ילדי התרבות השלישית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ילדי התרבות השלישית (TCK, Third culture kids) או פרטים מהתרבות השלישית (TCI, Third culture individuals) הם אנשים שחיו וגדלו בסביבה ובתרבות שונה מזאת של הוריהם או של מדינת הלאום שלהם בחלק ניכר משנות התפתחותם[1]. המונח "ילד" מתייחס לשנים המעצבות את התפתחות הפרט, ועל כן המונח חל גם על מבוגרים[2]. ילדי התרבות השלישית עוברים בין תרבויות לפני שהזדמן להם לפתח את זהותם האישית והתרבותית באופן מלא. התרבות הראשונה של ילדים אלו מתייחסת לתרבות המדינה שממנה מקורם של ההורים, התרבות השנייה מתייחסת לתרבות של המקום בו מתגוררת המשפחה והתרבות השלישית מתייחסת לשילוב שתי התרבויות הללו. המונח ילדי התרבות השלישית יכול להיות מיושם על כל המעמדות החברתיים כולל סטודנטים, מהגרים ופליטים[3].

מקור השם

המונח ילדי תרבות שלישית (Third culture kids) נטבע לראשונה על ידי החוקרים ג'ון ורות יוסים (John and Ruth Useem) בשנות החמישים לתיאור ילדים של אזרחי ארצות הברית העובדים ומתגוררים מחוץ לארצם[4]. רות יוסים ועמיתיה (1963) תיארו אנשים שעברו חוויה כזו כבעלי סטנדרטים מובחנים של התנהגות בין אישית, נורמות הקשורות בעבודה, אורח חיים וסגנון תקשורת. סטנדרטים אלו יוצרים קבוצה תרבותית חדשה: ילדי התרבות השלישית[5]. כך כתבה רות יוסים בשנת 1963:

בסיכום הדברים שראינו במפגשינו הבין תרבותיים, התחלנו להשתמש במונח "תרבות שלישית" כמונח כללי לכיסוי סגנונות החיים המשותפים שנוצרו ונלמדים על ידי אנשים הנמצאים בתהליך השתייכות לחברה שהם נמצאים בה או אחד לשני. המונח "ילדי תרבות שלישית" הוטבע ביחס לילדים המלווים את הוריהם לחברה אחרת.

קיי ברנמן איקין (Kay Branaman Eakin),יועצת החינוך לשעבר של משרד החוץ של ארצות הברית, עבדה עם משפחות אמריקאיות שחזרו לארצות הברית לאחר שהתגוררו בחו"ל. כך היא הגדירה את המושג ילדי תרבות שלישית- כשמישהו בילדותו בילה תקופת זמן משמעותית בתרבות אחת או יותר מלבד מקום המוצא, וכתוצאה מכך שילב אלמנטים בין התרבויות השונות[6].

קריירה שמובילה להיווצרות ילדי התרבות השלישית

צבאית

ילדי התרבות השלישית שיש להם הורים או אפוטרופוסים אנשי צבא הם בעלי רמות שונות של חשיפה לתרבות המקומית, זאת בשל האפשרות לגור בבסיס או מחוצה לו. לאלו שחיים מחוץ לבסיס או שאינם קשורים קשר הדוק לצבא (כגון: קבלנים), תהיה חשיפה גבוהה יותר ועיצוב תרבותי. ולאלו אשר יבלו את רוב זמנם בבסיס תהיה חשיפה נמוכה יותר ועיצוב תרבותי מינימלי. ילדים צבאיים שטבולים בתרבות מקומית מגיל לידה נוטים להראות רמה גבוהה מאוד של עיצוב תרבותי, ועם רילוקיישן הם עשויים להיצמד לתרבות האמורה במשך שנים, אם לא לכל אורך חייהם. רילוקיישן עבור ילדי תרבות שלישית ספציפיים אלה הוכח כפוגע מבחינה רגשית במיוחד[7].

מסגרות דיפלומטיות

בעוד שחלק מהילדים חיים בצמוד לבסיסים צבאיים, חלק מילדי התרבות השלישית גדלים ממעבר ממדינה למדינה ביחידה דיפלומטית[8].

דתית

ילדי מיסיונרים, בשליחות דתית, מבלים בדרך כלל את רוב זמנם בחו"ל יותר מכל ילדי התרבות השלישית ולרוב במדינה אחת. 85% מילדי המיסיונרים מבלים יותר מעשר שנים במדינות זרות ו-72% מתגוררים במדינה זרה אחת בלבד. מבין כל ילדי התרבות השלישית, הם בדרך כלל בעלי האינטראקציה הגבוהה ביותר עם האוכלוסייה המקומית, והאינטראקציה הנמוכה ביותר עם אנשים ממדינת הדרכון שלהם. להם גם הסיכוי הטוב ביותר שישתלבו בתרבות המקומית. ל -83% מילדי המיסיונרים יש לפחות הורה אחד עם תואר מתקדם[8]. ילדים מיסיונרים מתקשים להסתגל לתרבות ההורים; רוב ילדי המסיונרים מזדהים בעיקר עם המדינה בה שירתו הוריהם[9].

עסקים

קריירה נוספת שיכולה להוביל להיווצרות ילדי התרבות השלישית היא קריירה בעסקים. 63% מילדי התרבות השלישית בתחום העסקי התגוררו במדינות זרות לפחות עשר שנים, אך הם נוטים להתגורר במספר רב יותר של מדינות מאשר ילדים במשפחות מיסיונריות. ילדים אלה מקיימים אינטראקציה גבוהה למדי עם האוכלוסייה המארחת[8].

קריירות אחרות

לא לכל משפחות ילדי התרבות השלישית יש אחת מארבע הקריירות המפורטות לעיל. קריירות אחרות כוללות[10]:

מחקר שנערך לאחרונה בקטגוריה קריירות אחרות זיהה תת-קבוצה של ילדי התרבות השלישית שכותרתה כעת EdKids. מדובר בילדים שעוברים לארצות שונות עם הוריהם המחנכים בבתי הספר הבינלאומיים. זה יוצר פרדיגמה ייחודית של משפחה גרעינית שחוויותיה המשפחתיות-חברתיות-עבודה-בית-ספר- שזורות זו בזו[11].

מחקר

המחקר בתחום התמקד תחילה בעיקר בילדים ממשפחות מיסיונריות או בילדי דיפלומטים, אך מאז הוא התרחב לאוכלוסיות אחרות, כולל אזרחים שאינם אמריקאים. החוקרים שהיו חלוצי המחקר כמו רות יוסים, לא ציפו למצוא כמות משתתפים כמו שמצאו. יוסים וקוטרל, למשל, חיפשו לפחות 100 משתתפים שיענו לסקר שלדעתם היה "ארוך באופן לא מודע", אך במקום זאת היו 680 משתתפים (בגילאים 25–84 שנים) שהגיבו לשאלון. מקרים כאלו מצביעים בפני החוקרים על הפוטנציאל בחקר נושא שעדיין פתוח למחקר רב[12]. ממחקרים שנעשו בתחום, להלן המאפיינים המשותפים לילדי התרבות השלישית.

סובלנות מוגברת

מהמחקר שנערך על ילדי התרבות השלישית נמצא כי הנבדקים בדרך כלל סובלניים יותר לתרבויות שונות ולאנשים בעלי רקע שונה מאשר נבדקים ממדינת מולדתם שאינם שייכים לילדי התרבות השלישית. בנוסף, ילדים אלה בדרך כלל מרגישים שהם מסוגלים להסתגל טוב יותר לתרבויות חדשות ולהבין כיצד להתנהג כראוי בסביבות חדשות אלה. החוקרת והמורה וונדה שירד חקרה כמה מתלמידיה הרב-תרבותיים, שרובם שלטו בשתי שפות או יותר, ומצאו שרבים חושבים שיש להם סובלנות מוגברת כלפי תרבויות אחרות. עם זאת, כפי שהסביר אחד מתלמדיה- חלק מסובלנות זו היה מתוך ההכרח לקיים חיי חברה בריאים בסביבתו ובתרבותו החדשה. במחקר שנערך על ידי דיוול וואן אודנהובן (Dewaele and van Oudenhoven, 2009), נמצא כי ילדי התרבות השלישית קיבלו ציון גבוה יותר בסולם הפתיחות בשאלון האישיות הרב תרבותית (MPQ). על פי המחקר, "מימד זה מעריך יחס גלוי ונטול דעות קדומות כלפי חברי הקבוצה החוצה, כמו גם נורמות וערכים תרבותיים מגוונים."[13]

אינטלקט

ההשפעה האינטלקטואלית של עצם היותם שייכים לתרבות שלשית עדיין לא נחקרה באופן נרחב. ממחקר שנעשה בתחום מאת לי וביין (2007), על תלמידים קוריאנים שעברו לארצות הברית ולמדו בבתי ספר אמריקאיים, נמצא כי ילדי התרבות השלישית מפגינים יכולות גבוהות של יצירתיות ויכולת גבוה של פתרון בעיות. למחקר זה השלכות על הדרכים בהן ניתן להנחות את ילדי התרבות השלישית באופן שונה מתוכנית הלימודים המסורתית בכדי לשפר את היצירתיות שלהם ואת יכולות פתרון הבעיות בגלל ניסיון התרבות השלישית שלהם[14]. ההשפעה האינטלקטואלית נבדקה גם באמצעות ההבדלים בבחירה להמשיך בלימודי השכלה גבוהה לאחר התיכון. בשנת 2001 נמצא על ידי הלשכה האמריקנית לסטטיסטיקה לעבודה כי 61.7% מבוגרי התיכון בשנת 2001 נרשמו לקולג'. באותה השנה נמצא כי 95% מאוכלוסיית ילדי התרבות השלישית נרשמו ללימודי השכלה גבוה או שהיו בעלי השכלה כלשהי במכללה. 29% מאוכלוסייה זו קיבלו תואר מתקדם, שהוא גם גבוה יותר משיעור האוכלוסייה הכללית[12]. לילדי התרבות השלישית סיכוי גבוה פי 4 לסיים תואר ראשון מאשר לילדים שאינם ילדי תרבות שלישית[15] 44% אחוז מילדי התרבות השלישית סיימו תואר ראשון אחרי גיל 22. משרות אשר דורשות מיומנות גבוהה כגון חינוך, רפואה, מנהל עסקים, ועצמאיים הן הנפוצות ביותר בקרב ילדי התרבות השלישית בבגרותם[16].

הבדלים במגדר

בחלק ניכר מהספרות והמחקר סביב ילדי התרבות השלישית נמצא כי אנשים אלה פתוחים יותר ללימוד שפות חדשות, מפגינים יותר גמישות בעת אינטראקציה עם תרבות חדשה מאשר עמיתיהם החד-תרבותיים ומוצאים עניין גדול יותר בהמשך אורח חיים נוודי עולמי, הכולל עניין בקריירה בינלאומית[17]. נמצא כי נשים נוטות יותר לחפש קשרים בין אישיים בעוד שגברים מכווני משימה במערכות היחסים ובבחירות שלהם. ממצאים דומים נמצאו במחקר שנערך על ידי גרנר ופרי (2000), ששיערו כי הבדלים בין המינים יימצאו גם בקבלה התרבותית ובחוויות של ילדי התרבות השלישית[18]. נשים נמצאו בעלות דירוגים חיוביים יותר של קבלה תרבותית, רכישה או חשיפה לשפה חדשה, נסיעות, עניין לצאת לקריירה בינלאומית בעתיד ופחות נוטות לסטריאוטיפים.

חינוך וייעוץ

ילדי התרבות השלישית מתחנכים בתרבות שאינה שלהם. ממחקר שנערך על ילדים אלה נמצא כי הם זקוקים לתשומת לב מיוחדת בשלב המעבר. הכאב והלחץ שהם חשים בשלב המעבר יכולים להפריע להתפתחותם הפסיכו-חברתית, וכן להשפיע על ציוניהם ועל עבודתם בבית הספר. על כן תלמידי התרבות השלישית זקוקים למסגרת בית ספר נוחה ומזמינה כדי להקל על המעבר שלהם. מחקרים מצאו כי אנשי חינוך ויועצים צריכים להיות מודעים להבדלי התרבות ולהכיר את מאפייניהם הייחודיים על מנת לחנך כראוי תלמידים מסוג זה. בית הספר צריך להתאים ולייצר סביבה יעילה ואופטימלית ליכולות הלמידה שלהם[19].

רגשות

דיכאון הוא שכיח באופן יחסי בקרב ילדי התרבות השלישית[20]. מחקר אמפירי שנעשה על ידי קתוליקי, בוייל ופייף ( Katholiki Georgiades, Michael H. Boyle, and Kelly A Fife) מצא כי השיכות הבית ספרית משפעיה על בעיות רגשיות וההתנהגותיות של תלמידים מהגרים[21]. מחקרים הוכיחו כי ילדי התרבות השלישית נמצאו בעלי פחות יציבות רגשית מאלו שגדלו בסביבה יציבה יותר מבחינה תרבותית וחברתית[13].

שפות

ילדי התרבות השלישית נדרשים בדרך כלל להיות בעלי יכולת לדבר באנגלית באופן בסיסי והמשפחות אשר יוצאות לשליחות מטעם מדינתם נדרשים באופן עקרוני לשלוט בשפה האנגלית. הסיבה לכך טמונה בעובדה שבדרך כלל רוב בתי הספר הבינלאומיים משתמשים בשפה האנגלית כשפתם הראשית[7]. המשפחות בדרך כלל מחפשות בתי ספר אשר חולקים עימן את השפה הראשית, ואשר מנהלים מערכות חינוך דומות לאלו אשר קיימות בארץ מוצאם. מדינות רבות מכילות 'בתי ספר אמריקאיים', 'בתי ספר אנגליים', 'בתי ספר צרפתיים', 'בתי ספר גרמניים', ו'בתי ספר בינלאומיים', אשר מנהלים לעיתים קרובות אחד מתוך שלושת 'תוכניות הלימודים האקדמאיים הבינלאומיים'. בתוכניות אלו לומדים ילדי משפחות התרבות השלישית ולעיתים גם ילדי משפחות מקומיות ממעמד בינוני-גבוה. הם בוחרים בתוכניות אלו על מנת לאפשר יציבות מבחינת השפה ועל מנת למנוע בעיות שפתיות אשר עלולות לפגוע בהתקדמותם האקדמית[22]. במדינות בהן אין אפשרות למצוא בית ספר אשר דובר את שפת האם של המשפחות הזרות, הן תבחרנה לילדיהם בדרך כלל בתי ספר בהם השפה המרכזית היא אנגלית. בחירה זו נובעת מן העובדה שהסבירות הגבוהה ביותר היא שילדיהם ייחשפו לשפה האנגלית יותר מאשר לשפות בינלאומיות אחרות, ומן האפשרויות התרבותיות והשפתיות שמביאה עימה השליטה בשפה האנגלית, לקידום האפשרי של עתיד ילדיהם בהמשך חייהם הבוגרים. מצב זה יוצר פוטנציאל להתפתחות פער משמעותי בין חוויותיהם של ילדי התרבות השלישית, אשר אינם דוברים אנגלית בביתם, לבין ילדי התרבות השלישית אשר דוברים אנגלית כשפת אם. מחקר אודות ילדי התרבות השלישית אשר נערך ביפן, דנמרק, איטליה, גרמניה, ארצות הברית ואפריקה, מראה כי ילדים אלה הם בעלי מכנה משותף גדול יותר עם ילדי תרבות שלישית ממדינות שונות בעולם, יותר מאשר עם ילדים בני גילם מארצות מוצאם המקוריות[22].

יתרונות ואתגרים

ילדי התרבות השלישית לא מחזיקים בזהות תרבותית משל עצמם ומיומנים במיוחד בבניית מערכות יחסים עם אנשים מתרבויות אחרות. ניתן לכנותם: כלאיים תרבותיים, זיקיות תרבותיות ונוודים גלובליים[3]. על פי חוקרים שונים בנושא קיימים יתרונות ואתגרים בלהיות ילדי התרבות השלישית.

יתרונות

  • תפיסת עולם רחבה: ילדי תרבות שלישית מצליחים להבין כי יש יותר מדרך אחת להסתכל כל מצבים שהם נחשפים אליהם או חווים[1].
  • ילדי תרבות שלישית הם בעלי השקפה חוצת תרבויות ורב תרבותית[1].
  • רגישות חברתית: חשיפה מוגברת למגוון תפיסות ואורחות חיים מאפשרת להבין נורמות ורמזי חברתיים בצורה טובה יותר ובכך לייצר רגישות גבוהה יותר[23].
  • כשירות רב תרבותית או אינטליגנציה תרבותית: היכולת לתפקד ביעילות בין תרבויות לאומיות, אתניות וארגוניות.
  • חשיפה לשפה נוספת ולעיתים גם למספר שפות[24].

אתגרים

  • קשיים בהסתגלות לחיים הבוגרים: ערבוב ההשפעות של התרבויות השונות יכול ליצור אתגרים בפיתוח זהות כמו גם תחושת שייכות. תחושות של חוסר שייכות וחוסר מנוחה יכולות להפוך את גיל ההתבגרות לתקופה מאתגרת עבורם[25].
  • אי ידיעת התרבות הביתית: לילדי התרבות השלישית לרוב חסר ידע אודות ביתם, תרבותם, עירם ו/או משפחתם. עם הטכנולוגיה הנוכחית המובילה לגלובליזציה של מידע, זה הופך להיות פחות אתגר- בתנאי שהם משתמשים בטכנולוגיה כדי לגשר על פער זה. לרוב הפער קיים בהבנה של חוש ההומור כאשר חוזרים לתרבות הביתית[1].
  • וולטרס ואוטון-קאף (2009) מצאו כי נשים ששויכו לילדי תרבות שלישית מהססות לפתח מערכות יחסים ויש להן השפעה רגשית פחותה בהשוואה לכאלו שאינם ילדי התרבות השלישית[26].
  • יש צורך בתשומת לב מיוחדת לילדים במסגרות חינוכיות כדי לוודא שהם נתמכים כאשר הם נכנסים לבית ספר חדש. זה יאפשר חוויית למידה מיטבית[27].
  • בלבול בנאמנויות: ילדי התרבות השלישית יכולים לחוות בלבול ערכים ומשבר זהות ברמה התרבותית המתבטא בחוסר יכולת לחוש אחדות עם לאום או תרבות[1].
  • תחושת הזהות האישית ורווחתם האישית (גופנית, נפשית, חברתית) של ילדי התרבות השלישית מושפעים לרעה כאשר הם שבים לארצם. מידת האפקט השלילי של השפעה זו משתנה ותלוי במידת השוני החברתי/תרבותי והשפתי של הארץ בה חיו מארץ מוצאם[28].

ביקורת

ההגירה למדינה זרה יכולה להשפיע באופן שלילי על משפחות הילדים המהגרים, כפי שהוצג בסעיפים השונים לעיל. ביפן לדוגמה, השימוש במונח 'ילדי התרבות השלישית' הנוגע לילדים אשר חזרו ממגורים בארצות זרות, אינו מקובל באופן גורף. בדרך כלל מתייחסים לילדים אלה במונח "Kikokushijo" אשר בתרגום משמעותו "ילדים חוזרים/שבים", מונח בעל משמעויות שונות. המודעות הציבורית ל"ילדים חוזרים" ביפן היא גבוהה ונפוצה יותר מאשר בקרב 'ילדי התרבות השלישית' בארצות הברית, ודוחות ממשלתיים משנת 1966 כבר מתייחסים ומציינים את החשיבות של מערכת החינוך ביפן להתאים את עצמה לצרכים הללו. יחד עם זאת, ההתייחסות ל"ילדים חוזרים" ביפן לא תמיד הייתה חיובית. בשנות ה-70' במיוחד, התקשורת ואף לעיתים הוריהם אפיינו אותם כ"יתומי חינוך" אשר נדרשים ל"הצלה" על מנת להפחית את "זרותם" ולהחזירם במהרה להיות מוטמעים בתרבות ובחברה היפנית.[29][30]

תעסוקה של ילדי התרבות השלישית

השפעה על בחירת מקום העבודה

ילדי התרבות השלישית, בעלי ניסיון בינלאומי, מבטאים בדרך כלל הערכה כלפי ההיבט הבינלאומי בחייהם. מסקר שנערך בקרב ילדי התרבות השלישית בשנת 2001, עולה כי משתתפי הסקר הביעו עניין ורצון חזק להמשיך במסעותיהם בעולם גם בבגרותם ויחד עם התפתחות הקריירות שלהם בעתיד. רבים מהם ממשיכים לתחזק ולשמר את שליטתם בשפות הזרות הבינלאומיות לאורך השנים. בנוסף לכך, התגלה בסקרים אלו כי כמחצית מן המשתתפים ממשיכים לנסוע מחוץ לארצם לפחות פעם בשנה, וכי פחות מ-15 אחוז מהם עושים זאת במסגרת ביקורים עסקיים[12]. ילדי התרבות השלישית מדווחים כי במהלך לימודיהם האקדמיים, הם נוטים יותר לבחור ללמוד תארים אשר להם פוטנציאל או אפשרויות לפיתוח קריירות בינלאומיות. תחומי הלימוד הללו כוללים בין השאר: לימודי עסקים, סיעוד והוראת אנגלית כשפה שנייה[8].

תחומי עיסוק של ילדי התרבות השלישית

סוג העבודה[8]
סוג העבודה עסקית ממשלתית צבאית מיסיונרית (שליחות דתית) אחר
ניהול/ אדמיניסטרציה 10% 35% 40% 17% 24%
מקצועי/ מקצועי באופן חלקי 47% 38% 34% 61% 53%
תמיכה (מזכירות/ טכנית) 16% 15% 27% 17% 13%
מכירות 5% 7% 6% 5% 4%
אחר 6% 5% 4% 1% 6%
מסגרת העבודה[8]
מסגרת העבודה עסקית ממשלתית צבאית מיסיונרית (שליחות דתית) אחר
עסקים/ פיננסים 20% 27% 32% 22% 17%
חינוך 17% 17% 23% 25% 28%
בריאות/ רווחה 23% 13% 7% 24% 13%
עצמאיים 14% 14% 14% 11% 14%
ממשלה 7% 5% 5% 3% 8%
צבא 1% 6% 10% 2% 2%
פרא רפואי 11% 12% 6% 3% 10%
אומנות/ תקשורת 4% 5% 3% 0% 7%
דת 2% 0% 0% 10% 1%

התרבות השלישית בישראל

דניאלה תומר, פסיכולוגית קלינית המתמחה בפסיכולוגיה של מעברים בינלאומיים, הקימה בשנת 2016 את Global Nomad’s World, חברה שמטרתה לתמוך במי שבוחר לנדוד בעולם מכל סיבה שהיא.[31] בין כתביה דניאלה מתייחסת לתרבות השלישית בישראל: "ישראל היא מדינת הגירה. השונות התרבותית היא רבת ממדים במדינה שבה אחוז גדול מתושביה לא נולדו בה. מדינה שבעבר הלא רחוק נהגה לקרוא למהגרים "יורדים", וכיום משנה את יחסה וקוראת להם "ישראלים מצליחים בחו"ל". התרבות הישראלית, יותר מתרבויות אחרות, מייחסת חשיבות גדולה לתחושת הזהות הלאומית, קיימת ציפייה לגאוות יחידה ואחריות לאומית, בין אם חיים בארץ ובין אם לא. במקרה של ילדי התרבות השלישית הישראליים, קיימת שאלה מתמדת נוספת: האם יתגייסו לצה"ל? במילים אחרות, כשתרבות המוצא היא תרבות שבה הציפייה לנאמנות והזדהות היא גבוהה במיוחד, ההשלכות והאתגרים הרגשיים יכולים להיות מורכבים אף יותר. הבנת המורכבות הזו יכולה לתרום לתהליך קבלת ההחלטות של כל משפחה ששוקלת לאמץ או אימצה אורח חיים בינלאומי."[32].

סיוע ותמיכה

ד"ר טלי גורן, מומחית בתחום הרילוקיישן ומנהלת פורום המומחים באתר 'ישראלים בחו"ל', מביאה במאמרה "ילדי התרבות השלישית" דוגמאות לחלק ממתנות ואתגרי ה-TCK ומציעה דרכים לסיוע ותמיכה בילדים אלה[33]:

  • על מנת לעזור לילדים בעיצוב זהותם, ד"ר טלי גורן מציעה להורים להכיר את נושא ה-TCK לילדיהם. ההיכרות עם הנושא, הגדרתו והדיבור עליו יעזרו לילדים להרגיש חלק מקהילה ויחזקו את תחושת השייכות שלהם. במקביל על ההורים להמשיך לסייע לילדיהם בתחושת הזהות הלאומית, של הלאום ממנו הגיעו. לדוגמה עם נכסי התרבות הישראלית: שירים, תוכניות טלוויזיה, חגים, שיח על מסורות ביתיות ודיון על ערכים חברתיים ישראליים כמו שירות בצה"ל.
  • על ההורים לתווך לילדיהם כל ביקור בארץ וכמובן את נושא החזרה לארץ, עוד בזמן השהות בחו"ל. רצוי שההורים יחשפו אותם לקודים התנהגותיים וחברתיים מסוימים, יפגישו בינם לבין ישראלים אחרים הגרים בחו"ל ועוד פעולות שיקלו על האתגרים המחכים לילדיהם בשל המעברים.
  • תיווך ושימור הקשר המשפחתי והחברויות, למרות הריחוק, במקביל ליצירת קשרים וחברויות חדשות בחו"ל. ההצטרפות לקהילה חדשה ושמירה על קשרים רחוקים, תעזור ביצירת תחושת השייכות אצל ילדיהם.
  • שיתוף במידה רבה ככל האפשר בקבלת החלטות במשפחה ומתן אפשרות בחירה לילדיהם בחלק מהתהליך. לדוגמה בעיצוב חדרם, בחפצים אותם בוחרים להשאיר/לקחת וכדומה. במקביל, יש להקפיד על השגרות המשפחתיות הנהוגות בבית גם בעת השהיה בחו"ל - כמו סדר היום, חוגים, תחביבים משפחתיים וכו'.
  • על מנת לסייע בתחושת האובדן המאפיינת את תחושותיהם של ילדי התרבות השלישית, בעקבות חברויות שנקטעו, הפסד באירועים משפחתיים וחברתיים וכדומה, יש לעודד את הילדים לדבר על רגשותיהם, להבין ולהכיל אותם ככל האפשר. אפשר להציע להם לכתוב יומן, ולתת להם מקום להביע את רגשותיהם בכל דרך אחרת כמו ציור, שירה, יצירת אלבומים ועוד.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Anastasia Aldelina Lijadi, Third Culture Kids, Communication, Oxford University Press, 2019-05-29

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Pollock, D.C., & Van Reken, R.E. (2009). Third culture kids: The experience of growing up among worlds. Boston: Nicholas Brealy.
  2. ^ Useem, Ruth Hill; Downie, Richard D. (1975-11-30). "Third-Culture Kids". Today's Education.
  3. ^ 3.0 3.1 Moore, A.M.; Barker, G.G. (2012). "Confused or multicultural: Third culture individuals' cultural identity". International Journal of Intercultural Relations. 36 (4): 553–562.
  4. ^ Melles, E.A.; Schwartz, J. (2013). "Does the third culture kid experience predict levels of prejudice?". International Journal of Intercultural Relations. 37 (2): 260–267.
  5. ^ Useem, J.; Useem, R. (1967). "The interfaces of a binational third culture: A study of the American community in India". Journal of Social Issues. 23 (1): 130–143.
  6. ^ McCaig, N. (1994, September). Growing up with a world view. Foreign Service Journal, 32–41
  7. ^ 7.0 7.1 Pearce, R (2002). Children's International Relocation and the Development Process, in 'Military Brats and Other Global Nomads', M. Ender, ed. Portland: Greenwood. pp. 157, 168–170. מסת"ב 978-0-275-97266-0.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 Cottrell, A(2002). Educational and Occupational Choices of American Adult Third Culture Kids, in 'Military Brats and Other Global Nomads', M. Ender, ed. Greenwood. p. 230-238. מסת"ב 978-0-275-97266-0.
  9. ^ Bikos, L.H.; Kocheleva, J.; King, D.; Chang, G.C.; McKenzie, A.; Roenicke, C.; Eckard, K. (2009). "A consensual qualitative investigation into the repatriation experiences of young adult, missionary kids". Mental Health, Religion & Culture. 12. 12 (7): 735–754. doi:10.1080/13674670903032637. S2CID 144358318.
  10. ^ Jordan, Kathleen Finn (2002). "Identity Formation and the Adult Third Culture Kid " In Morten Ender, ed., "Military Brats and Other Global Nomads".
  11. ^ -Zilber, E. (2009). Third Culture Kids: Children of International School Educators. London: John Catt Ltd.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Bonebright, D.A. (2010). "Adult third culture kids: HRD challenges and opportunities". Human Resources Development International. 13 (3): 351–359. doi:10.1080/13678861003746822. S2CID 144827854.
  13. ^ 13.0 13.1 Dewaele, J.M.; van Oudenhoven, P. (2009). "The effect of multilingualism/multiculturalism on personality: no gain without pain for third culture kids?". International Journal of Multilingualism. 6 (4): 443–459. doi:10.1080/14790710903039906. S2CID 143896247.
  14. ^ Lee, Y.J.; Bain, S.K.; McCallum, R.S. (2007). "Improving creative problem-solving in a sample of third culture kids". School Psychology International. 28 (4): 449–463. doi:10.1177/0143034307084135. S2CID 146656992.
  15. ^ Cottrell, AB; Useem, RH (1993). "TCKs Four Times More Likely to Earn Bachelor's Degrees". International Schools Services. 7: 5.
  16. ^ Cottrell, AB; Useem, RH (1994). "ATCKs maintain global dimensions throughout their lives". International Schools Services. 8: 4.
  17. ^ Gerner, M (1993). "A profile of an American international school". Global Nomad Quarterly. 2 (1): 3.
  18. ^ Gerner, M.E.; Perry, F. (2000). "Gender differences in cultural acceptance and career orientation among internationally mobile and non-internationally mobile adolescents". School Psychology Review. 29: 2.
  19. ^ Limberg, D.; Lambie, G. W. (2011). "Third Culture Kids: Implications for Professional School Counseling". Professional School Counseling. 15 (1): 45–54. doi:10.5330/psc.n.2011-15.45.
  20. ^ Cottrell, AB; Useem, RH (1993). "TCKs Experience Prolonged Adolescence". International Schools Services.
  21. ^ Georgiades, K.; Boyle, M.; Fife, K. (2003). "Emotional and Behavioral Problems Among Adolescent Students: The Role of Immigrant, Racial/Ethnic Congruence and Belongingness in Schools". Journal of Youth and Adolescence. 42 (9): 1473–1492.
  22. ^ 22.0 22.1 Hylmö, A. (2002). Other Expatriate Adolescents: A Postmodern Approach to Understanding Expatriate Adolescents Among Non-U.S. Children, in 'Military Brats and Other Global Nomads', M. Ender, ed. Portland: Greenwood. pp. 196, 201. מסת"ב 978-0-275-97266-0.
  23. ^ Lyttle, A.D.; Barker, G.G.; Cornwell, T.L. (2011). "Adept through adaptation: Third culture individuals' interpersonal sensitivity". International Journal of Intercultural Relations. 35 (5): 686–694.
  24. ^ Tokuhama-Espinisa, Tracy (2003). The Multilingual Mind: Issues Discussed By, For and about People Living with Many Languages. Santa Barbara: Praeger Publishers. p. 169
  25. ^ Hervey, E (2009). "Cultural transitions during childhood and adjustments to college". Journal of Psychology and Christianity. 28 (1): 3–12.
  26. ^ Limberg, D.; Lambie, G. W. (2011). "Third Culture Kids: Implications for Professional School Counseling". Professional School Counseling. 15 (1): 45–54.
  27. ^ Hamilton, P. L. (2013). "It's not all about academic achievement: supporting the social and emotional needs of migrant worker children". Pastoral Care in Education. 31 (2): 173–190.
  28. ^ Plamondon, L. (2008). Third Culture Kids: Factors that Predict Psychological Health after Repatriation. Honors Thesis, Smith College.
  29. ^ Kano Podolsky, Momo (2004-01-31). "Crosscultural upbringing: A comparison of the "third culture kids" framework and "Kaigai/Kikokushijo" studies" (PDF). Gendai Shakai Kenkyū. 6: 67–78. Archived from the original (PDF) on 2009-03-06. Retrieved 2007-11-08.
  30. ^ nCottrell, Ann Baker (2011). Explaining Differences: TCKs and Other CCKs, American and Japanese TCKs in Writing Out of Limbo:International Childhoods, Global Nomads and Third Culture Kids. Gene Bell-Villada and Nina Sichel, Editors. Newcastle upon Tyne: Cambridge Scholars Publishing. מסת"ב 1-4438-3360-6.
  31. ^ Global Nomad's World (באנגלית)
  32. ^ https://www.globalnomadsworld.com//
  33. ^ ://www.israelisabroad.com/p/171/third-culture-kid
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35130101ילדי התרבות השלישית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ילדי_התרבות_השלישית&oldid=2217195"