מאיר הרשקוביץ

הרב פרופ' מאיר הרשקוביץ

מאיר הרשקוביץ (תשרי ה'תרע"ג הניצ'י (Ganichi) זקרפטיה - ט' באדר א' ה'תשס"ג ירושלים) היה רב, מחנך, חוקר תפילה ויהדות, ואיש אקדמיה.

ביוגרפיה

מאיר הרשקוביץ נולד ב-15 בספטמבר 1912 לאברהם וחנה, בעיירה האוקראינית הניצ'י - שבאותה עת הייתה תחת שלטון זקרפטיה. בילדותו למד בחיידר בעיירה, ובהגיעו לגיל מצוות נסע ללמוד בישיבת קושיצה. לאחר מכן למד בישיבות שונות במוראביה ובסלובקיה. הרשקוביץ הוסמך להוראה, אצל הרבנים יהושע גרינוולד ראש ישיבת אוז'הורוד ויצחק צבי לייבוביץ ראש ישיבת צ'ופּ. כבר בגיל צעיר ניכרה בו חריפות יוצאת דופן. מלבד העובדה שלמד לאורך השנים בקבוצות גיל גבוהות בכמה שנים משלו, גם סיים בכחצי שנה את לימודיו התיכוניים. כאשר נבחן וקיבל ציונים מעולים, חשדו בו שרימה בשל הזמן הקצר שלמד, והשתאו לגלות את חכמתו הרבה. בגיל 17 לערך, החל בלימודים הכלליים (בחצי השנה הראשונה בתיכון), מתוך הזדהות עמוקה עם שיטת הרמב"ם ביחס ללימודי המדעים. במקביל, היה פעיל בתנועת בני עקיבא.

בין השנים 1935–1933 גויס לצבא צ'כוסלובקיה, ולאחר שירותו הצבאי למד לימודים כלליים בגימנסיה בברנו. בשנת 1940 התקבל לאוניברסיטת בודפשט שם החל את מחקרו הגדול על תולדות התפילה. בבודפשט היה פעיל בארגון הצעירים היהודים Magyar Zsido Ifjak Egyesuletenek.

בגיל 32, עם פלישת הנאצים להונגריה, נשלח הרשקוביץ למחנות ריכוז ביניהם מחנה אושוויץ, בהם שהה עד תום המלחמה. בתקופה זו עליה לא הרבה לדבר, ניצל הרשקוביץ, מספר פעמים, ממוות בטוח. לאחר המלחמה היגר לצרפת בה נישא לאסתר לבית מונק. השניים היגרו לארצות הברית שם חי הרשקוביץ כ־30 שנה, ושם נולדו 2 בנותיהם ובנם. הרשקוביץ עסק במחקר ולימד בישיבה יוניברסיטי. תלמידיו הרבים הוקירוהו וכיבדוהו על הידע הרב שלו, ועל אישיותו. בשנת הלימודים 1971-1970 ניצל את הזמן שהתפנה לו כתוצאה מיציאה לשנת שבתון, ובא ללמד באוניברסיטת בר-אילן שבישראל.

ב-12 בפברואר 1979 עלו מאיר ואסתר לישראל, והשתקעו בירושלים. במשך תקופה קצרה חזר ולימד הרשקוביץ באוניברסיטת בר-אילן, אך את עיקר שנותיו בירושלים הקדיש למחקר ולכתיבה.

פועלו התורני מחקרי

יצירות שאבדו או שנשארו בכתב יד

חלק מעבודותיו המדעיות של הרב ד"ר מאיר הרשקוביץ לא זכו עד כה להגיע בצורה קריאה לידי הציבור. לאמיתותם של דברים, פועלו האמיתי לא יהיה מדיד לעולם, שכן יצירתו הראשונה, גולת הכותרת של מחקרו, חיבורו האקדמי בנושא תולדות התפילה, אבד בזמן השואה, והרשקוביץ לא חזר לכתוב אותו מעולם. אכן, עקב אהבתו לנושא הוא חזר אליו מפעם לפעם, במאמריו, ובשעוריו השונים. עם זאת לא חזר לכתוב את הספר בשנית. גם יצירתו השנייה תרגום אונקלוס בהלכה ובאגדה, שהוגשה כתזה לישיבה יוניברסיטי, לא נערכה לספר הנגיש לקהל הקוראים. הרשקוביץ הביע את חלומו להוציא לאור את הספר, אך חלום זה לא מומש עד כה. יצירתו השלישית הם מאמריו התורניים-מחקריים שלא קובצו מעולם. הרב הרשקוביץ כתב מאמרי מחקר רבים. חלקם לא נדפסו וחלקם ראו אור בכתבי עת כגון המעיין, הדרום, אור המזרח, סיני ועוד. לדעת מומחים יש חשיבות לאסוף וללקט את החומר ולקבצו לספר.

ספריו שפורסמו בחייו

בחייו פרסם הרשקוביץ ארבעה ספרים. שיטתו השלובה כחוט השני בארבעת הספרים השונים זה מזה, אך בעלי ציר משותף, היא מחקר משולב בחינוך. הרשקוביץ לא ויתר על דיוק מדעי היסטורי, אף כאשר העובדות לא נעמו לו, וכך סקר את תולדותיהם של עשרות דמויות ביוגרפית וביבליוגרפית, כאשר לרוב הוא מוסיף לדמות, מסר תמציתי, אך אינו מהסס לבקרה.

• רבי צבי הירש חיות, מחקר מקיף העוסק בתולדות המהר"ץ חיות, יחסיו עם גדולים אחרים, עמדותיו בנושא חסידות ומתנגדות, עמדותיו בנושא ההשכלה וספריו השונים. בהוצאת מוסד הרב קוק, מהדורה מתוקנת ה'תשס"ז, ירושלים.
• פרנס לדורו, ביאוריו ועיוניו של הרב אליעזר ליפמן פרינץ במקרא, ש"ס, תפילה, מנהגים, הגות ולשון, וכן התכתבויותיו עם חכמי דורו, הוצאת כתב 1992, ירושלים. בעריכת אלס בנדהיים, נכדת המחבר.
• פרנס לדורות, ספר המשך על הרב אליעזר ליפמן פרינץ. הוצאת כתב ה'תשנ"ט, ירושלים
• שני כרובים, תולדותם וייחוסם של הרב יום-טוב ליפמן הלר, מחבר הפירוש על המשנה "התוספות יום טוב", ועל צאצאו הרב אריה לייב הכהן הלר מחבר הספר "קצות החושן", הוצאת ביתן-הספר, תל אביב, 2000.

בנוסף סייע הרשקוביץ לרב מנחם מנדל כשר בהוצאת שני כרכים מתוך הסדרה המונומנטלית "תורה שלמה", העוסקים בתרגומי התורה. בהקדמה לכרך 35 לסדרה מעיד כשר, כי בלא עזרתו של הרשקוביץ היה מתקשה בהוצאתם לאור.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של מאיר הרשקוביץ, בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0