ישכר דב וייס
ר' יִשכר דֹב (בֶּריש) וייִס (וַיס) (כ"ב באב תרמ"ו, 23 באוגוסט 1886 – ב' בשבט ה'תשכ"ג, 27 בינואר 1963) היה עסקן ציבור, פעיל "המזרחי" ומנכ"ל משרד הדתות הראשון.
ביוגרפיה
וייס נולד בעיירה אלשו-ורצקה (ורצקי) שליד מונקאץ' שבהונגריה (באוקראינה המודרנית), בנם של רבקה מרים לבית רוזנברג ושמואל צבי בן הרב יצחק אייזיק וייס (אב"ד סבליאבה (סוואליווע) ובאחרית ימיו אב"ד במונקאץ', מחבר הספרים "בית יצחק" ו"דברי יצחק"). השתייך לחסידות ספינקה, שמייסדה והאדמו"ר הראשון שלה, רבי יוסף מאיר וייס, היה בן דוד של אביו. התחנך בחדרים ובישיבות הונגריה.
היה הפעיל הציוני היחיד במשפחתו בת שלוש-עשרה הנפשות, ובזכות עלייתו לארץ, ניצל מן השואה. בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, שירת בצבא האוסטרו הונגרי. היה פעיל לאומי לפני קום המדינה ופעיל ציבור לאחריה.
בשנת תרע"ב נדד לעיר סטניסלבוב שבגליציה ונישא לרבקה רחל בת רבי יעקב שומר, השתקע בעיר וכיהן שם כראש הקהילה.
מגיל צעיר שאף וייס לעלות לארץ ישראל, והשתייך לתנועה הציונית. בשל התנגדות הוריו, נאלץ ללמוד עברית בחשאי, ולנדוד לסטניסלבוב. בהגיעו לשם, היה חסר אמצעים, ובלית ברירה השתמש בבית הכנסת כמחסה לילה. שם ביקש מהמתפללים שיעזרו לו במציאת שידוך, וכך הכיר את רבקה רחל ולאחר הסכמת אביה נישא לה. בחלוף השנים, כיהן שם כראש הקהילה והקים מוסדות חינוך עבריים.
וייס היה חבר בהנהלת הוועד הלאומי היהודי במערב אוקראינה, חבר המועצה הארצית של המזרחי בגליציה המזרחית וראש המזרחי בסטניסלבוב.
בשנת ה'תרפ"ה (1924/5) הוזמן לפתיחת האוניברסיטה העברית ובאותה שנה קנה חלקת אדמה בארץ לחלק מיהודי סטניסלבוב. וייס ייצג את המזרחי בקונגרסים הציוניים ה-15, ה-20 וה-22. בשנת ה'תרצ"ד (1933/4) עלה לארץ ישראל לבד בתור תייר על מנת לטפל בנושא האדמות של יהודי סטניסלבוב, והחליט לא לעזוב את הארץ. שהה בארץ באופן לא חוקי עד שאשתו ובנותיו יכלו לעלות באופן חוקי. בנו ישראל, קיבל אישור עלייה בשל שיוכו לתנועת נוער ציונית. התגורר תחילה בתל אביב, ולאחר מכן בירושלים.
בשנותיה הראשונות של המדינה, כיהן וייס כמנכ"ל משרד הדתות הראשון, ולאחר מכן כיו"ר ועדת התלונות במשרד ראש הממשלה. כמו כן היה גזבר וחבר הנהלת מפעל התורה.
וייס חיבר ספר ליקוטי פירושים לפרשיות השבוע, שלאחר מותו הודפס על ידי משפחתו בשני חלקים (רק החלק הראשון יצא לאור בהוצאה מסחרית, בעריכת חתנו מאיר מדן). בנוסף, הוא פרסם מאמרים תורניים.
וייס היה אב לשלושה: ישראל וייס,[1] לאה מדן (אשתו של הבלשן העברי מאיר מדן ואמם של הרבנים ברוך ויעקב מדן) ובלה עמירם.
ספרו
- בסוד שיח התורה: לקט אמרים לפרשיות השבוע; הביא לדפוס: מאיר מדן, ירושלים: ר’ מס, 1966. (התוכן: בראשית–שמות)
לקריאה נוספת
- 'על המחבר ועל ספרו', בתוך: ישכר דב ויס, בסוד שיח התורה (ירושלים 1966).
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ישכר דב ויס", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1771
הערות שוליים
- ^ דוד תדהר (עורך), "ישראל ויס", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2783.
