תמיכה בעבדות
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
תמיכה בעבדות היא תמיכה בזכות קיום העבדות. היא באה לידי ביטוי בנימוקים, יצירות, פעולות, חוקים ותנועות פוליטיות. היא נמצאת בטקסטים דתיים, כתבים של פילוסופים עתיקים, ובכתבים מבריטניה ומארצות הברית במיוחד לפני מלחמת האזרחים האמריקאית, אך גם מאוחר יותר במהלך המאה ה-20.
טיעונים בעד עבדות כוללים אמונה וטענה כי מתן כבוד לאלוקים ולתנ"ך מחייבים גם תמיכה בעבדות; חלק מהאנשים הם עבדים מעצם טבעם ולכן זקוקים להשגחה; מצבם של עבדים טוב יותר מעניים חופשיים; תועלת חברתית מעשית לחברה כולה; העבדות היא חלק מהסדר הטבעי של העולם; עבדות היא הסדר מעשי ומוכח על ידי תרבויות גדולות מרובות ושמרנות - אולי העבדות גורמת עוול לפעמים אבל ביטולה יגרום לשינויים חברתיים קיצוניים שעלולים לערער את הסדר החברתי הקיים.
השקפות עבריות קדומות
השקפות עבריות על עבדות מגוונות הן מבחינה דתית והן מבחינה היסטורית. הטקסטים היהודים העתיקים ומתקופת ימי הביניים מכילים חוקים רבים המצדיקים את עצם קיום העבדות ומסדירים את הבעלות והטיפול בעבדים.
טקסטים המכילים תקנות כאלה כוללים את התנ"ך, התלמוד, משנה תורה מהמאה ה-12 מאת הרמב"ם, ושולחן ערוך מהמאה ה-16 מאת רבי יוסף קארו. חוקי העבדות הישראליים המקוריים שנמצאו בתנ"ך דומים במידה מסוימת לחוקי העבדות של חמורבי מהמאה ה-18 לפני הספירה והתקנות השתנו עם הזמן.
התנ"ך הכיל שתי מערכות חוקים, האחת לעבדים כנעניים ומערכת חוקים מקלה יותר לעבדים עבריים. בזמן התורה הוחלו החוקים המיועדים לכנענים על כל העבדים הלא-עבריים. חוקי העבדות של התלמוד, שנקבעו במאות השנייה עד החמישית לספירה, מכילים מערכת כללים אחת לכל העבדים, אם כי ישנם כמה יוצאי דופן שבהם מתייחסים לעבדים עבריים בצורה שונה לעומת לעבדים שאינם עבריים. החוקים כוללים עונשים לבעלי עבדים שמתעללים בעבדיהם.
בעידן המודרני, כאשר תנועת ביטול העבדות ביקשה להוציא את העבדות מחוץ לחוק, חלק מתומכי העבדות השתמשו בחוקי התנ"ך כהצדקה דתית ומוסרית למען המשך קיום העבדות.
השקפות פילוסופים באתונה העתיקה
הפילוסוף היווני אריסטו טען שחלק מהאנשים הם עבדים מטבעם, וכתוצאה מאמונה זו, הוא טען שהשעבוד שלהם הוא הדרך היחידה לשרת את טובתם. עם זאת, כמה פילוסופים פוליטיים טוענים כי מה שאריסטו התכוון במילה "עבדות" הוא נושא נתון במחלוקת.[1] אריסטו כתב בכרך הראשון של ספרו "פוליטיקה" :
לפיכך, אלה ששונים [מאנשים אחרים] כמו הנשמה מהגוף או האדם מהבהמה - והם במצב זה אם עבודתם היא השימוש בגוף, ואם זה הטוב ביותר שיכול לבוא מהם. - הם עבדים מטבעם. מבחינתם עדיף להישפט בהתאם לכללים מסוג זה, אם כך הדבר לגבי שאר הדברים שהוזכרו. כי הוא עבד מטבעו המסוגל להשתייך לאחר - וזו גם הסיבה שהוא שייך לאחר - והוא משתתף בתבונה רק במידה שהוא תופס אותה, אבל אין לו אותה.[2]
אפלטון תמך בעבדות בדיאלוג החוקים שלו.[3]
דעות אלה תמכו בעבדות ביוון העתיקה, לרבות באתונה העתיקה שבה התקיימה הדמוקרטיה האתונאית. עם זאת דמוקרטיה זו הייתה מוגבלת רק לאזרחים גברים ולא לנשים או לעבדים ולא הכילה רעיונות כמו זכויות האדם אוניברסליות.
הטיעונים של אריסטו בזכות העבדות מכילים הנחה גזענית לפיה לכל האנשים ממוצא מסוים, יש תכונות אופי מסוימות. תומכי העבדות במאות מאוחריות יותר טענו כי אנשים מגזע או מוצא אתני מסוים הם נרפים, עצלנים וטיפשים מעצם טבעם ולכן העבדות מילאה את ה"יעוד" שלהם. הם לא מסוגלים לחיות כבני אדם חופשיים. גישה זו קיבלה חיזוק מכך שרוב העבדים לא זכו לחינוך בסיסי. במקרים רבים עודדו אותם להיות כנועים וצייתנים, לימוד או הבעת דעה היו עלולים לעיתים להחשב חוצפה או חריגה ממעמד שמחייבים עונש. הטיעון של אריסטו מהווה גם כשל לוגי מסוג פנייה אל הטבע לפיו אם דבר הוא "טבעי" אז הוא בהכרח גם דבר טוב.
בסדרה קוסמוס טען קרל סייגן כי התמיכה של אריסטו ואפלטון בעבדות הייתה צידוק אינטלקטואלי לסדר חברתי מושחת.[4] כלכלת אתונה התבססה על עבדיה. רק חלק קטן מאנשי אתונה באמת נהנו מדמוקרטיה. לאנשים שהיו יותר עבדים היו עשירים יותר ונהנו מכוח פוליטי רב יותר. התמיכה בעבדות ניסתה לתת תוקף מוסרי לסדר חברתי זה. סייגן טען כי התמיכה בעבדות התיישבה עם האמונות של הפילוסופים האתונים על מבנה הייקום, הסדר החברתי והנפש האנושית.[4]
לפי סייגן חלק מן הפילוסופים הקדומים כמו דמוקריטוס קידמו גישה אוניברסלית יותר לבני האדם וכן דגלו בקיום תצפיות על הטבע, כדי להבינו, לעומת אפלטון שדגל בהבנת העולם בזכות לוגיקה טהורה. סייגן טוען כי הפילוספים האתונאים ובהמשך הכנסייה הקתולית שהושפעה מהם בזו לפילוסופיה קדם-סוקרטית, השכיחו את הגותם כך שנשאר ממנה רק שאריות. דבר זה השפיע הן על המבנה הפוליטי והחברתי והן על התקדמות המדע במשך מאות שנים.[4]
דעות נוצריות מוקדמות
בקרב אבות הכנסייה, דעת הרוב הייתה בעד היתר מוסרי של עבדות.[5] לפי אוגוסטינוס, אלוקים אישר את הלקאת עבדים סוררים: "אתה חייב להשתמש בשוט, השתמש בו! אלוקים מאפשר זאת. אלא, הוא כועס אם לא תצליף בעבד. אבל עשה זאת ברוח אוהבת ולא אכזרית."[5] ג'ון כריסוסטום כתב כי "להטיל משמעת ולהעניש עבדים בורים זה שבח גדול, ולא אולי ציון לשבח".[5]
טרטוליאנוס, תאולוג נוצרי חשוב ואחד מאבות הכנסייה גינה את המרקיוניטים על תמיכתם בשחרור עבדים: "מה יותר לא צדיק, יותר לא צודק, יותר לא ישר, מאשר להועיל לעבד זר באופן כזה שייקח אותו מאדונו, תובע את מי שהוא רכושו של מישהו אחר".[5]
תומאס אקווינס טען שעבדות אינה חלק מחוק הטבע, אך למרות זאת הוא הגן עליה כתוצאה מחטא אנושי וכדבר שהוא הכרחי לטובת החברה. עם זאת הוא ראה את המצב הטבעי של האנושות כמצב שהיה קיים לפני נפילת האדם, שבו לא הייתה קיימת עבדות; בנימוקים אלה, פרשנים רבים רואים בו כמי שדוחה את טענתו של אריסטו שחלק מהאנשים היו עבדים באופן טבעי, אם כי מדובר במחלוקת אם הוא דחה לחלוטין את דעותיו של אריסטו בעניין.[6]
דעות איסלמיות
האסלאם באופן מסורתי מתיר עבדות, אך ממתן אותה.[7][8] המזרח התיכון היה מרכז שהתפרנס במשך מאות שנים מתפיסת עבדים, שעבוד שלהם, ויצוא שלהם. כמו כן מדינות המזרח התיכון היו אחד המקומות האחרונים בעולם שביטלו את מוסד העבדות בתקופה שבין שנות ה-30 לשנות ה-60 של המאה ה-20.
רוב הגופים האיסלמיים כיום טוענים שעבדות אינה ישימה בעולם המודרני. עם זאת מיעוט של משפטנים איסלאמיים עכשוויים מגנים על העבדות בטענה שהיא עדיין רלוונטית ומותר גם היום, והיא נהוגה באופן פעיל על ידי קבוצות קיצוניות איסלאמיסטיות, כמו בוקו חראם בצפון ניגריה והמדינה האסלאמית בחלקים מסוריה ועיראק.[9]
אל-פראבי, פילוסוף ומשפטן אסלאמי מוקדם, תמך בעבדות, וטען שחלק מהאנשים הם עבדים מטבעם.[10]
תנועת עבדות בריטית
תנועת התמיכה בעבדות הבריטית התנגדה לביטול סחר העבדים - מאז החלה המערכה לביטולו לראשונה ב-1783 ועד לביטול הסחר בשנת 1807. לאחר מכן התנועה התנגדה לביטול העבדות עצמה במושבות הבריטיות עד שנחקק חוק ביטול עבדות ב-1833. רוב מגיני העבדות הבריטיים היו בעלי מטעים באיי הודו המערבית הבריטית שנהנו כלכלית מהמשך קיום מוסד העבדות.[11][12]
התנועת למען המשך העבדות בארצות הברית נעזרה לעיתים בתנועה הבריטית. לדוגמה, תומאס רודריק דה, במאמר שפורסם בספטמבר 1832, ציטט באישור את נאומו של שר החוץ הבריטי (ומאוחר יותר ראש הממשלה) ג'ורג' קנינג בפני בית הנבחרים ב-16 במרץ 1824, המתנגד לביטול העבדות, שבו השווה עבדים משוחררים לפרנקנשטיין של מרי שלי.[13]
תנועה בעד העבדות בארצות הברית
בארצות הברית, התעוררה תנועה בעד המשך העבדות ב-Antebellum South כתגובה לתנועה הגוברת נגד העבדות בארצות הברית בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. צפניה קינגסלי הוא מחברו של מסכת התמיכה בעבדות הפופולרית ביותר, שהוצאה בהוצאה עצמית ב-1828 והודפסה מחדש שלוש פעמים. בשנת 1846, מתיו אסטס פרסם את ההגנה על עבדות כושי, כפי שהיא קיימת בארצות הברית.[14]
האוסף החשוב ביותר של מאמרי תמיכה בעבדות בארצות הברית נקרא The Pro-slavery argument (1853). המחברים הם ויליאם הארפר, משפטן ופוליטיקאי מקרוליינה הדרומית, ג'יימס הנרי האמונד, מושל קרוליינה הדרומית ולאחר מכן סנטור, ג'יי מריון סימס, רופא מאלבמה, ותומס רודריק דה, נשיא המכללה של וויליאם ומרי.
העבדות כרוע הכרחי
חלק מתומכי העבדות טענו שדובר ב"רוע הכרחי", וכי שחרור העבדים השחורים יגרום יותר נזק כלכלי וחברתי מהמשך העבדות. בשנת 1820 טען תומאס ג'פרסון כי המצב דומה לזאב שנתפס באזנו ולא ניתן לשחרר אותו או להחזיקו באופן בטוח, כאשר הצדק נמצא בצד אחד והמשך הקיום נמצא בצד השני. הסופר הצרפתי אלכסיס דה טוקוויל שכתב את החיבור "דמוקרטיה באמריקה" (1835) התנגד לעבדות, אבל חשש ששחרור העבדים יוביל לחברה לא יציבה, שכן לטענתו הדעות הקדומות נגד שחורים גדלות כאשר יש להם יותר זכויות. ב-1856 כתב רוברט אי לי כי רוב האנשים הנאורים יודו כי העבדות היא דבר רע מבחינה פוליטית ומוסרית, וכי גם הלבנים נפגעים ממצב זה, אף יותר מהשחורים. אבל לדעתו השחורים בארצות הברית במצב טוב בהרבה מאשר באפריקה. לדעתו המשמעת הכואבת שהם עוברים, מכשירה אותם להיות גזע טוב יותר, וכי ההשגחה העליונה תקבע כמה זמן דבר זה יימשך.
העבדות כטוב מוחלט
עם התפתחות תנועת ההתנגדות לעבדות ובמקביל התפשטות המטעים והעבדות, מנהיגים רבים בדרום הפסיקו להתנצל על קיום העבדות ותארו אותה כדבר חיובי. בנאום מפורסם בסנאט ב-1837 טען ג'ון קלהון, כי העבדות "אינה רע, אלא טוב – טוב מוחלט" (positive good). לטענתו, בכל חברה מתורבתת, חלק מהקהילה חי הודות לעמל של חלק אחר. העבד האפריקאי מקבל טיפול מסור מאדונו, דואגים לו בהגיעו לגיל זיקנה ומצבו טוב יותר מפועלים חופשיים באירופה. בשיטת העבדות אין מתח בין ההון לעבודה. לטענתו יתרונות העבדות מבחינה זו ילכו ויתבררו עם הזמן אם לא יהיו הפרעות מבחוץ, ככל שהמדינה תהיה עשירה יותר.
הנרי המונד (Henry Hammond) טען כי העבדות נחוצה כדי לבנות את שאר החברה. בנאום בסנאט ב-1858 הוא הציג תאוריה בשם "Mudsill Theory" (תאוריית היסודות), לפיה מעמד העבדים דומה ליסודות הבניין, הוא חיוני לקיום שאר המעמדות בחברה אשר מבטיחים את הקידמה. הוא טען כי העובדים בשכר בצפון הן גם סוג של עבדים, וכי עבדי הדרום נמצאים בעצם במצב טוב יותר, שכן הם נשכרים לכל החיים, מוגנים מרעב, אבטלה וכו'.
ג'ורג' פיצו (George Fitzhugh) השתמש בהנחה לפיה הלבנים עליונים מבחינה גזעית, וכתב כי האדם השחור הוא ילד מגודל, שחייבים לנהל אותו בדומה לילד. בחיבורו "The Universal Law of Slavery" הוא טען כי עבדות מספקת את כל מה שנחוץ לאדם בחיים, וכי העבד לא יוכל לשרוד בעולם החופשי משום שהוא עצלן, ולא יכול להתחרות בגזע הלבן האירופאי והאינטליגנטי. לדעתו השחורים בדרום הם שמחים יותר במובן מסוים מהאנשים החופשיים בשאר העולם. ללא הדרום העבד יהפוך למעמסה על החברה. בפרסום אחר בשם "Cannibals All!, or Slaves Without Masters" הוא טען כי המערכת של "שכר עבדות" בצפון היא גרועה יותר מהעבדות בדרום.
ב-21 במרץ 1861, אלכסנדר סטיבנס (Alexander Stephens), שהיה סגן הנשיא של הקונפדרציה, הסביר בנאום ההכתרה שלו את ההבדל בין חוקת הקונפדרציה לזו של ארצות הברית ואת ההגנה על העבדות. הוא טען כי:
החוקה החדשה העמידה מנוחה לנצח את כל השאלות המצערות הנוגעות למוסדות המוזרים שלנו - עבדות אפריקאית כפי שהיא קיימת בקרבנו - את מעמדו הראוי של הכושי בצורת התרבות שלנו.
הוא ציין כי ג'פרסון צדק בתחזיתו כי האיחוד יתפצל סביב שאלת העבדות. וכי האבות המייסדים טעו כאשר חשבו כי מוסד העבדות הוא רוע שאינם יכולים להתמודד איתו, וכי הוא יתפוגג בצורה כלשהי. לטענתו הם טעו לגמרי כאשר הניחו כי קיים שוויון בין הגזעים.
ממשלתנו החדשה מבוססת על רעיונות הפוכים בדיוק; יסודותיו מונחים, אבן הפינה שלו נשענת על האמת הגדולה שהכושי אינו שווה לאדם הלבן; שעבדות, כפיפות לגזע העילאי, היא מצבו הטבעי והמוסרי.
טיעונים פסאודו מדעיים וביקורת עליהם
ערכים מורחבים – דראפטומניה, דיסאתזיה אתיופיקה
הטענות לנחיתותם של השחורים זכו כביכול לגיבוי ממחקרים פסאדו-מדעיים שביצעו כמה רופאים בדרום. החוקר המרכזי שקידם טענה זו היה סמיואל א. קארטרייט (אנ'). בדצמבר 1849 מינתה הוועדה לרפואה של מדינת לואיזיאנה את קארטרייט ליושב הראש שלה, מה שאפשר לו לקדם את מחקריו אודות "מחלות מיוחדות אצל שחורים". בשנת 1851 קארטרייט טען כי אצל שחורים קיימת מחלה נפשיות בשם דראפטומניה – הרצון של עבד לברוח.
לטענתו ביחס לאדם הלבן, לאדם השחור יש מוח וריאות קטנים יותר מבחינה פיזיולוגית, המביא לשוני פסיכולוגי - כך שהאדם השחור "אוהב" את עצם היותו עבד ומגלה אהדה למעמד העבדות. מוחו של האדם השחור הוא כמוחו של ילד. לכן, קל למשול באדם השחור כפי שמשתמשים בסמכות הורית כלפי ילדים. האדם השחור מגלה סימפתיה לאדוניו, ואם לא ימשלו עליו הוא ירגיש כי הפך לחריג.
הוא גם המציא מחלה נוספת - דיסאתזיה אתיופיקה – שהסבירה כביכול עצלות בקרב שחורים, ואשר ה"תרופה" לה היא מריחת העבד בשמן, הצלפות בשוט ואז עבודה בשמש.
מאמרים אלו זכו להתייחסות ופרסום בקנה מידה רחב בדרום, אך בצפון הם זכו ללעג נרחב כבר בתקופת פרסומם. ניתוח סאטירי של המאמר הופיע במאמר ב-Buffalo Medical Journal בשנת 1855. אדריכל הנוף הנודע פרדריק לו אולמסטד, כתב בפרסום " A Journey in the Seaboard Slave States" (1856), כי לעיתים קרובות משרתי חוזים בורחים, והעלה סברה סאטירית כי דראפטומניה היא למעשה מחלה ממוצא אירופאי שהגיעה לאפריקה על ידי סוחרים. לימים הפכו "מחלות" אלה לדוגמאות מקובלות של פסאודו-מדע ו"מדע גזעני".
ראו גם
- התנועה לביטול העבדות
- עבדות בתנ"ך
- סחר העבדים האטלנטי
- השערת העולם הצודק
- גזענות
- אי-שוויון כלכלי
- הומניזם
- פמיניזם
הערות שוליים
- ^ Goodey, C.F. (באפריל 1999). "Politics, Nature, and Necessity: Were Aristotle's Slaves Feeble Minded?". Political Theory. 27 (2): 203–224. doi:10.1177/0090591799027002003. JSTOR 191829. נבדק ב-2 בדצמבר 2020.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Aristotle, Politics, 1254b16–21; in: Aristotle (1985). The Politics. תורגם ע"י Carnes Lord. University of Chicago Press. p. 41. ISBN 978-0-226-02670-1.
- ^ Slaves in Plato's Laws by Amir Meital and Joseph Agassi, September 2007, researchgate.net
- ^ 4.0 4.1 4.2 קוסמוס, 1980, פרק 7, "עמוד השידרה של הלילה"
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 De Wet, C.L. (2016-10-17). "The punishment of slaves in early Christianity: the views of some selected church fathers". Acta Theologica. 23 (1): 263. doi:10.4314/actat.v23i1S.13. ISSN 1015-8758.
- ^ Norman Kretzmann; Eleonore Stump (28 במאי 1993). The Cambridge Companion to Aquinas. Cambridge University Press. pp. 222–226. ISBN 978-0-521-43769-1.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Islam and Slavery, brandeis.edu
- ^ Slavery in Islam, bbc.co.uk
- ^ Bernard K. Freamon, Isis, Boko Haram, and the Human Right to Freedom from Slavery Under Islamic Law (אורכב 14.01.2016 בארכיון Wayback Machine), 39 Fordham Int'l L.J. 245 (2015)
- ^ Loevy, Katharine (2020). "Literary Resistance to the Philosophy of Slavery: Al-Farabi and the Ikhwan Al-Safa'". Philosophy and Literature. 44 (2): 237–254. doi:10.1353/phl.2020.0020. ISSN 1086-329X.
- ^ "Pro-slavery sources". www.bl.uk. נבדק ב-2020-01-31.
- ^ "How did the Abolition Acts of 1807 and 1833 affect the slave trade?". The National Archives (באנגלית בריטית). נבדק ב-2020-01-31.
- ^ Rugemer, Edward B. (2004-05-01). "The Southern Response to British Abolitionism: The Maturation of Proslavery Apologetics". The Journal of Southern History (באנגלית). 70 (2): 221–248. doi:10.2307/27648398. JSTOR 27648398.
- ^ Estes, Matthew (1846). A defence of Negro slavery, as it exists in the United States. Alabama.
38061329תמיכה בעבדות