן הימני בבית מדרשו של רנ"ק.

ארבע שנים אחר מינויו בז'ולקווה, כשמאס במאבק החסידים נגדו, פנה מהר"ץ להתמודד על רבנות פראג. דבר זה הביא לסיומה של ידידותו עם שי"ר, שלמה יהודה רפפורט, שהתחרה בו על המשרה. שי"ר טען כי מהר"ץ קנה את רבנות ז'ולקווה בכסף אביו שהיה בעל הון, מהר"ץ מצידו הזהיר ששי"ר פתוח יתר על המידה לרוחות הזמן החדש. בסופו של דבר זכה שי"ר במשרה. רצונו של מהר"ץ להחליף רבנות לא פגה אך נשאר בז'ולקווה עוד שנים רבות.

בשנת 1846 נקבע על ידי הממשלה האוסטרית בחוק שכל רב צריך להיות בעל תואר אקדמי. עקב כך נבחן מהר"ץ בפילוסופיה ובמדעי הרוח וקבל תואר 'מגיסטר' מאוניברסיטת לבוב.

ב-1852 פנתה קהילת קאליש שבפולין למהר"ץ והזמינה אותו לכהן בה. גם כרב בקאליש התנגדו לו החסידים בשל דעותיו. מסופר שאף הרבי מקוצק היה בין מתנגדיו, אם כי אין לכך עדות ברורה.

מגפת כולרה שעברה בעיר ב-1855 פגעה במהר"ץ ובאשתו. השניים נסעו להתרפא במעיינות מרפא ואחר כך שבו לזאלקווא, מקום שבו גרו ילדיהם. אולם המחלה גברה עליהם והמהר"ץ נפטר בל' בתשרי ה'תרט"ז בלבוב, מקום אליו הגיע לבקש סעד רפואי.

בין נכדיו נמנו הרב צבי פרץ חיות, רבה של וינה, ושאול חיות, ספרן בארכיון הקהילה בווינה.

המהר"ץ בין קנאים למשכילים

המהר"ץ רכש השכלה כללית, עסק בפעילות מחקרית, עשה שימוש בעבודותיהם של אנשי חכמת ישראל (לא תמיד תוך כדי הזכרת שמותיהם), היה תלמידו של רנ"ק ועמד בידידות עם אישים כשי"ר ואברהם גייגר. כל אלה הכתימו את שמו בעיני החסידים שלא נתנו לו מנוח. הוא מצידו תיאר אותם כ"עמי הארץ" גמורים וציין את בערותם בחוכמות העולם, וכן את חוסר ידיעותיהם בתנ"ך. בין השאר כתב בלעג כי רב חסידי ייתכן שלא יידע כי שאול מלך לפני דוד.

במחקריו הקפיד שלא לסטות מהמסורת המקובלת, ולפיכך מבקרים, כמו ההיסטוריון גרץ מצאו בהם אפולוגטיקה, אם כי לא שללו לחלוטין את ערכם המדעי. הוא איחר זמנם של מדרשים, ומאידך הקפיד לציין כי התוכן שמובא בהם קדום. אף כי בשום מקום הוא אינו פוסל במפורש את האותנטיות של ספר הזוהר. אומנם מהעובדה שמיעט מאוד לצטטו ניתן להעריך שלא היה שלם עימה לחלוטין.

כפוסק הלכה לא היו פסיקותיו מתירניות במיוחד, ובין השאר אסר על שימוש בפאה נוכרית לנשים. כאשר התיר להלין את המת, לפי דרישת הממשלה, היה ההיתר לשנוי במחלוקת. בינו לבין החתם סופר התקיימו חילופי מכתבים חמים, אך התפרסמו דברים של רבי עקיבה יוסף שלזינגר בספרו לב העברי^{[דרוש מקור]}, שהכריז כי החתם סופר סלד מדרכו של מהר"ץ וקירבו רק כדי למנוע ממנו לחבור לגמרי למשכילים. כמו כן כתב שם שרבי מאיר א"ש לא רצה להשיב על ריבוי המכתבים של מהר"צ חיות אליו.

בספרו "מנחת קנאות" התפלמס עם פסילת המשכילים את המסורת ותקף את מסקנות הרפורמים בוועידת בראונשווייג מ-1844, כולל התקפות אישיות על גייגר ושמואל הולדהיים. בחיבור אחר יצא להגנת הרמב"ם מפני התקפותיו החריפות של שד"ל. הגהותיו על התלמוד מצויות בנספחים כמעט בכל מהדורות הש"ס המסורתיות. כן יצא לאור שו"ת שלו. על חיבוריו המחקריים החשובים ביותר נמנה ה"מבוא לתלמוד". מעניינת שיטתו על ערך החקלאות. לשיטתו, רצון התורה שעם ישראל היה ויהיה עם חקלאי. תקופת הגלות גרמה לנו לרכוש עיסוקים שאינם מתאימים לא לטבענו ולא למודל אותו מציבים התורה וחכמי ישראל בפנינו. גם הרב קוק הלך בעקבות שיטה זאת.

שמעו של מהר"ץ יצא כאדם חריף ושנון, ולפיכך כל מיני אגדות עממיות נכרכו בו,^{[דרוש מקור]} אך אמיתותן נתונה בספק.

חיבוריו

• תורת נביאים - על ספרי הנביאים בהלכה.
• עטרת צבי - מחקרים על יסודות התורה שבעל פה, התרגומים והמדרשים. הערות על הרמב"ם והתלמוד הבבלי. לימים נדפסו ההערות על התלמוד בתוך מהדורת ש"ס וילנא.
• דרכי הוראה - על סמכות בתי הדין והתקנות.
• מבוא התלמוד.
• שו"ת מהר"ץ חיות.
• מטבע הברכות - ביאור על האבודרהם בעניין ברכות המצוות.
• עבודת המקדש - קונטרס הדן בשאלה ההלכתית של הקרבת קרבן פסח בזמן הזה.
• תפארת למשה.
• מנחת קנאות - התנגדות מנומקת לשורה של רפורמות בהלכה: שימוש בכלי נגינה בשבת; התרת איסור קטניות בפסח; שינוי מנהגי בית הכנסת, ועוד.

רוב כתביו רוכזו בכל כתבי מהר"ץ חיות, שני כרכים, ירושלים ה'תשי"ח. בין לומדי הישיבות נודע המהר"ץ חיות בראש ובראשונה בזכות הערותיו על סדר מסכתות התלמוד, שנכללו ונדפסו בתוך מהדורות הש"ס (החל משנת ה'ת"ר), לרבות במהדורת ש"ס וילנא הנפוץ.

לקריאה נוספת

• פ' בירנבוים, סניגוריה על אחד מגדולי ישראל [ר’ צבי הירש חיות], הדאר נב (ה'תשל"ג) 283-284
• אפרים חמיאל, הדרך הממוצעת - ראשית צמיחת הדתיות המודרנית: הוצאת כרמל, 2011, עמ' 58–66, 132-148, 252-266, 360-373, 441-448, 499-507

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רבי צבי הירש חיות בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של רבי צבי הירש חיות, בקטלוג הספרייה הלאומית
• ברוריה דייוויד, תפקידו הכפול של הרב צבי הירש חיות: מסורתי ומשכיל, באתר של אוניברסיטת קולומביה (באנגלית)
• ישראל דוד בית-הלוי, רבי צבי הירש חיות ז"ל, תל אביב תשט"ז, באתר אוצר החכמה
• פרופ' מאיר הרשקוביץ, מהר"ץ חיות - תולדות רבי צבי הירש חיות ומשנתו, מוסד הרב קוק ה'תשל"א, באתר אוצר החכמה
• מאיר בניהו, חליפת איגרות על הריפורמה בין ר’ מרדכי שמואל גירונדי לר’ צבי הירש חיות, גבורות הרמח, (ה'תשמ"ז) 271-292, באתר אוצר החכמה
• "צבי הירש חיות", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• שלמה בובר, אנשי שם, קראקא תרנ"א, עמ' 199, אות תצ"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• מאיר הרשקוביץ, היחסים בין הגאונים ר’ יוסף שאול נאטאנזאן והמהר"ץ חיות, אור המזרח, כ (ה'תשל"א) 63-73, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

• רבי צבי הירש חיות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• Bruria David Hutner, The Dual Role of Rabbi Zvi Hirsch Chajes: Traditionalist and Maskil, Ph.D. dissertation, Columbia University, 1971 (קובץ גדול)
• מהר"ץ חיות - ביוגרפיה מאת אפרים חמיאל באתר שלו
• ספריו באתר היברובוקס: כל כתבי מהר"ץ חיות; תורת נביאים, זולקווא תקנ"ו 1836; מבוא התלמוד, למברג תרפ"ח; דרכי משה, ז'ולקווה ת"ר, אגרת בקרת פרשבורג תרי"ג; דרכי הוראה, ז'ולקווה תר"ג
• דרוש נכבד... מאת הרב הגאון האמתי החכם הכולל וכו' כמ"ה צבי הירש חיות (בראש המאמר תולדותיו, חלק א), המגיד, 23 בינואר 1857
  • תולדות הרב הגאון וכו' כמ"ה צבי חיות (חלק ב), המגיד, 30 בינואר 1857
• ספרו מבוא לתלמוד במהדורה דיגיטלית באתר אשובה
• צבי הירש חיות (1805-1855), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35784920צבי הירש חיות