ניל ריצ'י
 | |
| ניל ריצ'י כמפקד הקורפוס ה-12 בצרפת | |
| לידה |
29 ביולי 1897 גיאנה הבריטית .svg){kind=small} |
|---|---|
| פטירה |
11 בדצמבר 1983 (בגיל 86) טורונטו, קנדה  |
| השתייכות |
הצבא הבריטי  |
| תקופת הפעילות | 1914–1951 (כ־37 שנים) |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-51 מפקד הארמייה השמינית מפקד הדיוויזיה ה-52 מפקד הקורפוס ה-12 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
|
מסדר האימפריה הבריטית מסדר האמבט אות השירות המצוין הצלב הצבאי לגיון ההצטיינות | |
גנרל סר ניל מט'ואין ריצ'י (באנגלית: Neil Methuen Ritchie; 29 ביולי 1897 - 11 בדצמבר 1983) היה קצין בכיר בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
ניל ריצ'י נולד ב-29 ביולי 1897 בגיאנה הבריטית, ובשנת 1914 התגייס לצבא בריטניה, כקצין ברגימנט "המשמר השחור" (Black Watch) הסקוטי.
ריצ'י שירת בזמן מלחמת העולם הראשונה בחזית צרפת ובמערכה במסופוטמיה (עיראק) שם זכה לעיטור הצלב הצבאי ב-1918 על "מופת של קור רוח, אומץ לב והתעלמות מסכנה". בתחילת מלחמת העולם השנייה הועלה ריצ'י לדרגת בריגדיר והיה מעורב בפינוי הצבא הבריטי בדנקרק. לאחר מכן כיהן כמפקד הדיוויזיה ה-51, ושירת במטות הגנרלים ויוול, אלן ברוק ואוקינלק וזכה להערכה רבה משלושתם. הגנרל אוקינלק הוא שנתן לו את פיקוד השדה הבכיר ביותר שהגיע אליו, הפיקוד על הארמייה השמינית בנובמבר 1941, בעקבות הדחתו של גנרל אלן קנינגהם מפיקוד על הארמייה.
נפל בחלקו של ריצ'י לזכות בעמדה פיקודית בכירה זו בשלבים הראשונים של המערכה כאשר מצבם של הבריטים במלחמה היה בשפל המדרגה. המערכה במדבר המערבי הייתה המקום היחיד בו נלחם הצבא הבריטי בגרמנים באופן ישיר באותה תקופה ולאחר הצלחה ראשונית במערכה כנגד האיטלקים, נהדפו הבריטים כאשר קורפוס אפריקה בפיקודו של ארווין רומל הגיע לזירה. ריצ'י אמור היה לשמש כמפקד זמני על הארמייה השמינית עד שיימצא מפקד מתאים, אך היות שמפקד כזה לא היה בנמצא הוא נשאר מפקד הארמייה במשך יותר משישה חודשים.
בקרב גזאלה במאי-יוני 1942 נכשל ריצ'י בשמירה על קשר חזק עם יחידותיו והבריטים איבדו את נמל טוברוק וספגו תבוסה קשה. ריצ'י הודח מהפיקוד על ידי אוקינלק ב-25 ביוני, מעט לפני תחילתו של קרב אל-עלמיין הראשון. נוצר הרושם שאוקינלק מינה קצין זוטר יחסית כמפקד הארמייה השמינית כדי שיוכל לפקח בעצמו על המערכה כראש פיקוד המזרח התיכון ולמעשה להכתיב לריצ'י הוראות מגבוה.
לאחר ההדחה מונה ריצ'י כמפקד הדיוויזיה הסקוטית ה-52 בבריטניה ומאוחר יותר מונה כמפקד הקורפוס ה-12 בזמן הנחיתה בנורמנדי והמערכה במערב אירופה. העובדה שהמשיך לשרת בתפקידים פיקודיים למרות הדחתו, שלא כמו קודמו בתפקיד מפקד הארמייה השמינית, אלן קנינגהם, מלמדת על ההערכה הרבה ממנה נהנה מצד ראש המטה הכללי הקיסרי, אלן ברוק.
לאחר המלחמה נשאר ריצ'י בצבא בתפקיד ראש הפיקוד הסקוטי וכמושל טירת אדינבורו ב-1945. ב-1947 שימש כראש מטה כוחות היבשה במזרח הרחוק. מה-7 בדצמבר 1948 ועד לפרישתו מהצבא שימש ריצ'י בתפקיד טקסי כשלישו האישי (Aides de Camp General) של המלך[1] וב-15 בספטמבר 1950 הוענקה לו דרגת קולונל ברגימנט הישן שלו, "המשמר השחור"[2].
לאחר פרישתו מהצבא ב-1951 היגר ריצ'י לקנדה. הוא נפטר בגיל 86 בטורונטו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
25544024ניל ריצ'י
- קצינים בריטים במלחמת העולם הראשונה
- גנרלים בריטים במלחמת העולם השנייה
- בריטים מעוטרי אות לגיון ההצטיינות
- מעוטרי אות השירות המצוין
- מעוטרי הצלב הצבאי
- מפקדי גייסות בצבא בריטניה במלחמת העולם השנייה
- מפקדי ארמיות בצבא בריטניה במלחמת העולם השנייה
- אבירי הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית
- מסדר האמבט: אבירים וגבירות מפקדים
- מעוטרי צלב המלחמה
- מסדר ג'ון ה"קדוש"
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- בוגרי המכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט
- ילידי 1897
- נפטרים ב-1983