פורסט אנדרסון

פורסט אנדרסון
Forrest H. Anderson

לידה	30 בינואר 1913 הלנה, מונטנה, ארצות הברית
התאבד	20 ביולי 1989 (בגיל 76) הלנה, מונטנה, ארצות הברית
מדינה
עיסוק	פוליטיקאי, משפטן
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל מונטנה ה־17 6 בינואר 1969 – 1 בינואר 1973 (4 שנים) סגן תומאס לי ג'אדג' → טים בבקוק תומאס לי ג'אדג' ←
התובע הכללי של מונטנה ה־17 7 בינואר 1957 – 6 בינואר 1969 (12 שנים) תחת המושלים ג'. הוגו ארונסון דונלד גרנט נאטר טים בבקוק → ארנולד אולסן רוברט וודאהל ←

פורסט הווארד אנדרסון (באנגלית: Forrest Howard Anderson; ‏30 בינואר 1913 – 20 ביולי 1989) היה פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי, חבר המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל מונטנה ה-17 בין השנים 1969–1973. טרם היבחרו לתפקיד המושל היה התובע הכללי של מונטנה ושופט בבית המשפט העליון של מונטנה.

תחילת דרכו

אנדרסון נולד בהלנה שבמונטנה. אביו, אוסקר אנדרסון, היגר לארצות הברית משוודיה, בעוד אמו, מרי או'קיף, הייתה מהגרת מאירלנד. הוא השלים לימודי תעודה באוניברסיטת מונטנה, ולאחר מכן סיים לימודי תואר ראשון במשפטים בבית הספר למשפטים קולומבוס באוניברסיטה הקתולית של אמריקה שבוושינגטון הבירה. בשנת 1938 הוסמך לעריכת דין. הוא נישא למרגרט אוולין סמפסון ב-24 בינואר 1941, ולזוג נולדו שלושה ילדים.

קריירה פוליטית

אנדרסון היה חבר המפלגה הדמוקרטית. הוא כיהן בבית הנבחרים של מונטנה בין השנים 1943–1945 ושימש כתובע מחוז לואיס וקלארק בין השנים 1945–1947. בנוסף, היה שופט משנה בבית המשפט העליון של מונטנה בין 1953–1957, ציר לוועידה הדמוקרטית הלאומית ב-1956, וכיהן שלוש כהונות כתובע הכללי של מונטנה מ-1957 עד השבעתו למושל ב-1969.

בתפקידו כתובע הכללי זכה לפרסום במהלך מרד בבית הכלא המדינתי בשנת 1959, כאשר ניהל אישית משא ומתן עם האסירים. בבחירות לתפקיד המושל בשנת 1968 ניצח את המושל הרפובליקני המכהן טים בבקוק תוך התמקדות בהתנגדותו למס מכירה, עם הסיסמה הבולטת: "Pay More, What For?" ("לשלם יותר, בשביל מה?").

אנדרסון הושבע כמושל מונטנה ב-6 בינואר 1969 וכיהן עד 1 בינואר 1973. במהלך כהונתו, שנחשבה לבעלת השפעה אך גם לשנויה במחלוקת, הישגו הבולט ביותר היה ארגון מחדש של הרשות המבצעת במדינה: תחת הנהגתו, 161 סוכנויות, ועדות, מועצות וגופים שונים מוזגו ל-19 מחלקות ממשל בלבד. הוא עמד בראש "הוועדה הדו-מפלגתית לארגון מחדש של הרשות המבצעת", שניסחה תיקון חוקתי לצמצום מספר הסוכנויות הממשלתיות. בבחירות 1970 אושר התיקון ברוב של 70%. המהלך נתקל בהתנגדות מצד ועדות וגופים ממשלתיים שעמדו בפני סגירה, אך החקיקה הנדרשת עברה ביום האחרון של מושב 1971. אנדרסון כינס ישיבת חקיקה מיוחדת להשלמת יישום החוק, וב-10 במרץ 1971 חתם על חוק הארגון מחדש של הרשות המבצעת.

במהלך כהונתו התמודד עם מחלוקות שונות, כולל עימות גדול עם מועצת הדגה והציד והעומד בראשה, פרנק דאנקל, על נושאים סביבתיים וזכויות גישה של ציידים ודייגים לקרקעות המדינה. אחת ההתנגשויות הפוליטיות הגדולות שלו התרחשה ב-1971, כאשר בית המחוקקים של מונטנה דן בהטלת מס מכירה (sales tax). כשהדיונים נקלעו למבוי סתום, כינס אנדרסון פעמיים ישיבות מיוחדות של בית המחוקקים, ולבסוף הועבר הנושא למשאל עם, בו נדחה המיסוי ברוב מוחץ. הישג משמעותי נוסף בתקופתו היה הקמת מועצת ההשקעות של מונטנה, שאפשרה להשקיע את כספי המדינה בחשבונות תשואה גבוהה במקום להשאירם בחשבונות בנק בעלי ריבית נמוכה.

אנדרסון תמך בכינוסה של ועידת החוקה של מונטנה בשנת 1972, וסייע ליישומה לאחר שאושרה. הוא צפה מראש שהתנגדויות לחוקה החדשה תגענה לפתחו של בית המשפט העליון של מונטנה, ולכן הנחה את יועצו המשפטי להכין מראש את הכרזת האשרור של החוקה החדשה, בזמן שוועדת הבחירות עדיין ספרה את הקולות. כאשר מזכיר המדינה פרנק מארי ניסה לעכב את פרסום ההכרזה בטענה טכנית שלא ראה את אנדרסון חותם עליה, אנדרסון השיב בציניות: "פרנק, אני הולך לחתום שוב. פרנק, אתה רואה אותי? אני כותב, פרנק. עכשיו, אדוני מזכיר המדינה, אשר את חתימתי על מסמך זה; זהו תפקידך החוקי". החוקה החדשה שרדה את הערעורים המשפטיים ועודנה בתוקף גם בהווה.

מבקריו האשימו אותו בביצוע עסקאות מפוקפקות לטובתו האישית לאורך הקריירה הפוליטית שלו. דוגמה לכך הייתה עסקת נדל"ן שביצע בעת כהונתו כתובע הכללי, כאשר רכש קרקע ליד אגם הולטר מחברת החשמל של מונטנה ב-1,800 דולר אמריקאי בלבד, ולאחר מכן מכר אותה ביותר מ-30 אלף דולר.

בערוב ימיו ומותו

אנדרסון לא התמודד לכהונה שנייה בשל מצבו הבריאותי, ובמקומו נבחר סגן המושל תומאס לי ג'אדג'. בשנים 1973 ו-1974 שירת בוועדה כלכלית אזורית, אך בריאותו המתדרדרת מנעה ממנו להמשיך בעשייה ציבורית. ניתוח לתיקון בקע סרעפתי לא הצליח, והוא נותר שרוי בכאב כרוני בשל בעיה במעיים. אנדרסון נאלץ להסתמך על תזונה נוזלית, ולבסוף פרש מהחיים הציבוריים ב-1974.

ביולי 1989, לאחר שנים של הידרדרות בריאותית, התאבד אנדרסון בביתו. גופתו נשרפה ואפרו נטמן בבית הקברות פורסטווייל שבהלנה.

קישורים חיצוניים

• פורסט אנדרסון, באתר אגודת המושלים הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פורסט אנדרסון40595360Q247383