מבצע דוגמן 5
 | ||||||||||||||
| משגר טילים מסוג SA-6 ליד כביש בירות-דמשק | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||
| תאריכים | 7 באוקטובר 1973 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | רמת הגולן | |||||||||||||
| תוצאה | המבצע הישראלי נכשל, הושמדו רק שתי סוללות טילים מתוך 30 | |||||||||||||
| ||||||||||||||
"דוגמן 5" היה שם הקוד לתקיפת מערך סוללות טילי הנ"מ של צבא סוריה, על ידי חיל האוויר הישראלי ב-7 באוקטובר 1973, יומה השני של מלחמת יום הכיפורים. עקב כשלים מודיעיניים ומבצעיים, נפגעו שתי סוללות טילים בלבד, מול אובדן שישה מטוסי פנטום. בטווח הקצר פגע כישלון המבצע בתפקוד חיל האוויר בחזית רמת הגולן, ובטווח הארוך גרם לעיצוב תורת לחימה חדשה, שיושמה בהצלחה כנגד מערכי טילים נגד מטוסים במלחמת לבנון הראשונה.
רקע
בין מלחמת ההתשה למלחמת יום כיפור בנתה סוריה בעזרת ברית המועצות מערך נ"מ מתנייע שהורכב מטילי SA-2, SA-3 ו-SA-6 וגובה בתותחי נ"מ מסוג "שילקה" ובטילי כתף מדגם SA-7. המערך כלל כ-30 סוללות טילים שנפרסו בשתי רצועות: באזור דמשק (פריסה מצומצמת, כ-5 סוללות שנועדו להגנת העיר), ופריסה באזור רמת הגולן הסורית (העיקרית - 25 סוללות במערך הגנה על כוחות הצבא).
כדי להתמודד עם סוללות הטילים הסוריים, הכין צה"ל תוכנית מגירה שנקראה "דוגמן" לתקיפת המערך. התוכנית כללה מאמץ משולב של הפגזה ארטילרית, תקיפה אווירית באמצעות פצצות, וטילים נגד מכ"מים מסוג שרייק, הפעלת לוחמה אלקטרונית, ומאמץ הטעייה וחשיפה בעזרת מל"טים מסוג "תלם". התקיפה תוכננה לכלול מאות גיחות בשלושה גלים. המתכונת הסופית של התוכנית נקראה "דוגמן 5".
כשלים מקדימים שפגעו בסיכויי ההצלחה של המבצע
- נוהל קרב חפוז ולחוץ - בסיום יום הלחימה הראשון, הוחלט במטה הכללי כי צריך להתמודד ראשית עם מערכי הנ"מ של מצרים. השלב הראשון של המבצע להשמדתן, שכונה "תגר 4", בוצע בשחר ה-7 באוקטובר, והמשכו תוכנן להמשך היום. אולם עקב פריצת צבא סוריה בדרום רמת הגולן, שנתפסה כמסוכנת אצל מקבלי ההחלטות, ובעיקר בקרב שר הביטחון משה דיין שונו הפקודות והמבצע הופסק. במקום זאת הוחלט לתקוף את סוללות הנ"מ של סוריה, בהתאם לפקודת "דוגמן".
- היעדרות מערך ל"א - יחידות מוסקות של לוחמה אלקטרונית שיועדו למבצע, כאשר תפקידן היה להטעות ולהעמיס על אמצעי הגילוי של האויב, לא שולבו במבצע כיוון שלא הספיקו להגיע מן הגזרה הדרומית, בה נועדו לפעול ב"מבצע תגר".
- תקלה בהפעלת מערך הפיתיונות - טייסת 200 שנפרסה ברמת דלתון ערב המלחמה, התכוננה לביצועו של מבצע דוגמן בשעות הבוקר, כפי שהיה אמור להתקיים בפקודות המלחמה המקוריות. הטייסת לא עודכנה על קידומו של מבצע תגר לפני דוגמן, והדבר הביא לכך שהטייסת שיגרה את כליה אל מול המערך הסורי בבוקר ה-7 באוקטובר, "בזבזה טילים" לסוללות הנ"מ, אך לא הייתה אפקטיבית, כיוון שמטוסי התקיפה לא הגיעו לאחר פעולתה. בנוסף, במהלך דוגמן שהתקיים בשעות הצהריים, הטייסת נשארה ללא מל"טים וכך לא ביצעה את תפקידה.
- תזוזת סוללות הטילים המתנייעות - מערך הטילים הסורי כלל 25 סוללות ניידות מסוג SA-6. צוותי הסוללות ניצלו את הצלחת ההבקעה של הכוחות הקרקעיים, ויצאו ממחפורותיהן לעבר שטח ישראל. עומס הזמנים ועננות מסיבית, מנעו מביצוע גיחת צילום חדשה, וחיל האוויר הסתמך על צילום אווירי מ-5 לחודש. צילום שלא העיד על תזוזת הסוללות ממקומן.
- טיסה בנתיב גישה מסוכן - במהלך ההכנות לתקיפה התברר כי קיים ריכוז נ"מ בנקודת החצייה המתוכננת של טייסת 201 את הגבול הסורי מעל תל פארס. מטה חיל האוויר ומפקד בסיס חצור, עמוס לפידות, התבקשו לאשר נתיב חלופי, אך סירבו עקב מורכבות התכנון וקוצר הזמן.
התקיפה
החל ב-11:30 ב-7 באוקטובר תקפו כ-60 מטוסי F-4 פנטום מטייסות 201 ("האחת") מבסיס חצור, 119 (טייסת "העטלף") מתל נוף, 69 (טייסת "הפטישים") מרמת דוד ו-107 ("אבירי הזנב הכתום") מחצרים וכן מספר מטוסי A-4 סקייהוק מטייסת 115 ("הדרקון המעופף") מתל נוף, את מערך טילי הקרקע-אוויר הסורי ברמת הגולן. חלק מן המטוסים פנו לעבר הים התיכון ואגפו את המערך הסורי. לקראת התקיפה הם טסו ביעף נמוך, והיו חשופים לאש תותחי הנ"מ מסוג ZSU-23-4. רובן המכריע של עמדות הטילים שנתקפו התגלו כריקות שכן הסוללות כבר נעו מערבה עם הכוחות הסוריים. התקיפה הסתיימה בשעה 14:30 לערך.
תוצאות התקיפה
בתקיפה הושמדה סוללת טילים אחת בלבד ועוד אחת נפגעה, מתוך כשלושים סוללות שיועדו לתקיפה.
במהלך המבצע הופלו שישה מטוסים, שלושה בדרך ליעד ושלושה בחזרה ממנו. המטוסים נפגעו מתותחי נ"מ, שפגעו בהם בזמן שהנמיכו טוס כדי לא להיפגע מהטילים. שני אנשי צוות אוויר, אהוד חנקין ושאול לוי נהרגו בהתרסקות מטוסם כאשר ביצעו ניסיון חוזר לתקוף מטרה, לאחר שגילו אותה במקום שונה מן הצפוי. שניהם עוטרו לאחר מותם בעיטור העוז. שמונה אנשי צוות נוספים נפלו בשבי הסורי, וצוות אחר נטש בשטח ישראל וחולץ. טייסת 201 ("האחת") נפגעה קשה במיוחד בתקיפה: ארבעה ממטוסיה ננטשו, ושני מטוסים נוספים נפגעו ונאלצו לנחות נחיתת חירום בבסיס רמת דוד (ולא בבסיס האם של הטייסת, חצור).
השלכות התקיפה
בעקבות הכישלון, לא נעשה ניסיון נוסף לתקוף את המערך ברמת הגולן והיא נותרה אזור מוגן נ"מ, עובדה שהגבילה את יכולת הסיוע האווירי הקרוב והאמנעה של מטוסי חיל האוויר.
למבצע היו תוצאות מורליות שליליות על טייסי חיל האוויר הישראלי. חיל ההגנה האווירית הסורי ראה בכישלון הישראלי הישג גדול, והוא חוגג את יום מערך הנ"מ בתאריך התקיפה.
עם תום המלחמה נמתחה ביקורת על מפקד חיל האויר, בני פלד, שלא עמד על השלמת מבצע תגר כמתוכנן, ואפשר את הסטת הכוחות לרמת הגולן. כמו כן נמתחה ביקורת על מפקד הבסיס עמוס לפידות שלא שינה את נתיב הטיסה של מטוסי טייסת 201 מן המסלול שהוכר כמסוכן.
כישלון דוגמן 5 המחיש את הקושי הרב בהתמודדות עם טילי הנ"מ והמריץ את חיל האוויר למצוא פתרונות מבצעיים לבעיה. פתרונות אלו, שכללו נשק לתקיפה מרחוק ואמצעי לוחמה אלקטרונית פותחו בעשור העוקב והובאו לידי ביטוי במבצע ערצב-19 שהשמיד ללא נפגעים את סוללות הטילים הסוריות בבקעת הלבנון במהלך מלחמת לבנון הראשונה.
קשיי התפקוד של חיל האוויר הישראלי במהלכי הפתיחה של מלחמת יום הכיפורים לא נחקרו על ידי ועדת אגרנט, והמסקנות מהם לובנו רק בתחקירים פנימיים של החיל.
לקריאה נוספת
- אבירם ברקאי, בשם שמיים: טייסת "האחת" במלחמת יום הכיפורים, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2013.
- שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר – החלטות גורליות: חיל האוויר בתחילת מלחמת יום כיפור, ספריית מעריב, 2008.
- אורי בר-יוסף הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, הוצאת זמורה ביתן, 2001.
- בני פלד, ימים של חשבון, הוצאת מודן, 2004.
- מגביהים עוף: חיל האוויר - אתגרים ומשימות, האוניברסיטה המשודרת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2011
קישורים חיצוניים
- יוסי עבודי, מה בין תגר לדוגמן, חוברת פרסומים מס' 27, מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל
- יוסי עבודי, הטיל לא כופף את כנף המטוס, בטאון חיל האוויר
- רונן ברגמן וגיל מלצר, המחיר של טייסת 201, באתר ynet, 2 באוקטובר 2003
- מפת נתיבי התקיפה של טייסת 201 במבצע דוגמן 5
- אהוד יונאי, עליונות אווירית: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, הוצאת כתר, 1995
- עיטורי העוז של אהוד חנקין ושאול לוי שנהרגו במבצע
- יפתח ספקטור, רם וברור, עמ' 238, בספרייה הדיגיטלית של מכון פישר.