כלך מצוי
 כלך מצוי
| |
|---|---|
כלך מצוי
|
כֶּלֶך מצוי (שם מדעי: Ferula communis) הוא מין בעל פרחים במשפחת הסוככיים (Apiaceae), בסוג כלך (ferula). הכלך המצוי מכונה באנגלית "giant fennel" (שומר ענק), למרות שהוא לא שייך לסוג שומר (אנ').[1]
מאפיינים
כלך מצוי הוא צמח רב שנתי עשבוני גבוה, הגדל ביערות ואזורי שיחים באזור הים התיכון ובמזרח אפריקה. העלים ענקיים, מנוצים 3–4 פעמים לאונות נימיות, שרוחבן אינו עולה על עוביין. בבסיסם נדן העוטף את הגבעול. השורש שיפודי, עבה וארוך. הגבעול עבה, חלול, קל-משקל, וחזק יותר מכפי שהוא נראה. פנים הגבעול עשוי חומר שעמי אוורירי, והוא משמש לעיתים תכופות כמעון לחרקים שונים.
כלך מצוי פורח באביב, בין מרס למאי. אז הוא מפתח עמוד-פריחה שגובהו מגיע ל-2 מ' ויותר. גם עמוד הפריחה נושא עלים הגזורים לאונות דקות, שגודלם קטן מגודל עלי הבסיס. גודלו של הפרח הבודד הוא 1–2 מ"מ, התפרחת מגיעה לקוטר של 500 מ"מ ולאורך כפול מזה. מספר הסוככונים בסוכך 20–40. הפרי מבשיל ביוני, אורכו 10–20 מ"מ ורוחבו 8–10 מ"מ. גבעול-הפריחה היבש נותר עומד משחיר ובולט בשטח במשך כל הקיץ, ולעיתים אף בחורף הבא.
על שורשי הכלך שכיחה פטריה ענקית, אוזנית הכלך. בעוד שהכלך רעיל, אוזנית הכלך טובה למאכל.[2]
תפוצה
כלך מצוי גדל בשדות בור, ושכיח במיוחד בשדות מרעה, כי אינו נאכל על ידי הבקר. הוא נפוץ בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה, בעיקר בחגורת הספר ובחלקים יבשים וחשופים בחבל הים תיכוני, וחודר מעט גם לצפון הנגב. הוא שכיח במיוחד בשדות המרעה הנרחבים במורדות המזרחיים של הרי הגליל והגלבוע ובמורדות המערביים של הגולן. אפשר למצוא אותו גם בסדקי-סלע בקניונים במדבר יהודה ובמדרונות חואריים בצפון הנגב. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.[2]
שימושי הכלך לאדם
הגבעולים הצעירים והתפרחת נאכלו ברומא העתיקה, ועדיין נאכלים במרוקו כיום. עם זאת, שימושים קולינריים במין זה לא תמיד בטוחים ועלולה להיות רעילים.[3]בסרדיניה זוהו שני כימוטיפים(אנ') שונים של כלך מצוי: רעיל (במיוחד לבעלי חיים כמו כבשים, עיזים, בקר וסוסים) ולא רעיל.[4] הם נבדלים הן בדפוס המטבוליטים המשניים שלהם והן בהרכבם האנזימטי.[5]
השרף של תת-המין F. communis subsp. brevifolia נקרא "gum ammoniac of Morocco".[6]
התרכובת הפנולית חומצה פרולית נקראת על שם הכלך המצוי, ממנו ניתן לבודד אותה.
מיצוי שְׂרָף
מאז ימי קדם, שרף של מיני כלך שימש למטרות רפואיות. השרף, בצורת לטקס דביק, הופק בדרך כלל מהגבעול או השורש התחתון, כאשר שרף השורש הוא בדרגה המשובחת ביותר.[7]
במקומות שבהם הפיקו את שרף הכלך המצוי (Ferula communis), נקדח חור קטן בשורש בעזרת כלי חד, לאחר שסולקו כל האבנים והאדמה מסביב לשורש החשוף. מחפורת קטנה נחפרה מתחת לשורש ובתוכה הונחו מספר אבנים חלקות ושטוחות לאיסוף השרף שנפלט.[7] החיתוך בצמח נעשה עמוק מספיק לתוך השורש או הגבעול התחתון כדי להבטיח לחץ זרימה יציב של השרף.
השרף נאסף בדרך כלל בחודשי הקיץ היבשים והחמים, כדי שרטיבות ולחות לא יהרסו אותו. השרף מתקשה בחשיפה לאוויר, ואז משנה את צבעו לאדום-חום. השרף המופרש בצורה מעובה ודמוית טיפה, נחשב לעדיף על זה שזורם מטה בצורה רופפת.[7]
כמכשיר לענישה
בעבר יוצרו מוטות ושוטים למטרות משמעת מגבעולי כלך. כלי משמעת שוודי ששימש בעבר בבתי ספר, färla, שואב את שמו מכאן.[8]
במיתולוגיה
במהלך התקופה הקלאסית, נישא מעין מטה עשוי מכלך מצוי שנקרא תִּרְסוּס (Thyrsus /ˈθɜːrsəs/) או תרוס (thyrsos /ˈθɜːrsɒs/; ביוונית עתיקה: θύρσος) על ידי מאמיני דיוניסוס, והוא שימש בפסטיבלים ובטקסי הדת ההלניים.[9]
ביהדות
השם כלך נזכר פעמיים במשנה (כלאיים ט ב; שבת ב א), ורוב החוקרים סבורים שכלל לא מדובר בצמח. אך בעברית החדשה התקבלה דעתו של שבתאי דונולו, רופא יהודי בן המאה העשירית מאיטליה, כי המדובר בסוג הנדון. בתנ"ך נזכרת פעמיים המילה כלח (באות ח'), שתיהן בספר איוב, ואף שם אין ביטחון כי מדובר בצמח, ואם כן – ספק אם זה אותו צמח המופיע במשנה בתור כלך (באות ך').[2]
אמנם, מאחד האזכורים הנ"ל בספר איוב התקבל לעברית הביטוי "אבד עליו הכלח".[10]
טקסונומיה
במין כלך מצוי ישנם 5 תתי-מינים:
- ferula communis ssp. brevifolia
- ferula communis ssp. cardonat
- ferula communis ssp. catalaunica
- ferula communis ssp. communis
- ferula communis ssp. linkii
קישורים חיצוניים
- כלך מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
- כלך מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- כלך מצוי, באתר צמח השדה
- כלך מצוי, באתר צמחיית ישראל ברשת
- כלך מצוי, באתר Tropicos (באנגלית)
- כלך מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
- כלך מצוי, באתר The Plant List (באנגלית)
- כלך מצוי, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Common Giant Fennel : Toxic, www.wildflowers.co.il
- ^ 2.0 2.1 2.2 כלך מצוי: צמח רעיל, באתר www.wildflowers.co.il
- ↑
A Guide to Medicinal Plants in North Africa (PDF). IUCN. Centre de Cooperation pour la Méditerranée. Málaga: IUCN Centre for Mediterranean Cooperation. 2005. pp. 121–123. ISBN 2-8317-0893-1. OCLC 494618983.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link) - ↑ Verotta, Luisella, ed. (1997). Virtual activity, real pharmacology: Different approaches to the search for bioactive natural compounds. Trivandrum, India: Research Signpost. ISBN 9788186481172.
- ↑
Zucca, Paolo; Sanjust, Enrico; Loi, Martina; Sollai, Francesca; Ballero, Mauro; Pintus, Manuela; Rescigno, Antonio (ביוני 2013). "Isolation and characterization of polyphenol oxidase from Sardinian poisonous and non-poisonous chemotypes of Ferula communis (L.)". Phytochemistry. 90: 16–24. Bibcode:2013PChem..90...16Z. doi:10.1016/j.phytochem.2013.02.019. PMID 23523329.
{{cite journal}}: (עזרה) - ↑ Stapf, Otto (1907). "The gums ammoniac of Morocco and the Cyrenaica. (Ferula communis, L., var. brevifolia, Mariz; Ferula marmarica, Aschers. and Taub.)". Bulletin of Miscellaneous Information. Royal Botanic Gardens. 1907 (10): 375–388. doi:10.2307/4111767. ISSN 0366-4457. JSTOR 4111767.
- ^ 7.0 7.1 7.2 Ḳrispil, Nissim (1985). A Bag of Plants (the useful plants of Israel). Vol. 3 (Ṭ.-M.). Jerusalem, IS: Cana Publishing House. p. 441. ISBN 965-264-011-5. OCLC 959573975.
- ↑ "färla". Svenska Akademiens Ordbok (word definition & etymology) (בשוודית). 1926.
- ↑ Moulton, Carroll (1998). Ancient Greece and Rome: An Encyclopedia for Students. Vol. 2. New York, NY: Gale. pp. 7–9. ISBN 9780684805030.
- ↑ talik carmon, אבד עליו כלח, באתר האקדמיה ללשון העברית, 2024-06-27
כלך מצוי40637736Q150411