מבצע מרקט גארדן

מבצע מרקט גארדן

מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם השנייה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים	17 בספטמבר 1944 – 25 בספטמבר 1944 (9 ימים)
קרב לפני	מבצע דרגון
קרב אחרי	הקרב על יער הירטגן
מקום	הולנד
תוצאה	כישלון של בעלות הברית בהשגת יעדם הסופי.
הצדדים הלוחמים גרמניה הנאצית האימפריה הבריטית פולין מנהיגים אדולף היטלר  וינסטון צ'רצ'יל  מפקדים ולטר מודל ברנרד לו מונטגומרי כוחות חלק מקבוצת ארמיות B שכלל 4 קורפוסי חי"ר וקורפוס פאנצר אחד סה"כ כ-100,000 חיילים הארמייה המוטסת הראשונה (3 דיוויזיות מוצנחות ובריגדה מוצנחת פולנית) - 41,628 חיילים הארמייה הבריטית השנייה (3 קורפוסים). אבדות 6,315-13,000 הרוגים ופצועים כ-16,000 שבויים 30 טנקים 159 מטוסים 15,326-17,200 הרוגים, פצועים ושבויים 88 טנקים - 70 מהחיל ה-30, 18 מחילות 8 ו-12 377 מטוסים
תוכנית מבצע מרקט גארדן

מבצע מרקט גארדן היה מבצע כושל של בעלות הברית המערביות, שנערך בשטח הולנד בספטמבר 1944, במסגרת המערכה הצבאית בחזית המערבית במלחמת העולם השנייה. מטרת המבצע הייתה להשיג הכרעה מהירה במלחמה נגד גרמניה הנאצית באמצעות עקיפת קו זיגפריד מצפון, כיבוש ראש גשר מעבר לנהר הריין, והשתלטות על חבל הרוהר. אף על פי שבמהלך המבצע הצליחו כוחות בעלות הברית להשתלט על רוב היעדים המתוכננים, ולהגיע עד מרחק קצר מהגשר על נהר הריין התחתון בארנהם, הם נכשלו בהשגת יעדו העיקרי – חציית מכשול המים הגדול של הריין, ואבטחת ראש גשר מצפון לנהר – וכוחותיהם המוטסים ספגו אבדות כבדות. כישלון המבצע גרם לאובדן הסיכוי להביא לסיום המלחמה באירופה לפני תום שנת 1944.

רקע

ההתקדמות המהירה של צבאות בעלות הברית המערביות (ארצות הברית ובריטניה) לאחר הפריצה מראש הגשר בנורמנדיה, והתמוטטות ההתנגדות של הצבא הנאצי בשטח צרפת באוגוסט־ספטמבר 1944, יצרו אצל הפיקוד העליון של בעלות הברית תחושה, שניתן להשיג הכרעה מהירה במלחמה נגד גרמניה הנאצית, ולסיים את המלחמה לפני תום שנת 1944. אולם בעיות לוגיסטיות קשות (במיוחד מחסור בדלק) האטו את קצב ההתקדמות של כוחות בעלות הברית, ולא איפשרו להם להמשיך להתקדם לעבר גרמניה בחזית רחבה. כתוצאה מכך התעוררה מחלוקת בקרב ראשי המטות המשותפים של בעלות הברית בשאלה, היכן יש לרכז את המאמץ הצבאי העיקרי. פילדמרשל מונטגומרי, מפקד קבוצת הארמיות ה־21, הציע לאמץ אסטרטגיה נועזת לפיה צבאות בעלות הברית יתקדמו אל תוך גרמניה בחזית צרה, במטרה להשתלט על חבל הרוהר המתועש, למוטט את הצבא הגרמני, ולהביא להכרעה מהירה של המלחמה. לשם כך הוא דרש מפיקוד בעלות הברית להעניק עדיפות לקבוצת הארמיות שבפיקודו, אשר נועדה להוביל את המתקפה על גרמניה, בקבלת אספקה ותגבורות. תוכניתו של מונטגומרי אומצה בסופו של דבר על ידי דווייט אייזנהאואר, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית במערב אירופה, שהעמיד לרשות המבצע את הארמייה המוטסת הראשונה, למרות התנגדות מפקדי כוחות צבא ארצות הברית בצרפת (עומר בראדלי, ג'ורג' פטון ואחרים). לפתיחת המבצע קדמו דיונים מורכבים וטעונים בין הפיקוד העליון הבריטי והאמריקאי.

בניגוד למבצעים הצבאיים שתכנן מונטגומרי בשלבים קודמים של המלחמה (קרב עלאם חלפה, קרב אל־עלמיין השני ועוד), שהתאפיינו בזהירות ובתכנון מדוקדק לפרטי פרטים, תכנון המבצע החדש לקה באופטימיות יתרה ונטה להתעלם מבעיות אפשריות. המודיעין לא זיהה בעיות, ומספר הנחות יסוד התגלו כמופרכות. בנוסף לכך, המבצע דרש את מלוא המשאבים שעמדו לרשות קבוצת הארמיות ה־21 בבלגיה, ולכן פגע במבצעים הצבאיים שניהלה הארמייה הקנדית הראשונה, במטרה לכבוש את שפך נהר הסכלדה, ולאפשר את פתיחת נמל אנטוורפן לקבלת אספקה (מטרה שהושגה בסופו של דבר, ובמחיר כבד, רק בדצמבר 1944). לעובדה זו היו השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת, משום שחוסר היכולת להשתמש בנמל הגדול, אילץ את פיקוד בעלות הברית להמשיך להישען על הנמלים המאולתרים בנורמנדיה לצורך קבלת אספקה ותגבורות, ובכך האריך מאוד את קווי האספקה שלהם.

תוכנית המבצע

תוכנית המבצע, ששם הקוד שלו היה גן שוּק (Market Garden), הורכבה משני חלקים, שנועדו להתבצע בו־זמנית:

• מבצע Market – החלק המוצנח של המבצע. נועד להתבצע על ידי הארמייה המוטסת הראשונה (שכללה את הדיוויזיות ה־82 וה־101 האמריקניות, הדיוויזיה המוטסת הבריטית הראשונה, ובריגדה מוצנחת פולנית), ומטרתו הייתה השתלטות מהירה על הגשרים ליד איינדהובן, ניימכן וארנהם (בסה"כ שישה גשרים ומעברים על פני מכשולי מים), כדי לאפשר התקדמות מהירה של כוחות הקרקע אל מעבר לנהר הריין התחתון.
• מבצע Garden – החלק הקרקעי של המבצע. נועד להתבצע על ידי הקורפוס הבריטי ה־30 בפיקוד לוטננט גנרל בריאן הורוקס, בסיוע הקורפוסים ה־12 וה־8 של הארמייה הבריטית השנייה שיאבטחו את אגפיו. כוחות השריון הבריטיים נועדו להתקדם במהירות צפונה, לחבור אל הכוחות המוצנחים והמוטסים בנתיב תנועתם, לכבוש ולאבטח מסדרון קרקעי מתעלת מֶז או סכלדה בבלגיה המשוחררת, עד לגשר על נהר הריין התחתון בארנהם, שבהולנד.

המבצע היה מבוסס על מספר הנחות יסוד, שרובן התבררו כמוטעות:

1. הכוחות הגרמניים באזור המבצע המתוכנן חלשים ונמצאים במצב של דמורליזציה. לגרמנים אין באזור זה כוח שריון משמעותי המסוגל לסכן את הכוחות המוצנחים של בעלות הברית.
2. הכוחות המוצנחים יוכלו להשתלט ללא פגע על כל הגשרים ומעברי המים בציר התנועה המוביל לארנהם, ולאפשר התקדמות מהירה ובלתי מופרעת של כוחות השריון הבריטיים אל מעבר לריין.
3. הקורפוס ה־30 מסוגל לעבור את המרחק המפריד בין נקודת הפתיחה של המתקפה לארנהם (כ־100 ק"מ), תוך ארבעה ימים לכל היותר, ולחבור בזמן אל הצנחנים הבריטיים, שיחזיקו בגשר החיוני על נהר הריין.

בנוסף לכך, החלטת מתכנני המבצע להנחית את הדיוויזיה המוטסת הבריטית הראשונה כ־15 ק"מ מהגשר על נהר ריין בארנהם (מחשש שהיא עלולה לספוג אבדות כבדות מריכוז תותחי הנ"מ שהגנו על הגשר), במקום להצניח אותה במרחק קצר משני קצות הגשר, כדי לנצל את אלמנט ההפתעה, התבררה כטעות קריטית.

לרוע מזלם של בעלות הברית, אזור ארנהם נבחר באופן מקרי על ידי הפיקוד הגרמני לצורך ארגון מחדש של קורפוס הפאנצר אס אס השני (דיוויזיות הפאנצר אס אס התשיעית והעשירית), יחידת עילית שספגה אבדות כבדות במהלך הנסיגה מצרפת. עובדה זו (שהייתה ידועה למודיעין של בעלות הברית, אולם לא הועברה לכוחות שבשטח) העניקה לגרמנים יתרון משמעותי על הצנחנים הבריטיים קלי־הציוד, שהוצנחו באותו אזור.

ג'ון פרוסט

סדר הכוחות

בעלות הברית

המפקד העליון של כוחות המשלוח של בעלות הברית היה גנרל דווייט אייזנהאואר, ובתפקיד זה היה אחראי על תכנון וביצוע המבצע. מרשל אוויר ראשי סר ארתור טדר הבריטי היה סגנו, ואילו מייג'ור גנרל וולטר בדל סמית היה ראש מטהו.

• קבוצת הארמיות ה־21 – בפיקוד פילדמרשל ברנרד מונטגומרי, הפעילה במהלך המבצע את היחידות הבאות:
  • הארמייה המוטסת הראשונה – בפיקוד לוטננט גנרל לואיס בררטון
    • הקורפוס המוטס הראשון הבריטי – בפיקוד לוטננט גנרל פרדריק בראונינג
      • הדיוויזיה המוטסת הראשונה – בפיקוד מייג'ור גנרל רוברט ארקהרט
      • חטיבת הצנחנים הפולנית ה־1 – בפיקוד בריגדיר גנרל סטניסלאב סוסבווסקי
    • הקורפוס המוטס ה־18 האמריקני – בפיקוד מייג'ור גנרל מת'יו רידג'וויי
      • הדיוויזיה המוטסת ה־82 – בפיקוד בריגדיר גנרל ג'יימס גאווין
      • הדיוויזיה המוטסת ה־101 – בפיקוד מייג'ור גנרל מקסוול טיילור
  • הארמייה הבריטית השנייה – בפיקוד לוטננט גנרל מיילס דמפסי
    • הקורפוס השמיני – בפיקוד לוטננט גנרל ריצ'רד אוקונור
      • הדיוויזיה המשוריינת ה־11
      • הדיוויזיה ה־3
      • הדיוויזיה ה־49
      • החטיבה המשוריינת ה־4
      • החטיבה הבלגית ה־1
    • הקורפוס ה־12 – בפיקוד לוטננט גנרל ניל ריצ'י
      • הדיוויזיה המשוריינת ה־7
      • הדיוויזיה ה־15
      • הדיוויזיה ה־53
    • הקורפוס ה־30 – בפיקוד לוטננט גנרל בריאן הורוקס
      • דיוויזיית המשמר המשוריינת
      • הדיוויזיה ה־43
      • הדיוויזיה ה־50
      • החטיבה המשוריינת ה־8
      • החטיבה ההולנדית ה־1

כוחות גרמניה הנאצית

מפקד הכוחות במערב היה גנרלפלדמרשל גרד פון רונדשטט, שפיקד על כל הכוחות ממערב לריין.

• קבוצת ארמיות B – בפיקוד גנרלפלדמרשל ולטר מודל, הפעילה במהלך המבצע את היחידות הבאות:
  • קורפוס הפאנצר אס אס ה־2 – בפיקוד אובר־גרופנפיהרר וילהלם ביטריך
    • דיוויזיית הפאנצר אס אס ה־9 – בפיקוד אוברשטורמבאנפיהרר ולטר הרצר
    • דיוויזיית הפאנצר אס אס ה־10 – בפיקוד בריגדפיהרר היינץ הרמל
    • רגימנט אימונים מדיוויזיית פאנצר מוצנחת הראשונה הרמן גרינג
    • צוות קרב "טטאו"
    • צוות קרב "קראפט", שהורכב מיחידות של דיוויזיית הפאנצרגרנדיר אס אס ה־16
    • צוות קרב "הנק", שהורכב על בסיס רגימנט הכשרה של הצנחנים
  • הארמייה ה־15 – בפיקוד גנרל חיל הרגלים גוסטב־אדולף פון צנגן
    • הקורפוס ה־67 – בפיקוד גנרל חיל הרגלים אוטו שפונהיימר
      • הדיוויזיה ה־346
      • הדיוויזיה ה־711
      • הדיוויזיה ה־719
    • הקורפוס ה־88 – בפיקוד גנרל חיל הרגלים הנס־וולפגנג ריינהרד
      • צוות קרב קיל
      • הדיוויזיה ה־59
      • הדיוויזיה ה־245
      • הדיוויזיה הסטטית ה־712
    • הקורפוס ה־86 – בפיקוד גנרל חיל הרגלים הנס פון אובסטפלדר
      • הדיוויזיה ה־176
      • צוות קרב ולטר
      • רגימנט הצנחנים ה־6
      • חטיבת הפאנצר ה־107
      • דיוויזיית הצנחנים ה־7
    • קורפוס האס אס ה־12 – בפיקוד אובר־גרופנפיהרר קורט פון גוטברג
      • הדיוויזיה ה־180
      • הדיוויזיה ה־190
      • דיוויזיית פולקסגרנדיר ה־363
    • המחוז הצבאי ה־6 – בפיקוד גנרל חיל הפרשים קורט פלדט
      • הדיוויזיה ה־406
  • ארמיית הצנחנים הראשונה – בפיקוד גנרל־אוברסט קורט שטודנט
    • קורפוס הצנחנים ה־1
    • קורפוס הצנחנים ה־2 – בפיקוד גנרל אויגן מיינדל
    • הדיוויזיה ה־86

לחימת הכוחות המוטסים (מבצע "מרקט")

כיבוש יעדי הדיוויזיה המוטסת ה־101

השלב הראשון של המבצע התנהל בדרך כלל בצורה מוצלחת. ההצנחות, שהתבצעו לאור היום, היו מדויקות בדרך כלל (יותר מהמבצעים המוצנחים במערכות בסיציליה ובנורמנדי) וההתנגדות על הקרקע מועטה. השתתפו בהן 16,500 צנחנים ו־3,500 חיילים שהונחתו בדאונים (מדגמי "חמילקרת" (Hamilcar) ו"הורסה" (Horsa) הבריטיים שהיו עשויים מבד ברזנט, ו"ווייקו" (Waco) האמריקאיים הקטנים יותר, העשויים ממתכת).

הדיוויזיה המוטסת ה־101 האמריקנית נתקלה בהתנגדות מועטה וכבשה בווחל (Veghel) את הגשר מעל לתעלת שויד־וילמשוארט (Zuid-Willemsvaart). אולם בזון (Zon) הספיקו הגרמנים לפוצץ את הגשר מעל לתעלת וילהלמינה (Wilhelmina) לפני הגעת הצנחנים האמריקנים, עובדה שחייבה בניית גשר ביילי על ידי כוחות ההנדסה של הקורפוס ה־30, וגרמה לעיכוב משמעותי ראשון בהתקדמות כוחות הקרקע.

הדיוויזיה המוטסת ה־82 צנחה ליד חראבה (Grave) וכבשה את הגשר מעל לנהר מֶז (Maas) בשלמותו, אך העיר ניימכן והגשר מעל לנהר הוואל (Waal) נותרו בשליטה גרמנית. בהמשך המבצע נדרשה חציית סער של הוואל כדי להשתלט על הגשר האסטרטגי, ולמנוע את פיצוצו על ידי הגרמנים.

הקרב על ארנהם

ערך מורחב – הקרב על ארנהם

הקרב על ארנהם, יום הלחימה הראשון

הדיוויזיה המוטסת הבריטית ה־1 הוצנחה מצפון לריין, באזור הכפר אוסטרבייק (Oosterbeek), ואיבדה את רוב כלי הרכב שלה בהתרסקות הדאונים שהובילו אותם. עובדה זו והמרחק הגדול יחסית של אזור הנחיתה מהגשר בארנהם גרמו לאובדן אלמנט ההפתעה וחייבה את הצנחנים הבריטיים לבצע מסע רגלי ממושך שארך כ־4 שעות לכיוון ארנהם. כוחות גרמניים מאולתרים הצליחו לעכב את התקדמות הכוחות הבריטיים בדרכם לארנהם ולאחר מכן לבלום אותם במבואות העיר. רק כוח קטן יחסית (גדוד מתוגבר) הצליח להגיע אל הגשר בציר שלא הוגן על ידי הגרמנים ולהשתלט על קצהו הצפוני בתום היום הראשון למבצע.

לאחר הפתעה ראשונית, תגובת הפיקוד הגרמני הייתה אופיינית: התקפות נגד ללא הפוגה עם כל הכוחות שעמדו לרשותם. חלק מהיחידות הגרמניות באזור הורכבו מחיילים מנוסים ומצוידים היטב, כגון שתי דיוויזיות (9 ו־10) הפאנצר של האס־אס, אולם יחידות אחרות הורכבו מאוסף של טירונים, יחידות נ"מ, חיילים שהשתייכו לכוחות קרקע של חיל האוויר וחיל הים הגרמני וכו', שאורגנו במהירות במסגרת צוותי קרב (Kampfgruppe) מאולתרים, כפי שהיה מקובל בצבא הגרמני.

צנחנים בריטיים

המתקפה הקרקעית (מבצע "גארדן")

הקורפוס ה־30, שכלל דיוויזיה משוריינת ושתי דיוויזיות חי"ר, החל את השלב הקרקעי של המבצע ב־17 בספטמבר באופן בלתי מוצלח. מיד לאחר חציית קו ההתחלה של המתקפה בשעה 14:45 ספגו הטנקים שהובילו את המתקפה אבדות ניכרות מאש תותחי נ"ט ומטולי נ"ט (פאנצרפאוסט), ונדרשו לבריטים מספר שעות כדי להתגבר על ההתנגדות הגרמנית, עובדה שייצרה עיכוב משמעותי בלוח הזמנים של המבצע כבר בסיום היום הראשון. רק ביומו השני של המבצע (18 בספטמבר) הגיעו כוחות הקרקע לאיינדהובן, ולקראת סוף היום החלו כוחות ההנדסה בבניית גשר ביילי לחציית התעלה בזון.

התקפות נגד עזות שהנחיתו הכוחות הגרמניים על שני העברים של המסדרון הקרקעי הצר, שיצרו הכוחות המוצנחים וכוחות הקרקע הבריטיים, ריתקו חלק ניכר מכוחות בעלות הברית לאבטחת ציר ההתקדמות שלהם, יצרו עיכובים משמעותיים בהעברת האספקה לכוחות החלוץ של הקורפוס ה־30 ועיכבו את התקדמות בעלות הברית. כוחות בעלות הברית נדרשו להתקדם לאורך כביש צר אחד, שנבנה על גבי סוללה מוגבהת, שמשני עבריה שטחים מוצפים או בלתי עבירים לרכב, שלא איפשרו פריסה של הכוחות. עובדה זו העניקה יתרון משמעותי למגינים הגרמניים, והקלה עליהם לחסום את הכביש לתנועה.

במהלך היומיים הבאים של המבצע (19 ו־20 בספטמבר) ניסו כוחות החלוץ של הקורפוס ה־30 (מדיוויזיית המשמר המשוריינת) בסיוע יחידות מהדיוויזיה המוטסת ה־82 להשתלט על הקצה הדרומי של גשר ניימכן, אך נהדפו שוב ושוב על ידי המגינים הגרמניים. רק לאחר שצנחנים אמריקניים מהרגימנט ה־504 של הדיוויזיה ה־82 ביצעו צליחת סער באור היום של נהר הוואל וכבשו את הקצה הצפוני של הגשר, נסוגו הגרמנים מניימכן וכוחות בעלות הברית תפסו את הגשר (שאורכו היה כ־200 מטר) ללא פגע בשעות הערב של 20 בספטמבר.

במקום לנצל את ההצלחה ולהמשיך בתנועה לילית צפונה מיד לאחר כיבוש הגשר, כדי לחבור לכוח הבריטי בארנהם (17 ק"מ בלבד מניימכן) המתינו כוחות החלוץ של הקורפוס ה־30 זמן רב לפני שחידשו את התקדמותם לכיוון ארנהם בשעות הצהריים של 21 בספטמבר. עד למועד זה הצליחו הגרמנים להכניע את שרידי הכוח הבריטי הקטן, שהחזיק בקצה הצפוני של הגשר בארנהם במשך כמעט 4 יממות, ולארגן מערך הגנה חדש מצפון לניימכן, שבלם את המשך ההתקדמות של השריון הבריטי. ככלל ניתן לומר, שהתקדמות כוחות השריון הבריטיים במהלך המבצע התאפיינה באיטיות ובזהירות מופרזת, ושהם נמנעו בדרך כלל מפעולה בשעות הלילה, אף על פי שהצלחת המבצע הייתה תלויה במהירות תנועתם.

התקדמות כוחות הקרקע הבריטיים (חיצים ורודים) במהלך המבצע

בשעות אחר הצהריים של 21 בספטמבר הוצנח חלק מהבריגדה המוצנחת הפולנית מדרום־מערב לגשר על נהר ריין בארנהם, במטרה לצלוח את הנהר ולתגבר את הדיוויזיה המוטסת הבריטית ה־1 בגדה השנייה של הנהר. הצנחנים הפולנים ספגו אבדות כבדות מאש נ"מ ומהתקפת נגד גרמנית, והבריגדה איבדה כ־25 אחוז מכוחה ביום הלחימה הראשון. ההחלטה להצניח את הכוח הפולני מדרום לגשר ארנהם נראית תמוהה, משום שהפיקוד הבריטי כבר היה צריך להבין בשלב זה של המבצע כי הקרב באזור ארנהם אבוד. לאורך כל המערכה בארנהם רוב מכשירי הקשר הבריטיים לא פעלו כראוי (מסיבה טכנית – סוללות פגומות), דבר שהקשה עוד יותר על חבירת הפולנים לבריטים הנצורים.

במהלך הימים הבאים נדחקו שרידי הדיוויזיה המוטסת ה־1 לכיס קטן, ששטחו הלך והצטמצם, באזור אוסטרביק, כשגבם אל הריין. כל המאמצים להעביר עליהם תגבורות דרך הנהר נכשלו. בליל ה־25 בספטמבר הצליחו הבריטים, בחסות החשיכה והפגזת הסחה ארטילרית עזה, לחלץ את רוב הכוח שנותר בגדה הצפונית של הריין, וכ־2,400 צנחנים בריטיים (מתוך כ־10,000 שיצאו למבצע) הצליחו לחזור לקווי בעלות הברית.

במהלך מבצע "מרקט גארדן" ספגו הכוחות המוטסים של בעלות הברית למעלה מ־12,000 אבדות, מתוכם כ־6,500 נעדרים ושבויים (הבריטים והפולנים ספגו כ־8,000 אבדות, ושתי הדיוויזיות המוטסות האמריקניות ספגו כ־4,000 נפגעים נוספים). כוחות הקרקע, שהשתייכו לארמייה הבריטית השנייה, ספגו כ־5,200 אבדות בסה"כ, מתוכם ספג הקורפוס ה־30 (שהוביל את המתקפה הקרקעית) פחות מ־1,500 נפגעים.

הנתונים לגבי אבדות הצד הגרמני במהלך המבצע אינם מוסכמים, ונעים לפי מקורות שונות בין 3,300 ל־13,000 נפגעים ונעדרים. מחקרים עדכניים מעריכים את האבדות הגרמניות ב־6,000–9,000 איש.

תוצאות

לכישלון מבצע "מארקט גארדן" היו השלכות קשות וטרגיות על העם ההולנדי. אזרחים רבים נפגעו במהלך המבצע, והרס רב נגרם ליישובים באזורי הקרבות (במיוחד באזור ארנהם). לאחר תום המבצע נקטו הנאצים שורת צעדי עונשין אכזריים כנגד האזרחים ההולנדים, כולל גירוש כל תושבי העיר ארנהם מבתיהם. בעקבות הכישלון לא עשו בעלות הברית ניסיון נוסף לשחרר את שטח הולנד, למרות תחינות ההנהגה ההולנדית הגולה ותנועת המחתרת המקומית. הכיבוש הנאצי האכזרי נמשך ממש עד לתום המלחמה במאי 1945, תוך החמרה ממשית של תנאי החיים של האוכלוסייה המקומית, ואזרחים הולנדים רבים מתו מרעב בחורף 1944–1945.

לכישלון המבצע היו תוצאות קשות גם מבחינת בעלות הברית המערביות. הוא גרם לעצירת המומנטום החיובי, שהחל בפריצה החוצה מראש בגשר בנורמנדי (מבצע קוברה), והמשיך בשיחרור המהיר של אדמת צרפת ובלגיה. הצבא הגרמני במערב, שקיבל תגבורות חזקות, הצליח להתאושש ולייצב את חזיתו, והתקדמות כוחות בעלות הברית הואטה, ולאחר מכן נבלמה כמעט לחלוטין. קווי החזית בחזית המערבית לא השתנו באופן משמעותי עד למרץ 1945, כאשר כוחות בעלות הברית חצו את נהר הריין ופתחו במתקפה הסופית על גרמניה הנאצית. המלחמה לא הסתיימה בחג המולד של שנת 1944, כפי שקיוה הפיקוד העליון של בעלות הברית בעקבות השחרור המהיר של שטח צרפת, והתבוסה הסופית של גרמניה הנאצית נדחתה במספר חודשים, במהלכם ספגו צבאות בעלות הברית מאות אלפי נפגעים נוספים. קבוצת הארמיות ה־21 הצליחה אמנם לכבוש בליטה עמוקה בקווים הגרמניים, אך המסדרון הקרקעי שבשליטתה הוביל לשום מקום, ונמצא תחת איום גרמני מתמיד משני עבריו.

גנרל בראונינג, מפקד הכוחות המוטסים של בעלות הברית, צוטט כמי שסיכם את הסיבה לכישלון מבצע "מרקט גארדן" במילים: ”גשר ארנהם היה גשר אחד רחוק מדי.”

סרטים

• גשר אחד רחוק מדי (A Bridge Too Far (1977 (לפי ספרו של קורנליוס ראיין באותו השם; בתרגום אמיר אורן, 'זמורה ביתן מודן' 1979).
• אחים לנשק (2001) Band Of Brothers של HBO פרק 4

ראו גם

• בית הקברות הצבאי ארנהם־אוסטרבייק

לקריאה נוספת

• רוני ברבש:ארנהם – כישלון בצד הגבורה, הוצאת אוריון, 2017.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצע מרקט גארדן בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31566462מבצע מרקט גארדן