יחסי איראן – הרשות הפלסטינית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי איראןהרשות הפלסטינית
איראןאיראן הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית
איראן הרשות הפלסטינית
שטחקילומטר רבוע)
1,648,195 6,220
אוכלוסייה
91,853,280 5,527,002
תמ"ג (במיליוני דולרים)
401,505 17,396
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,371 3,148
משטר
רפובליקה אסלאמית רפובליקה

יחסי איראן-הרשות הפלסטינית הם היחסים הדיפלומטיים והדו-צדדיים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן לבין הרשות הפלסטינית המוכרת באופן חלקי, הכוללים שני השטחים של רצועת עזה והגדה המערבית (יהודה ושומרון). איראן תומכת רשמית בתפיסה של מדינה פלסטינית עצמאית ומכירה במדינת פלסטין. המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי דוחה את התוכנית להקמת שתי מדינות לשני העמים ומאמין כי לא ניתן לחלק את שטחה של פלסטין, בעוד שנשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינז'אד קרא למשאל עם כללי לכלל האוכלוסייה הפלסטינית, כולל ערביי ישראל, כדי לקבוע את מבנה השלטון. במדינה פלסטינית עתידית[1], וקבע כי הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל "לעולם לא תיתמך על ידי הכיבוש הישראלי".

עד המהפכה האיראנית בשנת 1979, אש"ף שמר על קשרים הדוקים עם קבוצות האופוזיציה האיראניות. לאחר המהפכה, איראן ניתקה את היחסים עם ישראל והחלה לתמוך במאבקם של הפלסטינים, שהסמל של זה היה העברת שגרירות ישראל בטהראן לצורכי אש"ף[2].

היסטוריה

בתקופת שלטונו של מוחמד רזא שאה פהלווי, איראן הפכה למדינה המוסלמית השנייה אחרי טורקיה שהכירה בפועל בישראל[3]. אש"ף תמך במהפכה האיראנית בשנת 1979, וכמה ימים לאחר סיום המהפכה הוביל יו"ר אש"ף יאסר ערפאת, את המשלחת הפלסטינית לאיראן. הנציגים הפלסטינים התקבלו בפומבי והשלטונות האיראניים החדשים העבירו להם באופן סמלי את המפתחות לשגרירות הישראלית לשעבר בטהראן, שהפכה לימים לשגרירות הפלסטינית[4].

בספטמבר 2000 האינתיפאדה השנייה החלה לאחר כישלון שיחות השלום בקמפ דייוויד, יאסר ערפאת הורה לשחרר תומכים כלואים של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, דבר שחיזק את היחסים בין איראן לרשות הפלסטינית. בשנת 2002, יחידה מיוחדת של הצי הישראלי תפסה את ספינת המטען הפלסטינית קארין איי, שנשאה כ-50 טונות של כלי נשק מודרניים, שתוכננו להיות מועברים מאיראן לרצועת עזה[2].

תמיכה בחמאס

לדברי יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, חמאס ממומנת על ידי ממשלת איראן, אשר הכחישה עובדה זו[5]. איראן מספקת גם סיוע צבאי קטלני לחמאס [6], כולל טילי Fajr-5, אם-75, אם-302 ובנוסף גם מזל"טים[7].

בשנת 2004 היקף הסיוע האיראני לחמאס גדל לאחר מותו של יאסר ערפאת ונסיגת הכוחות הישראלים מרצועת עזה בשנת 2005. לאחר ניצחונה של חמאס בבחירות הפלסטינית בשנת 2006 הופסקה מתן הסיוע הזר לפלסטינים, ואילו טהראן, להפך, שלחה כמויות משמעותיות של סיוע כספי לתמיכה בחמאס, שהובילה את הרשות הפלסטינית[2].

ביולי 2015 הודיע בכיר בחמאס כי הארגון אינו מקבל עוד סיוע מאיראן, ייתכן בגלל תמיכת חמאס במורדים במלחמת האזרחים בסוריה, וכן בשל שיפור היחסים עם ערב הסעודית[8].

השקפותיהם של בכירים פלסטינים

יו"ר הרשות הפלסטינית, נאביל אבו רודיין, אמר על נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינז'אד, כי "מי שאינו מייצג את העם האיראני, מכיוון שהוא מזייף את תוצאות הבחירות, מדכא את העם האיראני וגוזל את השלטון, ולכן אין לו שום זכות לדבר על פלסטין, על נשיאה או על נציגיה." [9] .

בספטמבר 2010 אמר נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינז'אד כי שיחות השלום וושינגטון די. סי. לא ישיגו את יעדיהם, מכיוון שהחמאס הוא הנציג האמיתי של העם הפלסטיני. פקידי הרשות הפלסטינית הגיבו להצהרות איראניות אלה ב"חומרה חסרת תקדים". עומר אל גול אמר שהגיע הזמן לסיים את המשטר האיראני של מוות והרס. דובר פת"ח, אוסמה אל-קוואסמי, הצהיר כי איראן מבקשת לפלג את הפלסטינים, להסית מלחמת אזרחים ולעורר סכסוכים בין-דתיים ואתניים במדינות רבות בעולם הערבי, ומסיבה זו איראן אינה יכולה להועיל לעם הפלסטיני[10].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Iran FM : Palestine not to be spilt into two pieces". Ministry of Foreign Affairs. 2 ביוני 2012. אורכב מ-המקור ב-2016-08-19. נבדק ב-10 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Rachel Brandenburg, Iran and the Palestinians, United States Institute of Peace
  3. ^ From friends to foes: How Israel and Iran turned into arch-enemies — Iran — Haaretz.com
  4. ^ Iran and the Palestinians | The Iran Primer
  5. ^ President Mahmoud Abbas: No To Violence, Terrorism, Gunfire, or Military Intifada. Palestine-pmc.com (28 December 2009). Retrieved on 2010-08-21.
  6. ^ "Why Is Iran Shipping Arm to Hamas and Hezbollah?". The Blaze. נבדק ב-18 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Iran: The Regional Power behind the Hamas War Effort". Jerusalem Center For Public Affairs. נבדק ב-18 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Senior Hamas official: No more military assistance from Iran". ynet. נבדק ב-18 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ PA hits back at Ahmadinejad: You have no right to speak about Palestine
  10. ^ www.memri.org. "The Palestinian-Israeli Negotiations – A Current Overview". MEMRI - The Middle East Media Research Institute. נבדק ב-18 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30097033יחסי איראן – הרשות הפלסטינית