לודז'

לודז'
Łódź
	ארמון ישראל פוזננסקי, נבנה בסוף המאה ה-19 כבית מגורים של בעל ההון, סוחר הכותנה היהודי ישראל פוזננסקי
	ארמון ישראל פוזננסקי, נבנה בסוף המאה ה-19 כבית מגורים של בעל ההון, סוחר הכותנה היהודי ישראל פוזננסקי
מדינה	פולין
פרובינציה	לודז'
ראש העיר	חנה זדנובסקה
תאריך ייסוד	1423
שטח	293.25 קמ"ר
גובה	162-278 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ במטרופולין	1,428,600 (2009)
‑ צפיפות	2,531.6 נפש לקמ"ר
קואורדינטות	51°45′N 19°28′E / 51.750°N 19.467°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.uml.lodz.pl
	(למפת פולין רגילה) ורשה ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי לודז'

המונח "לודג'" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו לודג' (פירושונים).

לודז' (בפולנית: Łódź - ווּג' - IPA: [wuʨ] (מידע • עזרה)) היא העיר השלישית בגודלה בפולין (אוכלוסייה בת כ-700,000 איש). העיר ממוקמת במרכז המדינה, מדרום־מערב לוורשה, ומשמשת בירת מחוז לודז'. בתקופת השלטון הרוסי במאה ה-19 התפתחה לודז' מכפר קטן לעיר של תעשיית הטקסטיל, במידה רבה הודות ליוזמת תושביה היהודים. על שום כך דבק בה הכינוי "מנצ'סטר הפולנית".

ערב מלחמת העולם השנייה הגיעה הקהילה היהודית בלודז' לכ-225,000–233,000 נפשות, והייתה הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפולין אחרי ורשה. פעלו בה רשת חינוך יהודית מסועפת, עיתונות יהודית ותיאטרון יידיש. בזמן המלחמה נכלאה הקהילה בגטו לודז', הגטו השני שהוקם בשטחי הכיבוש הגרמני. מרבית הקהילה היהודית הושמדה בשואה.

היסטוריה

לודז' מוזכרת לראשונה במסמך משנת 1332, שניתן לכפר לודז'יה, שהיה שייך בזמנו לבישופים של ולוצלאווק. בשנת 1423, המלך ולדיסלב השני יגיילו העניק זכויות מגדבורג לכפר לודז'. מאז ועד למאה ה-18, נשארה לודז' התיישבות קטנה בדרך המסחר בין מזוביה לשלזיה. במאה ה-16, העיירה מנתה פחות מ-800 תושבים, רובם עבדו בשדות הסמוכים.

בשנת 1793, עם חלוקתה השנייה של פולין, לודז' הייתה חלק מהפרובינציה של פרוסיה הדרומית, והייתה ידועה בשמה בגרמנית – לודש (Lodsh). בשנת 1798 הלאימו הפרוסים את העיר, והיא איבדה את מעמדה כעיר הבישופים של קויאוויה. ב־1806, הצטרפה לודז' לדוכסות ורשה בראשות נפוליאון ובשנת 1810 היו בה 190 תושבים. בשנת 1815, לאחר קונגרס וינה, לודז' הפכה לחלק מפולין הקונגרסאית, שהייתה מדינה קליינטית של האימפריה הרוסית.

צמיחתה של העיר

בהסכם של שנת 1815 תוכנן לחדש את העיר. בשנת 1816 הוציא הצאר צו המורה על הענקת שטח למהגרים גרמנים כדי שאלו יסייעו בהקמת מפעלים ובתים. צו זה הביא לכך שכבר בשנת 1820 הפכה העיירה הקטנה למרכז תעשייתי מודרני. המהגרים הגיעו "לארץ המובטחת" (אמרה זו היא גם הכינוי של העיר) מכל רחבי אירופה, בעיקר מבוהמיה, שלזיה וסקסוניה, אך גם ממדינות רחוקות כמו פורטוגל, אנגליה, צרפת ואירלנד. לאחר הגעת המהגרים, נפתח מפעל הכותנה הראשון בעיר בשנת 1825 ו-14 שנים לאחר מכן, נפתח המפעל הראשון מסוגו בפולין ורוסיה המונע על ידי מנוע קיטור. בשנת 1839 היוו הגרמנים 80% מהאוכלוסייה, דבר שהביא לפתיחת בתי ספר גרמנים.

זרם בלתי פוסק של פועלים, אנשי עסקים ובעלי מלאכה מכל אירופה עשו דרכם ללודז', והעיר הפכה להיות מרכז הטקסטיל המרכזי של האימפריה הרוסית. שלוש הקבוצות העיקריות שהרכיבו את אוכלוסיית העיר ותרמו רבות לפיתוחה של העיר היו הפולנים, הגרמנים והיהודים, שהחלו להגיע לעיר החל משנת 1848. מרבית בעלי המלאכה היו במקור אורגים משלזיה.

בשנת 1850 ביטלה רוסיה את המכס בין פולין הקונגרסאית לרוסיה, כתוצאה מכך יכלה לודז' להתפתח בחופשיות עם שוק רוסי עצום בקרבתה. זמן לא רב לאחר מכן, הפכה העיר לעיר השנייה בגודלה בפולין הקונגרסאית, כאשר בשנת 1865, נפתח קו הרכבת הראשון וחיבר את העיר לקו הרכבת ורשה-וילנה. לא עבר זמן רב עד שהעיר חוברה לרשת הרכבות שהגיעו לוורשה ולביאליסטוק.

אחד מחשובי התעשיינים בלודז' היה קרל וילהלם שיבלר. בשנת 1852 הוא הגיע ללודז' יחד עם יוליוס שוורץ וביחד הם החלו בקניית רכוש ובבניית מספר מפעלים. לאחר מספר שנים, שיבלר קנה את חלקו של שוורץ. לאחר מותו של שיבלר בשנת 1881, אלמנתו ושאר חברי משפחתו החליטו להנציח את שיבלר בבניית כנסייה, שתוכננה לשמש מאוזוליאום. הכנסייה נמצאת בבית הקברות העתיק של העיר.

בין השנים 1823–1873, הכפילה אוכלוסייתה של העיר את עצמה בכל בעשור. השנים 1870–1890 היו הפוריות ביותר מבחינה תעשייתית בהיסטוריה של העיר, ורבים מאנשי התעשייה בעיר היו יהודים. לודז' הפכה במהרה למרכז גדול של התנועה הסוציאליסטית. דבר זה בא לידי ביטוי בשביתת ענק שהתקיימה ב-1892 ששיתקה את רוב המפעלים. על פי מפקד האוכלוסין של רוסיה משנת 1897, עלה כי מתוך אוכלוסייה כוללת של 315,000, מספר היהודים בעיר היה 99,000 (31% מכלל תושבי העיר). במהלך מהפכת 1905, שנודעה לאחר מכן כהתקוממות של לודז', נהרגו 300 פועלים על ידי שוטרי הצאר.

למרות החשש מתחילתה של מלחמת העולם הראשונה, המשיכה העיר לגדול עד לשנת 1914, בשנה זו היא הפכה לעיר התעשייתית הצפופה ביותר מערי העולם – 13,280 תושבים לקמ"ר. בזמן מלחמת העולם הראשונה התקיים קרב חשוב ליד העיר וכתוצאה ממנו נפלה העיר לשליטה גרמנית. לאחר קבלת עצמאותה של פולין בשנת 1918 שוחררה העיר והכוחות הגרמנים נסוגו ממנה. בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, איבדה לודז' קרוב ל-40% מתושביה כתוצאה ממגפות ומגירוש חלק גדול מתושביה הגרמנים שהוכרחו לעבור לגרמניה.

פולין הריבונית

בשנת 1922 הפכה לודז' לבירה של מחוז לודז'. במקביל, צמיחתה הגדולה פסקה. השפל הגדול של שנות ה-30 של המאה העשרים ועימותים שונים עם גרמניה הביאו לסגירת שוקי הטקסטיל המערביים בפני פולין. בנוסף, המהפכה הרוסית בשנת 1917 ומלחמת האזרחים ברוסיה בין השנים 1918–1921, סתמו את הגולל על המסחר הפורה במזרח. העיר הייתה מוקד להפגנות ומרידות רחבות היקף בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.

ב-13 בספטמבר 1925, נפתח שדה התעופה לובלינק, שהחל את פעילותו בפרברי העיר. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכה לודז' להיות עיר רב-תרבותית. מפקד האוכלוסין של פולין משנת 1931 הראה שאוכלוסייתה הכוללת של העיר עומדת על 604,470 איש, הכוללים 315,622 פולנים (52.21%), 202,497 יהודים (33.49%) ו- 86,351 גרמנים (קביעת הלאום נקבעה על בסיס הכרזת הנשאל על השפה בה הוא משתמש)^[1].

ב'פנקס לאדז' התפרסמה רשימה של עשרות קהילות להם היו בתי מדרש בעיר, הקהילות הגדולות היו של חסידות גור, חסידות אלכסנדר, חסידות ראדזין, וחסידי חב"ד. לכל אחת מהקהילות הללו היו ישיבה וכמה בתי מדרש משלה.

תקופת הכיבוש הנאצי

ערך מורחב – גטו לודז'

במהלך המערכה בפולין, הכוחות הפולניים של צבא לודז' בפיקודו של גנרל יוליוס רומל הגנו על העיר כנגד ההתקפות הגרמניות. חרף זאת, כבש הוורמאכט את העיר ב-8 בספטמבר. למרות התוכניות הגרמניות, שלפיהן העיר תסופח אל גנרלגוברנמן, כיבדו הנאצים את רצונו של המושל הגרמני של אזור הורתלנד, ארתור גרייזר, ואת רצונם של רבים מהגרמנים שחיו כבר בעיר, לספח את העיר לגרמניה הנאצית, דבר שנעשה בחודש נובמבר 1939. לעיר ניתן שם חדש, ליצמנשטאט (Litzmannstadt), כהוקרה לגנרל הגרמני קארל ליצמן שכבש את העיר במהלך מלחמת העולם הראשונה. אף על פי כן, סירבו חלק גדול מתושביה הגרמנים של לודז' להצטרף לפולקסדויטשה (Volksdeutsche), ובמקום זה הם גורשו לגנרלגוברנמן.

זמן קצר לאחר כיבוש העיר, הקימו הרשויות הנאציות בתוך העיר את גטו לודז' שאכלס יותר מ-200,000 יהודים מלודז' והסביבה. כאשר גורשו היהודים מלודז' להשמדה, הובאו יהודים אחרים במקומם לגטו. כתוצאה מהתוצרת הטובה של אוכלוסיית הגטו, בנוסף למספר קשרים אזרחיים, גטו לודז' היה הגטו הגדול האחרון שהושמד מיושביו. בסביבות 900 אנשים שרדו את האקציות האחרונות בגטו בחודש אוגוסט 1944. מספר מחנות ריכוז ומחנות השמדה הוקמו בסביבת העיר גם לאוכלוסייה הלא-יהודית של העיר, בעיקר לאוכלוסיית הצוענים ולילדים פולנים. כלא ראדוגושץ' (Radogoszcz) היה הידוע ביותר לשמצה.

אלפי אנשים ממוצא גרמני הובאו ללודז' מרחבי מזרח אירופה, רבים הובאו מרוסיה במהלך הברית של היטלר עם ברית המועצות (הסכם ריבנטרופ–מולוטוב) ובייחוד לאחר מבצע ברברוסה. בינואר 1945, מרבית האוכלוסייה הגרמנית ברחה מהעיר בשל הפחד מהצבא האדום. העיר ספגה אבדות עצומות כתוצאה מהחלטת הגרמנים להפקיע את כל המפעלים והמכונות ולהעבירם לגרמניה. למרות שהעיר לא סבלה רבות מהפצצות אוויריות ומלוחמה, היא איבדה את רוב התשתיות שלה.

לפני מלחמת העולם השנייה, מנתה האוכלוסייה היהודית של לודז' בסביבות 233,000 איש, שהיוו כשליש מאוכלוסיית העיר. מרבית הקהילה הושמדה בשואה. עם סיומה של המלחמה, לודז' איבדה בסביבות 420,000 איש מתושביה שלפני המלחמה, הכוללים 300,000 יהודי פולין מלודז' וסביבתה, בנוסף לכ-120,000 פולנים לא יהודים.

הצבא האדום נכנס לעיר ב-18 בינואר 1945. על פי דבריו של מרשל מיכאיל קאטוקוב, שכוחותיו השתתפו במבצע לכיבוש העיר, הגרמנים ברחו במהירות כל כך גדולה שהם לא הספיקו לפנות או להרוס את המפעלים בעיר כפי שעשו בערים אחרות. לאחר המלחמה הפכה לודז' להיות חלק מהרפובליקה העממית הפולנית.

לאחר מלחמת העולם השנייה

עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, מנו תושביה של לודז' פחות מ-300,000. עם זאת, המספר החל לגדול כאשר פליטים החלו לחזור לעיר מורשה וממזרח לקו קרזון. עד לשנת 1948, שימשה העיר כעיר הבירה דה פקטו של פולין, בשל ההרס הרב שנגרם לוורשה, לאחר מרד ורשה, שהביא לכדי הריסת מרבית מוסדות השלטון. היו שתמכו בכך שלודז' תישאר בירתה הקבועה של פולין, אך רעיון זה לא צבר פופולריות. בשנת 1948 החלה בנייתה מחדש של ורשה. תחת השלטון הפולני-קומוניסטי, משפחות תעשיינים רבות איבדו את כספם בשל הלאמת החברות הפרטיות. באמצע שנת 1981, זרקורי העולם הופנו אל לודז' כתוצאה משביתת רעב ענקית בהשתתפות 50,000 מוחים, שכללו אימהות וילדיהן. לאחר תקופה של שינוי כלכלי במהלך שנות התשעים של המאה העשרים, רוב המפעלים חזרו לידיים פרטיות.

מרכז הקהילה היהודית פועל כיום מבית קרול גבהארדט.

כלכלה

לפני שנת 1990, הכלכלה של לודז' התמקדה בעיקר בתעשיית הטקסטיל. כתוצאה מהצמיחה הגדולה של התעשייה בעיר, העיר כונתה לפעמים "מנצ'סטר הפולנית". בשל כלכלתה המפותחת, גדלה העיר מאוכלוסייה של 13,000 בשנת 1840 לאוכלוסייה של יותר מחצי מיליון בני אדם ב־1913. מעט לפני תחילתה של מלחמת העולם הראשונה, לודז' הפכה לאחת מערי התעשייה המאוכלסות ביותר בעולם, עם 13,280 תושבים לקמ"ר. רווחיות תעשיית הטקסטיל בעיר ירדה באופן חד בשנים 1990–1991, דבר שהביא לסגירתם של כל מפעלי הטקסטיל בעיר. למרות זאת, מספר רב של חברות קטנות עדיין מספקות תוצרת של טקסטיל, בעיקר לייצוא לרוסיה ולשאר מדינות חבר המדינות.

מיקומה של העיר במרכז פולין מקנה לה יתרונות רבים. מספר מותגים מיקמו את מרכזיהם הלוגיסטיים במחוז לודז'. שני כבישים מרכזיים – A1, החוצה את פולין מצפון לדרום, ו- A2 החוצה את המדינה ממזרח למערב יצטלבו צפונית לעיר. כאשר הצפי לסיום סלילת שני הכבישים הוא בסביבות שנת 2012. כמו כן, עבודת שדרוג ופיתוח של קו הרכבת לוורשה שבוצע בשנת 2009, הפחית את משך הנסיעה בת 137 הק"מ לשעה וחצי במקום שעתיים. כאשר בשנים הבאות מרבית פסי הרכבת יותאמו לקטרים הנעים במהירות של 160 קמ"ש, דבר שיחסוך עוד 75 דקות ברכבת.

בשנים האחרונות, ניתן היה לראות הרבה חברות בינלאומיות פותחות את סניפיהן בלודז'. למרות שזאת נחשבת לענייה שבערי פולין בעלות למעלה מחצי מיליון תושבים, התוצר הגולמי לנפש בלודז' עמד בשנת 2008 על 123,9% מהממוצע הפולני. בחודש ינואר 2009, חברת דל הודיעה שהיא תעביר את הייצור של מוצריה מאירלנד ללודז', כאשר הסיבה המרכזית היא כוח העבודה הזול בפולין ביחס לזה שבאירלנד. מדיניות העיר, המעודדת חברות זרות להשקיע בעיר, הביאו עד לחודש ינואר 2009 למשיכתן של 980 חברות זרות. השקעות זרות הן אחת מהסיבות המרכזיות לירידת אחוז האבטלה בלודז' ל-6.5% בדצמבר 2008, כאשר ארבע שנים לפני כן, אחוז המובטלים עמד על 20%.