ערך מומלץ

לווייתן כחול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף לוויתן כחול)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןלִוְיְתָן כחול
צילום אווירי של לווייתן כחול
השוואה בין לווייתן כחול לבין אדם ממוצע
השוואת גודל לווייתן כחול ואדם ממוצע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: לווייתנאים
משפחה: לווייתני ענק
סוג: לִוְיְתָן
מין: לִוְיְתָן כחול
שם מדעי
Balaenoptera musculus
‏ליניאוס,1758
תחום תפוצה
תפוצת הלווייתן הענק (בכחול)

תפוצת הלווייתן הכחול (בכחול)

צילום אוויר של לוויתן כחול
האנטומיה של לווייתני המזיפות שאליהם משתייך גם הלווייתן הכחול

לִוְיְתָן כחול (שם מדעי: Balaenoptera musculus ; מכונה גם: לווייתן ענק או לווייתן כחול ענק) הוא מין של לווייתן מזיפות המשתייך למשפחת לווייתני הענק. הלווייתן הכחול הוא בעל חיים הידוע ככבד ביותר שהתקיים אי פעם על פני כדור הארץ[1]: אורכו מגיע עד 34 מטרים ומשקלו עשוי להגיע ל-177 טונות. ניזון בעיקר מקריל.

לווייתנים כחולים היו נפוצים עד תחילת המאה ה-20 במרבית האוקיינוסים בכדור הארץ. ב-40 השנים הראשונות של אותה מאה נפגעה האוכלוסייה אנושות כתוצאה מציד לווייתנים בלתי מבוקר, וכמעט הגיעה לכדי הכחדה סופית. סכנת ההכחדה פחתה, אך לא נעלמה, עם הוצאת ציד הלווייתנים הכחולים מחוץ לחוק על ידי הקהילה הבינלאומית בשנת 1966. דוח משנת 2002 מעריך את גודל האוכלוסייה העולמית ב-12,000 עד 15,000 פרטים[2] המחולקים לחמש אוכלוסיות עיקריות החיות באזורים שונים. הלווייתן הכחול מסווג כיום כמין בסכנת הכחדה מתמדת[3].

לפני הציד המסיבי, אוכלוסיית הלווייתנים הכחולים העיקרית הייתה מקובצת באזור אנטארקטיקה וסביבתה (בין 202,000 ל-311,000 פרטים)[4], אך כיום האוכלוסייה באזור זה עומדת על כ-2,000 פרטים בלבד. מלבד אוכלוסייה זו באנטארקטיקה קיימות לפחות עוד שתי אוכלוסיות בצפון האוקיינוס האטלנטי ולפחות שתיים נוספות בחצי הכדור הדרומי.

מיון

הלווייתן הכחול נכלל במשפחת לווייתני הענק, משפחה הכוללת בין היתר את הלווייתן גדול-הסנפיר, הלווייתן המצוי, הלווייתן מהמין B. brydei, הלווייתן הצפוני ואת הלווייתן הגוץ.

לרוב מסווג הלווייתן הכחול כאחד משמונת המינים הכלולים בסוג לווייתן; אף על פי כן, בדיקות DNA הוכיחו כי הלווייתן הכחול קרוב יותר ללווייתן גדול-הסנפיר וללווייתן האפור מאשר לשאר המינים בסוג לווייתן. מחקרים אלו ומחקרים עתידיים אשר צפויים לחזק ולאמת קשר זה יביאו כנראה לסיווג מחדש של הלווייתן הכחול, וייתכן שאף שני המינים שקרובים אליו, לסוג נפרד - Sibbaldus.

העץ הפילוגנטי של לווייתני הענק

ידוע על בני כלאיים של לווייתן כחול ולווייתן מצוי, ולווייתן כחול ולווייתן גדול-סנפיר. אראנסון וגאלברג (Aranson and Gullberg) תיארו בשנת 1986 את השוֹנוּת הגנטית שבין הלווייתן הכחול ללווייתן המצוי כשונות הקיימת בין האדם לגורילה[5].

השם המדעי של המין הוא Balaenoptera musculus; בלטינית, פירוש המילה musculus הוא "שרירי" או "חזק", אך היא יכולה להתפרש גם כ"עכברון" או "עכבר קטן". קארולוס ליניאוס, שהעניק למין את שמו המדעי בשנת 1758, ידע את כפל המשמעויות הקיים בשם musculus ובחר בו מסיבה הומוריסטית, אולי כדי לבטא את כפל המשמעויות הסרקסטי הקיים בו. שם הסוג Balaenoptera פירושו בלטינית "לווייתן סנפיר" (Balaena = לווייתן, ptera = סנפיר), אך כנראה ששם זה לא מתייחס לסנפירי הלווייתן (שהם רגילים ואין בהם שום דבר ייחודי) אלא לתלמים הנמשכים מהחלק התחתון של פיו ועד לבטן. תלמים אלו הם קפלי עור המאפשרים לפה להתרחב כאשר הוא בולע כמויות אדירות של מים ואוכל.

החוקרים מבחינים בשלושה תת-מינים ללווייתן הכחול: B. m. musculus, שנפוץ בצפון האוקיינוס האטלנטי ובצפון האוקיינוס השקט; B. m. intermedia, שנפוץ באוקיינוס הדרומי; ו-B. m. brevicauda, שנפוץ באוקיינוס ההודי ובדרום האוקיינוס השקט. מספר מיונים ישנים יותר ומעודכנים פחות מכלילים אף תת-מין רביעי, B. m. indica, שנפוץ באוקיינוס ההודי, אך נראה כי מדובר באוכלוסייה של תת-המין B. m. brevicauda. שני המיונים עדיין נחקרים בידי המדענים וייתכן כי בעתיד יוחלט על סמך ניתוחים גנטיים כי קיימים שני תת-מינים בלבד.

אנטומיה ומראה

דגם בגודל מלא של לווייתן כחול במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע בניו יורק
לווייתן כחול מזרים אוויר רווי אדים מהפתח שבצד העליון של ראשו
שלד של לווייתן כחול באוניברסיטת קליפורניה (סן חוזה)

גופו של הלווייתן הכחול גדול ומוארך. הראש שטוח יחסית וצורתו דומה לצורת האות האנגלית U; הוא אינו סימטרי ומכוסה בליטות וגבשושיות רבות. בליטות אלו מכסות את רוב שטחו של הראש, החל מהנחיר דמוי הזרבובית בצד העליון של הראש, ממנו מזרים הלווייתן מים דלים בחמצן ועשירים בפחמן דו-חמצני, ועד לשפה העליונה; חלק מבליטות אלה נוצרות כתוצאה מטפילים ימיים. החלק הקדמי של הפה מלא שורות של מזיפות צפופות, המשמשות ללווייתן הכחול כמעין שיניים, בעזרתן הוא מסנן את המים הנכנסים לפיו בעת האכילה. מהלסת העליונה יורדות כ-300 מזיפות שאורך כל אחת מהן כמטר אחד והן מוטות אל תוך הפה.

ללווייתן הכחול, ככל לווייתני הענק, תלמים אורכיים המתחילים בתחתית הראש ומסתיימים בטבור. נראה כי תלמים אלה מאפשרים ללווייתן לפעור את פיו לרווחה במהלך האכילה.

סנפיר הגב של הלווייתן הכחול קטן יחסית ושונה בצורתו בין פרט אחד למשנהו; לחלק מהפרטים סנפיר קטן מאוד שבקושי נראה. שאר הסנפירים גדולים באופן משמעותי. כשהוא מגיח מהמים כדי לנשום, הלווייתן הכחול מרים את פלג גופו העליון מהמים ומתיז מהנחיר שבצד העליון של ראשו סילון אדי מים חזק - חזק יותר משל רוב הלווייתנאים האחרים; לעיתים קרובות ניתן לאתר את המין בים בזכות זרם אדים זה. סילון אדי המים המרהיב יכול לטפס לגובה של 9 עד 12 מטרים וביום בהיר ניתן לראותו ממרחק של מספר קילומטרים. נפח ריאותיו של הלווייתן הכחול הוא כ-5,000 ליטר (5.0 מטר מעוקב).

אורכם של הסנפירים הוא בין 3 ל-4 מטרים. צדם העליון אפור המתוחם בפסים לבנים דקים וצדם התחתון לבן כולו. הסנפיר הראשי וסנפיר הזנב אפורים כמעט לחלוטין, בעוד סנפיר הגב ולעיתים גם הסנפירים האחרים מנומרים בכתמים לבנים - גודלם של כתמים אלו וגוונם שונים באופן ניכר בין פרט לפרט: חלק מהם אפורים כמעט לגמרי, בעוד אחרים מנומרים בכתמים הנעים בין הצבע הלבן וגווניו (הרווח ביותר) לבין צבעים אחרים כגון כחול כהה ושחור.

הלווייתן הכחול יכול להגיע למהירות של 50 קמ"ש (27 קשר) לטווחים קצרים, מהירות אליה הוא מגיע בדרך כלל בזמן התראוּת עם לווייתנים אחרים. מהירות של כ-20 קמ"ש (11 קשר) רווחת יותר בעת שחייה רגילה. בזמן האכילה מאט הלווייתן הכחול את מהירותו לכ-5 קילומטרים בשעה בלבד. קבוצות מסוימות של לווייתנים כחולים בצפון האוקיינוס האטלנטי ובצפון האוקיינוס השקט נצפו כשהם זוקרים את קצה זנבם מחוץ למים בעת צלילה, אך רוב הפרטים אינם עושים זאת.

הלווייתן צולל לפרקי זמן ממושכים, עד כשעתיים, ובין צלילה לצלילה מגיח לפני המים על מנת לנשום. ללווייתן הכחול שכבת שומן מבודדת ועבה ביותר המסייעת לו בשמירה על חום גופו במים הארקטיים ובהישרדות ללא מזון במשך חודשי החורף בהם הוא לא אוכל.

ממדים

נראה כי הלווייתן הכחול הוא בעל החיים הגדול ביותר שחי אי-פעם בכדור הארץ. אורכו מגיע ל-27–33.6 מטרים (89–110 רגל) ומשקלו ללמעלה מ-170 טונות.

קיים חוסר ודאות מסוימת לגבי הפרט הגדול ביותר של לווייתן כחול שתועד. על פי ספר השיאים של גינס. אורכו היה 33.58 מטרים (110.2 רגל) ומשקלו 174 טון ומדובר בפרט שנצוד. משקלן של נקבות הרות הוערך עד 190 טון ובערוצי המדע נזכר משקל של 200 טונות. מקורם של רוב הנתונים בלווייתנים שניצודו במימי אנטארקטיקה במחצית הראשונה של המאה ה-20, וממדי גופם הוערכו בידי ציידים שלא היו בקיאים בשיטות המדידה המקובלות בקרב הזואולוגים.

הלווייתנים הכחולים הארוכים ביותר שתועדו אי פעם היו זוג נקבות שאורך גופן נאמד ב-33.6 ו-33.3 מטרים; מכל מקום, קיים ויכוח באשר למהימנות ולדיוק של אומדן זה ואומדנים אחרים. אורך גופו של הלווייתן הכחול הארוך ביותר שנמדד באופן מדעי על ידי המעבדה הלאומית ליונקים ימיים הגיע ל-29.9 מטרים (98 רגל)[6], בדומה לאורכם של מטוס בואינג 737 או שלושה אוטובוסים. עם זאת, מוסכם שאורכם של פרטים גדולים במיוחד עשוי לעלות על 30 מטר.

לשונו של הלווייתן הכחול גדולה כל-כך עד שפיל וכ-50 בני אדם יכולים לעמוד עליה בתוך פיו. לבו קרוב לגודלה של מכונית קטנה והוא הלב הגדול ביותר בקרב כל בעלי החיים. גם אב העורקים גדול מאוד וקוטרו מגיע לכ-35 סנטימטרים (14 אינץ') - רחב דיו למעבר תינוק קטן דרכו[7].

בשל ממדי גופם קשה מאוד לשקול את הלווייתנים הכחולים. מרבית הפרטים שניצודו לא נשקלו כלל בשלמותם אלא חולקו לנתחים קטנים ונשקלו אז - או שנשקלו באופן לא מהימן. השקילה לאחר ביתור גופת הלווייתן לפיסות אינה מדויקת, שכן הלווייתן מאבד דם רב וכן נוזלים וחלקים אחרים שמוסיפים רבות למשקלו. אף על פי כן, מספר פרטים שאורכם היה מעל 27 מטרים נשקלו בצורה מהימנה והתגלה כי הם שקלו בין 150 ל-170 טונות. חוקרי המעבדה הלאומית ליונקים ימיים מעריכים את משקלו של פרט בוגר שאורכו היה 30.0 מטרים (98.4 רגל) בכ-180 טונות. הלווייתן הכחול הגדול ביותר שנשקל בצורה מהימנה היה פרט בוגר שנשקל במעבדה הלאומית במשקל 177 טונות.

התנהגות, תזונה ומחזור חיים

לווייתן כחול צעיר לצד אמו
סנפיר גב קטן ממדים יחסית של לווייתן כחול

רבייה ותוחלת חיים

עונת הרבייה של הלווייתן הכחול מתחילה לקראת סוף הסתיו וממשיכה לכל אורכו של החורף. החוקרים לא יודעים רבות אודות הרבייה של הלווייתנים הכחולים או על אתרי הרבייה שלהם. הנקבות ממליטות בדרך כלל בתחילת החורף שלאחר מכן, לאחר תקופת הריון בת 10 עד 12 חודשים.

משקלו של הוולד בעת המלטתו הוא כ-2.7 טונות, בערך כמו היפופוטם בוגר, ואורכו מגיע לשבעה מטרים. במהלך שבעת החודשים הראשונים לחייו יונק ולד הלווייתן הכחול כ-200 ליטרים של חלב מדי יום[8] ועולה במשקלו בכ-90 קילוגרם מדי יום. הגמילה מהיניקה מתרחשת בסביבות גיל שבעה חודשים ועד לתאריך זה מכפיל הוולד את אורכו. זכר הלווייתן הענק מגיע לבגרות בסביבות גיל תשע או עשר, כשאורכו מגיע לכ-20 מטרים (או יותר מכך באוכלוסיות שבחצי הכדור הדרומי). הנקבה מגיעה לבגרות בסביבות גיל חמש, כשאורכה מגיע לכ-21 מטרים. לידת תאומים נדירה, אך מתרחשת לעיתים[9].

מדענים מעריכים כי לווייתנים כחולים יכולים לחיות מעל ל-60 שנים; היות שמשך חייהם של פרטים בודדים לא נמדד קודם לסוף תקופת הציד, אין מידע מדויק על כך. גילו של הפרט הזקן ביותר שנלכד וגילו אומת באופן מדעי נמדד בכ-35 שנים בלבד. הטורף הטבעי היחיד של הלווייתן הכחול (מלבד האדם) הוא האורקה (לווייתן-קטלן). החוקר קאלאמבוקידיס (Calambokidis) וחוקרים נוספים ערכו מחקר ממנו הסיקו כי כ-25% מהלווייתנים הכחולים נושאים צלקות או פציעות כתוצאה מתקיפות אורקה[10], אך שיעור התמותה כתוצאה מתקיפות האורקה אינו ידוע.

נדידה, חברה ותזונה

רוב אוכלוסיות הלווייתן הכחול הן נודדות, אף על פי שמספר קטן של אוכלוסיות נשאר באותו אזור פחות או יותר למשך כל השנה. האוכלוסיות הנודדות מבלות את החורף במים החמימים שבאזור קו המשווה, נעות לכיוון הקוטב עם בוא האביב, אוכלות באזורים קרים-יחסית בעת הקיץ וחוזרות לאזור המשווני עם בוא הסתיו[9].

למרות גודלו הרב, תזונת הלווייתן הכחול מבוססת בעיקר על יצורים זעירים - פלנקטון, קריל וסרטנאים זעירים. בתמונה קריל מהמין קריל אנטארקטי (Euphausia superba)

אוכלוסיית הלווייתנים הכחולים שחיה בחצי הכדור הצפוני לא מתערבבת עם אוכלוסיית הלווייתנים הכחולים שחיה בחצי הכדור הדרומי ולהפך, אף על פי שבעונת הנדידה הלווייתנים הצפוניים והדרומיים נודדים באזורים זהים (באזור המשווני). ישנם חוקרים הטוענים כי הלווייתנים הכחולים נאספים באזורים מסוימים באוקיינוסים החמים, למשל במפרץ עדן, על מנת לשקם את האנרגיה שאבדה להם במסעם.

כמו כל שאר מיני הלווייתנאים, הלווייתן הכחול הוא טורף; הוא אוכל רק בתקופת הקיץ, ובחורף הוא מתקיים על מצבורי השומן שאגר בגופו. חרף גודלו הרב, הוא ניזון מבעלי חיים קטנים מאוד יחסית לממדי גופו: סרטנאים זעירים, קריל (Euphausiacea), פלנקטון ודגים קטנים. כדי ללכוד את מזונו, הלווייתן הכחול שוחה במהירות דרך להקת דגים או סרטנאים ופוער את פיו; המזיפות שבפיו מסננות את המים המיותרים מהדגים ומהסרטנאים. לעיתים, הוא יוצר רשת בועות שלוכדת את הפלנקטון ומלכדת אותו במקום אחד.

הלווייתן הכחול אוכל עד 3.6 טונות קריל וסרטנאים אחרים ביום. לווייתנים בוגרים ונקבות מעוברות צורכים יותר מזון מאשר לווייתנים צעירים ונקבות לא מעוברות. באזורי מים טרופיים והסוב טרופיים צורך הלווייתן הכחול פחות מזון מאשר בימים האנטארקטיים.

עלייתם לחוף של לווייתנים כחולים אינה דבר נפוץ כלל. בשל המבנה החברתי הלא-מגובש שלהם ואורח החיים היחידאי יחסית החפה המונית שמתרחשת לעיתים בקרב מיני לווייתנאים אחרים נדירה ביותר[11].

לרוב, הלווייתנים הכחולים חיים לבדם או עם לווייתן אחד נוסף בלבד. לא ידוע האם זוגות לווייתנים שמשייטים יחדיו נשארים יחד לתקופה ארוכה (שנים) או שמדובר בשותפות לזמן קצר יותר. במקומות בהם כמות גדולה של מזון מרוכזת באזור תחום, ניתן לצפות בכ-50 לווייתנים כחולים. עם זאת, לווייתני הענק אינם יוצרים להקות הכוללות פרטים רבים לתקופה ארוכה, כפי שעושים חלק ממיני הלווייתנאים האחרים.

תקשורת (שירת הלווייתן)

ערך מורחב – שירת הלווייתן

(מולטימדיה)

דוגמיות משירת לווייתן כחול

קובץ שירה ראשון
קובץ שירה שני
קובץ שירה שלישי
קובץ שירה רביעי
קובץ שירה חמישי
קובץ שירה שישי
לעזרה בהפעלת הקבצים
הלוויתן הכחול נוהג לחדול מקריאותיו עם הפעלת סונאר במרחק מספר קילומטרים ממנו, אף כי תחום התדרים בו פועל הסונאר (1–8 קילוהרץ) גבוה בהרבה מתחום התדרים שמסוגל הלוויתן הכחול להשמיע (25–100 הרץ)[12].
לווייתן כחול על גבי בול וייטנאמי

שתי קבוצות של לווייתנים, הלווייתן גדול-הסנפיר והלווייתן הכחול (בפרט תת-מין המצוי באוקיינוס ההודי), ידועות ביכולתן להפיק צלילים חוזרים בתדירויות משתנות הידועות כשירת הלווייתנים. על פי תיאורו של הביולוג הימי פיליפ קלפהאם (Philip Clapham), אלו "קרוב לוודאי השירים המסובכים ביותר בממלכת החי".

נראה כי הצלילים שמפיק הלווייתן הכחול הם מהרמים בעולם הטבע, לצד הצלילים שמפיק הראשתן גדול-הראש ומיני לווייתנאים אחרים. מחקרים שהתבצעו בשנת 1971[13] ובשנת 1995[14] מצאו כי עוצמת הצלילים המפיקים לווייתני הענק נע בין 155 ל-185 דציבלים (לשם השוואה, עוצמת הצלילים שמפיק מטוס סילון ממוצע בעת המראה ונחיתה הוא כ-130 דציבלים).

קבוצות של לווייתנים כחולים מפיקים צלילים בתדירות של 10–40 הרץ, כשבני אדם יכולים לשמוע צלילים בתדירות 20 הרץ לפחות. כל "קובץ שירה" בשירת הלווייתן הכחול יכול להמשך בדרך כלל בין 10 ל-30 שניות, אם כי קבוצת לווייתנים כחולים בקרבת חופי סרי לנקה תועדה משמיעה צלילים בני ארבעה תווים שחזרו על עצמם למשך שתי דקות, בדומה לשירתו של הלווייתן גדול-הסנפיר. החוקרים מאמינים שמפני ששירה כזו לא תועדה בקרב אף אוכלוסייה אחרת של לווייתן כחול, היא ייחודית לתת-המין B. m. brevicauda.

נראה כי בעזרת השירה הלווייתנים מקיימים ביניהם תקשורת גם כשהם נמצאים במרחק של מספר קילומטרים זה מזה - תקשורת שמתבצעת למטרות שונות; עם זאת, רעשים תת-ימיים (לדוגמה, ממנועים של אוניות) מפריעים לצלילים לעבור במים כפי שקרה בימים עברו, ומונעת לעיתים את התקשורת בין הפרטים. הלוויתן הכחול נוהג לחדול מקריאותיו עם הפעלת סונאר במרחק מספר קילומטרים ממנו, אף כי תחום התדרים בו פועל הסונאר (1–8 קילוהרץ) גבוה בהרבה מתחום התדרים שמסוגל הלוויתן הכחול להשמיע (25–100 הרץ).[12]

המדענים אינם יודעים בוודאות מהן מטרותיה של שירת הלווייתן; ידוע שהיא משמשת לתקשורת בין הפרטים השונים, אך לא ברור מה טיב תקשורת זו. החוקר ריצ'רדון וחוקרים נוספים שעבדו איתו העלו מספר השערות[15]:

  • תקשורת בין פרטים המרוחקים זה מזה
  • זיהוי פרט אחד את משנהו
  • העברת מידע בנוגע לנושאים שונים (סכנות, מזון)
  • קשר בין זכרים לנקבות לשם רבייה
  • מיקום מקורות מזון
  • התמצאות באוקיינוס (מידע טופוגרפי)

תפוצה, אוכלוסייה וציד

תקופת הציד

לא קל לצוד את הלווייתן הכחול. בשל מהירותו, ממדי גופו וכוחו הרב, הלווייתן הכחול לרוב לא היה המטרה המועדפת על ציידי הלווייתנים המוקדמים, שבמקום זאת צדו ראשתנים גדולי-ראש ולווייתנאים בני משפחת הבלניים. עם הצטמצמות אוכלוסיות מינים אלו בעקבות הציד המסיבי החלו בהדרגה הציידים לעבור לצוד לווייתני מזיפות גדולים יותר, ובפרט את הלווייתן הכחול. ציד זה התבצע בעיקר לשם השגת בשרו ששימש למאכל, שומנו שהיווה חומר בעירה טוב, והמזיפות והעצמות שמהן ניתן להכין מוצרים שונים. בשנת 1864 יצא הנורווגי סבנד פוין (Svend Foyn) לצוד לווייתן כחול כשהוא מצויד לראשונה בציוד המתאים במיוחד ללווייתן הכחול: ספינת קיטור וצלצלים שתוכננו במיוחד בשביל הלווייתנים הכחולים.

אף על פי שבתחילה היה הציד בעזרת צלצל זה מגושם ובעל אחוזי-הצלחה נמוכים, הצלצל נעשה לכלי המועדף לציד לווייתנים בכלל ולווייתן כחול בפרט. בעקבות השתכללות שיטות הציד, שיפור הצלצל והכלים והספינות שעמדו לרשות הציידים לקראת סוף המאה ה-19 הצטמצמה אוכלוסיית הלווייתן הכחול באופן דרמטי.

עם תחילת המאה ה-20 ציד הלווייתן הכחול נפוץ במהרה ברחבי כדור הארץ, ובשנת 1925 הצטרפו ארצות הברית, הממלכה המאוחדת ויפן לפעילות הציד, שהייתה עד אז מרוכזת בעיקר בנורווגיה; הם צדו את הלווייתנים בספינות קטנות יחסית ואז העבירו אותם לספינות גדולות ממדים שבהן עובדו בצורה ראשונית. בשנים 1930 ו-1931 ניצודו בשיטה זו 29,400 פרטים של לווייתן כחול באזור אנטארקטיקה והאוקיינוס הדרומי לבדם. בסוף מלחמת העולם השנייה הצטמצמה האוכלוסייה העולמית באופן משמעותי, ובשנת 1946 נתקבלה התקנה הראשונה שהגבילה את כמות הסחר הבינלאומי בלווייתן הכחול.

תקנה זו לא הייתה יעילה בשל חוסר-ההבחנה בין מיני הלווייתנאים השונים וציד לווייתנים כחולים שהציידים דימוהם למינים אחרים. לבסוף אסרה החקיקה הבינלאומית על ציד הלווייתן הכחול לחלוטין במהלך שנות ה-60, אך ציד לא חוקי מצד ברית המועצות נמשך גם במהלך שנות ה-70 ונעצר לבסוף על ידי הוועדה הבינלאומית לפיקוח על ציד לווייתנים. עד העצירה הסופית של הציד ניצודו כ-330,000 פרטים של לווייתן כחול באנטארקטיקה, 33,000 בשאר חצי הכדור הדרומי, 8,200 בצפון האוקיינוס השקט ו-7,000 בצפון האוקיינוס האטלנטי. עם סיום הציד כללה האוכלוסייה העולמית כולה פחות מ-1% ממספר הפרטים שהיא כללה מאה שנים לפני כן.

אוכלוסייה ותפוצה כיום

לווייתן כחול מול האיים האזוריים
לווייתן כחול על גבי בול של איי פארו, שם מתקיים מדי שנה ציד לווייתנים.

החל מהחלת האיסור על ציד לווייתן הכחול מצב האוכלוסייה אינו ידוע לאשורו ואין זה ברור האם קיימת מגמת עלייה במספר הפרטים או שהאוכלוסייה נשארת יציבה. באזור אנטארקטיקה מלמדות הערכות מאומתות על עלייה גדולה יחסית במספר הפרטים החל מסיום הציד הלא-חוקי שהתקיים על ידי ברית המועצות, אך מספר הפרטים באוכלוסייה עודנו עומד על כ-1% בלבד מהאוכלוסייה המקורית[4]. נראה כי האוכלוסיות שבקרבת איסלנד וקליפורניה הולכות וגדלות אף הן בהדרגה, אך לגידול זה אין משמעות סטטיסטית של ממש.

בשנת 2002 הוערך גודלה של אוכלוסיית הלווייתן הכחול העולמית כ-5,000 עד 12,000 פרטים. עם זאת, קיימת אי-ודאות גדולה באשר למהימנות ההערכה באזורים שונים[2]. המין תויג כנתון ב"סכנת הכחדה" על ידי "הרשימה האדומה" של ארגון השימור הגדול IUCN כבר מראשית ימיו של הארגון. ריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר של הלווייתן הכחול כיום, המונה כ-2,000 פרטים, הוא קבוצה גדולה שחיה בצפון-מזרח האוקיינוס השקט, החל מאלסקה ועד קוסטה ריקה, אך נצפית בעיקר בקרבת קליפורניה בעת הקיץ. קבוצה זו מסמלת את התקווה לשימור ארוך-טווח של המין, ולעיתים היא חורגת מתחום המחייה הרגיל שלה ונצפית גם בצפון מזרח האוקיינוס האטלנטי; תועדו אף מספר צפיות נדירות בהם בין חצי האי קמצ'טקה לקצה הצפוני של יפן.

בחצי הכדור הדרומי חיים שני תת-מינים: B. m. intermedia האנטארקטי ו-B. m. brevicauda, שנפוץ בעיקר במי האוקיינוס ההודי. הערכות אחרונות באשר למספר הפרטים הכלולים בתת-המין B. m. intermedia נעו בין 1,100[16] ל-1,700[4] פרטים. מחקרים אודות מספר הפרטים בתת-המין ההודי B. m. brevicauda עדיין מתבצעים, והערכות עדכניות נעות סביב 10,000 פרטים. מכיוון שההערכות באשר לגודל האוכלוסייה כולה נעים בין 5,000 ל-12,000 פרטים אימות המידע לגבי אוכלוסיית תת-המין ההודי יביא להערכה מחודשת בדבר האוכלוסייה הכללית[17].

דפוסי הנדידה של שני מינים אלו אינו ידועים במדויק למדענים. לדוגמה, תת-המין ההודי B. m. brevicauda נצפה בצפון האוקיינוס ההודי (עומאן, האיים המלדיביים, סרי לנקה) וייתכן שנוצרה שם מעין אוכלוסייה נפרדת. אוכלוסייה נוספת שהתגבשה בקרבת צ'ילה ופרו עשויה אף היא להיות אוכלוסייה נפרדת. קבוצות אחדות מתת-המין B. m. intermedia נודדות לדרום-מזרח האוקיינוס השקט בחורף, ולעיתים שירתם נשמעת בקרבת חופי פרו, מערב אוסטרליה ובצפון האוקיינוס ההודי.

בצפון האוקיינוס האטלנטי ידוע על שתי קבוצות עיקריות. אחת מהן נפוצה בגרינלנד, ניופאונדלנד, נובה סקוטיה ומפרץ סנט לורנס. על פי ההערכות, מונה קבוצה זו בסך-הכל כ-500 פרטים. הקבוצה האחרת, הגדולה יותר, נפוצה באזורים מזרחיים יותר: החל מהאיים האזוריים בחודשי האביב ועד איסלנד בחודשים יולי ואוגוסט; על פי השערת המדענים, הם עוקבים בנדודיהם אחר הרכס האמצע אטלנטי בין שני האיים הוולקניים. צפונית לאיסלנד נערכו מספר תצפיות על לווייתנים כחולים אלו בקרבת הארכיפלג סבאלברד והאי יאן מאיין, אך צפייה בהם היא מחזה נדיר; המדענים אינם יודעים היכן קבוצות לווייתנים אלו שחיות צפונית לאיסלנד מבלות את החורף. כלל האוכלוסייה הצפון-אטלנטית נעה בין 600 ל-1,500 פרטים.

בין האיומים מצד האדם לשיקום אוכלוסיית הלווייתן הכחול ניתן למנות את הצטברות הכימיקלים התעשייתיים ממשפחת הביפניל פוליכלוריד (PCBs) שמוזרמים לאוקיינוס בדם הלווייתנים; הכימיקל גורם להרעלה ומוות בטרם עת. נוסף לכך, הרעש הימי הרב שנוצר כתוצאה מתנועה ערה באוקיינוס מפריע ללווייתנים ומקשה עליהם לתקשר זה עם זה ממרחק רב, כפי שעשו בעבר, וכפועל יוצא מכך גם מקשה עליהם למצוא בן זוג למטרת רבייה.

בישראל

ב-29 במאי 2018 תועד לראשונה בחופי ישראל לווייתן כחול[18]. פרט באורך כ-20 מטר נצפה במפרץ אילת[19], אף על פי שהים האדום אינו נכלל באזורי המחיה הרגילים שלו[20].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לווייתן כחול

הערות שוליים

  1. ^ ראו לדוגמה: http://science.howstuffworks.com/question687.htm
  2. ^ 2.0 2.1 Committee on the Status of Endangered Wildlife in Canada (2002) Assessment and Update Status Report on the Blue Whale Balaenoptera musculus Population size and trends, p5. URL accessed April 19, 2006.
  3. ^ Cetacean Specialist Group (1996). Balaenoptera musculus. 2006 IUCN Red List of Threatened Species. IUCN 2006. Retrieved on 11 May 2006. Database entry includes a lengthy justification of why this species is endangered
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 .A. Branch, K. Matsuoka and T. Miyashita (2004). Evidence for increases in Antarctic blue whales based on Bayesian modelling. Marine Mammal Science 20: 726-754.
  5. ^ A. Arnason and A. Gullberg (1993). "Comparison between the complete mtDNA sequences of the blue and fin whale, two species that can hybridize in nature". Journal of Molecular Ecology 37: 312–322.
  6. ^ "Assessment and Update Status Report on the Blue Whale Balaenoptera musculus" (PDF). Committee on the Status of Endangered Wildlife in Canada. 2002. נבדק ב-11 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Caspar, Dave (2001 April). Ms. Blue's Measurements. Seymour Center, University of California, Santa Cruz.. Retrieved on 2006-09-01.
  8. ^ The Marine Mammal center (2002), blue whale
  9. ^ 9.0 9.1 Tanya Dewey, Balaenoptera musculus, Animal Diversity Website
  10. ^ J. Calambokidis, G. H. Steiger, J. C. Cubbage, K. C. Balcomb, C. Ewald, S. Kruse, R. Wells and R. Sears (1990). Sightings and movements of blue whales off central California from 1986-88 from photo-identification of individuals. Rep. Whal. Comm. 12: 343-348.
  11. ^ William Perrin and Joseph Geraci. "Stranding" pp 1192-1197 in Encyclopedia of Marine Mammals (Perrin, Wursig and Thewissen eds)
  12. ^ 12.0 12.1 http://dx.doi.org/10.1371/journal.pone.0032681
  13. ^ W.C. Cummings and P.O. Thompson (1971). Underwater sounds from the blue whale Balaenoptera musculus. Journal of the Acoustics Society of America 50(4): 1193-1198.
  14. ^ W.J. Richardson, C.R. Greene, C.I. Malme and D.H. Thomson (1995). Marine mammals and noise. Academic Press, Inc., San Diego, CA.. מסת"ב 0-12-588441-9.
  15. ^ National Marine Fisheries Service (2002). Endangered Species Act - Section 7 Consultation Biological Opinion קובץ PDF (PDF).
  16. ^ T.A. Branch, D.S. Butterworth (2001). Estimates of abundance south of 60°S for cetacean species sighted frequently on the 1978/79 to 1997/98 IWC/IDCR-SOWER sighting surveys. Journal of Cetacean
  17. ^ Alex Kirby, BBC News (2003). Science seeks clues to pygmy whale. Retrieved on April 21, 2006.
  18. ^ ארז ארליכמן, לראשונה תועד לוויתן כחול באילת, באתר ynet, 29 במאי 2018.
  19. ^ יובל בגנו, ‏אורח לא צפוי: לוויתן כחול באורך 20 מטר נצפה במפרץ אילת - צפו, באתר מעריב אונליין, 29 במאי 2018.
  20. ^ ניר דבורי, ‏צפו: לוויתן בביקור נדיר באילת, באתר ‏מאקו‏‏, ‏29 במאי 2018‏.


לווייתני מזיפות
בלניים
בלנה גרינלנדית (סוג ומין יחיד) בלנה גרינלנדית
אובלנה אובלנה דרומית • בלנה שחורה • אובלנה צפון-פסיפית
בלניים מפותחים
בלנית (סוג ומין יחיד) בלנית
לווייתנים אפורים
לווייתן אפור (סוג ומין יחיד) לווייתן אפור
לווייתני ענק
לווייתן גדול-סנפיר (סוג ומין יחיד) לווייתן גדול-סנפיר
לווייתן לווייתן מצוי • לווייתן צפוני • לווייתן כחול • לווייתן בריד • לווייתן עדני • לווייתן גוץ (לווייתן מינקי)• לווייתן מינקי דרומי (לווייתן מינקי)• לווייתן אומורה • לווייתן רייס


ערך מומלץ
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35469249לווייתן כחול

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לווייתן_כחול&oldid=2256678"