דה רגולציה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דה רגולציה (באנגלית: Deregulation) או הסרת חסמים רגולטוריים (בעברית: אסדרה)[1], היא תהליך המתרחש כאשר ממשלה או רגולטור מקטינים או מפחיתים את הפיקוח על פעילותם של תעשיות ועסקים. הפחתה זו מאפשרת להוריד את עלויות התפעול לעסקים בתחומים כגון: תשלומי ביטוח, הגנת הסביבה ותחרות הוגנת[2]. הסרת החובות מסייעים בהמרצת צמיחה כלכלית מוגברת ובמתן שוק חופשי ותחרותי, תוך ייעול תנאי המסחר הן עבור העסקים והן עבור הצרכנים[3].

היסטוריה

הדה רגולציה (או ביטול רגולציות ממשלתיות) התפתחה בעידן המכונה ה"תקופה המוזהבת" (אנ') בארצות הברית בין השנים 1877–1900, בתקופת השיקום לעידן הפרוגרסיבי[4]. התקופה התאפיינה בצמיחה כלכלית מהירה ולא מבוקרת, שיצרה כשלי שוק ובעיות חברתיות. צמיחה זו התבטאה ברפורמות פרוגרסיביות שנתפסו חיוניות להגבלת "השפעות חיצוניות" (externalities) כגון: ניצול תאגידי, העסקה לא בטוחה של קטינים, מונופולים, זיהומים סביבתיים, ומיתון תנודות כלכליות[5]. רפורמות רגולטוריות אלו השפיעו לרעה על הצרכנים והרווחה הכללית, והובילו לחשש מפני פגיעה במערכת הכלכלית. בנוסף, עלה החשש שהתעשיות המפוקחות בידי הממשלה עלולות לשבש את פעילותן של סוכנויות הרגולציה הפועלים במטרה לעודד תחרותיות במשק, להקל על הפעילות העסקית בשוק הכלכלי ולהסרת חסמים רגולטוריים[6]. בתום התקופה, פוליטיקאים וממשלות ליברלים פעלו על מנת לקדם מדיניות נאו-ליברלית חדשה המתבססת על עקרונות ה'דה-רגולציה'. פעילותם נבעה מלחץ מצד חברות גדולות שפעלו להקטין את הרגולציה, ובכך להגביר את הרווחים שלהם. מדיניות הדה רגולציה דגלה בעקרונות השוק החופשי ככלי יעיל לקצוב משאבים ולהשגת רווחה כלכלי. הגישה הדגישה את החשיבות פריטת חברות ממשלתיות והקטנת תפקיד הממשלה בכלכלה ובתעשייה[7] . הגישה הליברלית החדשנית התבססה על שלושה הוגים מרכזיים שפעלו בתחומים שונים ביניהם: פרידריך האייק, מילטון פרידמן, וגארי בקר. האייק[8], כלכלן ופילוסוף אוסטרי-בריטי, טען שהשוק החופשי הוא הכלי היעיל ביותר להקצאת משאבים ולהבטחת חירות אישית, והתנגד בתוקף להתערבות ממשלתית, אותה ראה כמובילה לדיקטטורה ולפגיעה בחירות. לצידו, מילטון פרידמן[9], כלכלן אמריקאי זוכה פרס נובל, הדגיש את החשיבות בצמצום התערבות ממשלתית בכלכלה, מתוך אמונה שכוחות השוק צריכים לפעול באופן חופשי ללא מגבלות. השלישי שפעל לקידום מדיניות הדה רגולציה היה גארי בקר[10], כלכלן נוסף המזוהה עם הזרם הנאו-ליברלי, אשר הרחיב את השימוש בעקרונות השוק החופשי לתחומים נוספים כמו חינוך, בריאות ומשפחה. פעילותם וחזונם של הוגים תבעו את הקרקע לפיתוח מדיניות נאו-ליברלית בשנות ה-70 וה-80, ואת הבסיס להתפתחות הגישה שצברה תאוצה והשפיעה רבות על המדיניות הכלכלית בעולם המערבי[11].

מעבר לשוק חופשי

רפורמה רגולטורית היא תהליך המתרחש במקביל לתהליך הדה-רגולציה[4]. רפורמות רגולטוריות אלו מתייחסות לתוכניות מאורגנות ומתמשכות לבחינת רגולציות במטרה למזער אותן, לפשט אותן ולהפוך אותן לחסכוניות יותר. התהליך נתמך על ידי חוק הגמישות הרגולטורי (Regulatory Flexibility Act)[12], שנחקק ב-1980 בארצות הברית. חקיקת החוק בא במטרה לחקור את עלות אל מול תועלת, המשמש לעיתים קרובות בסקירות ובבדיקות כלכלניות שמתבצעות באופן קבוע בתאגידים ובחברות שונות. לצד זה הוצעו חידושים רגולטוריים בהצעת כלכלנים בתחומי סחר בפליטות, במטרה להגדיל רווחים ולהרחיב את תחומי הסחר ללא הגבלות ממשלתיות (emissions trading)[13].

תהליך ההפרטה[14] מהווה מנגנון נוסף להעברת נכסים ושירותים מהספירה הציבורית לגורמים פרטים. מטרת התהליך היא אופטימיזציה של מערכות שירות, העצמת הדינמיקה התחרותית במשק, וצמצום המעורבות הממשלתית בזירה הכלכלית. תוצאות התהליך כוללות פוטנציאל לשיפור היעילות התפעולית, הגברת הדינמיות בשוק, ועידוד השקעות. מנגד, ניצבים אתגרים משמעותיים ובהם: הצורך במנגנוני פיקוח מתוחכמים, חשש מהעמקת פערים סוציו-אקונומיים, ותמורות בשוק העבודה. בישראל לדוגמה ניתן לראות כי תהליך ממשיך להתפתח ולהשתלב בתחומי החינוך, הבריאות ובאמצעות הקמת מוסדות פרטיים במקביל למוסדות הציבוריים[15][16].

בין חירות כלכלית לפגיעה בציבור

תנועת הדה-רגולציה בסוף המאה ה-20 חוללה השפעות כלכליות משמעותיות, תוך שהיא מעוררת מחלוקות רבות. התנועה התבססה על גישות אינטלקטואליות שתבעו כי נדרש להעניק לכוחות השוק מרחב פעולה נרחב ונגיש יותר. תהליך זה טומן בחובו יתרונות רבים, כמו עידוד תחרות וחדשנות, אך גם חסרונות פוטנציאליים שעלולים לפגוע בצרכנים, בעובדים ובסביבה[17].

הרציונל המוצהר לדה-רגולציה טמון בהנחה כי כאשר הרגולציות יהיו פחותות יותר, תוגבר התחרותיות והיעילות בשוק הכלכלי מה שיביא לרווחת הכלל[18]. הדה רגולציה עשוי לאפשר לעסקים להתפתח בשוק התחרותי וכך לשפר את איכות השירותים ולהוריד את המחירים עבור הצרכנים. מדיניות זו מציגה סביבה עסקית ידידותית המאפשרת לעסקים לפעול באופן חופשי ללא רגולציות מורכבות ועשויה למשוך משקיעים זרים להשקיע בחברות רבות ולייעל תהליכים עסקיים בשוק הבינלאומי. בנוסף, הקלה על מגבלות רגולטוריות יכולה לעודד חדשנות ופיתוח טכנולוגיות חדשות[19]. בארצות הברית בשנות ה־90 לדוגמה, תהליך הדה רגולציה אפשרה לחברות אמריקאיות חדשות להיכנס לשוק, להשקיע בפיתוח טכנולוגיות ולהציע שירותים חדשניים לצרכנים. ניתן להצביע על חברות ענק כגון גוגל, פייסבוק ואמזון כדוגמה לחברות שעברו תהליך זהה מעצם התפתחותם והתעצמותם באמצעות הסרת המגבלות הרגולטוריות[20].

זאת מנגד, מבקרי הדה רגולציה טוענים כי הצורך ברגולציה הוא חיוני על מנת לשמר את איכות השירותים ולהנגשה של שירותים נרחבים לכלל האוכלוסייה[21]. תהליך הדה רגולציה עלול לסכן את הפיקוח על תנאי העסקה וזכויות עובדים, לפגוע בביטחון ותנאי העסקה ולהגביר את הסיכוי לרמאות והונאה תוך ניצול לרעה של הצרכנים. בנוסף, הסרת הרגולציות על חומרים מסוכנים עשויים להוביל לזיהום סביבתי מוגבר, אי ודאות פיננסית והתחזקות המונופול[22]. הדיון סביב ההשלכות השליליות של דה-רגולציה מתחדד על רקע המשבר הכלכלי העולמי שהתרחש במשבר המשכנתאות בארצות הברית בשנת 2008. המשבר הוכיח כי ללא פיקוח רגולטורי חיוני הבנקים עשויים לקחת סיכונים המופרזים אשר עלולים לסכן את היציבות של הכלכלית של המשק באופן גורף. מתנגדי התהליך מצביעים על המשבר כראיה לכך שתהליכי דה-רגולציה קיצוניים עלולים להוביל לתוצאות הרסניות[23].

דה רגולציה בישראל

בישראל, תהליך הדה רגולציה התרחש בתחומים רבים בעשורים האחרונים. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר היא תהליך הדה רגולציה בשוק התקשורת בשנות ה-90, שכולל פתיחת השוק לתחרות, הפסקת המונופול של בזק בתחום הטלפון, והכנסת מפעילים חדשים לשוק הסלולר והאינטרנט[24]. תהליך דומה התרחש בתחומי הבנקאות, התחבורה והתעופה[25], כאשר הבנקים הממשלתיים עברו הפרטה, שהובילה לתחרות בשוק הבנקאי. זאת לצד הפרטת חברת התעופה הישראלית אל-על בשנת 2003 כאשר מניות החברה הוצעו למכירה לציבור, לאחר ששנים שימשה כחברת התעופה הלאומית של ישראל והייתה בבעלות ממשלת ישראל[26]. הדה רגולציה בישראל מעודדת תחרות, משפרת את השירותים ומוזילה את העלויות לצרכן. למרות היתרונות הפוטנציאליים של דה רגולציה, יש גם ביקורות רבות על התהליך בקרב הציבור הישראלי, שכן הורדת הרגולציה עלולה ליצור פערים חברתיים כלכליים ולפגוע באיכות השירותים והמוצרים[27].

הערות שוליים

  1. ↑ ד"ר אסף שפירא, הפרטה – סקירה תאורטית והיסטורית, באתר www.idi.org.il, ‏2010
  2. ↑ Sam Peltzman, Michael E. Levine, Roger G. Noll, The Economic Theory of Regulation after a Decade of Deregulation, Brookings Papers on Economic Activity. Microeconomics 1989, 1989, עמ' 1 doi: 10.2307/2534719
  3. ↑ Herman Daly, Robert Goodland, An ecological-economic assessment of deregulation of international commerce under GATT, Ecological Economics 9, 1994-01, עמ' 73–92 doi: 10.1016/0921-8009(94)90017-5
  4. ^ 4.0 4.1 Eric Keller, Nathan J. Kelly, Partisan Politics, Financial Deregulation, and the New Gilded Age, Political Research Quarterly 68, 2015-09, עמ' 428–442 doi: 10.1177/1065912915591218
  5. ↑ מוריה אבנימלך, Review of כשהתאגידים שולטים בעולם; העולם הוא שטוח, Social Security (Hebrew edition) / ביטחון סוציאלי, 2006, עמ' 108–116
  6. ↑ לביא שיפנבאואר, Lavi Schiffenbauer, International Harmonization of Insurance Regulation Fragementation, Differences, and Convergence / ההרמוניזציה הבין-לאומית של הרגולציה על ענף הביטוח פרגמנטציה, שונות והתכנסות, Quarterly Banking Review / רבעון לבנקאות, 2012, עמ' 15–56
  7. ↑ אריה שניצר, [huji.primo.exlibrisgroup.com Land Regulation and De-Regulation in Rural Space / רגולציה ודה-רגולציה של קרקע במרחב הכפרי], באתר הספריה הר הצופים, ‏1998
  8. ↑ The Road to Serfdom | Mises Institute, mises.org, ‏1944-03-01 (באנגלית)
  9. ↑ Milton Friedman, Capitalism and freedom, 40. anniversary ed., [Nachdr.], Chicago: Univ. of Chicago Press, 20, מסת"ב 978-0-226-26420-2
  10. ↑ Gary S. Becker, The Economic Approach to Human Behavior, Chicago, IL: University of Chicago Press. (באנגלית)
  11. ↑ אור קרסין, أور كاراسين, אביעד בר-חיים, أفيعاد بار حاييم, כיצד רגולציה משפיעה על אחריות תאגידית - كيف تؤثر اللوائح التنظيمية على المسؤولية التنظيمية: אחריות תאגידית לסביבה בתרחישי רגולציה שונים, Social Security (Hebrew edition) / ביטחון סוציאלי, 2018, עמ' 17–50
  12. ↑ Paul R. Verkuil, A Critical Guide to the Regulatory Flexibility Act, heinonline.org, ‏1982
  13. ↑ Thomas Tietenberg, Emissions Trading: Principles and Practice, 0, New York: Routledge, 2010-09-30, מסת"ב 978-1-136-52620-6. (באנגלית)
  14. ↑ Harel Alon and Assaf Sharon, הפרטה רדיקאלית
    Radical Privatization    , 2018
  15. ↑ הפרטה – סקירה תאורטית והיסטורית, באתר www.idi.org.il, ‏2010
  16. ↑ חנה בר-ישי, Hanna Bar-Yishay, Review of הפרטה ומסחור בחינוך הציבורי בישראל, אורית איכילוב, Megamot / מגמות מט, 2013, עמ' 394–398
  17. ↑ George J. Stigler, The Theory of Economic Regulation, The Bell Journal of Economics and Management Science 2, 1971, עמ' 3–21 doi: 10.2307/3003160
  18. ↑ Robert B. Horwitz, Understanding Deregulation, Theory and Society 15, 1986, עמ' 139–174
  19. ↑ Sharon Jacobs, Structural Deregulation, heinonline.org Harvard Law Review, ‏2021-2022
  20. ↑ Francine Berman, Andrew Chien, Keith Cooper, Jack Dongarra, Ian Foster, Dennis Gannon, Lennart Johnsson, Ken Kennedy, Carl Kesselman, John Mellor-Crumme, Dan Reed, Linda Torczon, Rich Wolski, The GrADS Project: Software Support for High-Level Grid Application Development, The International Journal of High Performance Computing Applications 15, 2001-11, עמ' 327–344 doi: 10.1177/109434200101500401
  21. ↑ נחום בן אליה, אזרוח החינוך בישראל: דה-רגולציה, דמוקרטיזציה ואחריות מוגברת, מכון פלורסהימר למחקרי מדיניות: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 2001
  22. ↑ ולרי ברכיה, אחריות לסיכונים בעיני הרגולאטור, Quarterly Banking Review / רבעון לבנקאות מ"א, 2008, עמ' 70–74
  23. ↑ David H. Erkens, Mingyi Hung, Pedro Matos, Corporate governance in the 2007–2008 financial crisis: Evidence from financial institutions worldwide, Journal of Corporate Finance 18, 2012-04-01, עמ' 389–411 doi: 10.1016/j.jcorpfin.2012.01.005
  24. ↑ עמית שכטר, For the Earth shall be Full of Knowledge: Freedom of Expression in an Age of Myriad Opinions and Channels of Expression / "כי מלאה הארץ דעה": חופש הביטוי בעידן ריבוי הדעות וערוצי ההתבטאות, 2011, עמ' 14-22
  25. ↑ Dan Largman and Alon Jasper and Ayelet Hochman, מדברים על רגולציה: על המושג רגולציה ומקומו במשפט הישראלי -ביחד עם אלון חספר ואיילת הוכמן
    Talking About Regulation: The Term ‘Regulation’ and its Role in Israeli Law -with Alon Jasper and Ayelet Hochman    , Rochester, NY: Social Science Research Network, 2016
  26. ↑ יוסי ניצני, Joseph Nitzani, Privatization in Israel — Prospects and Constraints / ההפרטה בישראל — סיכויים ואילוצים, The Economic Quarterly / הרבעון לכלכלה, 1992, עמ' 121–124
  27. ↑ דוד קליין, [huji.primo.exlibrisgroup.com Financial Deregulation in Israel — A Mid-Course Review / דה-רגולציה פיננסית בישראל: הערכת מצב באמצע הדרך], באתר הספריה הר הצופים, ‏1990
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דה רגולציה40536285Q902410

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דה_רגולציה&oldid=2914233"