מנוחה ונחלה
מנוחה ונחלה הייתה חברה להתיישבות שנוסדה בז' באדר תר"ן (1890) על ידי קבוצה של חובבי ציון, בוורשה שבפולין בראשות אליהו זאב לוין אפשטיין וזאב גלוסקין, אשר היו נציגיה בארץ במטרה להקים בארץ ישראל מושבה שלא תהיה תלויה בתמיכת הברון רוטשילד, כלומר, מושבה עצמאית מבחינה כלכלית, פוליטית וחברתית. חברי האגודה קנו 10,600 דונם מאדמות דרומית לראשון לציון, מידי יהושע חנקין, שקנה אותה מידי אנטון רוק, סוחר ערבי נוצרי מיפו, והקים את המושבה רחובות יחד עם אבות הרעיון: אהרן אייזנברג, יהושע חנקין, אברהם דונדיקוב ולוין אפשטיין. לאחר התבססות המושבה רחובות, עלו רוב חברי האגודה לארץ ישראל.
שם החברה נגזר מפסוק מספר דברים: ”כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ” (י"ב, ט). אחד מהרחובות המרכזיים בעיר הוא 'רחוב מנוחה ונחלה' (נהגה בדרך כלל במלעיל), על שם החברה.
ראשית דרכה
תחילתה של האגודה בשנת 1889 בוורשה כאגודה של חובבי ציון וחבריה נמנו עם שכבה חברתית-כלכלית של מעמד בינוני. רובם היו סוחרים ואנשי עסקים. הבולטים שבהם הצטרפו לאגודת הסתרים "בני משה", שאחד העם היה מנהיגה הרוחני.
התיישבות
אופי התיישבותם של חברי האגודה עוצב במושגים של השקעה בחקלאות-מטעים ולא בעבודת כפיים כמו רוב העולים באותה התקופה. תוכניתם הייתה לחכות עד שהמטעים יניבו פרי ויבטיחו הכנסה נאותה ורק אז לעלות ולהתיישב. עד אז יעובדו המטעים בידי נציגי האגודה. אנשי האגודה שאפו לעצמאות ולאי תלות בפקידות הברון רוטשילד. כתלמידיו של אחד העם הם הושפעו מביקורתו הקשה על המושבות ושאפו להיות נקיים מליקויי האפוטרופסות. משום היותם כאמור, בעלי אמצעים ניכרים, הם האמינו ביכולתם להתבסס ולשגשג בכוחות עצמם.
דת
עוד מראשיתה של "מנוחה ונחלה" שימשה הדת מרכיב בולט בה, ואחר כך אף התבררה השפעתה הרבה. בין המייסדים היו דתיים שמרנים, כמו העשיר והנדבן יעקב ברוידא, שתמך בחברי האגודה שהיו מעוטי יכולת, כך גם הרבנים שמואל מוהליבר ויצחק פייגנבוים שלקחו חלק נכבד בפעילות האגודה. מנגד היו אחרים, אמנם שומרי מסורת, אבל בעלי גישה כללית - חילונית.
אליהו זאב לוין אפשטיין
אליהו זאב לוין אפשטיין, ממייסדי "מנוחה ונחלה", קיבל עליו את תפקיד מנהל המושבה לפי חוזה מיוחד והיה כפוף להנהגה בוורשה. הנהגתו את המושבה כללה סמכות פורמלית נרחבת, זאת בשונה מייתר מנהיגי המושבות באותה תקופה.
מוסדות האגודה ופעילותה
מוסדות וארגון
מתחילתה קבעה לעצמה האגודה סדרי עבודה קבועים וברורים: בכל שנה התקיימה בוורשה אספה כללית של החברים אליה הוזמנו חברים חדשים שהצטרפו מערים אחרות; האספה בחרה ביושב ראש הוועד, בגזבר וכן בוועדת ביקורת; נציגי האגודה בארץ היו חייבים בדיווח שוטף על כל מעשיהם, ובמיוחד הייתה הקפדה על אישור כל הוצאה כספית מעל לסכום מסוים, ואמנם, האסיפות נערכו בפועל כל שבע שנות קיום האגודה, ונשמרו ההליכים שנקבעו כתקנות.
פעילותה של האגודה וראשיתה של המושבה רחובות
האגודה העסיקה מאות פועלים יהודיים בעבודות ההכשרה והנטיעות הראשונות, וכשנתיים הייתה רחובות המרכז החשוב ביותר בארץ של פועלים יהודיים. בניגוד לשיטה בה נקטו פקידי הברון, ששילמו שכר שווה לכל פועל, נעשה ברחובות ניסיון לשלם לכל פועל על פי תפוקתו, שיטה שלפי לוין אפשטיין הוזילה בצורה ניכרת את עלויות הכשרת הקרקע. האגודה הקימה בתקופת ההכשרה מטבח לפועלים (תרומתם של חובבי-ציון) וצריפים למגורי הפועלים. כמו כן העניקה האגודה שירותי בריאות חינם לכל הפועלים, בכללם הערבים. איכרי רחובות לא עסקו בגידול תבואות, אלא הסתפקו בהכנסות הצפויות ממכירת ענביהם. ב-1895 החלו הכרמים לשאת פרי והנהלת האגודה פנתה לברון בבקשה שיקבל את ענביהם ליקב בראשון לציון. הברון הסכים בתנאי שישווקו את יינותיו ברוסיה. כך קיבלה האגודה זכות מונופול על שיווק יינות ראשון לציון ברוסיה אותה מימשו באמצעות חברת "כרמל" שהקימו לצורך זה.
אחריתה של האגודה
בשנת 1897 הוחלט לפרק את אגודת "מנוחה ונחלה" ולחלק בין חבריה את החלקות שעובדו במשותף. כדי למנוע קיפוח של חברים, קיבל כל אחד את חלקו הן באדמה טובה והן באדמה קשה (זיבורית), התחשבו בכל אחד ולתפקיד הבורר במחלוקות שעלו התמנה ברוידא, גם לאחר התפרקותה המשיכו חברי האגודה לשמור על קשר אחד עם השני, תוך דיווח הדדי והשפעתם על הכלל.
מקורות
- משה סמילנסקי, רחבות, ששים שנות חייה, תר"ן-תש"י, המועצה המקומית רחבות ליד "דביר" תש"י. ע'15 - 24.
- זאב ענר, סיפורי מושבות, סיפורן של חמישים ושתים המושבות בא"י, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1995. ע' 218 -223.
קישורים חיצוניים
- אסתר שטיין-אשכנזי, ראשיתה של רחובות, תר"ן-תר"ס (1890-1900), באתר יד יצחק בן צבי
35839009מנוחה ונחלה