מבצע טן-גו

מבצע טן-גו

יאמטו תחת התקפה. ניתן לראות שריפה גדולה בירכתי המבנה העילי ושהאונייה שקועה במים לאחר פגיעת טורפדו
מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים	7 באפריל 1945
מקום	בין קיושו, יפן לאיי ריוקיו
תוצאה	ניצחון לבעלות הברית
הצדדים הלוחמים האימפריה היפנית מפקדים סייאצ'י איטו קייזו קומורה קוסאקו ארוגה מארק מיצ'ר כוחות הצי היפני המשולב: אוניית מערכה אחת סיירת קלה אחת 8 משחתות 115 מטוסים 11 נושאות מטוסים 386 מטוסים 6 אוניות מערכה מספר משחתות מספר סיירות אבדות אוניית מערכה אחת סיירת קלה אחת 4 משחתות 4,250-3,700 הרוגים קמיקזה: 100+ הרוגים בהתקפה על כוח התקיפה: 12 טייסים 10 מטוסים התקפות קמיקזה: 65+ הרוגים נושאת מטוסים ניזוקה אוניית מערכה ניזוקה משחתת ניזוקה
מסלול הפלגתו של הכוח היפני (שחור) ומסלול טיסתם של המטוסים האמריקאים (אדום)

תחילת ההתקפה על יאמטו (שמאל)

הסיירת הקלה יהאגי תחת הפצצה

מבצע טן-גו (ביפנית:天号作戦 ‏ Ten-gō Sakusen) היה המבצע הימי האחרון של הצי הקיסרי היפני במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט של מלחמת העולם השנייה.

באפריל 1945 הפליגה מיפן אוניית המערכה יאמטו, אוניית המערכה הגדולה ביותר שנבנתה אי פעם, ביחד עם תשע ספינות מלחמה יפניות נוספות למשימת התאבדות בה עמדו לתקוף את כוחות בעלות הברית, שהיו עסוקים באותה עת בקרב אוקינאווה. מטוסים מנושאות המטוסים האמריקאיות תקפו, עצרו וכמעט השמידו לגמרי את השייטת היפנית בטרם זו הגיעה לאוקינאווה. הימאטו וחמש ספינות אחרות טובעו הקרב.

קרב זה הדגיש את עליונותה האווירית של ארצות הברית בזירת האוקיינוס השקט ואת פגיעותן של אוניית שטח הפועלות ללא חיפוי אווירי.

רקע

בראשית שנת 1945, לאחר המערכה באיי שלמה, קרב ים הפיליפינים וקרב מפרץ לייטה, הדרדר מצבו של הצי היפני המשולב לכדי מספר כלי ספינות מלחמה וקומץ מטוסים וצוותי אוויר. כלי השיט שנותרו עגנו במספר נמלים ברחבי יפן, ורוב האוניות הגדולות עגנו במספנת הצי בקורה, הירושימה.

עם פלישתן לסאיפאן ולאיוו ג'ימה החלו בעלות הברית את המערכה כנגד איי הבית היפנים. השלב שהקדים את הפלישה המתוכננת היה הפלישה לאוקינאווה, שהחלה ב-1 באפריל 1945. בתגובה לפלישה זו תכנן המפקד העליון של הצי המשולב, אדמירל סואמו טויודה, תוכנית פעולה לפיה הימאטו ומלוותיה יתקפו את כוחות הצי האמריקאי שסיפקו סיוע לנחתים על האי. השייטת היפנית, כך לפי התוכנית, תפליג לאוקינאווה, תחיף עצמה על חופי האי ואוניותיה ישמשו סוללות ארטילריה עד שיושמדו לחלוטין. לאחר שיצאו האוניות מכלל פעולה, יהיה על צוותיהן לנטוש אותן ולהצטרף לשאר כוחות הצבא היפני הקיסרי שנלחמו באי. התוכנית לא קראה לחיפוי אווירי לשייטת, עובדה שהותירה אותה חסרת הגנה כמעט כנגד המטוסים האמריקאים.

מספר קצינים בכירים בצי היפני הקיסרי הביעו התנגדות למבצע זה, בניהם אדמירל סייאיצ'י איטו, מפקד כוח טן-גו, שסירב להורות לאוניותיו לצאת מהנמל. לפיכך, יצא ראש מטה הצי המשולב, תת-אדמירל ריונוסקה קוסקה, מטוקיו ב-5 באפריל בדרכו לטוקויאמה - מקום עגינת האוניות - בניסיון לשכנע את הקצינים לקבל את התוכנית. לאחר ששמעו לראשונה את פרטי התוכנית (שעד אותה עת היו חשאיים בפניהם) הצטרפו כל הקצינים להתנגדותו של איטו. קוסקה הסביר שהתקיפה תסייע להסיט את תשומת לב המטוסים האמריקאים מתקיפה אווירית יפנית מתוכננת על הצי האמריקאי, ושההנהגה היפנית, כולל הקיסר הירוהיטו, מצפים מהצי לעשות כמיטב יכולתו בסיוע להגנת אוקינאווה.

דבריו של קוסקה שיכנעו את הקצינים והם קיבלו את התוכנית. לאחר אישור התוכנית תודרכו צוותי האוניות וניתנה להם הזדמנות להשאר בנמל אם רצו, אך איש לא ויתר. עם זאת, צוערים, חולים וכל מי שלא נחשב מתאים למשימה נותר בחוף.

בחצות החל תדלוק האוניות. לפי פרטי התוכנית, קצבת הדלק לכוח כולו הייתה 2000 טון, כמות שהייתה מאפשרת לאוניות לבצע מספר תמרונים, אך לא מספקת בשביל לחזור ליפן. אך קציני האספקה בנמל סיפקו לשייטת כמעט פי ארבעה מכמות הדלק שנקבעה בתוכנית, אך גם זו הייתה מחווה עקרה, שכן גם כמות זו לא הספיקה למסע חזרה ליפן.

הקרב

יאמטו, עם איטו על סיפונה, הסיירת הקלה "יהאגי" ושמונה משחתות יצאו מנמל טוקויאמה ב-6 באפריל בשעה 15:20, תחת השם "כוח התקיפה המיוחד." בשעה 20:00, עת חצה את תעלת בונגו, אותר כוח התקיפה המיוחד על ידי הצוללות האמריקאיות "ת'רֶדפין" ו"האקלבק". שתי הצוללות דיווחו לכוח נושאות המטוסים האמריקאי בסביבות אוקינאווה את מיקומו של הכוח אך נמנעו מלתקוף בשל מהירות טור האוניות - 22 קשרים (41 קמ"ש) - ותנועות הזיגזג שלו.

בבוקר ה-7 באפריל חצה כוח התקיפה המיוחד את חצי האי אוסומי שבקצה הדרומי של האי קיושו ויצא אל הים הפתוח. צוותי הספינות עברו לעמדות קרב, מוכנים לפעילות נ"מ. הכוח נכנס למבנה בו יהאגי מובילה לפני יאמטו ושמונה המשחתות יצרו טבעת הגנה מסביב לשתי האוניות הגדולות, ברווח של 1,500 מטר אחת מהשנייה ונעות במהירות 20 קשרים.

בשעה 08:23 יצר כוח מוטס של בעלות הברית קשר ראשון עם כוח התקיפה המיוחד; שני מטוסים ימיים הגיעו לאזור זמן קצר לאחר מכן, ובמשך חמש השעות הבאות ירתה הימאטו פגזי נ"מ המשלבים מטעני רסס ותבערה לכיוון המטוסים. על אף ניסיונותיה לא הצליחה למנוע מהם להמשיך לעקוב אחר הכוח.

כוחות בעלות הברית סביב אוקינאווה התכוננו למתקפה. האדמירל ריימונד ספרואנס הורה לשש אוניות מערכה ששהו באזור להתכונן לפעולה. הוראות אלה בוטלו ובמקומן החליט ספרואנס על תקיפות מנושאות מטוסים של האדמירל מארק מיצ'ר. כוח אוניות המערכה (שכלל את "מסצ'וסטס," "אינדיאנה," "ניו ג'רזי," "דרום דקוטה," "ויסקונסין" ואת "מיזורי") נשלח כגיבוי, בליווי שבע סיירות ו-21 משחתות, על מנת למנוע מהכוח היפני להגיע לטווח ירי על כוחות הנחיתה.

בשעה 10:00 המריאו כ-400 מטוסים אמריקאים מנושאות המטוסים בדרכם ליירט את כוח התקיפה המיוחד. מכיוון שליפנים לא היה חיפוי אווירי, נהנו הטייסים האמריקאים מיתרון. מכיוון שלא נתקלו בהתנגדות, יכלו הטייסים לחוג מסביב לכוח התקיפה המיוחד, מחוץ לטווח תותחי הנ"מ של הכוח, ולתזמן את תקיפותיהם בקלות.

בסביבות השעה 12:30 השיגו 280 מפציצים ומפציצי טורפדו אמריקאים את כוח התקיפה המיוחד. בהתאם לנוהלי הגנת הנ"מ של היפנים הגביר כוח התקיפה המיוחד את מהירותו ל-24 קשרים (44 קמ"ש), והמשחתות החלו להקיף את הימאטו. יעף התקיפה הראשון החל בשעה 12:37. היהאגי פנתה והתרחקה מהכוח במהירות 35 קשרים (65 קמ"ש) על מנת למשוך חלק מהתוקפים; על אף שהתמרון הצליח, מספר המטוסים שמשכה היה זניח. 12:41 השמידו שתי פצצות שני תותחי נ"מ 25 מ"מ ופערו חור בסיפון הימאטו. פצצה שלישית השמידה את חדר המכ"ם שלה ותותח 127 מ"מ בירכתי צד ימין.

בשעה 12:46 פגע טורפדו בחדר המנועים של יהאגי מטורפדו, וכתוצאה מכך נהרגו כל אנשי צוות ההנדסה של האונייה והיא נעצרה. בהמשך נפגעה יהאגי משישה טורפדו נוספים לפחות ושתים עשרה פצצות בגלי תקיפה אחרים. המשחתת היפנית "איסוקאזה" שבאה לעזרת יהאגי ספגה אף היא נזק כבד וטבעה מאוחר יותר. יהאגי התהפכה וטבעה בשעה 14:05. ביעף התקיפה הראשון ספגו גם המשחתות "המקאזה" ו"סוזוטסוקי" נזק רב, והראשונה טבעה זמן קצר לאחר מכן.

באותה עת פגעו שתי פצצות נוספות במרכז צדה השמאלי של הימאטו - אחת מעט לפני תותח 150 מ"מ והשנייה ישירות עליו. פגיעה זו גרמה לנזק רב לצריח ולמחסן התחמושת שלו. בשעה 12:45 הרעידה פגיעת טורפדו יחיד בקדמת צדה השמאלי של הימאטו את האונייה כולה. מכיוון שרוב ניצולי פגיעה זו נהרגו מאוחר יותר בהפצצות מיעף נמוך או לא הצליחו להמלט מהאונייה הטובעת הפרטים אינם ברורים, אך ככל הנראה לא נגרם נזק חמור. מעט מאוחר יותר פגעו שלושה טורפדות נוספים באונייה. שתי פגיעות - בצד שמאל, ליד חדר המכונות, ובאחד מחדרי הדוודים - מאושרות; הפגיעה השלישית מוטלת בספק, אך נחשבת בעלת סבירות גבוהה, שכן הדבר מסביר את דיווח ההצפה בחדר ההגאים מאותה שעה. ההתקפה הסתיימה בשעה 12:47, בהותירה את הימאטו נוטה על צידה בכ-6-5 מעלות לצד שמאל; הצפות נגד - הצפה מכוונת של מדורים בצדה השני של האונייה - צימצמו את הנטייה לכדי מעלה אחת. אחד מחדרי הדוודים יצא מכלל שימוש ובכך האט במקצת את מהירות האונייה, והפצצות ביעף נמוך פגעו ברבים מצוותי תותחי הנ"מ 25 מ"מ בלתי ופגעו ביעילות הגנת הנ"מ של הימאטו.

מעט לפני השעה 13:00, החלה ההתקפה השנייה, שהתרכזה בימאטו. במתקפה משולבת, חגו מפציצי צלילה גבוה מעל הכוח, ומפציצי טורפדו התקרבו מכל הכיוונים בגובה פני הים. צוותיהם של תותחי הנ"מ של האונייה ההמומים מכמות המטרות המקיפות אותם נקטו בניסיונות נואשים על מנת לעצור את המתקפה, וכך הפכו תותחי הנ"מ של האונייה לעוד פחות יעילים. תותחיה הראשיים של הימאטו נטענו בפגזים בעלי מטען רסס שכוונו להתפוצץ כשנייה לאחר הירי - 1,000 מטר מהאונייה - אך לאלה הייתה השפעה מזערית. ארבעה או חמישה טורפדו נוספים פגעו בימאטו; שלושה או ארבעה בצד שמאל ואחד בצד ימין. פגיעות אלה הוסיפו לכמות המים שחדרו לספינה ואף ייתכן כי גרמו להצפת מדורים צמודים. התקפה זו הותירה את הימאטו בנטייה מסוכנת של 18-15 מעלות לצד שמאל. הצפת נגד של כל המדורים הריקים בצד ימין של האונייה צמצמה את הנטייה ל-10 מעלות, אך שיפור נוסף הצריך תיקונים או הצפת חדרי מכונות וחדרי דוודים בצד הימני של האונייה. על אף שבנקודה זו לא הייתה הימאטו בסכנת טביעה, הותירה הנטייה את סוללת התותחים הראשית בלי יכולת לירות, והאטה את מהירות האונייה לכדי 18 קשרים (21 קמ"ש).

בסביבות השעה 13:40 החלה ההתקפה השלישית, וכעת הפכה הימאטו למטרה איטית ונוחה. לפחות ארבע פצצות הסבו נזק למבנה העילי של הימאטו. הפצצה זו הביאה להרוגים רבים מבין צוותי תותחי הנ"מ 25 מ"מ. החטאות-קרובות רבות הסבו נזק לספינה בכך שזיעזעו את הלוחות המשוריינים ופגעו באמינותם בהגנה מפני טורפדו. הנזק המשמעותי ביותר היה ארבע פגיעות טורפדו נוספות. שלושה התפוצצו בצד שמאל, בהגבירם את קצב חדירת המים לחדר המכונות הפנימי השמאלי. בנוסף הוצפו חדר דוודים וחדר הגאים נוספים. הצפת שני חדרי ההגאים הגבילה את תנועת הימאטו, והיא נתקעה על פנייה לכיוון ימין. הטורפדו הרביעי פגע ככל הנראה בחדר המכונות הימיני החיצוני, שיחד עם עוד שלושה מדורים בימין האונייה, הוצפו במכוון על מנת לייצב את האונייה. פגיעת הטורפדו הגבירה מאד את קצב חדירת המים ואנשי צוות שהיו במדורים אלה טבעו בטרם הספיקו להימלט.

בשעה 14:02 ניתנה באיחור רב הפקודה לנטוש את האונייה. באותו זמן האטה הימאטו לכדי 10 קשרים (19 קמ"ש) ונטייתה החריפה בהדרגה. שריפות השתוללו במדורים שונים באונייה ואזעקות המתריעות מפני התחממות של מחסני התחמושת הקדמיים פעלו בעצמה. נוהל שגרתי היה להציף את מחסני התחמושת על מנת למנוע פיצוץ, אך משאבות המים שהיו אמונות על נוהל זה יצאו מכלל פעולה בשל הצפות קודמות.

בשעה 14:05 עשה דרכו יעף אחרון של מפציצי טורפדו לכיוון הימאטו מצדה השמאלי. כעת נטייתה הייתה כזו שהטורפדו - שתוכנן להתפוצץ בעומק 6.1 מטרים - התפוצצו עם הפגיעה בגוף האונייה והחריפו את נטיית האונייה. בשעה 14:23 התהפכה הימאטו. צריח תותחי ה-460 מ"מ התפרק, ובעת התהפכותה יצר גוף האונייה יניקה, שמשכה את אנשי הצוות השוחים בחזרה לכיוונה. כשהגיע היפוכה ל-120 מעלות התפוצץ אחד ממחסני התחמושת בחרטום בזעזוע אדיר. ענן הפטרייה שהיתמר בעקבות הפיצוץ לגובה של 6.4 ק"מ נצפה אף בקיושו, מרחק 160 ק"מ משם. הימאטו שקעה במהירות, עמה כ-2,063 מתוך 2,332 אנשי ציוותה, בהם איטו, מפקד הכוח.

המשחתת "אסשימו", שפרשה בראשית הקרב בשל תקלה במנועים, טובעה על ידי מטוסים מנושאת המטוסים "סן חסינטו", וכמוה גם המשחתת "קסומי." על אף שחרטומה התפוצץ הצליחה המשחתת סוזוטסוקי להגיע לנמל ססבו שביפן על ידי הפלגה אחורה לאורך כל הדרך. שלוש המשחתות הנותרות שלא ניזוקו בצורה קשה ("פויוזוקי," "יוקיקאזה" ו"הטסושימו") אספו 280 ניצולים מימאטו, 555 ניצולים מיהאגי (מתוך צוות של 1,000) ומעט מעל 800 ניצולים מאיסוקאזה, מהמקאזה ומקסומי. מספר ההרוגים היפנים בקרב נע בין 3,700 ל-4,250. עשרה מטוסים אמריקאים יורטו על ידי אש נ"מ מהאוניות היפניות, וחלק מהטייסים נאספו על ידי ספינות וצוללות. בסך-הכל נהרגו 12 טייסים אמריקאים.

במהלך הקרב ערך הצבא היפני התקפה אווירית על כוחות בעלות בהרית באוקינאווה, כפי שהבטיח, אך הטייסים היפנים לא הצליחו לטבע אף אונייה. כ-115 מטוסים, רבים מהם קמיקזה, תקפו את האוניות האמריקאית ב-7 באפריל והסבו נזק לנושאת המטוסים "הנקוק," לאוניית המערכה "מרילנד" ולמשחתת "בנט." היפנים איבדו כמאה מטוסים בהתקפה זו.

תוצאות הקרב

פיצוץ בימאטו

מבצע טן-גו היה המבצע הגדול האחרון של הצי הקיסרי היפני במלחמה, וכלי השיט הנותרים לא השתתפו בלחימה עד סופה. המשחתת סוזוטסוקי מעולם לא תוקנה; פויוזוקי תוקנה אך נפגעה ממוקש ימי ב-20 באוגוסט ולא תוקנה לאחר מכן; יוקיקאזה שרדה את המלחמה כמעט ללא נזק; המשחתת האטסושימו נפגעה ממוקש ימי ב-30 ביולי והייתה למשחתת היפנית ה-129, והאחרונה, לטבוע.

ב-21 ביוני 1945 הכריזו בעלות הברית על סיום הקרבות באוקינאווה, לאחר קרב קשה. יפן נכנעה ב-15 באוגוסט לאחר שספגה שתי פצצות אטום.

לקריאה נוספת

• Garzke, William H. and Robert O. Dulin. Battleships: Axis and Neutral Battleships in World War II, Annapolis, Maryland: Naval Institute Press, 1985. מסת"ב 0870211013.
• Hara, Tameichi. Japanese destroyer captain: Pearl Harbor, Guadalcanal, Midway -- the great naval battles as seen through Japanese eyes, Naval Institute Press, 2007. מסת"ב 9781591143543.
• Spurr, Russell. A Glorious Way to Die: The Kamikaze Mission of the Battleship Yamato, April 1945, Newmarket Press, 1999. מסת"ב 9781557042484.

קישורים חיצוניים

• קורות אוניית המערכה יאמטו, CombinedFleet.com.
• אנתוני טולי, Located/Surveyed Shipwrecks of the Imperial Japanese Navy, ‏CombinedFleet.com.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0