ישראל טלר

ישראל הלוי טֶלֶר (לעיתים בכתיב היידי, שנהג בזמנו: טעללער; בלועזית: Teller;‏ י"ב בכסלו תקצ"ו, 3 בדצמבר 1835, זלוצ'וב, גליציה – ט"ז בכסלו תרפ"ב, 17 בדצמבר 1921, רחובות) היה מורה וסופר עברי, מראשי קונגרס פוקשאן, מאנשי העלייה הראשונה.

ביוגרפיה

ישראל טלר נולד בסוף שנת 1835 בזלוצ'וב שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בן ליהודה טלר ואח לצבי אלעזר טלר. בשנת 1865 עזב את גליציה עבר לצ'רנוביץ שבבוקובינה, ויחד עם חברו דוד צבי מילר למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. היה מורה לעברית, תחילה בבוטושאן שברומניה, ובהמשך בגאלאץ, לשם עבר לאחר נישואיו למינה. טלר בא ממשפחה של חסידים נלהבים, אך בעצמו היה לאיש תנועת ההשכלה. לאחר פרעות "הסופות בנגב" בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 זנח את תנועת ההשכלה והצטרף לחובבי ציון. ובמסגרת זו לקח חלק בקונגרס פוקשאן (באותה תקופה לימד עברית בפוקשאן). הוא רצה לעלות לארץ ישראל יחד עם החלוצים שהקימו את זכרון יעקב, אך מנעו בעדו ושכנעו אותו שבלעדיו עלול הארגון ברומניה להתמוטט. הוא כיהן כמזכיר "חובבי ציון" ויו"ר אספת חובבי ציון שהתקיימה בעיר בראילה ב-1896. בסופו של דבר עלה ארצה בשנת 1897 יחד עם בנותיו צילה, אנה (חנה) וליזה (לאה), ואילו בנו, היינה, נשאר בחו"ל. הבן ביקר את המשפחה במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20, אולם בחר לחזור לחו"ל ונספה בשואה.

טלר התיישב במושבה רחובות והיה בה למורה ולמומחה גדול בדקדוק. הוא ניהל מאבקים על הדרך הנכונה לדבר בעברית המודרנית, וכתב ספר בשם "תורת הלשון". בנו הצעיר, יהודה, מת בגיל 24 מכלבת בקהיר, ולזכרו כתב את הספר "בן אוני" (יפו תרע"ד). ישראל טלר כתב ופרסם שירים ומאמרים רבים.

בתו צילה נישאה למשה סמילנסקי. בתו חנה (אנה) נישאה לשמואל בן אהרן מרדכי פריימן. בתו לאה עליזה (ליזה) נישאה לטוביה פדובה, בנו של מרדכי פדובה (מראשוני חובבי ציון וממארגני ועידת קטוביץ, מהראשונים שרכשו אדמה ברחובות מחברת "מנוחה ונחלה"), חקלאי ברחובות, ממייסדי קופת חולים עממית.

חתנו, משה סמילנסקי, הגדירוֹ כ"אחד 'המוהיקנים האחרונים' של הדור הראשון לספרותנו החדשה, אשר השפה העברית והספרות העברית היו להם לקדושה, לדת".

נפטר בחורף תרפ"ב (דצמבר 1921).

ברחובות נקרא על שמו הרחוב היורד מאחורי התחנה המרכזית לרחוב הרצל (הרחוב הראשי).

פרסומיו

• שיר המעלות: על אודות יישוב ארץ ישראל, וינה: ג’ בראג, תרמ"ב.
• דברי האספה השנייה לחובבי ציון ברומניה: אשר הייתה בשנת ציו"ן מקדשנ"ו (לפ"ק); סודר על פי רשימות האספה מאת נשיא הוועד הראשי ה’ שמואל פיניליש; וכתוב עברית מאתי ישראל הלוי טלר; עם תוספת שלשה שירים מאתי, קרקוב: דפוס י’ פישר, 1896.
• ספר הגיון לב: בשלושה חלקים, ירושלים: דפוס השקפה, תרס"ג. ‬(2 כרכים; התוכן: חלק א: שירי השכל; חלק ב: שירי ציון ושירים שונים.)
• ספר תורת הלשון: בדבור ובכתב לתלמידים ולמתלמדים... עם הערות והארות על שמושים מוזרים בלשון,‫ יפו: דפוס אתין, תרע"ב–תרע"ו. (דקדוק עברי) ‬(2 כרכים)
• ספר בן אוני, יפו: דפוס אתין, תרע"ד.
• אוצר בלום, יפו: דפוס אתין, תר"פ. ‬(ביטויים בעברית)
• דקטור טודור הרצל:... התרדמה ... התקומה... , ירושלים: מאיר רוזין, 5664 [תרס"ד]. ‬(לרגל פטירת תאודור הרצל)

לקריאה נוספת

• יוסף קלוזנר, חיבת ציון ברומניה, ירושלים: הספרייה הציונית על ידי הנהלת ההסתדרות הציונית, תשי"ח.
• שלמה הרמתי, המורים החלוצים (עורכת: אריאלה שטורם), תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור (אוניברסיטה משודרת), תש"ס 2000.
• שלמה הרמתי, מחנכים יהודים בתפוצות (עריכה: אריאלה שטורם), תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור (אוניברסיטה משודרת), תשס"ג 2003.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של ישראל טלר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד תדהר (עורך), "ישראל הלוי טלר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 279
• א. אלמאליח, המורה והסופר ישראל הלוי טלר (י"ב כסלו תקצ"ב – ט"ז כסלו תרפ"א), דואר היום, 21 בדצמבר 1921, המשך
• משה סמילנסקי, ישראל הלוי טלר, הפועל הצעיר, 30 בדצמבר 1921 (הספד)
• ישראל הלוי טלר
• שלמה הרמתי, ‏ישראל הלוי טלר – מדקדק-רפורמאטור מאנשי העלייה הראשונה, קתדרה 31, אפריל 1984

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25234681ישראל טלר