הטריטוריה הצפון-מערבית

הטריטוריה הצפון-מערבית

דגל סמל
תחומי הטריטוריה צבועים בשחור
היסטוריה
הקמה
הקמה	13 ביולי 1787
פירוק
פירוק	1 במרץ 1803
ישות קודמת	השמורה האינדיאנית (1763) פרובינציית קוויבק (1763–1791)
ישות יורשת	טריטוריית אינדיאנה
שטח בעבר	670,000 קמ"ר (נכון ל־1787)
אוכלוסייה בעבר	50,000 (נכון ל־1787)

הטריטוריה הצפון-מערבית לנהר אוהיו או בפשטות הטריטוריה הצפון-מערבית היא טריטוריה מאורגנת מאוגדת של ארצות הברית, שהתקיימה בין 13 ביולי 1787 ל-1 במרץ 1803. שטח הטריטוריה השתרע בין נהר אוהיו ונהר המיסיסיפי לבין גבולה של קנדה. הטריטוריה התפרקה עם הצטרפותה של אוהיו לארצות הברית.

במהלך קיומה של הטריטוריה, אושר על ידי קונגרס הקונפדרציה תקנות צפון-מערב (או בשמם הפורמלי והמלא: "An Ordinance for the Government of the Territory of the United States, North-West of the River Ohio" - "תקנות עבור ממשלת הטריטוריה של ארצות הברית, צפון-מערב נהר אוהיו; גם מוכרות כ"תקנות החירות"), שארגנו את תהליך החקיקה והממשל בטריטוריה במשך ימי קיומה. התקנות חזרו ואושרו על ידי הקונגרס של ארצות הברית ב-7 באוגוסט 1789, עם שינויים מזעריים כדי להתאימן לחוקת ארצות הברית.

שטח הטריטוריה הכיל את שטחן של מדינות ארצות הברית כיום: אוהיו, אינדיאנה, אילינוי, מישיגן, ויסקונסין וצפון-מזרח מינסוטה. שטחה הכולל של הטריטוריה היה 670,000 קמ"ר (לשם השוואה, שטחה של מדינת ישראל כולה הוא 22,072 קמ"ר).

היסטוריה

השטח ברובו נחשף לעולם המערבי על ידי משלחות חיפוש ומשלחות צבאיות צרפתיות, וככזה נתבע לבעלות צרפתית (וכונה "צרפת החדשה"). בחוזה פריז (1763) הועבר השטח לידי בריטניה הגדולה.

השטח אוחד על ידי בריטניה לתוך פרובינציית קוויבק כדי לאפשר משילות על האזור על ידי ממשל אזרחי ולא צבאי, ובכך לפתחו. עם זאת, בעקבות התקוממות הילידים האמריקאים להתיישבות האדם הלבן בשטחם נאסר על מהגרים אירופאיים להתיישב באזור, דבר שעורר התנגדות חריפה בקרב המתיישבים, והיווה את אחת הסיבות לפריצת מלחמת העצמאות של ארצות הברית.

עם השלמת מבצע אילינוי, הכריז ג'ורג' רוג'רס קלארק כי כל שטח "צפון-מערב הישן" נכבש על ידו ושייך לארצות הברית, כחלק ממדינת וירג'יניה. בשנת 1784 העבירה מדינת וירג'ינה את השטח לידי הממשל הפדרלי. השטח כלל באותה עת חלק עצום משטחה של ארצות הברית העתידית, אך שטח זה באותה עת היה מיושב בצורה דלילה מאוד על ידי מתיישבים לבנים וכלל לא מפותח, למעט מספר ערים ספורות. בכל השטח כולו התגוררו כ-45,000 ילידים וכ-5,000 סוחרים, רובם אנגלים או צרפתיים.

אף על פי שאנגליה באופן רשמי העבירה את השטח לידי ארצות הברית בחוזה פריז (1783), נוכחות אנגלית המשיכה להתקיים באזור עד לסיומה של מלחמת 1812.

לאחר הכרזת הקמתה של אוהיו והצטרפותה לארצות הברית, חדלה להתקיים הטריטוריה ויתר השטחים שנותרו ממנה הפכו לטריטוריית אינדיאנה.

ממשל וחוקים

בתחילה הטריטוריה הייתה תחת ממשל צבאי, שהמפקד הבכיר ביותר בתחומי הטריטוריה הוא גם מושלה. עם הקמתה של מערכת המשפט האמריקנית, הועברה הסמכות המשפטית לידי בית המשפט העליון שמינה בתורו שופטים בתחומי הטריטוריה. כאשר נוצרה אוכלוסייה גדולה דיה, הוקם מחוז ובו בית משפט. המחוז הראשון היה מחוז וושינגטון (כיום באוהיו), ובית המשפט הוקם בעיר מריאטה בשנת 1788.

המושל הראשון של הטריטוריה היה ארתור סט. קלייר שכיהן בתפקיד מהקמתה ב-1787 עד 1802. הנשיא תומאס ג'פרסון הדיח את סט. קלייר ומינה במקומו את ווילינג בירד, שכיהן בתפקיד על לפירוק הטריטוריה והקמתה של אוהיו ומינוי מושלה הראשון, ב-3 במרץ 1803.

חלוקה מחוזית

סט. קלייר חילק את הטריטוריה למחוזות שונים, לפי התפתחות האוכלוסייה באזור:

• מחוז וושינגטון - כולל כל שטחה של אוהיו כיום, דרומית לנהר קיוגה. המחוז שמר על תחומיו עד לשנת 1796.
• מחוז המילטון - נוצר ב-2 בינואר 1790. שטח המחוז השתרע על כל האדמה שבין שני נהרות מיאמי - הקטן והגדול. מאוחר יותר התרחב המחוז אף יותר וכלל אף את חצי האי התחתון של מישיגן.
• מחוז סט. קלייר - נוצר ב-27 באפריל 1790 כלל את כל השטח הדרומי לנהר אילינוי. המחוז איבד חלק גדול משטחו עם יצירת מחוז רנדולף בשנת 1795.
• מחוז נוקס - נוצר ב-20 ביוני של אותה שנה, כלל את כל השטחים שבין מחוז סט. קלייר ומחוז המילטון עד לגבול הקנדי.
• מחוז רנדולף - נוצר ב-5 באוקטובר 1795. כלל את חציו הדרומי של מחוז סט. קלייר.
• מחוז ויין - נוצר ב-15 באוגוסט 1796. כלל חלקים ממחוז המילטון, ושטחים בלתי מאורגנים אחרים, כולל שטחה העתידי של שיקגו.
• מחוז אדמס - נוצר ב-10 ביולי 1797, כלל את דרום-מרכז אוהיו של היום.
• מחוז ג'פרסון - נוצר ב-29 ביולי של אותה שנה. כלל חלקים ממחוז וושינגטון ועוד שטחים נוספים.
• מחוז רוס - נוצר ב-20 באוגוסט 1798 וכלל חלקים ממחוזות נוקס, המילטון ווושינגטון.

המחוזות נוקס, רנדולף וסט. קלייר הפכו לאוהיו ב-4 ביולי 1800 ושאר המחוזות, יחד עם שאר השטחים הבלתי מאורגנים הפכו לטריטוריית אינדיאנה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הטריטוריה הצפון-מערבית בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36893109הטריטוריה הצפון-מערבית