מארק רסקו
 | |||||||
| רסקו, נובמבר 2008 | |||||||
| לידה |
24 ביולי 1948 (גיל: 76) תומפסון פולס, מונטנה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| השכלה | מכללת קרול, אוניברסיטת מונטנה | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאי | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
מארק רסקו (באנגלית: Marc Racicot; נולד ב-24 ביולי 1948) הוא עורך דין, שדלן, ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמושל ה-21 של מונטנה מ-1993 עד 2001. לאחר שסיים את כהונתו עבד רסקו כשדלן במשרד עורכי הדין "בראקוול וג'וליאני". בין לקוחותיו הבולטים נמנו אנרון, חברת הרכבת BNSF, ואיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי.
הוא כיהן כיו"ר הוועדה הרפובליקנית הלאומית בין השנים 2001 ל-2003, ולאחר מכן מונה ליו"ר מטה הבחירות של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש ב-2004. הן בבחירות 2000 והן בבחירות 2004 נפוצו שמועות לפיהן הנו המועמד המועדף על בוש לתפקיד התובע הכללי של ארצות הברית. במהלך בחירות 2000 היו שראו בו מועמד לעמיתו למרוץ של בוש. העיתון וושינגטון פוסט תיאר אותו כ"אחד מחבריו ויועציו הקרובים של בוש".
רסקו נודע כמבקרו החריף של דונלד טראמפ, ובמהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020 הביע את תמיכתו במועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן. בעקבות זאת, המפלגה הרפובליקנית במונטנה גינתה אותו והכריזה כי אינה רואה בו רפובליקני.
ראשית חייו
רסקו נולד בתומפסון פולס (Thompson Falls) שבמונטנה. אבותיו הגיעו לשטחי מונטנה דהיום בשנות ה-60 של המאה ה-19. סבו של מארק התיישב בליבי בשנת 1917 כדי לעבוד כטבח במחנה לכריתת עצים בצפון-מערב מונטנה עבור חברת העץ "J. Neils Lumber Company". רסקו נולד ב-24 ביולי 1948, בנם של ביל ופאט רסקו. הוא גדל בערים מיילס סיטי וליבי. הוריו ניהלו בית אומנה, ואביו עבד כמורה, מאמן כדורסל, ומאמן אתלטיקה קלה.
רסקו השלים לימודיו התיכוניים בתיכון ליבי, ולאחר מכן השלים לימודי תואר ראשון באנגלית במכללת קרול בשנת 1970. במהלך לימודיו בתיכון ובקולג' נהג לשחק כדורסל. בשנת 1973 השלים לימודי תואר שני במשפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת מונטנה שבמיזולה.
תחילת דרכו הציבורית
לאחר לימודיו הגבוהים היה רסקו לבוגר התוכנית להכשרת קציני המילואים של צבא ארצות הברית (ROTC). הוא למד בבית הספר למשפטים של חיל הפרקליטות הצבאית של צבא ארצות הברית באוניברסיטת וירג'יניה והתגייס לחיל הפרקליטות הצבאית (JAG Corps) לאחר מכן. מיד עם גיוסו הוצב כפרקליט צבאי תובע בין השנים 1973 ל-1976. הוא שירת בגרמניה המערבית, שם שימש כתובע הראשי של תחום השיפוט הצבאי האמריקאי הגדול ביותר באירופה. במהלך שהותו שם לימד דיני עבודה ומשפט פלילי באוניברסיטת מרילנד. לאחר שלוש שנים השתחרר מהצבא בדרגת קפטן, וב-1976 שב למונטנה.
לאחר שחרורו מהצבא התמנה לסגן התובע המחוזי של מחוז מיזולה ב-1976, תפקיד אותו מילא עד 1977. בשנה זו מונה לתובע מדינתי מיוחד במונטנה, וכיהן בתפקיד זה עד 1988. בתקופה זו רשם לעצמו שיעור הרשעות של 95%, והוא הפסיד רק בשני תיקים ב-12 שנה. בין הרשעותיו הבולטות ניתן למנות את זו של דון ודן ניקולס, שחטפו את הספורטאית האולימפית קרי סוונסון (אנ') ורצחו אדם שניסה להצילה. במאי 1985, דן ניקולס נידון ל-20 שנות מאסר בגין חטיפה ותקיפה, ובספטמבר אותה שנה נגזר על דון ניקולס 85 שנות מאסר בגין חטיפה, רצח ותקיפה בנסיבות מחמירות.
בשנת 1980 התמודד רסקו לנשיאות בית המשפט העליון של מונטנה, אך הפסיד. הוא גם התמודד ללא הצלחה על תפקיד שופט מחוזי במחוז לואיס וקלארק ב-1982, ובמחוז ברודווטר בשנת 1984.
רסקו שימש כתובע המיוחד במשפטו של בארי ביץ' (אנ') בשנת 1984. ביצ' הורשע ברצח הנערה קים ניס ליד פופלר שבמונטנה בשנת 1979, כשהיה בן 17 בלבד, ונידון למאסר עולם ללא אפשרות לחנינה. ביץ' טען כי הוא חף מפשע וכי הודאתו נגבתה ממנו בכפייה, אך רסקו היה משוכנע באשמתו. ערעוריו של ביץ' נדחו, ובית המשפט העליון של מונטנה דחה בקשתו לביטול הרשעתו ברוב של 4–3. עתירותיו לחנינה בפני מועצת החנינות והשחרורים של מונטנה נתקלו בהתנגדותו של רסקו, אך נתמכו על ידי דמויות בולטות במונטנה כמו הסנאטור ג'ון טסטר והמושל לשעבר בריאן שווייצר[1]. בדיון על החנינה, הודה רסקו כי רשויות אכיפת החוק "יצרו בלגן" בזירת הפשע בכך שזיהמו אותה, אך טען כי הודאתו המפורטת של ביץ' היא הוכחה ניצחת לאשמתו, וכי האלטרנטיבות שהוצגו למקרה הרצח אינן סבירות[2].
התובע הכללי של מונטנה
בשנת 1988 התמודד רסקו לתפקיד התובע הכללי של מונטנה. בבחירות הכלליות הוא גבר על המועמד הדמוקרטי מייק מגראת' ביחס של 48%-52%. הוא מילא את התפקיד עד השבעתו למושל בינואר 1993.
מושל מונטנה
בשנת 1992 החליט מושל מונטנה סטן סטיבנס שלא להתמודד לתקופת כהונה שנייה בעקבות מצבו הבריאותי. רסקו החליט להתמודד במקומו לתפקיד, וזכה בקלות בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית כאשר גבר על אנדי בנט עם 69% מהקולות. הוא ניצח בכל מחוזות המדינה. בבחירות הכלליות, התמודד מול חברת בית הנבחרים של מונטנה דורותי בראדלי, מועמדת המפלגה הדמוקרטית מבוזמן. שני המועמדים תמכו במס מכירה בן 4%, אך נבדלו בהצעותיהם לשימוש בהכנסות ממס זה. רסקו ניצח בפער של 51%-49%, הבדל של 10,980 קולות.
בנובמבר 1996 התמודד רסקו לכהונתו השנייה. הוא ניצח בקלות את רוב נטלסון בפריימריז הרפובליקני, עם 76% מהקולות. בבחירות הכלליות ניצב בפני המועמד הדמוקרטי צ'ט בליילוק, שהיה חבר הסנאט של מונטנה כ-20 שנה. הסקרים ניבאו לרסקו הובלה בפער משמעותי לאורך מסע הבחירות[3]. עם זאת, שבועות אחדים טרם הבחירות, נפטר בליילוק בפתאומיות מהתקף לב בדרכו לעימות בחירות. בעקבות מותו, עמיתתו למרוץ ג'ודי ג'ייקובסון נטלה על עצמה את ההתמודדות מול רסקו אך לא נותר לה די זמן לניהול קמפיין עצמאי. מכיוון שהבחירות היו קרובות, ניתן היה לשנות את פתקי ההצבעה כך שיציינו את ג'ייקובסון כמועמדת למושלת ולסגנית המושל כאחד. רסקו הביס אותה באחד הפערים הגדולים בתולדות המדינה – 79%-21% – וזכה בכל מחוזות מונטנה.
בתור מושל, תואר רסקו בעיתונות המקומית כשמרן פיסקלי וכ"תומך בביטול רגולציה ובאינטרסים עסקיים". לאחר שעבד עם בית המחוקקים של מונטנה לחיסול גירעון תקציבי בגובה 200 מיליון דולר בשנת 1993, ממשלו הצליח להוביל לעודף תקציבי של 22.4 מיליון דולר בשנה העוקבת. בעודף השתמשו להורדת מיסים. רסקו אישר חקיקה שהובילה לדה רגולציה על מגזר החשמל במונטנה, צעד שנתמך על ידי חברת האנרגיה הראשית של המדינה, "Montana Power Company". בעקבות הרפורמה, החברה מכרה את פעילותה בתחום החשמל ועברה לעסוק בתקשורת. כעבור שנים אחדות החברה פשטה את הרגל. הדה-רגולציה הובילה לעלייה חדה בתעריפי החשמל עבור רוב תושבי מונטנה, כאשר עובדים שהיו זכאים לפנסיה מ-Montana Power Company מצאו עצמם לפתע ללא הכנסה.
יו"ר הוועדה הרפובליקנית הלאומית
ב-5 בדצמבר 2001 הודיע נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש כי ימנה את רסקו, שהיה בעל בריתו הקרוב, ליושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית[4]. רסקו נמנה בין תומכיו הראשונים של בוש, והיה נציג בולט של מטה הבחירות של בוש במהלך ספירת הקולות החוזרת בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000 (אנ')[5]. בנוסף, רסקו היה הבחירה הראשונה של בוש לתפקיד התובע הכללי של ארצות הברית, אך זה הסיר את מועמדותו מסיבות אישיות.
כדי לקבל את אישור המפלגה לתפקיד יו"ר הוועדה, ניתק רסקו את קשריו עם ארגוני שדלנות שהיו קשורים לחברת אנרון, אותה ייצג בעבר כעורך דין פרטי. ב-18 בינואר 2002 אישרה הוועדה הרפובליקנית הלאומית את מינויו של רסקו פה אחד.
רסקו זקף לזכותו הצלחה גדולה בתפקידו, כאשר המפלגה הרפובליקנית זכתה להישגים מרשימים בבחירות אמצע הכהונה בנובמבר 2002. הרפובליקנים השתלטו על הסנאט של ארצות הברית, מה שהפך את ביל פריסט למנהיג הרוב. בנוסף, בעקבות רפורמת מימון הבחירות מקיין-פיינגולד, גייסה הוועדה הרפובליקנית הלאומית סכום שיא בן 250 מיליון דולר בכספי תרומות.
בינואר 2003 החליט רסקו להתפטר מתפקידו כדי לשמש כיו"ר מטה הבחירות של הנשיא בוש בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004. לאחר פרישתו, מינה בוש את אד גילספי למחליפו של רסקו בוועדה הרפובליקנית הלאומית.
הבחירות לנשיאות 2004
רסקו כיהן כיושב ראש מטה הבחירות של בוש לכהונה שנייה בין השנים 2003 ל-2004, לאורך כל מחזור הבחירות. הוא תיאר את תפקידו במילים: "אני רק מחליף שימושי". רסקו כינה את יריבו של בוש, הסנאטור ג'ון קרי, כמי ש"מחוץ לזרם המרכזי" ודחה את כל הסקרים שניבאו לקרי ניצחון. בנוסף, הוא טען כי "הרקורד של קרי בנוגע למימון מודיעין צבאי וביטחון לאומי אינו בר הגנה". בוש ניצח בבחירות ונבחר לכהונה שנייה, כשגבר על קרי ברוב של 51%.
לאחר הקריירה הפוליטית
רסקו כיהן כנשיא איגוד הביטוח האמריקאי (AIA), קבוצת שדלנות של תעשיית הביטוח בארצות הברית, מ-13 ביוני 2005 ועד 1 בפברואר 2009. בעבר היה חבר במועצת המבקרים של בית הספר למשפטים באוניברסיטת מונטנה. בנוסף, כיהן במועצת המנהלים של "AmeriCorps" ושל "United Way", והיה חבר במועצת הנאמנים של מכללת קרול. הוא גם היה שותף במשרד עורכי הדין "בראקוול וג'וליאני" שבטקסס.
רסקו מתח ביקורת על פסק דין סיטיזנס יונייטד נגד ועדת הבחירות הפדרלית, בטענה שהחלטה זו הובילה ל"רמות מבישות" של גיוס תרומות מצד "גופי צד שלישי" והחמירה את השיח הפוליטי בארצות הברית, לצד השפעות המדיה החברתית.
רסקו הוא מבקר חריף של דונלד טראמפ, אותו כינה "מכה על אמריקה". במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 פרסם מאמר דעה ב"וושינגטון פוסט", בו כתב כי "טראמפ לא הפגין תכונות של מנהיגות עקרונית, ולא הציע מדיניות שמרנית מהותית או רצינית התואמת את העמדות ההיסטוריות של המפלגה הרפובליקנית".
במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020 הביע תמיכה פומבית במועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן על פני טראמפ. בנוסף, הוא מיאן לתמוך במועמדים רפובליקנים שתמכו בטראמפ. בבחירות 2022 נמנע מלתמוך בראיין זינקי, לשעבר מזכיר הפנים של ארצות הברית בממשלו הראשון של טראמפ, בהתמודדותו לייצוג מחוז הקונגרס הראשון של מונטנה בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית, באומרו כי הוא "היה מאפשר לטראמפ לפעול כרצונו".
בפברואר 2023, הוועד המרכזי של המפלגה הרפובליקנית במונטנה קיבלה החלטה המגנה את רסקו, והצהירה כי אינה רואה בו עוד חבר במפלגה בשל התנגדותו לטראמפ[6].
במהלך הבחירות לסנאט של ארצות הברית במונטנה 2024, הביע רסקו תמיכה בסנאטור הדמוקרטי ג'ון טסטר על פני המועמד הרפובליקני טים שיהי, שנתמך על ידי טראמפ[7].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ AP, Racicot: Parole board should deny Barry Beach clemency, באתר Great Falls Tribune, 1 במאי 2014 (באנגלית)
- ↑ Plea for clemency - Barry Beach: ‘I did not kill Kim Nees, באתר Missoulian, 16 ביוני 2007 (באנגלית)
- ↑ Montana Candidate Dies Before Debate, באתר הניו יורק טיימס, 24 באוקטובר 1996 (באנגלית)
- ↑ ויל לסטר, GOP national chairman resigns post, באתר Seattle Post-Intelligencer, 20 בנובמבר 2001 (באנגלית)
- ↑ COUNTING THE VOTE: THE TEXAS GOVERNOR; Allies of Bush Attempt to Discredit Recount Procedures, באתר הניו יורק טיימס, 19 בנובמבר 2000 (באנגלית)
- ↑ The Republican rebuke of Marc Racicot, באתר Montana Free Press, 22 בפברואר 2023 (באנגלית)
- ↑ קרוליין ואקיל, Tester campaign launches ‘Republicans for Tester’ group in Montana Senate race, באתר The Hill, 6 באוגוסט 2024 (באנגלית)
מושלי מונטנה 
| ||
|---|---|---|
|
מארק רסקו40634792Q725575